ירושלים של זהב

אמביפיביות זה אומר היכולת לחיות בשני איזורי מחייה שונים. הדוגמה הכי טובה היא הצפרדע שחיה במים וביבשה. 

אתמול היה יום שממש המחיש לי את שני העולמות שאני חיה בהם. יש איזה קהילה שאני חלק ממנה שסובבת סביב האהבה שלנו לטקסטים ותפילה. בשבת האחרונה היינו ביחד ביישוב נידח במדבר. אז אתמול בבוקר התחיל עם לימוד שהובלתי של טקסט של קונפוציוס ואז מדיטציה. אני אוהבת ללמוד מאז שסיימתי את התואר. הקטע הזה שאני לא חייבת ללמוד דברים אלא בוחרת מתי ובעיקר מה ללמוד. אחרי ארוחת הצהריים התחלתי את המסע שלי מהמדבר אל העיר הגדולה תל אביב. הסיפור המלא שמור במערכת אבל אני אספר שהנהג שלקח אותי טרמפ עבר באדום בוהק וכשהוא ראה את העיניים שלי נפתחות בבהלה הוא אמר לי "מה את דואגת אני נהג שודים.". מאוד מרגיע.

ואז נסענו אל המסיבה. לא הייתי כמה חודשים טובים במסיבות. גם חשבתי בהתחלה שאני לא אגיע למסיבה הזאת אבל בסוף הגעתי. היה שווה את זה. מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע שלאחרונה עשיתי שינוי די דרמטי בהבנה שלי מול המקום הבדסמי שאני רוצה להיות בו. יש לגברת ה' קרדיט ענק בתהליך הזה. בלי הביטחון שהיא נותנת לי בכל רגע לא הייתי עושה פסיק ממה שעשיתי בחודשיים האחרונים. אז באתי למסיבה בתור הנשלטת של ה'. זאת פעם ראשונה שאני באה למסיבה בדסמית בתור נשלטת ולא בתור שולטת. נכנסנו פנימה וכל איבר בגוף צרח עליי שאני מטומטמת. ה' קלטה מאוד מהר שאני לחוצה פצצות והיא נתנה לי את הזמן שלי להתניע. הרגע שמסמן בעיניי את השחרור שלי וההחלקה שלי למקום למטה הוא אקט די בראטי שלי. גם כאן, הסיפור המלא שמור במערכת. תצטרכו להאמין לי שהייתי מאוד מצחיקה. ואז היה הסשנים. לא בא לי לכתוב עליהם. אני כן רוצה לספר על האפטר קייר. מיד כשיצאנו חברה טובה שלי קילרה את הנשלטת שלה. זה היה טקס אינטימי ומקסים. אני כל כך שמחה בשביל שתיכן ומאחלת לכן רק טוב ושמחה. 

בכל מקרה, רציתי לכתוב על האפטר קייר. יש ספייסים שונים לדומים ולסאבים. זאת עובדה. מאוד נהניתי מהספייס דום כששלטתי. התחושה שעוברת בידיים והאגו טריפ. גם באמת שמים לב לפרטים הקטנים אצל הסאב. אני עדיין עומדת מאחורי האמירה שלי לגבי זה שאני לא מעוניינת להיות בצד הזה של השוט. לפחות לא כרגע. חוויתי סאב ספייס לפני המערכת היחסים שלי עם ה'. מה שכן, לא חוויתי אותו בעוצמות האלה. זה ממש ערפל ותחושה של צמר גפן מתוק במקום מוח. מיד כשנגמר הסשן לא הצלחתי לזוז. הגוף שלי קרס. ה' כמובן ביררה שהראש שלי בסדר (זאת אומרת שאין לי טריגרים ממשהו) אבל הראש היה בסדר. אני מרגישה שאני הולכת סחור סחור במשפטים האחרונים שאני כותבת וזה בגלל שאני לא ממש בטוחה מה הפואנטה שלי. כאילו, היה לי סאב ספייס משוגע. אבל על מה זה מעיד?

דבר אחר שחשבתי עליו עכשיו זה שבחרתי בפמדום של אורדורה בתור המסיבה הראשונה שלי בתור נשלטת. הפמדום היה במשך תקופה ארוכה מגרש המשחקים הביתי שלי. במסיבה האחרונה שהלכתי אליה לפני שטסתי להודו סישנתי 3 תחתים בו זמנית ברחבה. זה היה ממש כיף. האמת שזה גם די מסביר למה לקח לי זמן להירגע בהתחלה של המסיבה אתמול. כאילו, כשהייתי אתמול בדירה לבד עם ה' ול' ואמרו לי לרדת לברכיים זה היה לי די קשה. אני רוצה להוריד מהאגו שלי וליהכנס כמו שצריך למקום הנשלט נגיד את זה ככה. אבל אני עובדת על זה בעזרת עידוד נמרץ מצידה של ה'. 

זהו, מקווה שהבנתם משהו מבליל המחשבות ששפכתי כאן.

נ.ב.1 החלק הכי קורע אתמול היה כשיצאנו מהפמדום ומסתבר שהיו 2 גברים שנעצו בנו מבטים מזועזעים. אני הייתי בלי מכנסיים ועם אזיקים שחורים על הידיים נניח.

נ.ב.2 התחיל לכאוב לי טיפה חלק הגב העליון ואני לא זוכרת שה' שרטה אותי אתמול. הכאב הוא כאב של אחרי שריטות אז כנראה שהיא כן שרטה אותי אבל זה מוזר שאני לא זוכרת.

נ.ב.3 אחד הדברים השווים שיש בפמדום זה הפיצה שמגיעה באיזה שלב. כנראה שהייתי קורסת פיזית בלי זה. (כמובן שאכלתי המבורגר גם אחרי המסיבה אל תדאגו לי)

רק אור ואהבה❤️

מכירים את זה שאתם רואים טקסט שאתם חושבים לעצמכם איזה באסה שאני לא כתבתי אותו? אז בתור תגובה לסדרת הפוסטים שלי (המרתף - שווה קריאה בעיניי, אלים וכולל אקטים שמערבים חוסר הסכמה ברורה). בכל מקרה קיבלתי את הטקסט הבא בפרטי מאנונימי.ת. אם יתחשק לי ותהיה לי מוזה אני אפתח את זה לסיפור חדש, נראה.

*************

קומי כלבה!

הן המילים הראשונות שתשמעי כשתתעוררי והאחרונות שתשמעי לפני שהגוף שלך פוגש את הרצפה אחרי שהפסיכופאט שלצידו בחרת להעביר את הלילה החליט שכלבות אינן ישנות על המיטה.

אף מילה ממך ברור?!

הוא יסנן שניה לפני שידחוף את הפרצוף שלך מטה לתוך השמיכה הדקה שהקצה לך ברוב טובו.

תפסקי.

אם תרצי או אם לא - הוא יזיין אותך בדוגי. לך יש הברירה - לציית או לא. כך או כך הוא לא יניח לך לפני שירוקן את עצמו בחור שלך.

לא יהיו מילות עידוד וחיבה. רק נהמות גרוניות והתנשפויות של גבר גדל מידות וכרסתן. את חפץ. את יודעת את זה. אין לך למה לנסות בכלל. אבל את בכל זאת תנסי. תנסי להיות שימושית. כי אולי אם תספקי אותו הוא יתן לך כרית או כוס מים או לפחות יגמור לך בגרון. 

ארצה.

 הוא ינהם לך באוזן שניה לפני שהוא קושר אותך לצד המיטה. זה המקום שלך. סתם חור משומש. מתנחמת בעובדה שלפחות הוא נהנה מלהישתמש בך. כי זה אומר שלפחות את החפץ שלו הלילה. 

כמה פעמים הוא העיר אותך ככה בלילה?

כמה פעמים הוא קם להשתין וגרר אותך לשבת לידו ולהסתכל כשהראש שלך נשען על האסלה והזרם מילימטרים ספורים מהאף שלך?

כמה פעמים... כבר איבדת את הספירה. אין לך מושג איזה יום היום. 

את בקושי זוכרת איך קוראים לך.

אה. כן. השם שלך. השם שלך הוא "כלבה"

בנוהל אזהרת טריגר אלימות קשה ואונס. 

כמו כן, עדיין מחפשת טרמפ מאיזור ירושלים לפמדום, גוד וויבז והשתתפות בדלק.

****************

הוא עולה במדרגות אחת אחת. אני בדיוק מסיימת לערוך את השולחן אז אני באה לכיוונו. תמיד אחרי שהוא גומר יש לו את אותו חיוך עייף ומרוצה מעצמו. אני יורדת על הברכיים ושולפת את הזין שלו החוצה. אני רואה שנשאר עליו קצת רוק וזרע אז אני מרימה מבט שואל למעלה ומקבלת הנהון. אני מחייכת לעצמי ומתחילה למצוץ לו. אני מניחה את הידיים שלי על הירכיים שלו בזמן שאני מלקקת ביסודיות את הזין מכל הכיוונים. אחרי זה אני מכניסה רק את הכיפה אל הפה שלי ומשחקת עם הלשון באיזור שמחבר בין הכיפה לבין הגזע של הזין. אני אוהבת את הנהמות שלו בזמן הזה. לאט לאט אני מתחילה להזיז את הראש שלי כמו בוכנה על הזין שלו. אחרי כמה דקות שאני נכנסת לשוונג הוא מושך את הראש שלי לאחור בעדינות.

"בייב כבר גמרתי פעם אחת היום ויש לנו מלא תוכניות להיום."

אני מצחקקת טיפה ומושיטה יד כלפי מעלה. הוא שולח יד ועוזר לי להיעמד. אנחנו הולכים אל פינת האוכל שם מחכה לנו ריזוטו ולובסטר. הוא פותח את הבקבוק יין ומוזג לשנינו. אנחנו יושבים בדממה ואוכלים. אחרי כמה דקות הוא שואל אותי איך היה בעבודה היום. זה מאוד נוח כששנינו עובדים מהבית. אני עונה לו שהלך סבבה ושיש לי פגישה בשלוש.

"דיברתי עם דודו אגב, הוא אמר שיגיע באיזור שלוש."

"יופי, יופי. אני בהספק יפה עם הקוד בעבודה אז אני אסגור קצוות להיום ונסיים. תורידי לאורחת שלנו את הארוחה שלה? אני אשטוף כלים ואסדר כאן."

אני מהנהנת וקמה אל השיש במטבח. בפינה הימנית יש צלחת שמכוסה עם נייר כסף. אני לוקחת אותה ובאה לרדת במדרגות כשאני מרגישה יד על הכתף. אני מסתובבת והוא מחזיק את הפנים שלי עם הידיים שלו ככה שהן מונחות משני צידי הלסת. הוא מקרב את הפנים שלו לשלי ואני פותחת טיפה את השפתיים שלי. הנשיקות שלו כל כך נעימות ומלאות בתשוקה. אני מחזיקה צלחת ביד אז אני לא יכולה לשים את הידיים שלי עליו וזה קצת עצוב. 

"בייב, לא לשכוח שאסור לה להשתמש בידיים."

"זוכרת בייב."

בצער קל אני מתנתקת מהנשיקה. אני לא מצליחה להתאפק אז אני גונבת עוד נשיקה שאני מדביקה לחזה שלו ומסתובבת מהר כדי לרדת למטה. 

כשאני מגיעה למטה אני רואה שהיא ערה והאור דלוק. היא יושבת עם הגב צמוד לקיר, הברכיים מורמות אל החזה והידיים משולבות סביב הרגליים. היא לא מרימה את הראש כשאני נכנסת אבל אני רואה רתיעה קטנה וכמעט בלתי מורגשת בזמן שאני מתחילה ללכת לכיוון שלה. אני מניחה את הצלחת על הרצפה ומתיישבת על הכיסא, הוא נוח. אני מכחכחת בגרון שלי פעם אחת. היא מרימה את הראש והבעה של בלבול נסוכה על פניה. 

"כן אני יודעת, מבלבל נכון?"

"כ-כן."

מעניין אם היא יודעת שהיא מתכווצת באופן כמעט אוטומטי אחרי שהיא מדברת. 

"לענייננו, אם את לא תתני לי סיבות להרביץ לך אני לא ארביץ לך. בסדר?"

אני לא חושבת שאפשר פיזית שעיניים של מישהו יהיה גדולות יותר.

אני מתכופפת למטה ומסתכלת לה ישר בעיניים.

"את תהיי ילדה טובה עכשיו, נכון?"

"כ-כן."

אני מחייכת וחוזרת לשבת ישר על הכיסא. אני משלבת את הרגליים ומניחה את שתי כפות הידיים שלי על הברך שלי. 

"מה שהולך לקרות עכשיו יהיה מאוד פשוט. הבאתי לך ארוחת צהריים. את מוזמנת לאכול ממנה כל עוד לא משתמשת בידיים שלך. אני מציעה לא לבדוק מה קורה כשמנסים אותי בסדר?"

"בסדר."

תכלס היא לא יודעת אבל אם היא תעשה קונצים אני אלפף לה את הידיים ואת הרגליים באיזולירבנד.  אם היא תתנהג יפה אני אשטוף לה את הפנים עם סבון. 

 אני מניחה את הקערה ליד המזרן. היא מתקרבת לקצה ומסיטה את השיער שלה אל מאחורי האוזן. ידרוש טיפול בהמשך. אולי צמה. היא מרימה מבט חושש אליי ואחרי כמה שניות מורידה את הראש ומתחילה לאכול. תוך דקה שתיים היא מסיימת את כל האוכל.

"היה טעים?"

"כן, תודה."

"יופי אני שמחה. את עדיין רעבה?"

"קצת."

"יש לי קצת גלידה במקרר, רוצה?"

"כן בבקשה, תודה."

אני לוקחת את הצלחת ומניחה אותה על השידה. במגירה העליונה באמצע יש קעריות. אני פותחת אותה ומוציאה שתיים. אני פותחת עוד מגירה ומוציאה כף. ליד השידה יש מקרר ואני פותחת את הפריזר ומוציאה בן אנד ג'ריס בצק עוגיות. אני שמה כמות נכבדה של גלידה בכל אחת מהקעריות. אני מניחה את הקערית בלי הכף ליד המזרן שלה. היא מתקרבת אל קצה המזרן ומרימה את הקערית עם הידיים שלה.

"נו מה אמרתי?"

היא קופאת באמצע ומרימה את המבט שלה למעלה. 

"שאלתי שאלה."

"סליחה שכחתי."

אני מתכופפת ולוקחת ממנה את הקערית. אני קמה ומניחה את שתי הקעריות במקרר וחוזרת להתיישב על הכיסא.

"תבחרי מספר מאחד עד עשרים."

"מ-מה"

"תבחרי מספר מאחד עד עשרים."

"שבע."

אני מניחה את יד ימין על הלחי שלה ומחזיקה לה את הסנטר בעזרת יד שמאל. 

"הוא לימד אותך לספור?"

"נראה לי?"

"אחד גבירתי, שתיים גבירתי. כזה. הבנת?"

"כן."

אני נותנת סטירה מצלצלת. 

"כן מה?"

היא מייבבת.

"כן גבירתי."

"יופי."

אני נותנת לה סטירות לסירוגין. 

"אחד גבירתי."

"שתיים גבירתי."

"אני לא שומעת אותך חמודה, חבל שאצטרך להתחיל מההתחלה."

"שתיים גבירתי!"

"יופי מתוקה. עבודה יפה."

אני אוהבת לתת סטירות. היא גם מתחילה לבכות בלי קול. זה כל כך סקסי.

"שלוש גבירתי!"

"ארבע גבירתי!"

"חמש גבירתי!"

"שש גבירתי!"

אני עוצרת לרגע ומלטפת לה את הלחי. היא חמה. אני נותנת לה את הסטירה האחרונה. 

"שבע גבירתי!"

"יופי, ילדה טובה. בגלל שבסך הכל התנהגת יפה היום אני ארשה לך לאכול את הגלידה."

אני חוזרת אל המקרר ומביאה את הקעריות. את הקערית שלה אני מניחה ליד המזרן ומתיישבת ואוכלת את הגלידה שלי. היא מתקרבת בזהירות ומתחילה ללקלק את הגלידה. אחרי כמה דקות אני מסיימת ומחכה שהיא תסיים. כשהיא מסיימת אני לוקחת את כל הצלחות ועומדת ליד המתג. 

"את רוצה אורות דלוקים או כבויים?"

"כבויים בבקשה."

"שנץ נעים."

אני מכבה את האור ועולה למעלה.

כי גם אני מעריצה את נועה קירל עד לשד עצמותיי.

אזהרת טריגר אלימות קשה ואונס. 

נראה לי שאני הולכת להשתמש במקום הזה של האזהרות טריגר להודעות כלליות. אז קודם כל הסיבה שאני יושבת עכשיו באוטובוס של דוסים וכותבת את הטינופת שאתם הולכים היא שסנטוריון שאל אותי אתמול בערב מתי אני ממשיכה לכתוב אז את כל התלונות ו/או מחמאות אליו.

חוץ מזה שאני עדיין מחפשת טרמפ מאיזור ירושלים לפמדום. מבטיחה גוד וויבז והשתתפות בדלק.

נתחיל?

************

אחרי שאני עולה במדרגות אני מתיישב בחדר העבודה שלי ומרביץ עבודה במשך כמה שעות. אחרי שאני מרוצה אני יוצא אל הסלון ורואה את אשתי יושבת בסלון. אני מתיישב לידה ומניח את היד שלי סביבה.

"היי בייב איך ישנת?"

"ישנתי טוב, תודה ששמת את החליטה הקרה במקרר."

"צריכה עזרה עם ארוחת צהריים? מה התכניות שלך להיום?"

"הכל כבר מתבשל, עוד חצי שעה בערך יהיה אפשר לאכול."

"שמת משהו בצד בשביל האורחת שלנו? היא נהנתה מהמנה של אתמול."

"בוודאי, אתה מתכנן לרדת אליה עכשיו?"

אני עוצר לשנייה וחושב. אם האוכל יהיה מוכן עוד חצי שעה אני יכול להספיק משהו מהיר.

"כן, תחכי לי? אני עוד לא אוריד לה את האוכל שלה נראה לי."

היא מושכת בכתפיים. היא כל כך סקסית כשהיא עושה את זה. 

"אגב, מתי דודו צריך להגיע?"

"לא דיברת איתו?"

עכשיו זה התור שלי למשוך בכתפיים. 

"לא ידעתי שאני אמור לדבר איתו. תעשי לי טובה תתאמי איתו לאחר הצהריים. ושיבוא חרמן."

היא צוחקת בקול. 

"בסדר בייב, אני אדבר איתו."

אני יורד למטה שמח וטוב לבב. היא כבר ערה כשאני יורד ואני נותן לה בעיטה סמלית. 

"שימי לב טוב טוב מה הולך לקרות עכשיו. את במרתף שלי נכון?"

היא לא עונה לי. אני נותן בעיטה לכוס שלה.

"נכון!" הבכי שלה כזה חמוד. 

"אז את אורחת שלי נכון?"

"נכון."

אני נותן עוד בעיטה.

"נכון... מה?"

אני רואה את הגלגלים במוח שלה זזים. 

"נכון אדוני."

"יופי, ילדה טובה."

"בכל מקרה, אם את אורחת אז את צריכה לשלם על הנוכחות שלך פה. נכון?"

"אתה מטורף לגמרי." היא ממלמלת.

"אלף, נכון. בית, זכית בעונש."

המבט המבולבל שלה. אני מושך אותה לעמידה על הברכיים ואומר לה לספור עד 10.

אני נותן סטירה ראשונה.

"איה! אההה, אחד!"

אני נאנח ומחזיק את הסנטר שלה עם האגודל והאצבע.

"אחד... מה?"

"אחד אדוני." 

"יופי, להתחיל מההתחלה."

אני נותן לה סטירות מצלצלות אחת אחרי השנייה.

"אחד אדוני!"

"שתיים אדוני!"

"שלוש אדוני!"

"ארבע אדוני!"

"חמש אדוני!"

"שש אדוני!"

"שבע אדוני!"

"שמונה אדוני!"

"תשע אדוני!"

אני עוצר לפני הסטירה האחרונה. 

"פה גדול."

היא עושה לא מבוהל עם הראש, כמובן. אני מחזיק את הסנטר שלה עם יד ימין ונותן סטירה מכל הלב עם יד שמאל. 

"נראה לי שלא הבנת, פה גדול."

היא פותחת את הפה שלה במהירות. אני מוציא את הזין שלי מחוץ לטרנינג. הוא בחצי הדרך לקשיות מלאה. אני מניח אותו בכניסה לפה שלה ומחכה. בזמן שהיא מסתכלת על הזין שלי מבועתת אני אוסף לה את השיער בצורת קוקיות בעזרת הידיים שלי. אני מתחיל לספור.

"חמש.... ארבע.... שלו-"

היא מבינה את הרמז ומתחילה לעשות את העבודה בעצמה. אני נותן לה להכתיב את הקצב בינתיים. הזין שלי לאט לאט מתנפח לה בתוך הפה ואני מרגיש את הריר שלה נוזל בכמויות. אחרי כמה דקות אני מחליט שנמאס לי ומתחיל להזיז את הראש שלה קדימה אחורה על הזין שלי. היא מנסה לדחוף אותי עם הידיים שלה אבל הן אזוקות לקיר והיא מוותרת במהירות. במשך כמה דקות הצלילים היחידים שנשמעים בחלל החדר הם קולות לעלוע ונהמות. כשאני מרגיש כשזה מגיע אני מוציא את הראש של אחורה, תופס את הראש שלה ביד אחת, מאונן ביד השנייה ומשפריץ לה על כל הפנים. 

אני משחרר אותה והיא קורסת אל המזרן. אני מגחך בקול.

"חבל שלא הבאתי לפה מראה שתראי כמה שאת מטונפת, לא נורא. אני עכשיו הולך. מוזמנת להישאר כאן ולהריח עד כמה שאת מטונפת."

אני מקנח ביריקה עסיסית והולך.

זה הסשן שאני עוברת ברגעים אלו ממש. 

#למהצריךלחפשדירהטפילאבאליייייי

באישון הליל

 

כשתתעוררי ותחתון ספוג זיעה תחוב בפיך, אזיקיי מתכת קרים סביב מפרקי ידייך מאחוריי גבך ומשקל גוף גברי לוחץ אותך מטה.

 

כשהפחד יגרום לקיבתך להתהפך וכשיד תחפון את שיערך באגרוף קפוץ תשמעי קול אומר בטון משועשע - אז מה שרמוטה? את מפנטזת על מרתפים חשוכים ומעשים מגונים? 

 

ואז... אז תדעי שיש מצב שהסתבכת.

(הגבירה ה', היום בבוקר)

קמתי להודעה הזאת היום בבוקר. בשבועיים האחרונים אני מרגישה שה' ואני עושים התקדמות משמעותית. עד עכשיו בנינו את היסודות ועכשיו מתחילים קצת לרצף את הרצפה, לבנות קירות ועוד מטאפורות שאין לי מושג אם הן נכונות מעולם הבנייה. אני הגעתי למערכת היחסים הזאת מתוך מקום מצולק. טראומות מאוראלי, אנאלי ובאופן כללי משולטים דמיקולו שחשבו שזה שהם יכולים לקחת אומר שהם צריכים לקחת. בגלל כל הטראומות האלו הדחקתי כל כך חזק את הצד הנשלט שלי. 

לפני שטסתי להודו נפגשתי עם אדון ה' ללילה בבית מלון. כשהוא שאל אותי לפני המפגש מה אני רוצה אמרתי לו שאני רוצה שהוא יסשן אותי. קיבלתי ממנו סשנים כאלה ואחרים לפני זה. בעיקר קאטינג. הסשן ההוא בבית המלון מהווה מבחינתי את קו פרשת המים. 

טסתי להודו וחזרתי מהודו. דברים לא היו כמו שעזבתי אותם. גם אני לא נשארתי אותו דבר. בחמשת השנים האחרונות אני במהלכו של תהליך טיפולי והתפתחותי עמוק. הטיסה להודו נתנה לפירות להבשיל. החזרה מהודו הייתה ההזדמנות שלי לקטוף את הפירות. וקטפתי. אחושרמוטה קטפתי. סיימתי את התואר שלי, חזרתי לעבוד בצורה מלאה והקפתי את עצמי רק באנשים שעושים לי טוב. 

והנה אני פה היום. אם נסתכל על המישור הבדסמי/מיני של חיי עשיתי שינוי די דרמטי של 180 מעלות. אני שלמה איתו בצורה מוחלטת. 

אם נחזור להודעה שקראתי היום בבוקר אני אספר לכם שאני מרגישה תחושת ציפייה. אנחנו בהתחלה של הקשר. השמיים הם הגבול מבחינתי. 

חיכתה היא שיציע

לה עם אור ראשון של בוקר בהיר

היא לא ידעה על מה היא חולמת

רק רוצה חלום כלשהו להגשים

*************

המקום שלי בעולם הבדסמ מאוד השתנה בחודשיים האחרונים. כאילו, התחושה שלי לגבי המקום שאני רוצה להיות בו השתנתה. לפני שנתיים בערך הנשלטת שבי נכנסה לתרדמת חורף. אני ממש זוכרת את הרגע שהבנתי את זה. הייתי אחרי טיול קרוואנים עם מישהו מכאן. (כן, ידעתי שזה חסר אחריות גם בזמן אמת. נראה לי). בכל מקרה היה ממש נחמד בטיול וכזה סוג של אמרתי לו שאני לא בקטע של מכות והוא ממש כיבד והמשכנו לטייל בכיף שלנו. כמה ימים אחרי זה יצאתי לזרוק את הזבל וחשבתי עוד פעם על הסיטואציה שהייתה שם. ההבנה שזה ממש לא מעניין אותי להישלט ו/או לחטוף מכות הייתה ממש דרמטית מבחינתי. 

*************

הוא רחוק מעיניהָ

אין שביב של

ניצוץ בעיניו

כי הוא פגש עולם חשוך של לילה

אפל אין מקום לָאור שלה בְּחייו

***************

והנה אני כאן, אחרי שנתיים. היום נחתה עליי ההבנה שזה ממש לא מעניין אותי לשלוט ו/או להחטיף מכות. ביום שלישי בשעה רבע לשמונה בערב סיימתי לעבוד בירושלים ולקחתי אוטובוס למרכז. ביליתי חלק נכבד מהלילה בלהיות צעצוע שימושי. אני תמיד הייתי אוהבת להגיד לנשלטים שיש לי ניסיון בסשנים מהצד השני של השוט. מסתבר שאולי היה לי ניסיון בסשנים אבל מערכת יחסים בדסמית לטווח ארוך זה עולם אחר. 

****************

קח אותי אליךָ

שְמור עליי מִפּני כל העולם

וְתן לי עוגן קבוע בין זרועותיךָ

לא רוצָה להיות ענן

***************

באיזה שלב בלילה אחרי שנחנקתי טוב טוב על הזין שלו עליתי למעלה כדי להתכרבל בתוך החיבוק שלו. זה היה אחרי שהתחלתי את הערב עם תחושה כמעט משתקת של פחד. הוא שאל אותי איך אני מרגישה והייתה מילה אחת שעלתה בי. בטוחה. המקום הזה שבו אני נותנת את השליטה לצד אחר לא קל לי. אבל הוא כל כך שווה. לפעמים אני מרגישה כמו גור חתולים שמחזיקים בזהירות בשתי הידיים. 

*************

רוך השמש לא הִרגיע

את השדים

הם גאו בתוכה כמו סופת גשמים

עיוורו את עיניהָ

הֲיש מקום בִּשבילה היכן שהגוף לא קיים?

והפעם בפינת ה"יעל זורקת לחלל האוויר דברים שהיא צריכה ומקווה שמישהו יכול לעזור לה.":

אני נמצאת בסופש הבא ביישוב מזרחית לירושלים (לא סיפור, רבע שעה מירושלים) ואני רוצה להיות בפמדום של אורדורה. היופי הוא שאין לי רכב. יש מישהו שמסתדר לו, אולי? 

נ.ב.

לפני שאתם מתחילים להוציא את הקלשונים שלכם מהבוידם אני אגיד שאלף אני ממש לא מצפה שתעזרו לי ובית אם לא יהיה לי טרמפ נורמלי אז אני פשוט אזמין מונית🥴🥴🥴🥴

אני ביליתי במהלך השנים האחרונות בחקירה של מושג ההקשבה. נניח יש דבר שנקרא הקשבה פעילה. ויש את הפילוסופיה של מרטין בובר. בקצרה, יש שני שיח - אני-אתה ואני-לז. אני-לז זה השיח הרגיל והיומיומי, שיחות פרקטיות וסמול טוק. אני-אתה זה החלק המעניין. ביצוע מוצלח של אני-אתה יהיה כששני אנשים מדברים כל אחד בתורו והשני באמת מקשיב לו. לא מקשיב כדי לענות מיד. מקשיב כדי להקשיב. 

לאדון ה' יש הקפדה על לשלוח לי הודעות כל כמה זמן. שואל לשלומי וכל הג'אז הזה. מוקדם יותר התקשקשנו כהרגלנו והתחלתי לספר לו כל מיני מחשבות שהיו לי בנוגע למקום שלי מול כל הדינמיקה שאנחנו בונים. הוא הקשיב ועודד אותי לפרט יותר על התחושות הפנימיות שלי ועל מה יושבות כל מיני התנגדויות שיש סביב אקטים היררכיים מסוימים. בכל מקרה באמצע של ההתכתבות התחלתי לבכות. עכשיו, אני באמצע אוטובוס ודומעת לי. המקום הזה של הרגשת הביטחון ושדואגים לי ושבאמת באמת רוצים לשמוע אותי. כתבתי לפני כמה חודשים לדעתי פוסט על קילוף בצל. זה מדהים לראות כמה שכבות קילפתי בזמן הזה. גם ממבט ראשון זה מאוד מוזר שאני מרגישה הרבה יותר בטוחה בפוזיציה של הנשלטת מאשר הפוזיציה של השולטת. 

לא יודעת אם יש פואנטה לפוסט הדי מבולגן הזה. אולי שתחושת ביטחון זה ממש אנדרייטד.