עץ הדומים עסוק

לא יצא לי להתבכיין בבלוג שלי כבר הרבה זמן...

האמת היא שזה בגלל שבחודש וקצת האחרונים הייתי מאוד עסוק בעשייה
השקעתי את עצמי בבית ובמשפחה שלי.
וראו תוצאות
והתחלתי להרגיש שיפור
ואני ואבא שלי מאוד התקרבנו

ואז הוא היה צריך להרוס את זה...

ושוב האמון נשבר...

הדבר העצוב הוא שאני כבר לא כועס...
פשוט עצוב לי שאיבדתי שוב את אבא שלי...


אני משתדל להמשיך לעשות את הדברים החיוביום שעשיתי לאחרונה
לאכול בצורה יותר מבוקרת ולהתאמן קצת כל יום
להשקיע זמן והנאה בזוגיות שלי עם גוויני.

אבל אני שוב מרגיש צלילה לתוך מערבולת של פאניקה וייאוש....תוך שבוע שבועיים תהיה סוף סוף הועדה שאני מחכה לה כבר כמעט שלוש שנים...זאת שתקבע אם אני יהיה נכה צהל או לא...
אם ימשיכו לי הטיפולים הרפואיים
אם סוף סוף אני אוכל באמת לקבל את הכלים להחלמה מלאה...

וברגעים האלו
אני ממש צריך את אבא שלי
ממש צריך את אמא שלי

שניהם לא כאן...