לפני 4 שנים. 4 במרץ 2021 בשעה 14:43
אני אפילו לא יודע איך ואיפה להתחיל את הפוסט הזה. אני כותב כשכולי עדיין בזה ועדיין מנסה לפרש ולהבין את הניואנסים של זה.
מהיום הראשון של הקשר הגמירות שלי היו רק באישור שלה, אני בקשתי שזה יהיה גם רק יחד איתה ולא באוננות כשהיא לא נמצאת, והיא הסכימה להוסיף גם את זה.
זה מאוד חיבר אותנו, גם אם עבורה זה היה קצת מובן מאליו. עבורי זה היה חדש ומסעיר ומאד מקרב, לגמור רק ברשותה, רק איתה.
ההתחלה הייתה קשה מאוד, ההתאפקות הייתה בלתי נסבלת, הדיאטה היתה חריפה וחדה מאד, מגמירה או שתיים כל יום, לממוצע של פעם בשבוע שבועיים, ולפעמים גם יותר.
עם הזמן נראה כאילו הגוף קצת התרגל לזה, ולפחות ביום יומיים או שלושה הראשונים לאחר גמירה אין דחף חזק לגמור שוב, הדחף הזה מתחיל להבנות לאחר כמה ימים.
עוד דבר שקרה עם הזמן זה התעצמות הטיז אנד דינייל, TEASE & DENIAL , מהיום הראשון זה היה תחום חזק ומשמעותי עבורה, תחום שהדליק אותה, גם מינית, גם בשליטה שלה, גם בתסכול ונואשות שלי, בהכל. אחד הדברים היותר חזקים מעוררים ומספקים עבורה, וגם עבורי זה היה חזק, משהו חזק מאוד, משהו סימבולי מאוד לשליטה שלה עלי, לכניעה שלי אליה, לסימבוליקה כמה ההנאה או הסבל שלי באצבע הקטנה שלה, תרתי משמע.
ועם הזמן, מעל שנה יחד, זה נעשה לה הרבה יותר קל, הרבה יותר מדויק, הרבה יותר זמין, זה נעשה לה טבע. היא למדה על אילו כפתורים ללחוץ, והיא לוחצת עליהם כמו שקליידרמן מנגן פסנתר, בקלילות בוירטואוזיות ובתוצאות מופלאות, ללא יוצא מן הכלל.
וככה עם הזמן זה הולך ומתעצם הנושא הזה, התכיפות של זה, העוצמה של זה, הזמן שאני מבלה על הקצה, וזה כל כך על הקצה שלרוב ממש עוד נגיעה קלה ואני גומר, לרוב זה מרחק של פחות משניה מגמירה, אני לא מגזים, ולרוב, ממש ממש לרוב, יש יציאה של זרע, קצת יותר או קצת פחות, בלי גמירה. היא למדה לשלוט בזה.
לרוב בלילה שאנחנו ישנים יחד, יהיה טיז אנד דינייל גם בלילה לפני השינה, וגם בבוקר לפני הקימה, וככה אני בזה כשאני נרדם, אני נרדם כשאני על הקצה או אפילו מעבר לקצה, ואני בזה ביום שלמחרת, כל היום, לתוך זה קמתי.
וזה נעשה סטייט אוף מיינד, וזה קשה מאוד. מאוד.
כל זה הקדמה.
בעצם, עוד דבר אחד נוסף.
הגמירות שלי לא תלויות בכלום, חוץ מהחשק שלה באותו הרגע, מה בא לה באותו הרגע,
וזה לגמרי טריקי, כי התסכול והנואשות שלי מדליקות אותה מאוד, אז אין לה אינטרס מובהק שאני אגמור, להוציא רגעים בודדים פה ושם, וזה לגמרי בלתי ניתן לצפיה, מתי זה יקרה, פשוט יבוא לה שאגמור אז אגמור, זה יכול להיות יום אחרי יום, או בעוד שלושה שבועות, לגמרי בלתי ניתן לצפיה.
ולכן אי אפשר להתכוונן נפשית לזה, ולכן יש לי מעגל של ציפיה ואכזבה, שגם ממנו היא נהנית.
בכלל, פגיעה העלבה עלבון וכו' הן לא מילים גסות בקשר שלנו, להכאיב זו לא מילה גסה בקשר שלנו, וללהכאיב יש הרבה דרכים, לא כולן פיזיות, כן כולן כשרות ורצויות על ידה.
כאמור, כל זה הקדמה.
בשלושה שבועות האחרונים יש עליית מדרגה בזה שאני לא גומר, גם מבחינת זמן, זה הרבה זמן אפילו עבורנו, אבל בעיקר בטיז אנד דינייל, בעיקר שם, בשבועות האחרונים אני כל כך הרבה יותר על הקצה וכל כך הרבה יותר פעמים ויותר זמן ויותר קצה, הכל יותר, הכל מציף, הכל בקצה.
אני מדבר את זה, לפני שבוע לערך, ברגע של חום וקירבה והתרפקות אמרתי לה, את יודעת שהיום זה שבועיים שלא גמרתי, ואני מאד מאד צריך.
טעיתי ברגע, התגובה שלה הייתה הדלקות מיידית, ואמירה, "אני רוצה חודש"
בימים שלאחר מכן, דברתי את זה עוד ועוד ועוד, אמרתי כמה אני קרוב לקצה שלי, כמה זה נעשה לי בלתי אפשרי, וזה כמובן רק הדליק אותה עוד יותר, הסנסור היחיד שזה נקלט בו היה הסנסור הסדיסטי שלה, הרעב לתסכול לכאב ולפגיעה שלי.
ושלא יובן לא נכון, אין פה תלונה שלי, אין פה משהו לא בסדר, אין פה משהו שחורג ממה שמותר ורצוי ביחסים שלנו, אין פה משהו אסור.
כל מה שכתבתי הוא רק תאור מצב.
אתמול בצהרים, אחר הצהרים למעשה, נכנסו לנוח קצת במיטה, מנוחת צהרים קטנה של כמה דקות, וזה שלושה שבועות שאני לא גומר, ואני נואש, אני חייב גמירה.
עבורה זה כמובן אוכל, זה כמובן מדליק מאד, והפעם היא מביאה אותי לקצה ממש, ואז אני חוטף אגרופים לביצים, שוב לקצה, וכשאני שניה מגמירה, הפסקה של כמה שניות, רק שאפסיק להתפתל בטרוף, ומכות לביצים, סטירות, אגרופים, ממוקד לגמרי. שכב על הגב, רגליים למעלה ופיסוק, כמה מכות קטנות בשביל שאני לא ארתע באינסטינקט, ובום, פיצוץ לביצים שאחריו אני מתפתל כמה דקות, ואז שוב, האנד פוסי HAND PUSSY, לזיין לה את היד עד שניה לפני גמירה, ושוב פיצוץ לביצים.
הסוף היה שהביצים כל כך כאבו לי, שהיא רצתה ללטף אותן, ואי אפשר היה, כי כל כך כאב לי.
אמיתי לגמרי, הביצים כל כך כאבו לי שאי אפשר היה בכלל לגעת בהן.
ואני כל כך הייתי זקוק לגמירה הזו. במקום זה רצתי להביא נייר מגבת מהשרותים כי הייתי כל כך קרוב שנזלתי קצת זרע. מבלי לגמור כמובן.
היה לנו ערב נעים יחד, אכלתי יותר מידי, והיה מאוחר מידי, ולא ממש נחנו בצהרים, ככה שהייתי עייף מידי לעוד סיבוב של קצה שוב ושוב ושוב, נרדמתי, ונראה שהיא גם היתה עייפה מידי בשביל להכריח אותי שוב להיות בזה.
הבוקר היא שוב התעוררה חמה, רעבה, ושוב, הדליקה אותי, ושוב ההאנד פוסי HAND PUSSY ושוב כשאני כל כך קרוב לגמירה וכל כך זקוק לגמירה הזו, כל כך נואש לגמירה הזו, אחרי 3 שבועות שלא, וכשאני שניה אחת, לגמרי שניה אחת מגמירה, וכשאני שוב מתחנן את הנשמה שלי שתרשה לי, זה שוב עף הצידה, ובמקום זה, הגמירה שלה.
גם זה קורה הרבה יותר לאחרונה, היא מביאה אותי לקצה שוב ושוב, ברמה של זולג לי, ברמה של אני צורח, ברמה של אני מתפתל ללא שליטה על מנת לא לגמור, וכל זה מדליק אותה מאד, ואז היא דורשת לגמור, ולאחר מכן הגמירה שלי מעניינת אותה פחות מקליפת השום.
וכך גם הבוקר.
רק שהבוקר לא יכלתי לשאת את התסכול יותר, ודחיתי אותה.
הבוקר אחרי ששוב הביאה אותי לקצה, אחרי ששוב אני מזיין בנואשות את היד שלה, אחרי שאני כל כך מתוסכל מכל השלושה שבועות האלו, ומהצהרים אתמול, מהמכות בביצים במקום גמירה, כשאני חצי ישן ולא לגמרי בשליטה עצמית, כשאני קצת פגוע וקצת נעלב ממה שהיא עושה בי, דחיתי אותה.
היא לקחה את היד שלי ושמה בין הרגלים שלה, שאאונן אותה, ואני הזזתי את היד, היא שמה שוב, והזזתי שוב.
לא יכלתי.
לא יכולתי לשאת עוד מהתסכול הזה.
ואולי גם לא יכולתי לשאת את הפגיעה, את איך הצורך הכל כך נואש שלי, איך הנזקקות שלי,
איך זה עף לצד כאילו כלום, חסר ערך וחסר חשיבות, ובמקום זה אני נתבע לספק אותה שוב, בפעם האלף, כשאני כל כך מתוסכל ונואש, נזקק ופגוע.
דחיתי אותה.
לשניה אחת, אחרי שניה בקשתי רגע, שעוד רגע אני מספק אותה, ורק רגע.
וכמובן שספקתי אותה, לאחר אותו הרגע.
אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
דחיתי אותה.
זה כמובן לא התקבל טוב.
היתה שיחה, היתה התנצלות. יהיה מחיר.
אין פואנטה נדמה לי.
רק כמה מחשבות, מחשבות על הפער בין הפנטזיה לבין המציאות.
בין ההשתוקקות לאישה באמת שתלטנית, באמת לוקחת, באמת דורסת, באמת מכאיבה ומתעללת,
באמת סדיסטית שבאמת מסוגלת לדרוך עלי, לבין הביצוע הפחות ממזהיר שלי ( ולא בפעם הראשונה) כשיום ( או חודש ) המזל שלי מגיע.
רק מחשבות על כמה השתפרתי בכניעה ובנתינה בשנה האחרונה, וזה המון השתפרתי,
וכמה יש עוד להשתפר.
רק מחשבות על זה שהתביעה ממני תמיד גדלה, תמיד מתעצמת, ועדיין, איפה שהוא, אני אף פעם לא באמת מצליח לספק את כל מה שהתביעה ממני ( היא ) מצפה שאספק.
ושוב, וזה חשוב לי מאוד להגיד.
כל מה שקרה, לגמרי לגיטימי ביחסים שלנו, אין פה משהו לא בסדר, אין פה משהו לא תקין.
כמו שהיא אמרה בשיחה לאחר מכן, " מותר לי הכל, מותר לי למתוח את החבל ולגם קרוע אותו"
זהו.
