תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

שולי ישבה כל העת למרגלות המאסטר שלה, צופה בכאב במה שנעשה לנועה. היא ניסתה מספר פעמים לקום ונלחמה במאסטר כשהניח יד על כתפה וריתק אותה לרצפה.

היא פגשה את נועה מספר פעמים במסיבות, אך לצערה לא יצא להן לשוחח. לצערה- כי נועה משכה אותה, גירתה אותה, היה בה משהוא מיוחד. היא הרימה מבט ותקעה במאסטר שלה מבט כועס אשר גרם לו בהיסוס להרים את ידו. היא בזה לו וידעה שזו הפעם האחרונה שהיא תשב לרגליו, כבר מזמן היא פיקפקה ביכולת שלו לשלוט בה ועכשיו היא החליטה סופית.

נועה הרגישה יד ענוגה נוגעת בה, מלטפת בעדינות, לאט לאט גופה נרגע מהרעידות הבלתי נשלטות. בואי לחשה לה שולי, אני אעזור לך. נועה קמה באיטיות, כל גופה כאב והיא התמסרה ליד שעזרה לה להתלבש. היא צייתה בשקט להוראות שקיבלה משולי, כשעיניה עצומות למחצה וכשסוף סוף היא הצליחה לקום, לעמוד ולהשען על שולי, היא שמעה את המאסטר שלה אומר: את משוחררת!

תוך כדי מלחמה קשה בדמעות שהתעקשו לצאת, היא נתנה לשולי להוביל אותה החוצה. אני לוקחת אותך לבית החולים, אמרה לה שולי בעדינות. נועה ניסתה להתנגד אך שולי הייתה תקיפה, זה לא היה נתון לפשרות בייחוד לא כששמעה את נועה נאנקת מכאב בכל פעם שנגעה בידה.

המשך יבוא

כבר שנה עברה מאז והכאב עוד לא נמוג, כאב חזק שאוכל אותך מבפנים.
כבר שנה שכשהיא חושבת עליו, על המאסטר שלה, שהיה לה, איבריה הפנימיים מתכווצים עד כדי כאב בלתי נסבל. הגעגועים והשאלה למה? שיגעו אותה.

היא הייתה שלו כבר ארבע שנים ומהיום שראתה אותו, היא לא הבחינה באף אחד אחר מלבדו, כל מעייניה היו נשואים אליו. היא הייתה מודעת לכל תנועת גוף שלו, לכל הבעת פנים, מבט אחד חטוף שלה עליו והיא ידעה את הלך רוחו.

כשנכנסה למסיבה הקטנה שנערכה בבית ידידה מהתחום, קלטה מייד שהוא כועס, המבט שננעץ בה חדר פנימה לליבה כחץ הנורה מקשת, היא לא הייתה זקוקה למילים, היא ידעה מייד שהכעס שלו מופנה כלפיה. מה שהפחיד אותה ביותר היה שזה לא כעס רגיל שלאחריו הייתה מקבלת עונש כפי ששפחה צייתנית צריכה לקבל, היה פה כעס שונה.

בשניות המעטות עד שהגיעה אליו, ניסתה לאמץ את מוחה ולגלות מה עשתה שיכול היה להעלות את קיצפו עליה בצורה שכזו, היא לא הצליחה למצוא שום דבר שיכל להעיד על כך, היא הייתה נאמנה מאוד, לא נפגשה עם אף אחד אחר ללא רשותו, שמרה על הדיסקרטיות שהם דיברו עליה כבר בפגישה הראשונה, הרי רק לפני יומיים הם נפגשו לפגישה סוערת ומחרמנת.

היא נעמדה מולו, מתבוננת בעיניו שננעצו בה קרות וקשות, היא התחילה לרעוד וכששלח יד לעברה -פעם ראשונה מאז שנפגשו, היא נרתעה אחורה באופן אינסטנקטיבי. מבט שואל עלה על פניה.
תתפשטי, נתן לה הוראה.

היא הסתכלה סביב, כל הנוכחים התיישבו על הכורסאות מסביב, מחכים למשהו שנשגב מבינתה והכניס בה פחד, למרות הכל היא החלה להתפשט, הניחה את חפציה בצד ונעמדה מול המאסטר שלה כשידיה משולבות ומכסות את שדיה.

הסטירה החזקה שקיבלה, החזירה את מבטה אל המאסטר, גורמת לדמעה לרדת במורד לחייה, היא הסתכלה שוב על הנוכחים בחדר וידעה שזה לא הזמן לשאול שאלות, היא תצטרך לעשות כמצווה עליה ולנסות להבין לאחר מכן.

שערה נלפת וסובב בידי המאסטר שלה, וכשהיא הורדה לרצפה היא נאנחה, למרות ההרגשה הקשה שלה היא נהייתה חרמנית. עד היום המאסטר שלה היה מאוד מתחשב ולא נהג בה בגסות או בכוח מוגזם ועכשיו ידעה שהמפגש הזה יהיה שונה, שונה לגמרי ממה שהרגישה וחוותה עד היום, היא לא ידעה מה יקרה אבל הפחד שקינן בה קיבל תאוצה.

בהיסוס היא פישקה את רגליה כמו שחשבה שהוא יירצה והורידה ראש לריצפה, מחכה, ההצלפה הראשונה תפסה אותה ללא ההכנה הנפשית שהייתה דרושה לה והיא התכווצה, היא ניסתה להתאפס, לגרום לחרמנות שלה לעלות כדי שתוכל להכנס לספייס, אבל לא הצליחה.

ההצלפה השנייה הייתה חזקה במיוחד, והשלישית הגיעה במהירות מבלי שנתן לה המאסטר לנשום ולהרגיע את הכאב, מרגע זה כל הצלפה הייתה חזקה יותר ומהירה יותר ונחתה על כל גופה, לא משנה לאן ניסתה להתפתל, להתכווץ, להתגלגל, היא התחילה להתחנן בפניו שיפסיק וכשהצלפה חזקה במיוחד נחתה על זרועה היא צעקה, צעקה שלא פסקה עד שהוא פסק ואז שרתה בחדר דממה.

המשך יבוא

האנדרואיד חלק חמישי והסוף


שלומית שמעה קרקוש של עגלה, היא פקחה עין והרימה מעט את ראשה, השומר שנכנס לחדר דחף פנימה עגלת נירוסטה, הלב של שלומית החל לדהור בפראות, על השולחן הוצב ראש כרות נוסף, זה היה הסגן שלה, עכשיו ידעה שזה נגמר, לא חייה אלא חיי המאבק המנוכחי של המחתרת, היא ידעה שייקח זמן עד שמחתרת חדשה תתחיל לפעול.

ראשה נמשך לאחור, תסתכלי היטב, קדימה..... תסתכלי.............. אמר האנדרואיד בשקט תוך כדי שהוא שומט את ראשה חזרה אל המשטח עליו שכבה, אנחנו יודעים שאת המנהיגה כבר קרוב לחודשיים, עקבנו אחרייך, שיחקנו בך, היום, זה היום שהוחלט במועצה שלנו למחות את המחתרת מעל פני האדמה, שלומית התחילה לבכות, מעולם לא חוותה הרגשת חוסר אונים שכזו, חוסר אונים שהלך וגבר ככל ששמעה את האנדואיד, מספר פרטים נוספים על לכידת האנשים שהשתתפו במחתרת, על העונשים שעברו, על ההוצאות להורג, הוא מנה שמות של חברים וחברות שאהבה.

אבל את................ יקירתי, בינתיים תמשיכי לחיות, את מבינה, בזמן שחדרו הסיבים לתוך מוחך, הושתלו שם מנגנוני שליטה מרחוק, אני הולך להפוך אותך לשפחה שלי, שפחה צייתנית, שתלקק ותנשק את רגליי באהבה ותאווה............. הוא התחיל לצחוק בהנאה............. מה שהכי נחמד - הכי כייפי בעניין- את תהיי מודעת לכך, תהייה בתוכך התנגדות רצינית, את לא תרצי לנשק, אך תרגישי שאת חייבת, את לא תרצי לחשוק בי, אבל תרגישי שאין לך ברירה, את תהיי זונה קטנה שלי ואם יתחשק לי, אתחלק בך גם עם חברים שלי.

הוא הפעיל את מנגנון השליטה שהיה בתוכו, בתוך "מוחו", רק הוא יכל לשלוט בה ורק מותו יכל לשחרר אותה מאסורי מוחה, הוא כמובן לא סיפר לה את זה, היא בטח תתהה היכן נמצא מנגנון הניתוק, היא תחפש ותחפש, אבל לשווא, תוך כדי מחשבות שחרר אותה האנדרואיד מהשולחן אליו הייתה קשורה ונתן לה את הפקודה הראשונה שלה בתור שפחתו, זונתו.



הסוף
פאני

פרק רביעי-


שלומית לא ידעה ולא הרגישה מה שנעשה בתוך מוחה. מתוך המחברים שחדרו לתוך מצחה ולאחורי ראשה, יצאו סיבים אופטיים דקים במיוחד, כל אחד מהם התיישב באזור אחר של מוחה.

האנדרואיד סבב סביבה כשהוא מחייך לעצמו, הוא נטל שלט רחוק מהשולחן והחל מתכנת אותו. כעת עמד מול שלומית ששמטה את ראשה על השולחן ועצמה עיניים- אני יוצא לשעתיים, תהני לך עד שאחזור- אמר ולחץ על כפתור ההפעלה.

הפאקינג משין החל לעבוד, כשהדילדו של התחת והכוס יוצאים ונכנסים לחילופין, פעם לחור של הכוס ופעם לחור של התחת, מדי פעם ניתז על החורים תרסיס דק של שמן. שלומית נהייתה מגורה מאוד, הסיבים שבראשה גירו בעדינות את אזור ההנאה המינית שלה, היא הרגישה את האורגזמה מגיעה, כל הגוף בער לה מתשוקה בלתי נשלטת, היא רצתה עוד, כל כך רצתה וכשזה הגיע תקף אותה כאב חזק בכל הגוף, כאב חד שעבר תוך רגע אך השאיר אותה מקופלת ונטולת נשימה.

הפקינג משין המשיך לעבוד בלי להפסיק והיא שוב נהייתה מגורה ללא שליטה, כל כך מגורה שכל העור שלה עקצץ, רעד מרוב התרגשות, הכוס שלה נהייה רטוב, השפריץ מרוב נוזלי תאווה, האורגזמה הייתה קרובה, היא ניסתה להלחם בו, לא רצתה שיגיע, אך זה היה חזק ממנה, השליטה על מרכזי ההנאה שלה הייתה מוחלטת וכשהיא התפוצצה מרוב תשוקה- חזר גם הכאב, כאב טוטאלי, מכף רגל ועד ראש, כל תא ותא בגופה הרגיש אותו, הכאב היה קצר אבל ההשפעות שלו היו כל כך חזקות.

לא נתנו לה זמן להתאושש, מתוך הכאב צמח לו הריגוש, שלומית צעקה ובכתה, המחזוריות המשיכה והמשיכה, מדי פעם היא איבדה את הכרתה למספר שניות, אך הסיבים במוחה דאגו להעיר אותה, דאגו לכך שתרגיש ותבין כל מה שקורה, היא לא יכלה להתחמק.

האנדרואיד ישב בישיבה חשובה שדנה במרד נגדם, מדי פעם הוא הציץ במחשב כף היד שלו, מסתכל על שלומית שמנסה להאבק בגלי התשוקה והכאב, מזמן לא ניתקל באשה בשר ודם שגירתה אותו כל כך, גירוי מנטלי וגופני. אך הוא ידע שהמשיכה אליה לא תמנע ממנו להרוג אותה במחי יד, לכשירצה וכשיגיע הזמן, לא היו לא סנטימנטים לאף אחד, רק המטרה הייתה חשובה.

לאחר שעתיים בדיוק הוא חזר אל החדר, הרים את השלט ולחץ על הכפתור, הפאקינג משין הפסיק לעבוד, הסיבים האופטיים חזרו אל המחברים שהתנתקו מראשה של שלומית.

שלומית דממה על השולחן, לא היה לה כוח להרים ראש ולפקוח עיניים, היא שכבה שם מחכה למותה, רצתה למות, דיייייייייי חשבה, תן לי ללכת סאדיסט מגעיל שכמוך המשיכה לחשוב בזמן שהרגישה אותו נוגע בה, מלטף ואז חודר לתוך החורים הפעורים שלה. הוא הגעיל אותה ובחילה עלתה בתוכה, היא הקיאה נוזלי קיבה שנקוו כשלולית מתחת ללחיה, מגע הנוזלים שרף את עורה והריח גרם לה להשתעל.

המשך יבוא
פאני

פרק שלישי

שלומית הייתה קשורה בידיים ורגלים פשוקות לגלגל גדול שהיה מותקן על הקיר, רצועת עור הצמידה את צווארה לגלגל ורצועה נוספת הייתה כרוכה מתחת לשדיה.

האנדרואיד קרב אליה, נגע בה, ביד הוא החזיק שוט פשוט למראה שהביא מביתה, שוט זנבות עשוי עור שחוק מרוב שימוש. הגלגל החל להסתובב ושלומית עצמה עיניים כדי להקל על הבחילה שתבוא. צניפה נשמעה והשוט פגע בגופה, פגיעה ועוד פגיעה, האנדרואיד פגע בה כל מספר שניות, בדיוק מירבי ובאותה העוצמה, כל פעם באזור אחר בגופה, מותיר סימנים אדומים שהלכו וגברו.

שלומית ניסתה להתאפק, ניסתה לשמור את הצעקות בפיה אבל ההצלפה שכוונה לפניה כל כך כאבה שהיא לא יכלה להתאפק יותר, דמעות התחילו לרדת לה, דמעות של פחד וחוסר אונים, היא צעקה והמשיכה לצעוק כל עוד הגלגל הסתובב, כל עוד ההצלפות נמשכו.

כשסוף סוף הגלגל עצר והאנדרואיד נעמד מולה, היא שמטה את ראשה, מוכת טשטוש וסחרחורת, היד שלו חדרה לכוס שלה, בודקת, הכוס היה יבש וזה הכאיב לה, חשבתי שאת נהנית לקבל הצלפות- אמר לה האנדרואיד- אבל הכוס שלך יבש מדי לטעמי, צריך לטפל בו קצת, מה את אומרת?
כמה דקות לאחר מכן מצאה עצמה שלומית קשורה על בטנה לשולחן צר מאלומיניום, כשישבנה מורם מעלה ורגליה פשוקות, ראשה היה מקובע במתקן מיוחד שלא אפשר לה להזיזו.

האנדרואיד קרב לעבר הכוס הפעור של שלומית פאקינג משין, בעל דילדו עבה וארוך במיוחד, באופן בלתי רצוני נרטב הכוס שלה מיד כשהרגישה במגע הדילדו שחדר אט אט פנימה, ממלא אותה. דילדו נוסף, צר יותר אך ארוך באותה המידה חובר לפאקינג משין והוחדר לתוך התחת שלה, התחת שהיה יבש, כאב ושרף ושלומית יללה יללות חרישיות.

ממולה על הקיר הייתה מראה, בתנוחה שבה הייתה קשורה הצליחה שלומית לראות את עצמה ואת האנדרואיד עומד לצידה, מה שהיא ראתה הפחיד אותה מאוד. האנדרואיד הביא לצידה שידה קטנה, עליה הייתה קופסא שחורה עם מספר נורות קטנות שדלקו, חלקם היו ירוקים וחלקם אדומים. האנדרואיד הרים מכשיר קטן בידו שהיה מחובר בכבל חשמלי דק לקופסא והצמיד אותו למצח שלה.

שלומית שמעה והרגישה נקישה חזקה, המצח שלה בער וטיפת דם החלה לזול לעבר צד עינה הימני, הצד השמאלי של המצח שלה עבר את אותו התהליך. בקושי רב הצליחה שלומית להישיר מבט ולהסתכל במראה, שני כבלים חשמליים יצאו ממצחה והיו מחוברים ישירות לקופסא. האנדרואיד קרב את המכשיר הקטן אל עבר אחורי ראשה, זו הפעם הראשונה ששלומית התחננה בחייה, היא הפסיקה לשלוט בעצמה והתחננה בפניו שיהרוג אותה, שיפסיק, שהיא לא רוצה..............תחנונים שלא עזרו ועוד שני כבלי חשמל דקים חדרו לתוך ראשה וחוברו לקופסא השחורה.


המשך יבוא
פאני היל

האנדרואיד-פרק שני


השומר יצא מהחדר ונורה קטנה ואדומה שנדלקה מעל הדלת הבהירה לה שמחסום האנרגיה הופעל. דמעת תסכול החלה לצאת מעיניה, לברוח היא לא יכלה, להתגבר על האנדרואיד היה בלתי אפשרי, מאזן הכוחות היה לטובתו, הדרך היחידה להרוג אנדרואיד הייתה לירות ירייה בראשו ברובה לייזר, רובה כזה לא היה בחדר, האפשרות היחידה שלה להימנע ממה שהולך לקרות, היה להתאבד. אבל גם אפשרות זו לא הייתה ברת ביצוע, לא היו בחדר אביזרים שיכלו לעזור לה ובמילא האנדרואיד לא יאפשר לה לעשות את זה.

שלומית הפנתה אל האנדרואיד מבט, מכינה עצמה נפשית למה שיקרה מעכשיו והלאה. היא עדיין לא פחדה אבל ידעה שהפחד יגיע, היא תצטרך לתעל את הפחד לאותם מקומות אפלים בנפשה, מקומות העונג שלה, היא תצטרך לגרום לעצמה להנות הנאה נפשית וגופנית מהכאב שיגיע.

האנדרואיד קרב אליה, נצמד, הוא חיבק אותה. "הציפייה השתלמה" אמר לה תוך כדי שהוא מריח את ריח שערה, מלטף אותה. צמרמורת אחזה בשלומית שהובלה על ידו אל מיטה גדולה שהייתה צמודה לקיר החדר. היא התבוננה בו כיצד הוא מתפשט, התבוננה בגוף המושלם שלו, בזין שהיה בנוי לתפארת ועמד עכשיו, גדול עבה ונוקשה.

הגוף של שלומית החל להגיב למתרחש, רטיבות וחום פשטו באיבר מינה, היא רצתה אותו בתוכה, היא צחקקה לפתע כשחשבה על כך שהיא לא צריכה קונדום, סטירה חזקה השתיקה אותה באחת ועיניה נעצמו באינסטינקט. היא הרגישה כיצד הוא עולה עליה, כיצד הוא לופת חזק את ידיה בתוך ידיו ואז הוא חדר לתוכה, ללא שהיות מיותרות. זה כל כך גירה אותה, היא תמיד הוקסמה מזיון עם אנדרואיד. זיון חזק כפי שאהבה, בלי רגש מיותר, הנאה גופנית בלבד, הנאה שמימית, כל הגוף שלה רעש וגעש, צמרמורות של עונג עברו לאורך גבה וכשהיא גמרה היא נתנה לעצמה להתפרק בעוצמה, תוך כדי אנחות וצעקות שחרור.

האנדרואיד הרשה לה להיכנס לתא הניקיון האלקטרוני, היא נעמדה בפישוק רחב וידיים מורמות מעלה, עצמה עיניים והתמסרה לפעולת הניקוי, צינור חדר לישבנה, שואב ומנקה את הצואה שהצטברה שם. צינור נוסף חדר לכוסה הפעור מהזיון ושטף את כל מיצי תאוותה, צינור עם פייה מעט רחבה נצמדה את השופכה שלה ושאבה את כל השתן שהיה לה בשלפוחית. לאחר שהרגישה מרוקנת ונקייה מבפנים, חזרו הצינורות למקומם.
היא עצמה עיניים, נותנת לתא להתיז עליה מי סבון ולאחר מכן מים נקיים. בסיום התהליך החל אוויר חם לנשוב עליה ולייבשה, היא נתנה לעצמה להנות מהתהליך כמה שיותר, כשהיא חוסמת את כל המחשבות על מה שיקרה לה לאחר מכן.

המשך יבוא
פאני

האנדרואיד

היא הסתכלה באנדרואיד שישב על קצה השולחן בשנאה.

היא עמדה בחדר בחברת עוד שלוש נשים, כולן ערומות, היא קלטה את המתרחש בחדר בדקה הראשונה שנכנסה אליו, מובלת על ידי ארבעה אנדרואידים חמושים ברובי לייזר, היא לא הצליחה לראות שום פתח לבריחה, שום דרך לצאת מהמצב אליו נקלעה.

האנדרואידים תפסו בכוח את השלטון, חמש שנים לפני כן, מייד לאחר מכן היא הצטרפה למחתרת האנושית, שנלחמה בכל דרך אפשרית באנדרואידים השנואים ששלטו ביד רמה באנושיים.

איך נכנסתי למלכודת, היא חשבה, ישנה רק דרך אחת שבה יכלו לדעת שהיא תהיה בבית הקפה בשעה שבה תפסו אותה, המחשבה על כך לא הסבה לה הרבה נחת.

היא התמקדה שוב באנדרואיד שהיה ידוע לשמצה באכזריותו, אחת מכן היא שלומית, המרגלת שאנחנו מחפשים, מעניין מי מכן היא- הוא התקרב לאישה שעמדה לידה ובכתה בלי שליטה, טוב, לפחות אני יודע שזו לא את. היא ראתה את ניע הראש הקל שלו כלפי השומר שעמד מאחוריהן, תוך כדי שהוא מרים את סנטרה של האישה, מתבונן בה בעיניים, רובה לייזר קורב אל מאחורי ראשה וירה ירייה אחת, קול הבכי נפסק מייד, חור שחור נפער בראשה והיא התמוטטה חרש לריצפה, דם לא נזל וחלקי מוח לא עפו החוצה, הלייזר שרף ואטם את כל הנוזלים מלצאת החוצה, ירייה נקייה, אחת ויחידה הספיקה.

הוא משחק איתי, הוא יודע מי אני, חשבה שלומית, היא ידעה גם שאף אחת מהנשים החפות מפשע לא תצא חיה מהחדר, חבל שהוא לא יהרוג אותי מהר כמו שאותן.

כעת קרב האנדרואיד אל האישה שעמדה במרחק מה ממנה ורעדה כעלה נרדף, שלומית התבוננה בה, ראו על האישה שהיא מודעת למצבה ולמה שיקרה לה ובכל זאת היא עמדה כמה שיותר זקוף, מנסה להתגבר על הרעידות ולהישיר מבט אל האנדרואיד שחייך אליה, הוא הניד שוב את הראש לעבר השומר שנעמד מאחורי האישה וירה ירייה בודדת ושקטה, גורלה היה כגורל קודמתה, היא צנחה חרש אל הרצפה.

כעת הוא קרב אל האישה החפה מפשע האחרונה שהייתה בחדר, את משוחררת, הוא אמר לה, תלכי עם השומר לחדר ההלבשה ולאחר מכן הוא ילווה אותך החוצה, האישה התחילה להודות לו ולהשתחוות בהקלה, היא הלכה אל הדלת בעקבות השומר, מסך גדול שהיה על הקיר ממול החל לפעול, האישה עמדה בחדר קטן, היא "מחכה" שיביאו לה את הבגדים אמר האנדרואיד, לפתע החלה האישה להתפתל ולצעוק, נקודות זעירות ושחורות החלו להופיע על כל גופה, המצלמה התמקדה בעור גופה שנראה מחורר בחורים קטנטנים, יותר ויותר עד שהיא נראתה נופלת לאיטה אל הרצפה, בעיניים פקוחות אשר לא ראו ולא יראו יותר.

שלומית הסתכלה על האנדרואיד, הוא היה מעוצב כגבר גבוה ויפה תואר, למרות הדמיון הרב של האנדרואידים לבני האנוש, עם מעט ניסיון היה אפשר להבדיל ביניהם בקלות, הבעות הגוף והפנים המושלמים מדי הסגירו אותם.

המסך כבה והוא ניגש אליה, גבוה ממנה בראש, היא ידעה שגורלה יהיה שונה מגורל אותן נשים אומללות.
שלום לך שלומית, אני רודף אחריך כבר שנתיים, כבוד הוא לי להיות במחיצת משהיא כמוך, אישה שעשויה ללא חת, חריפת שכל ולשון, אני מחכה להנאה רבה בזמן שאשחק איתך, למשך תקופה את תהיי חיית המחמד שלי, בסופו של דבר אצטרך להיפטר ממך אך בינתיים............................הוא חייך אליה, רכן ונשק לה על השפתיים.

החדר אליו הובלה היה חמים, מבט אחד על שולחן נירוסטה ממול הבהיר לה מי בגד בה, ראש כרות היה מונח שם, מסביבו היו מונחים חפצים שהיו מוכרים לה היטב, הם היו שלה, מהבית שלה, צעצועים מיוחדים מאוד, עכשיו ידעה כיצד הוא מתכנן להשתעשע איתה, בנוסף היו פזורים בחדר מתקנים ואביזרים שונים שהיא הכירה מבילויים במועדונים מיוחדים לאוהבי סאדו מאזו, כל האביזרים בחדר היו שיא הטכנולוגיה החדישה, לא היו אביזרים מהעת העתיקה, חוץ משני אביזרים שהובאו מביתה שהיו ישנים ופשוטים למראה.

המשך יבוא
פאני

המקום שלי לרגליו- חלק רביעי

בבוקר, בעודו שותה את הקפה ליד השולחן במטבח, הוא התבונן ביוסי שניקה את הכלים ואת הכיור, חיוך של עונג עלה על פניו, אושר מילא אותו, הוא קם וחיבק את יוסי מאחור, מחכך את אגנו בישבנו תוך כדי לחישות של אהבה באוזניו, פה ושם שלח לשון וליקק את תנוך האוזן, את צווארו.

בדרך לעבודה המשיך להזכר רוני באותו לילה גורלי ששינה את חייו, ליילה כואב לא רק מבחינה גופנית אלא מבחינה נפשית.

כשחזר לחדר לאחר שהתאושש במקלחת, ראה את אבי יושב על כורסא מול המיטה, ומאותת לו עם אצבעו להתקרב אליו ולשבת בין רגליו הפשוקות, בהיסוס רב הוא קרב והתיישב, יותר קרוב נשמעה הפקודה, רוני התקרב אל אבי כמה שיותר מרגיש איך הרגליים נסגרות מאחוריו, את ראשו הוא הניח על בטנו של אבי ועצם עיניים, לאט לאט אזר אומץ וחיבק את אבי שבמקביל החל ללטף אותו על ראשו בעדינות וגם לדבר, הוא סיפר לרוני על יוסי, על כך שפגש אותו בזמן שעדיין יצא עם רוני, בניגוד לרוני - יוסי ידע על נטיותיו , על אהבתו להיות נתון למרות, להיות נשלט, זו הסיבה שהוא עזב את רוני למרות שכן אהב אותו, הרצון לשרת את אבי היה חזק מכל דבר אחר, יוסי סיפר לאבי הכל על רוני, כןןןןןןןןןןןן אמר אבי, הוא סיפר לי מה אתה אוהב ומה לא, על כל ההרגלים שלך, על הביישנות, על הפחד שלא תהיה לו אהבה, הדמעות של רוני החלו לזרום לאיטם על בטנו של אבי.

הרגליים שסגרו עליו נפתחו בבת אחת וציווי חדש נאמר- "תסתכל עלי", אני נותן לך עכשיו שתי אפשרויות, ברגע שתחליט באפשרות שבחרת לא תהיה דרך חזרה, אמר וחיכה מעט שמה שאמר יקלט במוחו של רוני.

הוא הרים יד והראה לרוני את המפתח לחדר, בעצם לא היה צריך להגיד יותר אך אמר לרוני שאם הוא יוצא, אין דרך חזרה, האפשרות השנייה- הוא הצביע על המיטה והוסיף- אשתמש בך איך שארצה, כל החורים שלך יהיו לרשותי, תשרת ותציית, גם כאן לא תהיה דרך חזרה.

רוני ישב ורעד, מחשבות הציפו אותו, בלבלו אותו, הרי לזה פילל כל הערב, שהמפתחות יהיו בהשג ידו והוא יוכל לנוס על נפשו, מה שקרה עכשיו היה עינוי לא צפוי, קשה יותר מכל המכאובים שעבר עד עכשיו, הוא ידע היטב מה יקרה אם ישאר אך איך זה שהוא עדיין כאן? הלב שלו דפק בחוזקה ובמהירות והוא לא הצליח להשתלט על הרעד שתקף את ידיו ורגליו, שמע את הדם פועם בראשו, עדיין ישב, רגליו מאנו לקום למרות שכל מה שחשב עליו היה שהוא חייב לברוח, לצאת מכאן ולנשום, לנשום.... היה לו קשה לנשום וסחרחורת תקפה אותו, הוא התחיל לכעוס על אבי וצעק לעברו שהוא רוצה שיכריח אותו כמו מקודם, שלא יתן לו את האפשרות להחליט, אני לא יודע צעק, לא יודע מה אתה רוצה ממני, השאלה היא לא מה אני רוצה ממך ענה אבי, השאלה היא מה אתה רוצה מעצמך, בשבילך, הוא לא נגע ברוני, רק התבונן, הוא ידע שרוני צריך להחליט לבד.

למעלה בחדר האורחים הפעילות פסקה זמנית וכולם היו מרותקים למסך, בייחוד יוסי שדאג לרוני או יותר נכון רצה בכל מאודו שרוני ישאר, שישרת ביחד איתו את המאסטר, הוא ידע שזה נובע מתוך אגואיזם אך לא היה לו אכפת כי הוא ידע שזה יהיה טוב גם עבור רוני ולא רק עבורו ועבור המאסטר.

לאט ותוך כדי בכי חרישי זחל רוני לעבר המיטה, עלה עליה וחיכה על ארבע כשראשו על הסדין, רגליו המקופלות מפושקות מעט וישבנו מורם, הוא תפס חזק את הסדין בידיו וחיכה כשהוא יודע מה יקרה בדקות הבאות, הזין שצופה בקונדום נגע קלות בישבנו, מקפיץ את גופו של רוני באופן לא רצוני, קרם נמרח בנדיבות על החור והזין החל לחדור, בתחילה לאט, יוצא ונכנס כל פעם עמוק יותר ואז בבת אחת חדר כולו פנימה מוציא מפיו של רוני צעקות של כאב, אך משהוא נוסף התגנב אל בין צעקות הכאב, צעקות של עונג ומלמולים של כן ולא לחילופין, מלמולים שבאו מתוך ריחוף, למחרת בבוקר יוסי שכב לידו, מלטף, מנשק, מרגיע, נותן לו הרגשת שייכות, של אהבה.

הסוף
פאני

המקום שלי לרגליו- חלק שלישי

לאט לאט נרגעו הצעקות והבכי של רוני, ממקום משכבו ראה את אבי מתפשט ותולה את בגדיו על קולבים, הגוף העירום שלו היה כל כך יפה בעיניו, הוא היה חלק גם בגוף ולא רק בראש וניכר היה שעשה טיפולים להסרת שער לצמיתות, תשוקה עזה כלפי אבי מילאה אותו והדמעות שירדו עכשיו היו דמעות של ציפייה נואשת למגע, לליטוף.

אבי עלה על המיטה באיטיות, אינו ממהר, הרי רוני לא יברח לשום מקום חייך לעצמו, פיסק רגליים והתיישב לרוני על הבטן בעדינות כשרגליו מקופלות בצדדים, הזין שלו עמד נוקשה, זין לא ארוך במיוחד , די ממוצע אך עבה מאוד, הוא אהב את הזין שלו והזין שלו אהב חורים חמודים כמו של השפוט החדש שלו, הוא קרב את הזין לפה של רוני שנפתח לרווחה, הבחור לומד מהר חשב לעצמו תוך כדי שהוא מכניס את הזין פנימה, הפה של רוני היה יבש מדי לטעמו כך שהוא הוציא את הזין ופקד עליו להשאיר את הפה פתוח תוך כדי שהוא יורק יריקה הגונה פנימה, הוא התחיל לצחוק בקול רם כשראה את תגובת הגועל של רוני, נתן לו סטירה ופקד עליו לפתוח שוב את הפה, יורק יריקה נוספת ודוחף מייד פנימה את הזין, חש את ההתנגדות בגוף שמתחתיו, הרגליים של רוני החלו להשתולל וגופו ניסה לעלות ולרדת בניסיון עקר להפיל את אבי ממנו שלא וויתר וזיין בעוצמה חזקה יותר את הפה הפעור כשבכל כניסה פנימה הוא נכנס עמוק יותר ויותר, מרגיש את גרונו של רוני מתכווצת, כשיצא מהפה רוני השתעל וניסה להתגבר על הרצון להקיא, ניסה לשאוף אוויר ולהרגע.

מחשבות מפחידות עלו בתוכו, הולכים להרוג אותי פה, אולי אם אשתף פעולה הוא יגמור מהר ויתן לי ללכת, הרי יוסי למעלה ויודע שאני כאן, לעזאזל, ביום ראשון יראו שלא הגעתי לעבודה, לא טוב, לא טוב, גם אם אני לא אגיע לא יחפשו אותי, יחשבו שאני חולה או משהוא כזה, יאוש התפשט בתוכו, הוא רעד מפחד והרגיש שעוד מעט לא יצליח לשלוט על הסוגרים שלו, אני צריך לשירותים אמר בקול ניחר לעבר אבי שקם ממנו, לברוח ידע שלא יצליח, שניהם ידעו שהוא לא יריב שקול והוא פחד שיענש ויסבול הרבה יותר אם יברח, הדבר היחיד שיכול היה לעשות במצב הזה היה לשתף פעולה בתקווה שישוחרר לאחר מספר שעות.

לשמחתו אבי שחרר את ידיו כשהוא מצביע על חדר האמבט הגדול שם היו שירותים, תתרוקן תתקלח ותחזור אני מחכה, לאיטו קם, גופו כואב, באמבט התבונן במראה הגדולה שהיתה על הקיר, שערו היה פרוע ועיניו היו אדומות, הוא השתין ונכנס לשטוף את עצמו, עצם עיניים והתמכר לשלווה שהמים עטפו אותו בהם, ידיו של אבי שנשלחו לפתע לעברו גרמו לו להרתע, אך המגע היה עדין, אבי ליטף אותו תוך כדי כניסה אל מתחת לזרם, ידיו רפרפו על כל גופו של רוני, לבסוף חיבק אותו ושלח את שפתיו לעבר שפתיו של רוני שנענו לנשיקה, בהתחלה נשיקה קלה על השפתיים שנפשקו מעליהן ולאחר מכן השפתיים נפתחו לגמרי והלשונות החלו להתערבב אחת עם השנייה, גוף נצמד לגוף ושניהם הרגישו את הזין שלהם נעמד נוקשה, נמעך אל הבטן.

אני רוצה להשתין אמר אבי, רוני לא הבין, אם אבי רוצה להשתין שיצא מתחת לזרם וישתין לאסלה, על הברכיים ציווה אבי, כשהוא מחזיק בכתפו של רוני ומוריד אותו כלפי מטה בכוח, פה גדול פקד תוך כדי שהוא מחזיק עכשיו בצווארו של רוני, מצמיד אותו לקיר שמאחורי גבו, הזין חדר לפה שנפער בלית ברירה, תוך כדי השתנה לפה הפעור דרך אבי על הזין של רוני, שומע את הצעקה הבלתי נמנעת ואת גרגור החנק שבא כתוצאה מבליעת השתן תוך כדי מאבק נואש, המאבק היה אולי נואש וחסר תכלית אך רוני לא וויתר, כאילו קיבל כוחות והחל להכות באגרופיו בישבנו של אבי, ניסה לצבוט אותו, להרחיק אותו ממנו, אך עד שאבי לא סיים להשתין הוא לא הפסיק וכשהוא הפסיק הוא נתן צעד אחורה מרפה מרוני, נותן לו ליפול על הרצפה מיואש.

המשך יבוא
פאני