טוב ידעתי שהרגע הזה יגיע כבר זמן מה. אני בסוף התואר. למעשה אתמול הגשתי את שלוש העבודות האחרונות שלי, שני רפרטים וסמינר, בשני חוגים. כל השבועות האחרונים ישבתי בעיקר על זה, גם בשל הדחיינות שלי קצת וגם כי לקח לי יותר זמן באחת העבודות משציפיתי, אבל בסוף הספקתי הכל בזמן ואפילו יצא לי דיי טוב אני חושב. למרות שבסמינר עברתי את מכסת המילים הנדרשת... בכמה אלפים, אורך פי אחד וחצי ממה שצריך. השקעתי את הימים האחרונים בניסיון לקצר את העבודה הזאת, ועשיתי את זה, קיצרתי אותה מפי 2 לפי 1.5... אני מקווה שהאיכות שלה תגרום למרצה לסלוח לי... בעבודה שניה גם הייתי צריך לקצר, אבל שם רק בכמה מאות מילים, לבסוף הגשתי עבודה ארוכה פי 1.2 ממה שנדרש, לא נורא אני מניח, אבל שם גם חסרים לי כמה הפניות לספרות מחקרית, אז מקווה שהמרצה שם יסלח לי על זה. העבודה השלישית יצאה לי בול והיא גם באיכות טובה ועם מספיק הפניות למקורות, ואת הטיוטה הראשונה שלה כתבתי בלילה לבן אחד בשבוע האחרון! והאמת לא שיניתי הרבה מאותה טיוטה. אבל זה היה אחרי הרבה זמן של עבודה מחקרית. מזכיר לי את הציטוט שמיוחס ללינקולן שאמר כי "אם היה עליי לחטוב עץ ב-8 שעות, הייתי משקיע 6 שעות בהשחזת הגרזן שלי".
אז זה זה. העבודות האחרונות בתואר. לדעתי על אף חריגות מסוימות הן כולן טובות אז אני לא מצפה להיכשל באף אחת מהן. ליתר ביטחון אשלח מייל למזכירות לוודא שאין איזה קורס שפיספסיתי באחד החוגים, שהשלמתי את כל השעות הסמסטריאליות הנחוצות לזכאות לתואר ראשון. אבל חששתי מהרגע הזה. במידה רבה נרשמתי לתואר כי לא ממש ידעתי מה לעשות. חשבתי אולי להתעסק בקולנוע בשלב מסוים ועשיתי קורס תסריטאות וכתבתי והפקתי סרט קצר, אבל משהו שם לא הרגיש מספק כל כך, אז לא הייתי בטוח אם אני רוצה להמשיך בכיוון הזה, אבל גם לא ידעתי באיזה כיוון כן להמשיך. גם הייתה אז קורונה אז במילא כולנו הרגשנו תקועים אז נרשמתי לתואר ראשון בהיסטוריה כללית וקולנוע וטלוויזיה, פשוט מתוך עניין. אמנם נשאר שם הקולנוע אך היה זה מסלול עיוני, היתה לי סדנה אחת מעשית בתואר בשנה הראשונה וזהו. עשיתי שם שלושה סרטונים, אחד וואלה אני עדיין אוהב, מצחיק אותי, השני אני דיי גאה בו, אבל גם בקרינג' לגביו כי ערכתי אותו לא טוב כלל, השלישי סתם. כן עזרתי לידידה מהחוג לתיאטרון כמה פעמים כששיחקתי עבורה בכמה הגשות. גם נשארה השירה באוויר, אם כי כתחביב. בגלל שאני כן מאוד אוהב את זה, בכל זאת נבחנתי מוקדם יותר השנה למסלול מחזות זמר, אבל בסוף לא התקבלתי, כנראה לקחתי על עצמי שיר מסובך מדי לאודישן, היה רעיון רע. אבל לפחות זה סתם את הגולל על הכיוון הזה. אז ראיתי את סוף השנה מתקרב, ואני עדיין גר עם ההורים, ועדיין לא יודע מה לעשות.
אמא שלי אוהבת לשלוח לי כל מיני קישורים במייל ובוואצאפ לעבודות או קורסים. הרבה פעמים אני מבליג על זה מהר, היא יכולה לשלוח קישורים לדברים שירגישו לי כל כך לא קשורים. קורס למשהו משהו לחברת הייטק משהו משהו. כאילו מרגיש לי... מה פשוט לשלם על קורס במשהו שלא קשור אליי כדי שאוכל להתקבל לחברת הייטק אחר כך שגם לא קשורה אליי אבל לפחות המשכורת תכסה על הוצאות הקורס? כן אני יודע, זה הייטק זה רווחי, אבל אני רוצה למצוא עבודה שתרגיש לי משמעותית לפחות קצת. עם כל האובססיה שלי ברשתות ובחדשות והסברה וכו' מאז תחילת המלחמה כן קרץ לי הרעיון של שליחות של הסוכנות היהודית בחו"ל אז נבחנתי לזה אבל לא התקבלתי, אבל הרעיון של לעבור לעבוד בחו"ל נשאר לי בראש.
בנוסף, גם חשבתי על עוד אופציות, אולי להיות תחקירן או לעשות משהו בהפקות, זיקה כלשהי לקולנוע וטלוויזיה, או אולי להוציא תעודת הוראה, למרות שחשבתי על הרעיון הזה בעיקר אחרי שדיברתי עם מישהי שהייתה איתי בבית הספר ועכשיו היא מורה ובמקרה יש לי ממש קראש עליה למרות שהיא דחתה אותי, טוב על זה כבר דיברתי בפרק קודם כלשהו, קיצר יכול להיות ששקלתי את הרעיון של תעודת הוראה יותר בגלל ש... בת יפה. אבל כשאמרתי להורים שאני אפילו שוקל תעודת הוראה הם מאוד שמחו, זה נראה כיוון ברור. יצרתי קשר עם כמה מוסדות ודיברתי עם כמה מהם, זה נראה דיי סולידי, אבל בכל מקרה עכשיו להתחיל ללמוד לתעודת הוראה גם ייקח לי שנה-שנתיים, אז כן אצטרך למצוא עבודה להיות בה תוך כדי, וחשבתי על תעודת הוראה בגלל שאני מתקשה למצוא עבודה, כך שלמצוא בכל זאת עבודה בשביל לעבוד תוך כדי לימודים שוב, מחזיר אותי למשבצת הראשונה, מה גם שככל הנראה עדיין איאלץ להישאר בבית של ההורים כי אם אני עובד תוך כדי לימודים זה כנראה לא משרה מלאה ולא יכניס מספיק לדירה בארץ הזו.
שלחתי קורות חיים לכמה מקומות שכבר שכחתי מהם, אבל אז בתחילת החודש נראה לי, אולי סוף או אמצע יוני, כבר לא זוכר מתי בדיוק אבל לא לפני הרבה זמן, נכנסתי למסלול אחר, כמעט במקרה. אמא שלחה לי עוד קישור לעבודה, אבל הפעם משהו שנראה לי דווקא קצת מפתה. היא שלחה הצעה לעבודה בבקרת תוכן בברלין עם משכורת של בערך 2500 יורו לחודש. יש לי אזרחות גרמנית ופספורט ככה שיהיה לי סיכוי טוב להתקבל. בספונטניות שלחתי קורות חיים ותוך יום כבר חזרו אליי. הבחור שחזר אליי נשמע אחלה גבר, דיבר איתי ארוכות על התפקיד וכל מה שכולל ושאל אותי מה אני רוצה, גם אמר שהוא למד באותו תיכון כמוני, אבל באחד השנתונים הראשונים שם. העבודה היא בקרת תוכן עבור פייסבוק, כלומר לבדוק אם להסיר או לא להסיר תכנים שמדווחים עליהם בפייסבוק, כל מה שאני צריך זה לדעת עברית, דרכון אירופאי, לדעת אנגלית מספיק טוב בשביל להסתדר בחברה זרה בחו"ל, אבל את העבודה עצמה ילמדו אותי בקורס שם. אז זה עניין אותי אבל זו גם מחויבות לשנה אז היו לי חששות רבים. בנוסף הוא ציין שהעבודה הזו קיימת גם בפורטוגל עבור גוגל וטיקטוק ושאולי יתאים לי דווקא לעבוד שם. הוא מנה את היתרונות והחסרונות של כל מקום. בפייסבוק יש למשל בעיה בכך שהייתי עורך תוכן לאתר חדשות בעבר, פייסבוק לא שוכרים עיתונאים לתפקיד הזה ואפילו זה שעבדתי עבור אתר חדשות שכוח-אל זה קרוב מדי, הבחור המתווך ייעץ לי להוריד את זה מקורות החיים או להציג את זה באופן שונה, שלא יריחו שזה קשור לעיתונאות איכשהו. בנוסף יש את הבעיה בעבודה בברלין שעליי יהיה למצוא דירה בעצמי, בעבודה בליסבון לעומת זאת החברה תסדר לי דירה בעצמה עם שותפים שגם עובדים בחברה, ויקחו אותי לשם ישר משדה התעופה. הוא המליץ לי שאולי עדיף לי ליסבון, אממה המשכורת שם נמוכה יותר באלף יורו בערך, מה שעלול להתקזז עם כך שלא אצטרך לחפש דירה ועם יוקר המחיה הנמוך יותר בפורטוגל. עדיין, התלבטות. החלטתי להמשיך לכיוון גוגל בפורטוגל. יצרה איתי קשר מישהי מהחברה ועשתה עמי ריאיון טלפוני באנגלית, באופן מוזר היה לה דווקא מבטא צרפתי. לאחר מכן היא שלחה לי כל מיני מבחנים במייל. אחרי כמה ימים היא אמרה לי שלא התקבלתי לעבודה עבור גוגל. ניסיתי את המבחנים שוב אבל עדיין לא התקבלתי, היא הציעה לי את העבודה עבור טיקטוק במקום. זאת הייתה העדיפות הכי נמוכה שלי כי אני דיי סולד מטיקטוק, אבל בתכלס זו לא עבודה עבור טיקטוק אלא עבור חברת קבלן אחרת שהיא אותה חברה שהייתי עובד בה גם עבור גוגל. התייעצתי שוב עם המתווך הישראלי לגבי אולי ברלין כאופציה בכל זאת, גם כי המשכורת נראתה לי מאוד נמוכה בפורטוגל, אלף ומשהו יורו, זה בערך משכורת מינימום בישראל, וזו תהיה עבודה במשרה מלאה, 40 שעות בשבוע. אבל הוא אמר לי שיש ם הרבה עניינים בירוקרטיים בגרמניה, של לשלם מס מסוים עד שאני מוצא דירה ולהצהיר משהו לרשויות שם שאני עובד, נשמע לי כאב ראש. יש לי ידידה בגרמניה, אם כי רחוק מברלין, היא אמרה לי שאין דירות במחיר סביר בברלין, וגם אמרה שיש אנטישמיות שם. ידידה אחרת מהארץ שהתלבטתי עמה אמרה שהיא סוג של מכירה מישהי שעובדת בפורטוגל ומסתבר שהיא עובדת באותה חברה אז היא פתחה עבורנו דיסקורד ושאלתי אותה כל מיני שאלות. נשמע עבודה יחסית סבבה, אבל שהדירה והשותפים יהיו הימור, היא ספציפית גם לא יוצאת הרבה מהדירה, לא בדיוק מטיילת בפורטוגל ובאירופה כמו שאני דמייניתי את עצמי, ובכל זאת היא גם לא חסכה כל כך הרבה, בעיקר מכל מיני מענקים ובונוסים. אז לא ידעתי אם כדאי לי להמשיך. העבודה במקור נשמעה מפתה, גם לעבוד מחו"ל וגם משכורת טובה, אבל אם זה רק לעבוד מחו"ל והמשכורת בערך מכסה את עלות המחיה שם והעבודה היא מה שמעסיק אותי רוב הזמן, אז מה נשאר לי?
עשיתי רשימה של יתרונות וחסרונות. ביתרונות כתבתי: חו"ל, הרפתקה, אולי אכיר חברים/חברות, נוף חדש, טיולים (מעט או יותר), עצמאות, בלי הורים, עבודה ללא ניסיון, אוכל לחסוך קצת כסף, השפעה על הרשתות החברתיות (אם כי אעבוד עבור השוק בעברית, אבל אולי יתנו לי לעבוד גם באנגלית), הסברה אולי (מה שרציתי לעשות עבור הסוכנות היהודית רק בלי תפקיד רשמי, אולי דווקא יש בזה יתרון, להסביר פשוט כאזרח ולא כבעל תפקיד יכול להרגיש יותר אותנטי לאנשים), נקודה לקורות חיים (העדפתי שזה יהיה גוגל או פייסבוק, אבל אני מניח שגם טיקטוק גדולה ונשמעת נקודה מרשימה בקורות חיים), לא לעבור דירה. אה, כן, באותו זמן ההורים שלי מחפשים דירה חדשה. עברנו כבר בין שלוש דירות בארבע שנים. בין הראשונה לשנייה כי אבא נכנס לעסקי הנדל"ן ועשה עסקה כלשהי. בין השנייה לשלישית כי היינו שוכרים ובעל הבית החליט להיות מניאק ולמכור למרות שאמר שלא יעשה את זה ונתן לנו התראה של 3 חודשים שהייתה בחוזה. ועכשיו אנחנו בדירה החדשה רק שנה וכבר בעל הדירה החדש גם החליט למכור, אם כי הוא יותר נחמד ונותן להורים התראה של שנה לחפש דירה. הם במילא לא תכננו להיות בדירה הזו הרבה זמן ולחפש דירה לטווח יותר רחוק, אבל תיארתי לעצמי שנהיה בה יותר משנתיים לפחות... אז עכשיו הם בוחנים הרבה דירות לקנות כדי לא להיות שוכרים יותר, דירות באמת לטווח הארוך. אז כנראה נעבור דירה בשנה הקרובה, אולי בחודשים הקרובים אם ההורים ימצאו דירה מהר. לעבור דירה שוב נשמע לי כמו סיוט. גם המעבר עצמו, וגם עצם היותי כבר בן 27 ועובר דירה עם ההורים שוב. האחים שלי יצאו מהבית בגיל 25. אחד חזר לזמן מה אבל זה היה מוגבל בזמן בכל מקרה ועכשיו הוא מרוויח מעולה וגר עם חברה שלו. אם אעבור לחו"ל לשנה, אז אחר כך אמנם אחזור אמנם לדירה החדשה של ההורים, אבל זה יהיה אחרי שנה של עצמאות, אם אמצא אחר כך עבודה במהירות אז ההרגשה תהיה אולי יותר כמו אח שלי שחזר הביתה לפרק זמן מוגבל כדי לסיים תזה ולמצוא עבודה ופחות כמו - אני בלי כיוון בחיים נשאר אצל ההורים עוד שנים. אבל מה אם אחזור ועדיין אהיה נטול כיוון לעוד שנה-שנתיים עד גיל שלושים?? אבל פה אני כבר נכנס לחסרונות. חסרונות: בדידות, משכורת לא גבוהה מספיק, עלול להיתקע (אני חושש שאני לא אוהב את העבודה אבל ארגיש לא בנוח להתפטר אחרי שעשיתי את הקפיצה הגדולה הזו ואשאר הרבה זמן על אוטומט, יש לי נטייה לעשות זאת, כפי שעשיתי בעבודה הקודמת), עוצר את החיים לשנה (אחרי הכל אם הייתי עושה תעודת הוראה או משהו זו התקדמות, לעבוד בחו"ל במקצוע לא קשור עלול להשאיר אותי בסוף השנה באותה משבצת הייתי כשיצאתי מהארץ), עבודה לא בהכרח מרתקת, הימור בדירה, חשש מעימותים (במיוחד על רקע אנטישמי או אנטי-ישראלי), שפה חדשה (אני לומד איטלקית כבר איזה שלוש שנים, אני עוד לא שוטף, אבל אצטרך פתאום לעבור ללמוד פורטוגזית? מה הקשר?), אפספס חגים, אירועים, חברים בארץ, סיכוי גבוה שלא יהיה אופק ממשי, בירוקרטיה. טוב נראה לי שאת רוב הבירוקרטיה כבר עשיתי, אבל נשארו לי עוד העניינים הבנקאיים. לפחות בפורטוגל יהיה פחות בירוקטיה מבגרמניה. היו מעט יותר נקודות ליתרונות מול החסרונות, אבל בגדול הרבה נקודות בשניהם הן היפותטיות, זה הימור גדול. מה ששכנע אותי היה כשאמרו לי גם הידידה וגם המתווך הישראלי שמקסימום אם אני לא אוהב את העבודה, אוכל לעזוב. לא אקבל איזה מענק מסוים, לא יביאו לי החזר על טיסה, אבל בגדול לא יהיה איזה עונש נורא שימנע ממני לעשות את זה. חששתי שיהיה לי את המחסום הפסיכולוגי הזה, שאתקע בכל זאת כפי שאני נוטה לעשות, בגלל שאני מרגיש רע לגרום לאחרים לאי-נוחות. אבל הפסיכולוג אמר לי שאולי זה יהווה עוד אתגר עבורי, עוד מחסום שאצטרך ללמוד לעבור או לשבור, זה יכול לעשות לי טוב. הפסיכולוג נשמע שאוהב את הרעיון, נוף חדש, אתגר חדש עבורי, לצאת מהתקיעות של החיים שלי כרגע.
אז החלטתי ללכת על זה ושלחתי את רוב הטפסולוגיה שהייתי צריך וקניתי כרטיס טיסה. קודם כל יהיה קורס של כשבועיים עבור התפקיד ואז אחתום לשנה, יש את כל התנאים הסוציאלים הרגילים, עבודה חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות + שעה הפסקה ביום, ביטוח רפואי מרגע שאני חותם, עשרים ימי חופש לבחירה, סכום קטן מסוים לאוכל בכל יום, בונוס כריסמס מסתבר, מענק מסוים אחרי חצי שנה, החזר על הטיסה אחרי תשעה חודשים, עוד כל מיני מענקים/החזרים על הדירה, נראה לי גם נסיעות. הבעיה היא שהקורס מתחיל כבר באמצע אוגוסט, כך שאצטרך להיות בליסבון לפני כן. אז אטוס בעצם בעוד שבועיים בערך. כן, מהר. המהירות שכל זה התגלגל הפתיעה גם אותי, גם את הפסיכולוג והמשפחה והחברים. אולי זו טעות. לא יודע. אבל זה הימור. מקווה שזו הרפתקה טובה. ועד אתמול היה עליי גם הלחץ של העבודות אז אולי לא עיכלתי את זה. עכשיו בלי הלחץ של העבודות, בפועל עם סיום התואר ועוד שבועיים מתחיל שלב חדש ו... אני לא יודע מה לחשוב על זה. עכשיו יש לי דבר אחר להיות לחוץ לגביו, תמיד יש משהו אני מניח.
ואיך אעביר את השבועיים הקרובים? יש את האולימפיאדה שאני נוטה להתלהב ממנה. גם אמרתי לעצמי עם סוף התואר גם שאעבור על מחברות ישנות, אזכר בדברים שלמדתי בתואר, כי זכרונות מתעמעמים וחבל, במיוחד כשאני יודע שאולי אחזור לדירה חדשה משמע אולי אמא שלי תזרוק מלא מהן בעת המעבר ולא אהיה פה. אולי גם אשלים כמה סדרות מהר. יש אחת באיטלקית, אמקסם את האיטלקית שלי עד שאצטרך לעבור ללמוד פורטוגזית. יש גם את The Boys, שמעתי שהעונה האחרונה מצויינת ובטח ארצה לראות את הפרק או כמה האחרונים עם חבר שרואה את זה. אפגש עם חברים. יש אחד שלומד בברקלי בבוסטון ועכשיו הוא בארץ. הוא טס לגרמניה לפרויקט מוזיקלי בסוף השבוע הקרוב. אז צריך להיפגש עמו שוב השבוע לפני שנפרדים ללמעלה משנה בטח. ואז יהיה לי עוד שבוע ומשהו להיפגש עם שאר החברים לפני הפרידה. אני מקווה שמתישהו במהלך השנה מישהו או כמה מהם יחליטו לבוא לבקר בליסבון. אני בטח מתישהו אבקר חזרה בארץ. ההורים אמרו שהם ישמחו לממן לי כרטיס הלוך וחזור מתישהו, במיוחד כי אני צפוי להפוך לדוד בחודשים הקרובים והם רוצים שאראה את האחיינית. לי זה מרגיש מוזר לחשוב על אח שלי כאבא, עליי כדוד, האמת אני גם לא ממש מת על חברה שלו אז זה מלחיץ אותי. אני גם לרוב לא אוהב תינוקות. אולי זה ירגיש שונה כי זו תהיה אחיינית שלי, אבל אני חושש שזה לא ירגיש שונה והיא תראה לי סתם כמו עוד תינוק. אני דיי נגעל מתינוקות, זה נראה כמו חייזר, רק גם מעצבן, אף פעם לא הבנתי את החמידות. טוב יש להם גרביים ממש קטנות זה קצת חמוד, אבל הפרצוף שלהם נראה מפחיד, זה לגמרי חייזר, וגם קירח, זה נראה כמו מיני-מי מאוסטין פאוורס רק פחות מצחיק. ואם היא תקיא עליי או משהו? איכססס. בטח אח שלי וההורים שלי יצפו ממני לאהוב אותה אבל מה אם פשוט אראה בה עוד תינוק מגעיל ואצטרך להעמיד פנים שהיא משהו מיוחד? זה מאוד לא נוח, עדיף פשוט לא להיות בארץ רוב הזמן ואז אולי אחזור וכבר היא תהיה בת אדם עם אישיות. ההורים אמרו שגם יבואו מתישהו לבקר בליסבון. אני מניח שיכול להיות נחמד מתישהו, כל עוד זה לזמן קצר. אני כבר ממש מצפה לא לגור איתם. רק השבוע רבתי איתם שוב על פוליטיקה. הייתי צריך לצאת מהבית סתם להסתובב. דיברתי עם חבר בטלפון שעתיים ואז כשחזרתי הביתה כבר לילה, ציפיתי לחזור והם כבר ישנו אז לא תהיה בעיה, אבל הייתה בעיה כי הם נעלו את הדלת, עם בריח. אמא ראתה שיצאתי, אך אבא כנראה לא קלט כי הוא אבא ומבולבל אז סגר את הבריח ולא יכלתי להיכנס. לא רציתי להתקשר אל אבא כי הוא עצבן אותי בוויכוח, הוא לא יודע להתווכח, הוא מתנהג מלוכלך ממש, מתנהג כמו פוץ מתנשא דוחה, לא מקשיב למילה שיוצאת לי מהפה וחושב שהוא יודע הכל תוך כדי שהוא אומר דברים לא נכונים עובדתית ומתכחש למציאות. אמא יותר מקשיבה, אבל בגלל שאבא שם הוא צועק מעל כולם אז בכל מקרה אי אפשר לשמוע אותי מעל הצעקות שלו וכל דבר שאומר ייקטע על ידיו. אז לא רציתי להתקשר אליו. אז ניסיתי לדפוק, לצלצל בבאזר ולכתוב לאמא בתקווה שתהיה ערה. ניסיתי להתקשר אליה אבל לא ענתה, ניסיתי גם אינטרקום ובאזר ארוך אבל לא שמעו למרות שזה ממש חזק. התלבטתי אם להתקשר לאבא, אבל כבר העדפתי לישון בחוץ. בסוף התקשרתי לאמא בשיחת וידאו בוואצאפ והיא ענתה. בכל מקרה, כן אשמח לא לגור עם זה יותר. כמובן שאני עלול ליפול על שותפים שהם גם לא מלבבים, זה ההימור. מקווה שזה לא יקרה. אבל כאמור, אני תמיד יכול להודיע שאני עוזב, עם התראה מתאימה כמובן. אולי אוכל לבקש לעבור דירה, למרות שזה בטח יהיה בירוקרטי וייקח זמן. אבל הימור על משהו לא ידוע כנראה יותר טוב ממשהו לא-טוב ידוע. ואז כשכן אחזור הביתה אחרי שנה יהיה לי קצת זמן של חסד עד שההורים (במיוחד אבא) יעלו לי על העצבים שוב.
אלך לרופא שיניים כי לא נראה לי אלך לרופא שניים בפורטוגל. אלך לפסיכיאטר לשאול מה לעשות בקשר לכדורים שאני לוקח (נוגדי דיכאון כי antidepressants are so not a big deal). יש דברים בנקאיים שכדאי לי לעשות בארץ כי בחו"ל עלול להיות כאב ראש, כנ"ל ביטוח לאומי. אני חושב להסתפר כי השיער שלי כבר ארוך לאללה וחשבתי להתחיל את פורטוגל פרש, קצוץ. ועד שאחזור ארצה השיער כבר יהיה ארוך שוב. ואולי גם יהיה אירוע של האתר הזה שארצה ללכת אליו לפני שאיעלם לשנה כי לא נראה לי שאלך לאירוע של אתר "A Gaiola" בליסבון. האמת היה לי חלום עם שתי שולטות לא מזמן. אחת היתה סורה האגדית, היה שם קטע עם טיסה, היה עוד נשלט והיינו בשדה התעופה והיא אמרה לנו ללכת דרך כניסה מסוימת של גברים? והיא הלכה דרך כניסה אחרת, אבל עשתה לנו טריק אולי ובסוף טסה בלעדינו. אבל אז פגשתי שולטת נוספת, אני לא יודע אם יש לה כינוי באתר, אני מכיר את שמה כי אני מכיר אותה, היא הייתה עמי בחטיבה וראיתי אותה בכמה ערבי פמדום אבל לא יצא לי לדבר איתה למרות שמאוד התרגשתי וקצת היה לי קראש עליה. בכל מקרה פגשתי אותה בחלום והסעתי אותה משדה התעופה לביתה? או שסתם נסענו? או שהיה עוד יעד? והנשלט השני היה במושב האחורי או שלא היה שם? היא כיוונה לי את הדרך מתישהו. היא נגעה בי? לא זוכר, אבל היא הייתה סקסית. גם סורה כמובן. אגדיות. הלוואי עליי כמו בחלום. נראה לי אני רוצה ללכת לאירוע של הקהילה לפני הטיסה בציפייה כי אולי אראה אותה, אותה מהחלום, אני יודע מי היא, מעניין אם היא יודעת מי אני. הלוואי שכן ושהיא גם תקרא את זה ותחבר את הנקודות, אבל כנראה שלא. כנראה מטופש, לשלם וללכת לאירוע כזה לבד בגלל חלום, אבל אל תגידו שאתכן לא הניעו מעולם מחשבות מטופשות כאלו. בינתיים החוויות שלי בערבים הללו הן קצת 50/50, היו כמה שהיו לי בהם חוויות מפתיעות לטובה אך היו כמה שחשתי בהם בדידות, בלבול וניכור. יש לי תחושה שאם אבוא לבד כנראה פשוט אשאר לבד כל הערב, אבל אולי אני טועה.
כמובן כמו כל גבר שטס לחו"ל אני מקווה להצליח עם בחורה בחו"ל. אולי תהיה לי שותפה מושכת? אולי כמה? למרות שהייתי כבר עם שתי שותפות יפות בסמסטר חוץ בוונציה אבל לשתיהן היו חברים ולא קרה כלום ובכללי לא הצלחתי בכלל באיטליה עם אף סטודנטית או לא סטודנטית כל הזמן שהייתי שם, הרגשתי מה זה לוזר. אולי דווקא עם הישראלית (ואוקראינית) שעובדת בחברה שהתכתבתי עמה דרך הידידה יהיה משהו? אני עוד לא יודע איך היא נראית, אין תמונה שלה בדיסקורד, גם ידידה שלי לא יודעת איך היא נראית, אני רק יודע שהיא נמוכה וג'ינג'ית. אולי עובדות אחרות בחברה? או שפשוט אפתח אפליקציה מתישהו כשאהיה שם ואכתוב משהו כמו "I'd love someone to show me around the city"? האפליקציות לרוב נותנות איזה בוסט מסוים במקום חדש, אז יהיה לי סיכוי לכמה מאצ'ים אם לא אפשל בזה מוקדם מאוד. אולי מאץ' ישראלי ייראה משהו אקזוטי לבחורה פורטוגלית. מקווה שלא אנטישמים שם. ואולי עשוי לקרות משהו פשוט מלהיות שם שנה, פתאום ארבעה חודשים פנימה אני עלול לפגוש איזו בחורה כשאצא לבר עם השותפים או משהו, או אולי אקח חופש מתישהו ואסע לספרד או מדינה אחרת ושם אפגוש מישהי בהוסטל או מסעדה או לכו תדעו. כמובן סביר מאוד שפשוט לא יקרה כלום אף פעם, ככה זה רוב החיים שלי, אני פשוט אדם ביישן מאוד. לא הלך לי באיטליה. לחבר שלי שגר בבוסטון שנה לא הלך גם שם כלל למרות שהוא בחור מלא ביטחון, מצחיק ומוכשר כמו שד. לפעמים זה פשוט לא קורה.
אז מה אומרות? עשיתי בחירה נכונה? הייתי ספונטני מדי? יצא לכן לגור ולעבוד בחו"ל ויש לכן עצות בשבילי? תרצו לראות אותי באיזה אירוע קהילתי לפני הטיסה? אני רואה שיש פאם פטאל בקרוב, לא חושב שהייתי בליין הזה. יש לכן עצות איך להצליח עם נשים בחו"ל?
לא היה לי שיר טוב על פורטוגל בראש אז הנה כלבלב הו בידי בם בם