לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נחוש

לפני 12 שנים. 2 במרץ 2012 בשעה 18:18

הכרנו ו....ישר התאהבתי.



הורמונים? כימיה? לא יודע. פשוט, היו שם כל המרכיבים...

ואז, היא אמרה לי: אני ארצה כך וכך...

אמרתי: אין קל מזה...ומיד עשיתי ונתתי כך וכך...

ואז, היא אמרה, אני ארצה יותר.

ואני אמרתי: יש לי ובי המון...ברור שתקבלי יותר.

נתתי יותר.

ואז, היא אמרה: אני ארצה הכל...


עצרתי לשבריר שניה...בכל זאת, הכל זאת מילה גדולה, שלא לומר

ענקית....



אמרתי. בסדר. אתן לך הכל (ואפילו חשתי גירוי מעניין הנתינה המוחלטת).




התחלתי לתת הכל...



אבל אז, היא עצרה אותי. בחיוך מבטל, הישירה מבט ואמרה:




אחד שמוכן לתת הכל, איזה ערך בדיוק יש לו?



הסתובבה והלכה לבלתי שוב....










ולסרטן האומלל, שמנסה את מזלו, להאבק ביקירתי, שני שירים לשבת:




הראשון, מהסרט 'לאדוני באהבה'


סידני פואטיה, באחד מתפקידיו הראשונים (והיה מועמד לאוסקר על כך. לא זכה בסרט

זה, אבל זכה בהמשך ב'מיסיסיפי בוערת'), וזמרת לשעבר, בשם 'לולו'


&feature=related




השני, צירוף נדיר של דיוויד בואי וג'ון לנון FAME



&feature=related
לפני 12 שנים. 29 בפברואר 2012 בשעה 19:45

שורה תחתונה: מי את, לכל הרוחות?? (באמא שלי, הבאת לי את הסעיף!!!)




טוב, בסדר, בוא נחזור אחורה....



קיבלתי מכתב כחלחל לבית, המזמין אותי ל....חקירה של מס הכנסה:)


בהנחה שזהו זה, נפלתי, ארזתי בגדים וציוד לתקופה של נניח...מאסר עולם, ושירכתי

דרכי אליהם.


במכתב, צויין משהו שמאוד שימח אותי דווקה והוא, שאני חייב להם מאה חמישים ומשהו

אלף שקלים..

כן, ברור לי שאזרח מן השורה היה נלחץ.


אני שמחתי.


הסיבה: סכומים כאלה, מחושבים באחוזים מההכנסה.

המשמעות - כנראה דפקתי המון כסף (מבלי שאפילו ידעתי).



הגעתי לשם, והפנו אותי לקומה הנכונה.... ובעודי ממתין, רואה שהיושבת לצידי,

גולשת... פה באתר!!!



הופה...סליחה, רגע אחד.



אני גבר. מאוד מוגבל במספר הפעולות שאני יכול להתרכז בהם במקביל:


או חקירה, או הגולשת המסתורית מהכלוב. תחליטו.

אין סיכוי שאני מסוגל לשני הדברים במקביל!


החלפנו מבטים, ונשבע לכם שנתגלעו שרידי חיוך במבטה (כלומר שולטת בטוח:) )



ואז קראו לי.

שאלות, פה. שאלות שם...


מאוד הטריד אותם, מסתבר, שהיה שבוע (באחד העשורים האחרונים), שנסעתי לחו'ל

מדי יום במשך שבוע...


הסבר אמיתי: אי שם, בתחילת שנות התשעים , עשיתי קורס צלילה ב'דולפין ריף' באילת.

מאחר ואורכו של הקורס כחמישה ימים, החלטתי ללון ב'הילטון טאבה', מעבר לגבול.


מלון חמישה כוכבים במחיר של אכסניה באילת.


וכך, נמצאתי עובר גבול חמישה ימים ברצף.


מבחינת מס הכנסה: נסע לחו'ל, חמישה ימים ברצף. (בטח מבריח יהלומים או משהו...)



טוב, הסברתי והכל בסדר....אבל, מי לכל הרוחות, הייתה לידי, מחכה לחקירה משלה,

כשהיא גולשת בכלוב?



ואם קראת שורות אלו, ברור שמוזמנת לפנות ב'פרטי'.



ערב טוב:)





וכמובן, לעיניים שלי , שהסרטן עשה טעות ולקה בה, שני שירים כהרגלי:)



הראשון, סוני ושר....

IV GOT YOU


&feature=fvst




והשני...




ביקשת התקלה? כמו הקודם? בבקשה מאמי:)


הלהקה הנ'ל, הגיע לכל שיא אפשרי, בגלל הלהיט הבא ו....נעלמה:)



להקה של להיט ענק אחד (שבטוח ששכחת מקיומו:) )



MY YEAR IS A DAY






לפני 12 שנים. 26 בפברואר 2012 בשעה 17:06

קצת שונה הפעם....:)


לעיתים, כשיצר החרמנות תוקף אותי, ולאחר שמוודא שאין אף

שולטת באזור לרפואה (1-800 מ-ל-כ-ה) , גולש קצת בסרטי סאדו (כן, מבין שאתם

בחיים לא... אני כן!).



מגוון הנושאים הוא גדול מן הסתם, ולכל סוטה, כוס השתן שלו.

גם לרב-גוניים לא יציבים כמוני, ישנה אפשרות, לדלג מנושא לנושא,

ולרוב הולך בצורה הגיונית, מהקל אל הכבד.



כמעט כל התחומים מעניינים אותי (למעט ביזאר כבד וחיות, אף

שחלק ניכר מהשחקנים, בהחלט עונה על התואר 'בהמה'), ובתנאי שהאקט

לא יהיה 'נקי' . כוונתי שיהיה בו גם הקשר רעיוני – עלילתי.



החלטתי, לעשות שיטוט, דווקה באתרים הפחות שכיחים, שלא לומר: חריגים.





והרי, בתמציתיות, ממצאי האחרונים, מצפיה מקרית, אמש (לפנות בוקר):




נתחיל מ'אונס'.



(א': אפשר, בקצרה, קורות חיים שלך?

ב': אנסתי, שדדתי בנקים, גנבתי בקר, הסתבכתי בקטטות ואנסתי...

א': אמרת 'אנסתי' פעמיים...?

ב': אני אוהב לאנוס

'אוכפים לוהטים')





משום מה, התחום נשלט ברובו, ע'י דוברי רוסית. השחקנים, לוקטו

מחצר השכנים והעלילה קיימת בדקה או שתיים הראשונות בלבד.

דקה זאת, מאוד חשובה, שהרי בהמשך, כבר לא ממש ניתן לזהות

את עניין האונס ולא ממש ברור מי שולט ומי נשלט. לרוב, השחקנית

הנאנסת, גם שוכחת את הטכסט המורכב ואנו מנועים אפילו ממילת

המפתח 'נייט'.



בדקה הראשונה כאמור, בכל זאת משתדלים:

מישהי הולכת ברחוב ונחטפת לדירה. אחרת מקבלת אמבוש בחדר

המדרגות והשלישית נכנסת לסלון ומגלה שהייתה צריכה לבוא עם כיבוד....



קצת מביך לגלות ב'אונס' מהסוג הנ'ל, שהאנס תמיד מקפיד....לרדת לנאנסת

לפני החדירה . לרוב, זה גורם לי לזוז באי נוחות בכסא ו..

לחפש סרט אחר.





הציון שלי: שוט אחד (משומש וקצת קרוע בקצה).




במסגרת החיפושים, נתקל פתאום בסרט תמוה, שלא ממש ברור לאיזה סוג שייכותו.



(לא כולנו שותים כי אנו משוררים...

חלק מאתנו שותה...כי אנחנו לא משוררים.

'ארתור')





תאור מקוצר:



אישה עומדת מול המראה בחדר השינה ומתכוננת ליציאה, כשלפתע, מגיח

מישהו מאחוריה ומצמיד לה חומר הרדמה עם סמרטוט. היא מתעלפת.

תמונה הבאה, אישה אחרת, עושה משהו במטבח ושוב, מישהו מתגנב מאחור ומרדים.


בתמונה הבאה, שתי הנשים מתעוררות עירומות במעין זירה עגולה, כשעינייהן חסומות.

שני גברים, מבוגרים למדי, מאיצים בהם במקל לזוז מצד אל צד. הנשים, זזות על ארבע..


ברקע מתחיל סאונד של מכירה פומבית טלפונית, עד שיש זוכה לראשונה... גם לשניה.


בשלב זה, ניגש אליה אחד הבחורים ומכה במצחה בפטיש עץ, הגורם לה מוות מוחי ללא

צלקות. בשש הדקות הבאות, אנו צופים באישה, שאף שכבר מתה קלינית, גופה מפרפר

בעוויתות מוות. הגברים מתמוגגים.

השניה, עוברת אותו טיפול.



בגמר העוויתות, הן ניתלות הפוך מהתיקרה, עד שיבוא הזוכה הטלפוני במכרז לגבות אותן.


כשצפיתי, עזבתי את הזין, הדלקתי סיגריה ופשוט בהיתי במחזה המוזר והאנתרופולוגי...

לא הבנתי, על מה אני אמור לאונן? על הפטיש עץ?



בכל זאת הסרט מצולם וערוך בצורה מהפנטת....אבל למה?



הציון שלי: שני שוטים וצלב (על המוזרות והביצוע המשכנע)





להתגבר על ההלם, עובר לסרטי OWK...




(בהתחלה, הן לא אוהבות את הצורה בה אתה נושם...

אח'כ הן לא אוהבות את העובדה שאתה נושם בכלל...

'רוברט קליין')





אין ספק שהסרטים שלהם עשויים לעילא ולעילא.. הצילום, הסאונד, בניית האקט בהדרגה,

ונקודת המוצא המשכנעת, שכך אמור להראות העולם:).


המין בסרטים, משמש תפאורה לכאב והשילוב עשוי טוב. כל כך טוב, שאתה לא ממש שם

לב, שהצעקות והגערות של השולטות נעשות ב...צ'כית.


מבחינתי, הפנטזיה אמורה להשיג את המציאות בכמה צעדים והם עושים זאת טוב.



הבעיה האישית שלי? אז ככה:



מילא, שרוב הנשלטים שם, הינם בני 60+ בעלי כרס וקרחת ומזכירים קצת את שמש בית

הכנסת מילדותי... קצת מפריע אבל בסדר.


אבל הנשים...


הנשים נראות כאילו נלקחו מירחון אופנה מעודכן ורק כאלה אתה מוצא שם.

כולן פנים מושלמות, אף חטוב, צוואר ארוך וגיזרה אנורקסית. גם הגיל בטווח קבוע.


אין רע בנשים יפות וצעירות חלילה, אבל רק כאלה? זה קצת מפריע לפנטזיה ולאותנטיות,

שכל כך טרחו עבורה בשאר הדברים.


מעבר לזה, מאוד מושקע ומשכנע ובהחלט מכיל גירויים מכמה סוגים...



הציון שלי: שלושה שוטים, שני צלבים ומצבט.




החריג האחרון, הזכור לטובה, הינו גם הקשה והקיצוני יותר. כוונתי ל ELITE PAIN...


(היא: אבל לא בא לי!

הוא: יבוא לך, אל תדאגי...

'מציצים')




מדובר בגירסה בדס'מית למחנה ריכוז, והוא אכן נועד לתקן דרכים ומעשים של בנות

סוררות.


השפה היא בהונגרית (כותרות באנגלית), האיכות מצויינת וצילומים ותאורה של קולנוע

ממש.

הסרטים, אורכים כשעה כשהחלק הראשון, הינו לרוב 'שיחה' במשרד בו מפורטים

ה'פשעים' עליהם עבר או עברו הקורבנות המיועדות...



לרוב, ישנו גם סוג של משא ומתן סמלי כשבסופו, חותמת הקורבן על מסמך שמאשר

לעשות בה ולה הכל...


אף שישנם פה ושם אפקטים,, רוב האקשן הינו אמיתי, ומאחר ואין חיתוכים באמצע

האקט, הסימנים

הנכונים מופיעים מיידית ובהמשך גם הדם (לא שזה מרשים את המענה...הוא או היא

ממשיכים כמובן).


מעבר לחוסר הלבוש של המעונות והלבוש הסקסי של הצד המענה, אין חיבור ממשי

לאקטים מיניים כלשהם.


כאב קשה נטו, שמוחלף בהמשך בכאב יותר קשה.


התקריבים והצרחות נראים משכנעים והשימוש אינו מוגבל: ממחטים בדגדגן ועד

הצלפות בחוט מתכת (מאוד קשה...)


יצא לי לראות, מעונה שהתעלפה במהלך ההצלפה שם.


בקטעים שגם לדעתם מוגזמים, הם טורחים לתת בסוף הסרט 'הצצה מאחורי הקלעים



אין לי ובי ביקורת. מצויין למי שאוהב 'קשה'. הדבר היחידי שקצת מפריע (לי לפחות),

שאין שם פאמדום.( יש או גברים, המענים נשים או נשים המענות נשים)

שורה תחתונה: מאוד מרשים (לחובבי הז'אנר, ולאנשים ש...אין להם מה להפסיד...).




הציון: 4 שוטים, שני צלבים ופלאג (ניקוד מקסימלי:) )





(עד כאן ה'חריגים'. בקרוב קטעים מערוץ 99 שהוא ערוץ הכנסת. לא מומלץ לילדים ונשים בהריון)





ולמדהימה, העסוקה במאבק החלמה, קבלי פעמיים סאן פרנסיסקו:)



למה? כי גם שם, יצא לי לגור ו...אהבתי.


הראשון:



IF YOUR GOUNG TO S F...






והשני ( גם אותו, יש לי בתקליטון 45 מהירות:) )


LETS GO TO S F



&feature=related

לפני 12 שנים. 24 בפברואר 2012 בשעה 18:07

האמת, לא תיכננתי במקור להתייחס לנושא...


אבל רבאק....כבר הודעה חמישית שאני מקבל בפרטי.

אז ככה:

התמונה, היא שלי והיא אמיתית.


לא. ככה לא נראים חיי היום-יום שלי 😄


גם לא כל סשן...



נולדתי עם צבע עור שקוף. המשמעות היא שאם גופי, נוגע בטעות בשולחן, ישר נהיה

כתם בצבע כחלחל, שיתחלף בצבעים נוספים. אני מת על זה וזה בהחלט מגרה בעיני..:)


רוב תמונותי, מתונות יחסית, ובחרתי דווקה את זאת, היותר קיצונית (עלק).


אם יש, הרואות בכך תמונה בעייתית, חייב לספר לכם משהו (תתקרבו...זה סוד):



אנחנו באתר סאדו מאזו!!! לא של אספני בולים.




אקבל אתכן, על כל סטיותיכן, ללא הרמת גבה, ויוצא מנקודת הנחה ש...גם אני לגיטימי.


מעבר לתמונה, אני גם אוכל, שותה, ישן, ולעיתים גם עושה סקס... רבגוני? אתן אמרתן!.

כבר לא נעים לי לספר, שלאחרונה, קיבלתי מין אוראלי...מקווה שכנשלט, זה לא מהווה

בעיה למישהם... (אם אני נשלט...זה בכלל חוקי שימצצו לי? סוגיה מעניינת...)



באשר לנסיבות, מדובר בביקור ב'דיווה' בה, אחת מהמכונות בפי 'המכשפות מאיסטוויק',

חבורת מכשפות רעות, מהדרום הלא רחוק, שלא מדברות הרבה אך עושות המון:)

(לא יותר ספיציפי בעניין זה, כי מקפיד בפרטיותה...מניח שהיא תזדהה ב'תגובות' באם

תרצה).

אותה מכשפה , החליטה לשייף ציפורניה עלי. זה הרגיש הרבה פחות ממה שזה נראה

ואני אסיר תודה לה, על שהקדישה לי ממרצה ומזמנה.




ועתה, תשובה לשאלה הבאמת חשובה (ודווקה עליה, לא נשאלתי משום מה):


כן, לציפורניה שלום ובביטחון אני אומר ש..אף ציפורן, לא נפגעה חלילה...




נ.ב. השימוש במילה 'מכשפה', נעשה באהבה ולא אחרת.





ואם כבר כתבתי, ברור שאצרף שני שירים, לחולה שלי:


האחד:

קצת יוונית לשבת: זורבה:) (גירסה, מעניינת, שעברה 'התעללות' בעריכה ואף נצבעה)




&feature=related



השני : קרידנס קליווטר: I PUT A SPELL ON YOU


&feature=player_embedded#!
לפני 12 שנים. 22 בפברואר 2012 בשעה 17:16

הכותרת מתייחסת למינוח 'דומינו אפקט' (היפוך אותיות).




לפני זמן מסויים, חוויתי את משמעותו האמיתית של אותו אפקט, כשאירוע קשה ולא צפוי,

שמקורו בטעות תמימה, יצר תהליך, בו האורות סביבי החלו נכבים בזה אחר זה, ללא

כל אפשרות לעצור זאת.

זה בא כמו גל צונאמי ושטף אותי, כשמשמיד כל חלקה טובה בחיי ובכל התחומים

האפשריים...



מאוד אוהב בעלי חיים...אחד הדברים שלמדתי מהם זה כשאתה פצוע, תמצא מערה

ותסתגר. הלכתי בשיטה זאת, ומטבע הדברים, צימצמתי את רוב המעגלים החברותיים

המשניים בחיי וגם חלק ניכר מהראשיים.



כפיתי על עצמי, סגפנות במובן הכי חמור של המילה...הסתגרות.


כדי לקבוע אתי פגישה, היית חייב להיות בעל כישורים המקבילים לצרוף של נניח אורי

גלר וביבי נתניהו...:)


ברור שגם דייטים, סשנים ושער מרעין בישין, היו מחוץ לתחום.



מדי פעם (כדי לשמור על שפיות), הייתי עושה גיחה חד פעמית ל'סקס בטוח' זה או אחר..


קשר מעורב (שליטה +) שהיה לי הוקפא כשהבנתי שאני גורם למישהי ע'י כך, המון עגמת

נפש...ליבי נחמץ כי היא מלאך אבל זה היה גדול ממני וממילא, מה כבר יכולתי ליתן

לאדם אחר במצוקתי?. (למזלי, היא בסוף הסתדרה עם מישהו יותר מוצלח ולפחות

בתחום זה נרגע מצפוני:) )


העצב והדיכאון, הנובעים ביסודם מאי יכולתו של האדם להסתגל לשינויים דרסטים בחייו,

הוחלפו במהלך הזמן ב...מעין יאוש מתון ואפאטי.



וכך, בהילוך הכי נמוך שיש, הוספתי להתגלגל כאשר ברקע קרו דברים , חלקם אפילו

נעימים ונחמדים (לא עלינו טפו...:) ), אבל איבדתי...


איבדתי את הניצוץ.



מה שהיה גורם לאנשים להרים גבה, להשתאות (ולחילופין להבהל...).

הרגשתי, שכבר אין לי את 'זה' ( מתנצל, אין תרגום לערך 'זה':) )




טוב, למה אני מזיין לכם ת'מוח בנושא?




הסיבה היא, ומודה שדי מבוהל מהעניין, בימים האחרונים, הכל מתחיל שוב להתהפך...

החיים נפתחים לי...לא בבת אחת, אבל, כמו במחשב: חלון אחרי חלון...:)

איזה כיף!!!!!!:)



ותרגום מזורז, לכל המאמינים ב'משהו':




לדתיים - היו שבע שנים 'רעות' והגיעו עכשיו ה'טובות' 😄


לאנשי ה'קארמה' - אחים שלי: הקארמה התחלפה לי!


לאנשי ה'גורל' - אולי הכל כתוב מראש...אבל מי אמר שהשינויים לא?


למאמינים בהתאבדות - אני עדיין אתכם...רק שדחיתי קצת 😄


לפוליטיקאים - זיבי! מעולם לא הצבעתי ולעולם לא אצביע. זאת גם זכותי הדמוקרטית!


ולכל השולטות שחיכו (וממש גירד להם בידיים) - הנה אני בא!!!!


(האמת? יש לי המון סשנים להשלים...ממש לא מעודכן)


שורה תחתונה: באמת שלא עשיתי כלום כדי ליצור שינוי. החיים, מסתבר, לא צפויים


ודברים...פשוט קורים.





ולא אשכח כמובן את אחותי, המאושפזת לשעבר, ששוחררה לביתה, וכמובן שאקדיש

לה שני שירים, לא לפני שאוסיף הבהרה: קראתי לה 'סופנית' בהומור. היא לא כזאת,

וממש לא מתכננת להיות:)


הראשון 'בנה של אפרודיטה' ITS FIVE O'CLOCK


&feature=player_embedded#!




השני של ננסי סינטרה (הבת של) BANG BANG



&feature=player_embedded
לפני 12 שנים. 18 בפברואר 2012 בשעה 10:47

סבא חורף, הינו ביטוי, כמדומני, רוסי במקורו, ונועד להבהיר שהכל הולך להיות,

יותר איטי ויותר כבד..


מודה, שמבחינה זאת, אני במיעוט.



מת על החורף, על יתרונותיו ו...כן, למרות אי אלו חסרונות המצויים בחובו.


הכל עניין של חושניות: שכבות הבגדים המצפינים סוד, התבשילים הכבדים בעלי

הניחוחות, שכמותם לא תמצא בקיץ (בקיץ, בכלל, אוכלים רק כי רעבים).


הסומק הקל המתפשט בפני הנשים, כשנכנסות לחדר מחומם...

המכנסיים או השמלות הכבדות...המגפיים...יאממממי 😄


כמתנת טבע, ניחנתי בגוף 'בוער'. לרוב גם כפות ידי רותחות ומהוות 'אמצעי הפשרה'

לאורחת זאת או אחרת, הבאה בצל קורתי.


מצד שני, מאוד רגיש לעניין הקור עצמו ומרבה להתייסר בשל כך.


הדרך מהמקלחת לבגדים, הינה 'ויא-דלארוסה' (דרך היסורים) שלי. מעט השיער המצוי

לאורך גופי, מזנק לדום ואני מרגיש אותו בהמתחו.


האיבר, שאמור להבדיל אותי מנשים, מתכווץ ומנסה להתחפר פנימה, לתוך הגוף.

(צב מבוהל? לפי 'סיינפלד'). הפטמות זקורות והעור חידודין...


הכניסה הראשונית למיטה, המהווה מכת קור אחרונה, תזכורת, לנעשה בחוץ.

ואז....

חמימות נעימה, המתחילה לחלחל אט אט ולהתפשט לאורך ולרוחב...



משום מה, יש לנשים את הנטיה, להמתין לשלב הזה בדיוק, בשביל להשתחל פנימה

לשמיכה, ולקלקל את תעשיית החום שנבנתה בעמל כה רב...


הם יגעו בך בחזה ובגב, באצבעותיהן הקפואות, ויצמידו את שתי קוביות הקרח המהוות

כפות רגליהן, ישר אל כור ההיתוך בין ירכיך....


בהפוך על הפוך, חייב להודות שלמדתי להינות (סוטה, כבר אמרנו?) מהקונטרסט, שנוצר

בין תעשיית החום, אותה אני מייצר, מול הפולש הקר, מה גם שתוך דקות לא רבות, נוצר

האיזון המיוחל בין השניים..



ואתה נוגע, ומלטף, ולוחץ ומנשק...

אנחות שחרור והנאה....

וחם...ונעים...

ממממ...




ואז, מגיע השלב, בו אתה שומע את הרוחות העזות מבחוץ, הגשם השוצף בכעסים לא

ברורים, הברקים....


ואתה מוגן ומחייך בשביעות רצון והרבה הנאה....




והנה דבר והפוכו: אני אוהב את החורף....כדי להתחבא ממנו 😄





ולמאושפזת היקרה, קבלי שתיים קטנים לכבוד המלכה (שבת המלכה...אלא מה?), ומקווה

שכשיושמעו ברקע, הכימו 'ירד' יותר בקלות 😄



אחד, קלאסיקה - סנטנה - סמבה פה-טי


&feature=player_embedded



והשני קלאסי - פייר גינט


&feature=player_embedded





שבת שלום:)
לפני 12 שנים. 17 בפברואר 2012 בשעה 9:19

אז, הלכתי לבקר את יקירתי הסופנית...:)



האמת, קצת התאכזבתי:


היא מחייכת וצוחקת וצינית.....כאילו אין לה לובסטר (ביטוי שלה).

למעשה, ההגדרה הנכונה היא: כאילו ללובסטר אין אותה....

נראה לי שהחיה האומללה לא יודעת עם מי היא מתעסקת.



היה ביקור מצויין והכל בסדר.




מה......



זהו....?



אז זהו שלא!




לצערי, אף אחת מהפנטזיות הקיימות בי בעניין בתי חולים, לא מומשה. אני ממש רותח!



אז ככה:



לא, לא נצמדו אלי, שתי האחיות התורניות הדשנות, משני הכיוונים, לא קרעו מעלי את


החולצה, כשאחת שורטת אותי לאורך החזה והגב והשניה נושכת אותי בכתף ובצוואר,

עד זוב דם...



לא, לא הופיעה 'המתמחה החדשה', שחשבה בטעות שאני חולה שמנסה לברוח...היא לא


שיטחה אותי בבעיטה לרצפה והצמידה לי את הראש למרצפות כשהיא דורכת במלא

משקלה...



לא, גם לא רופאה בסיור בוקר, שעצרה לידי ואמרה שאני נראה לא טוב, ושאמתין לה

במשרדה ללא בגדים, עם ידיים משולבות לאחור...



לא, גם לא מישהי מהקהילה, שבמקרה, גם מבקרת מישהו, ושקלטה מי אני, כבלה אותי

חיש קל, לאיזו מיטה פנויה, והחלה לנסות עלי מחטים, המצויים שם בשפע...



ולא, גם לא מטורפת, מהמחלקה הפסיכיאטרית, שניצלה דלת, שהושארה פתוחה

במחלקה הסגורה, שזינקה עלי, גררה אותי לשרותים ו...אנסה אותי בברוטליות

מחרידה...




כל אלו לא קרו.




זה אני? או שבתי החולים, עברו מהפך...?

לפני 12 שנים. 15 בפברואר 2012 בשעה 13:08

תקופה בעייתית, כבר אמרנו?

לא מבין: המעט שאני רוצה, אינו בנמצא. כתחליף, מוצא לי שפע של כלום....

אז, בסדר...התחלתי את היום בפסימיות הרגילה...



פותח -



את הטלפון הביתי (מרבה לסגור את אמצעי התקשורת, כדי להשיג קצת שלווה..),

המכשיר המנייאק, לא נשאר חייב ומייד מתחיל לצרוח...כאילו אין מחר.

אני מרים..בצד השני, משהו מהעבודה:

לא תיאמת מה שסוכם לגבי מחר?

אני: 'דווקה כן. מתואם'

הוא: שום מתואם...תבדוק'

ואז גיליתי, שהעוזרת החדשה שלי, יד ימיני, הינה אכן 'יסמן' מצויינת....

היא מקפידה תמיד לומר 'יס', אין בעיות, יבוצע...

ובזאת, לדעתה, תפקידה נסתיים. היא כמובן, לא תעשה את המטלה. רק תאשר שקיבלה

את ההוראה....

אוקיי...תאמתי לבד.



פותח -



את הנייד, וגם הוא לא פרייר. ישר צילצול. מהצד השני, מקורבת.

'תגיד, אתה אמרת להיא, שהיא אמרה לחברה שדיברה עם ההוא? כיצד יכולת?'

אני: 'סליחה? אפשר תרגום? במה מדובר?'

היא: במה מדובר? אני בעצמי לא יודעת..אבל תדע לך שזה חמור ומה שעשית פוגע

ומאוד מעליב!'

אני: ומה בדיוק עשיתי?'

היא: הסברתי לך שאני לא יודעת. מה זה קשור? למה אתה מעביר נושא?

כשנסתיימה השיחה, הבנתי עוד פחות מטרם צילצל הפון.

(מתחיל להבין שזה סכסוך פרטי, ביני ובין ריבונו של עולם).



פותח -



פה, באתר, את תיבת ההודעות, ומתמוגג מהידיעה שמחכה לי הודעה חדשה...

טוב, היא אמנם מבחור צעיר ונמרץ...ומה בדיוק לי ולגברים??

כנראה קרא ואהב או לחילופין, ראה תמונות...השד יודע.

בכל אופן, פנייתו הייתה מורכבת מחד ותמציתית מאידך וזאת לשונה:

'היי'

זהו? על בסיס כה רחב אתה פונה אלי? 'היי'?

נשמע לי עמוק...אולי עמוק מדי לפשוט עם כמוני. עזבתי את זה.



פותח -




את המקרר, אולי נכניס משהו לבטן....לא זוכר מתי לאחרונה אכלתי (באמת ששוכח).

מסתבר שהייתי ונותרתי מתווך מעולה....בין המוכר לפח האשפה, עם עצירה תקופתית

במקרר...

הכל שם, או רקוב או שעבר זמנו, ואלא אם כן, הסינים, החלו ליצר אוכל ירוק, הרי שגם

ה'טייק אוואי' המצוי במדף העליון, בדרכו לפח ויפה שעה אחת קודם.

סיפור המקרר , השכיח את תיאבוני ובמקומו הרגשתי סחרחורת קלה...אז, כדור....



פותח -



את ארון התרופות, וישר נחרד: יש שם בקבוקונים, שקיות נייר, תבליות, קאפסולות....

והכל לא מוכר. אין לי מושג ממתי הכדורים, לאיזה צורך נתנו וגם אלה, המלווים בתווית,

מכילים מילים הכוללות כ - 15 אותיות בלטינית....כולו רציתי משהו לכאב ראש. אבל

בעצם מה קיוויתי? ששם גורלי ישתנה?



נכנס לרכב ונוסע לירושלים (כן, מבין שזאת סטיה בפני עצמה...). נוסע למסעדה בשוק

מחנה יהודה, בה אני סועד מדי פעם לאורך שנים רבות: 'מורדוך'




פותח -



שולחן במורדוך, ומעבר לפינוקי הבית, מזמין מרק 'קובה - חמוסטה' (לימון). פעם, אמר

לי מישהו: 'מרק עשיר, זה מרק שאתה מניח את הכף והיא לא שוקעת'... הם, בהחלט

ענו לקריטריון. בסיומו, אולצתי לטעום מה'חרשוף הממולא' (לב ארטישוק) ונרגעתי.



מה אומר ומה אגיד? חרא יום אבל האוכל היה בסדר 😄






(מוקדש לך, ידידתי המאושפזת) תחיית קרידנס קליווטר



&feature=player_embedded
לפני 12 שנים. 14 בפברואר 2012 בשעה 18:18

אתמול, צילצלתי אליה.



דווקה, אותה מכיר כן מהקהילה. די וותיקה.

אפילו סישנה אותי בשלב ההכרות ו...היה מצויין:)

אבל, די מהר הבנו, שנועדנו לחברות אמת אמיצה.

ויתרנו מראש (הפסד שלי כמובן), על מה שקשור בסשנים או סקס והתמקדנו בחברות

ובתוכן.


היא, גם מאלה, שלא הייתי בקשר בחודשים האחרונים.


גם לא היה צורך. השיחה החדשה, הומשכה בדיוק, מאותה נקודה שהקודמת נסתיימה.

ללא שאלות 'איפה נעלמת?' 'שכחת אותי?'...אין לנו צורך במשחקי סחטנות רגשית...

מאוד מכבד ומעריך אותה, על שלל תכונותיה, ציבעוניותה, ויכולתה לראות מופשטות.



כשצילצלתי, ישר הרגישה במצוקתי ונענתה. כיוונה בקלילות את השיחה אלי והקשיבה.

הלכה אתי בשיחה ולא דילגה על אף שלב.



קבלה - היה לי הרבה דברים לשפוך. היא עודדה, הקשיבה ואף שאלה שאלות הבהרה.

ואני שופך ושופך...והיא ממשיכה לספוג, כאלו זה צורך שלה בכלל.


הזדהות - בו היא סיפרה לי מנסיונה במצוקות כגון אלו. כיצד עברה בפועל, בעברה, את

התחושה של 'השמיים נופלים' ו'סוף העולם'... הרגשה, בה הכל תפל...


עידוד - בו הסבירה לי שתמיד, משום מה, מופיעה לה קרן אור בסוף התהליך, ובכלל,

שלתהליך יש סוף. הפנתה את תשומת ליבי, שאני מקפיד למנות את השלילי ולדלג על

כל כך הרבה חיובי שהיה במקביל (צודקת).



מעבר - ובלי שהרגשתי, עברנו לדברים מחוייכים וזכרונות מצחיקים מעברנו העשיר..:)

מצאתי עצמי מחייך באמת ואפילו (אל תגלו לאף אחד) רמזים לשמחת חיים חבויה בי...

כל כך, הורשמתי, ולא בפעם הראשונה בהכרותנו, מיכולתה להיות שם, הנתינה העצומה

והלב הכה רחב שלה...



וכך המשיכה לה השיחה, כשלפתע, שמתי לב ש...דיברנו רק עלי (לא אופייני לי)


'ומה שלומך?' שאלתי.

'שלומי מצויין' ענתה. 'רק ש....'



'גילו לי סרטן בריאות, דרגה 3 (מתוך 4) וזה ממאיר. מתחילה מחר בהקרנות

וכימותראפיה..'




לפעמים, אני כל כך מטומטם...






(קיבלתי את סטירת הלחי, לה הייתי זקוק. הולך להיות שם הרבה בשבילה)







הערה: העלתי פוסט זה בבוקר, ולאחר מחשבה שאולי היא תקרא ותכעס או שמא, זאת

סוג של פלישה או חשיפה, שאינה מעוניינת בה, הורדתי.

(אבקש סליחה מאלה שהגיבו לי ותודה שהגבתם)


לאחר שיחה אתה, היא תמכה דווקה שאחזיר את הפוסט וכך אני עושה.

שמחתי לשמוע שהיא חזקה ואין בי ספק שננצח. אין שום אפשרות אחרת!

לפני 12 שנים. 13 בפברואר 2012 בשעה 12:30

לעיתים...לאחרונה.

כשהעצב, הפך למרכיב יומי ובסיסי, וכל הפעולות מוטוריות מכוח האנרגיה,

אני חושב על סיזיפוס. האמנם הפכתי כזה?

ואולי בכלל, אני במצב גרוע ממנו?


כן, על פני השטח, הכל בסדר,

מתרוצץ אחרי הזנב של עצמי ומשתתף, במרוץ החיים הגדול.



אבל...

לא באמת במירוץ וממש לא מעניין אותי לזכות.

קצת מדשדש במקום...מתחפר בבוץ ללא תכלית וללא הגיון.

סיסיפוס, נענש על שהטעה מטיילים, והעונש היה חמור...

מיגע.


אבל לפחות, גמע מדי פעם מרחק על מנת לגלגל את האבן לראש ההר.

ואני...

מדשדש במקום.

חייב לתת לעצמי סטירה ולהתחיל לזוז.

לא חשוב לאן...

רק לא להתבוסס...



( שיר הנושא מתוך קאובוי של חצות)



&feature=related