עושה איזה דילוג מסדרת הנבליות מסרטים וסדרות שכתבתי, מקווה שאתןם נהנים/נהנות מזה. אחזור לזה מתישהו בקרוב, אבל לא רוצה שהניסיון ליצור איזה רצף ימנע ממני לכתוב דברים אחרים תוך כדי, אז אני כותב גם אם אני לא בטוח מה אני רוצה לומר.
באמת אין לי מושג מה אני רוצה לומר, אני סתם מרגיש חרא כרגיל ואתן לאצבעות שלי לכתוב מה שהולך במוח.
אני מרגיש נורא, מיואש, מעצמי בעיקר, אני לא מצליח לשנות את עצמי. לא מצליח לעשות דברים שאני אומר לעצמי לעשות כל הזמן. וככה אני פשוט חי על אוטומט כזה ומרגיש רע, כי זה פשוט לא יוביל אותי לכלום, זה ישאיר אותי במקום.
אני עכשיו לחוץ כי עוד מעט אצטרך להתחיל לעבוד, כן בשעה הזאת במוצ"ש. זאת לא עבודה נוראית אבל גם לא עבודה שאני רוצה לעשות בכלל ואני פשוט מרגיש טיפש שהסכמתי אליה. זו הבעיה אני פשוט נותן לדברים לקרות לי, אני יכול להשקיע הרבה מאמץ בעבודה או עבור אנשים אחרים בכללי, אבל להשקיע בעצמי, לא ממש. ובטח לא לעמוד על שלי.
בהמשך השבוע ההורים שלי יטוסו לחו"ל, גם אח שלי בחו"ל עכשיו ויהיו יומיים חופפים. אז אהיה לבד בבית כי אני עדיין גר עם ההורים כמובן... וזה מעלה עבורי תחושות כמו שעולות בסביבות ולנטיינז או ט"ו באב, תחושה שאם הייתי במערכת יחסים זו הייתה יכולה להיות הזדמנות לאינטימיות. כמובן שלא הייתי במערכת יחסים שנים אז אני סתם מרגיש כמו לוזר. הראש החרדתי שלי מרגיש לא בנוח שההורים שלי יראו את החברה הלא קיימת שלי או בכלל יחשבו עליי כעל יצור מיני בכללי, אז בית ריק מעלה את המחשבות הללו גם אם אין לי כלום וגורם לי להרגיש עוד יותר רע עם עצמי. ולא הייתי מרגיש ככה אם הייתי גר לבד אבל אני עוד לא מצליח לצאת מהבית. כאילו אני בטוח שאם הייתי גר לבד הייתי מרגיש בודד אבל לא הייתי מרגיש - "אה הנה חלון ההזדמנויות הקצר חולף, אם היית מצליח לבנות משהו קודם זה לא היה קורה, אבל אתה לא מצליח כי אתה אפס, חכה עכשיו עוד שנה לכלום".
לא שאני לא מרגיש רע על זה שאני עוד גר עם ההורים ואין לי חברה כל שאר הזמן, אבל להרגיש רע לא עוזר לי. לעבוד בעבודת שכר מינימום שאני לא אוהב כי היא היחידה שחשבתי שאני יכול להשיג גם לא עוזר כי בקצב של הכנסת משכורות שכר מינימום אל מול הקצב של עליית מחירי הדיור מכתיב שאוכל לצאת מהבית בגיל 50 אולי, או שאוותר ואחפש דברים רחוקים מהמרכז. לא שזה יפתור לי את שאר הבעיות בחיים, בעיות מומצאות בעיקר, כי לאף אחד לא באמת אכפת מה אני אעשה בחיים, אני לא גווע ברעב וכנראה גם לא אגווע סתם אמשיך להרגיש חרא על זה שאני נשאר שמוק בינוני שדורך במקום.
הייתי כבר מסיים את זה עכשיו אבל גם לא בא לי שיסתכלו על החיים שלי אחרי שאני אמות ויבחינו בכמה זה משעמם וממוצע להחריד. איזה מלכוד Good grief.
סורי אם קראתם את זה וביאסתי לכם את הערב אני כותב בעיקר לעצמי.
הנה שיר יפה.
