אני שמה לב שכבר תקופה אני לא פוגשת את החברים של ר׳. כל הגברים הם לקוחות משלמים, כמו שר׳ אוהב להגיד, וכמעט כולם מגיעים אליי לדירה.
אני כבר לא מקבלת ממנו פרטים בקשר אליהם, רק שעה ויום. אין לי מושג מאיפה הוא מקריץ אותם ואני גם לא שואלת. הם חוזרים, שוב ושוב. הם מחבבים אותי, אני צעירה. אני עושה הכל. אני לא מדברת הרבה, אני מחייכת.
ערב אחד ר׳ מגיע שוב, שוב עם כסף. שכר דירה הפעם. מה שהוגן - הוגן, הוא אומר. הוא עומד בסלון שלי, אני מציעה לו מים. הוא מסרב. ושוב הוא אומר לי, תתפשטי. ושוב אני מתפשטת. עומדת מולו בסלון, מתחת למנורה.
אני מזדיינת כל כך הרבה שאני הופכת קהה, אבל איתו כל הקצוות שלי חדים, מחודדים. זה כאילו המבט הקר שלו זורם בתוכי, חושך וחשמל.
להפתעתי, הוא מתקרב ונוגע בי. הוא נוגע בי כמו שנוגעים בסוסה. הוא מרים לי את השדיים ושוקל אותם, הוא מכניס לי אצבעות לכל החורים, הוא מלמד אותי, במגע הענייני שלו, שיעור מאוד חשוב בחוסר משמעות. אני בודק מה הם מרגישים, הוא אומר. הם אומרים שאת נורא נעימה. לא עפתי, הוא מוסיף. הוא מעביר לי אצבע על השפתיים, למטה, את צריכה מימון ללייזר?
כשהוא הולך, אני רועדת. אני מבינה שנפל דבר. המשפילן נגע בי. המשפילן נגע בי! אין לי מושג מה זה אומר, ואני צוחקת בפליאה, בשמחה. זה צליל שלא שמעתי הרבה זמן.