גלריה

נראה שהיהודים מכורים לימי זיכרון. בקרוב נמלא את כל 365 הימים בלוח השנה בסיבות לחשוב על הפעמים שטבחו בנו, הרגו אותנו, לקחו לנו את הארץ, גירשו אותנו והשפילו אותנו. יום הזיכרון, יום השואה, ה-7 באוקטובר, תשעה באב, צום גדליה, שבעה עשר בתמוז, עשרה בטבת, תענית אסתר, והזרוע עוד נטויה. להזכירכם, יש עדיין כ-8 מיליון יהודים בישראל, ועוד מספר דומה בגולה. יש עם מה לעבוד. ודאי נצליח לדחוס עוד כמה ימי אבל וחורבן במאה ה-21. יש מקום לדילים חדשים ומרגשים: קנה ביקור באושוויץ ל-4 לילות ב-390$, קבל סיור מודרך בניר-עוז כדי לשחזר את הטראומה.

דפוס חשיבה של קורבן הוא דבר נורא, בעיקר לקורבן. אני רוצה להציע חלופה, בהשראת האמריקאים שעושים זאת היטב: שבכל פעם שיטבחו בנו או ינסו לזיין אותנו, נוסיף דווקא יום חג ללוח השנה. יום כזה שהולכים בו לים, או יוצאים לטייל. אולי הולכים לעשות שופינג. או טסים לחו"ל. או יוצאים למסעדה טובה. מבקרים משפחה וחברים. משתזפים בים. שבמקום להתרכז איך ומתי הצפירה תתפוס אותנו, והאם מירי רגב צריכה או לא צריכה לנהל איזשהו טקס ריק מתוכן, שנתרכז בלהיות המדענים והמהנדסים הטובים ביותר בעולם, עם יושרה, עומק, חדשנות, תעוזה, יסודיות, מקצועיות. שנהיה מקום שבאים אליו לא כי איזה היפי עם שיער ארוך מת בו לפני 2000 שנה, אלא כי יש לנו את החופים, המלונות, האוכל, האנשים והטבע היפים ביותר. שנקים מפעלים ותעשיות בארץ, ולא רק ביטחוניות. שארצות אירופה יקנו מאיתנו טכנולוגיות, נשק, פיתוחים, ברמה כזו שלא יחשבו בכלל להטיל עלינו איזשהו אמברגו. שנהיה הכי טובים בכל מה שאנחנו עושים, ושגם נלמד לעבוד קשה כדי להיות כאלה. שיהיו לנו פחות ימי זיכרון בהם מזיינים אותנו ויותר חגי פסח, בהם אנחנו מזיינים את האויבים שלנו. למשל, אני רוצה להציע את ה-27 בספטמבר, יום חיסול נסראללה, בתור יום חג לאומי. חג הביפרים. מה רע?

שנזכור, אבל דווקא את הדברים הטובים שנמצאים לפנינו, ולא את הדברים הרעים שמאחורינו, את הגזר ולא את המקל. שנחשוב בכל פעם שאנחנו שותים כוס יין של יקב ישראלי טוב על מה שנשאר מההנהגה של חיזבאללה שמתחבאת במנהרות שלהם כבר שנה, אוכלת תירס מקופסאות שימורים ומזיינת איזו כבשה אומללה כשהחרמנות גדולה מדי. אין צפירה או טקס שעומדים להשאיר אותי בבית הערב, ואני מקווה שגם חבריי ואחיי לעם יפסיקו לחשוב על המוות של אתמול. את זה אנחנו עושים ממילא בשיגרה פה במדינה, ובכלל, באתוס היהודי. אולי כדאי שנתחיל לחשוב על איך לחיות קצת יותר טוב היום; ועם קצת תקווה, גם מחר.

 

סנטו היקר שלום,

בחיפושיי אחר שולט יוצא לי לפעמים לדבר עם גברים נפלאים איתם יש לי חיבור נהדר, שמתברר שחוו את שני צידי השוט. אנשים המכונים בעגה ״מתחלפים״. ברגע שאני מקבלת את המידע הזה אני נחסמת. האפשרות למערכת יחסים מינית בינינו יורדת מהפרק כמעט מיידית. זה מתחלק אצלי לשתי בעיות. האחת, מול אותו הגבר: הידיעה שהיה מעורב באקטים בהם הוא מושפל גורמת לי לאבד מתפיסת הגבריות שלו. והשנייה מול אותה האישה שהיתה ״השולטת״ שלו: אני מרגישה נחיתות מולה. למרות שהיא כבר לא בתמונה, זה גורם לי לתחושה כזאת. כאילו להיות הסאב של הסאב זה איכשהו בתחתית שרשרת המזון. אני מתבאסת לפעמים שאני מפספסת אנשים איכותיים בגלל התפיסה הזאת. האם אני פרימיטיבית וצרת אופקים? או שזו תחושה לגיטימית?

שלך,

בלי-החלפות

 

בלי-החלפות היקרה,

אם יש דבר אחד שלמדתי בחיי המין שלי הוא שמה שהזין שלי מחליט - זה מה שיהיה. הזין אינו משקר. היו מקרים בהם פגשתי מישהי וידעתי שזה לא זה, ובכל זאת ניסיתי, כי היו לה את המראה הנכון, ההשכלה הנכונה, הגובה הנכון, גודל החזה הנכון, תחומי העניין הנכונים, החברים הנכונים. ובכל זאת, זה לא היה זה. ידעתי את זה מההתחלה עמוק בפנים, כמו בדייט כשיודעים בחצי הדקה הראשונה שהבנאדם לא מתאים לנו אבל בכל זאת מתיישבים ומעמידים פנים מולו במשך שעה וחצי. אז אם זה מייבש אותך, ספק אם דבר ממה שאומר או אציע ישנה זאת; ובכל זאת, אני צריך לקדם פה את הבלוג שלי ואי אפשר לסגור את זה תוך פסקה, אז לפחות אנסה לתת לך חומר למחשבה, שלא יגידו שאני מספים בפוסטים.

נתחיל באופן בו את תופסת את הגבריות שלו. נגיד לרגע שעומד מולך גבר מתחלף שקיבל לפני חודש סטרפאון בתחת ממישהי בעודו גונח שהוא הכלבה שלה. בסדר, נגיד את זה, אני יודע, זה מייבש אותך, הבנתי. עכשיו אני אתחיל להוסיף פרטי מידע עליו ותגידי לי אם, מתישהו, משהו גורם לך לשנות את דעתך עליו. תעצרי בנקודה בה זה קורה: הוא מתכנת. הוא לא סתם מתכנת, הוא הבעלים של חברת הייטק. הוא בטופ של התחום שלו. הוא יזם. סטארטאפיסט. לא בקטע של כסף, בקטע של תעוזה, אומץ. הוא גרם למהפכה בתחומו. מזמינים אותו לגוגל כדי לתת הרצאות. הוא מופיע ברשימת עשרת האנשים הנחשבים בתחומו בכלכליסט. הוא יועץ לשרים בממשלה על המדיניות שלהם. הוא אימץ שלושה ילדים יתומים שאיבדו את הוריהם בתאונות דרכים. בצבא הוא היה לוחם קרבי מעוטר. למעשה, הוא חדר לקיבוצים בעוטף בשביעי לאוקטובר באופן עצמאי עם אקדח והציל ארבע משפחות ממוות, וחיסל שבעה מחבלים במו-ידיו. אני יכול להמשיך, אבל נראה לי שאת מבינה את קו המחשבה. אם מתישהו שינית את דעתך לגביו אז יופי - הסכמנו שאת יכולה לשנות את דעתך, ועכשיו רק נותר לדבר על המחיר.

באיזשהו שלב האשליה הזו של שולט, שולטת, נשלט, נשלטת מתרסקת אצל כולנו. זה לא שאין בה חשיבות, אבל כדאי לזכור שלכל שולט יש מישהו שמזיין אותו בתחת. אולי לא פיזית. אולי זה הבוס שלו בעבודה. אולי, אם הוא נשוי, זאת אשתו שלא הזדיינה איתו כבר שנה והכריחה אותו לפתוח את הנישואים שלהם. אולי זה הבנק שלו, שמתקשר אליו כבר בפעם השלישית היום בגלל הפיגורים בהחזרי המשכנתא. בינינו, מה פחות גברי: גבר מדהים שקיבל סטרפאון ממישהי לפני כמה חודשים, או גבר עם מינוס בחשבון הבנק שמתחבא ממנהל הבנק שלו? במי הוא בדיוק "שולט" כשהוא לא עסוק בניפוח האגו שלו בהודעות בכלוב? לשולט הזה לא היו בוסים? לא היו מפקדים בצבא שהשפיטו אותו? לא היה מי שאמר לו מה לעשות? לא היה מישהו בגן שלקח לו את הצעצוע האהוב, והוא רק עמד שם ובכה כמו ביץ' בן חמש? (למען ההגינות הוא באמת היה בן חמש, צריך ללכת לקראתו בעניין הזה.)

לסיום, לגבי עובדת היותך הסאב של הסאב. הפתרון לזה הוא הכי פשוט, וקורה בשיטת אבן-נייר-ומספריים: פשוט תמצאי את השולטת שלו ותזייני אותה עם סטרפאון. הנה, הבעיה נפתרה: זיינת אותה, היא אותו, והוא אותך - עכשיו כולם למעלה. רק חסר לכם למצוא איזה נשלט מסכן ולפרק לו את הצורה ביחד. תהנו.

סנט.

 

אנחנו יושבים במסעדה. אנחנו אחרי הקינוח. השעה כבר מאוחרת, והמקום לקראת סגירה. זה יום הנישואים שלנו. נעמה מדברת על הבוס החדש שלה בעבודה, אבל קשה לי להתרכז במה שהיא אומרת. אני יכול לחשוב רק על העובדה שלא גמרתי כמעט שלושה שבועות. כשנעמה אסרה עליי לגעת בעצמי, בה או בהדס, היא רק אמרה שזה בהוראת שירי ורענן, אבל לא הסכימה לפרט.

הרטט עם צליל ההודעה המוכר גורם לשנינו להזדקף. אנחנו יודעים מה המשמעות שלו היטב. נעמה בודקת. "דניאל ורוני," היא מודיעה לי בקצרה, ומנידה בראשה. אני מזמין חשבון.

פעם, לפני שנה, דניאל ורוני היו דומים לנו – זוג נשוי, מעט משועמם. זוג חברים של רענן ושירי. דניאל היה הגבר הראשון ששירי היפנטה, ועד מהרה הזוג החל לשמש מינית את שירי ורענן, בדיוק כמונו. בשנה האחרונה למדה רוני ליהנות ממעמדם ומבעלה, שבדומה אליי נאסר עליו לשכב עם אשתו. הותק שלהם הקנה להם מעמד מעלינו בהיררכיה, וזכות להשתמש בנו כרצונם, תוך דיווח מפורט ותחת פיקוחם של שירי ורענן.

להודעה מצורף מיקום ב-GPS, באזור התעשייה הישן בראשון לציון, ואנחנו נוהגים אליו בחסות החשכה. אנחנו מחנים את הרכב בשדה פתוח, באזור מרוחק, חשוך, בפרט בשעות המאוחרות הללו. אין נפש חיה נוספת בסביבה, פרט לרכב נוסף ששייך לזוג שזימן אותנו. אנחנו יוצאים מהרכב. אין כמעט אור בסביבה, אבל אנחנו רואים את קווי המתאר של דניאל ושל רוני מולנו. הוא גבוה, מעט צנום אך שרירי, בשיער בהיר וקצר. היא קטנטנה ונראית זעירה לידו, רזונת, עם שיער שחור ארוך שמשתפל עד לישבנה. הם לבושים בהידור – כנראה חזרו עתה מאיזשהו אירוע.

"תתפשטו," רוני פוקדת בקצרה.

הייתה תקופה בה המחשבה להישאר עירומים, ללא כל בגדים הייתה גורמת לי להצטמרר, אך כעת זה נראה לשנינו ברור מאליו: כאשר אנחנו מול אחד הזוגות שאנחנו בבעלותו, זה המצב הטבעי של הדברים, ללא קשר למקום או לזמן. אנחנו מתפשטים ביעילות עד שאנחנו עומדים מולם ללא בגדים במגרש העפר הרחוק והחשוך, פרט לנעליים שלרגלינו. ידינו על מותנינו ורגלינו מפושקות קמעה. אדם פחות מורגל היה מנסה לכסות את עצמו בידיו, אבל אסור לנו להסתיר דבר.

רוני ניגשת לנעמה ומעבירה את ידיה בליטוף חושני על גופה החשוף. היא מסתובבת סביבה. ידיה מפשקות את ישבניה של נעמה בזריזות והיא מעבירה על החריץ אצבע מלטפת. "בטח היית רוצה לגעת בזה," היא מגחכת לעברי. אני לא אומר דבר מבלי שניתנה לי רשות לדבר. היא עוברת אליי ובוחנת אותי.

"נעמה מספרת שזה יום הנישואים שלכם." ידה נשלחת לפנים ומחזיקה באשכים המלאים שלי, חופנת אותם ומשחקת בהם.

"כן," אני עונה בקצרה.

"חשבנו כולנו על איזו מתנה כדאי לנו לתת לכם ליום הנישואים, ואני שמחה לומר לך שרענן ושירי אישרו את הרעיון שהצעתי," היא לוחשת במתק-שפתיים. אני ממתין למוצא פיה.

"אתה יודע למה אתה כבר כמעט חודש לא נוגע בעצמך? לא גומר? למה האשכים האלה – " היא לוחצת לרגע קצר על האשכים ומפסיקה, ואני נע בחוסר-נוחות במקומי – "כל כך מלאים? כי היום תיכננתי לך משהו מעניין. משהו חדש. היום אתה לראשונה בחייך עומד לגמור מזין של גבר. של דניאל. בלי לגעת בעצמך, בלי להתחכך בכלום, רק מהזיון, מהחדירה, מהפימפום של הפרוסטטה שלך. אתה תרגיש לראשונה איך זה באמת להיות מזוין. לא רק לתת לגבר לחדור אליך. הוא יהפוך אותך ממש לכלבה שלו היום. אתה רוצה להיות הביץ' של דניאל? למעננו?"

"כן," אני מסמיק.

"כן מה?"

"כן, אני רוצה להיות הביץ' של דניאל בשבילך."

"אוי, חור, הוא יהפוך אותך לביץ' שלו פה בשדה העפר המבודד הזה. אנחנו כולנו נהפוך אותך לביץ' שלנו היום. השליטה של שירי ורענן במיניות שלך תהיה מוחלטת אחרי היום. אתה תגמור בלי מגע בזין שלך. זה הולך להיות מדהים. זה כבר קרה עם דניאל בעבר, כשרענן לימד אותו, ואני עזרתי לזה לקרות גם אז - והלילה זה הולך לקרות איתך. אני כבר לא יכולה לחכות. בוא, תישען על מכסה המנוע של הרכב שלנו ותבליט את הנקב שלך."

רוני טופחת על מכסה המנוע. אני מהנהן. אני מניח את ידיי על המכסה ודניאל מתמקם מאחוריי. לא שמתי לב מתי הספיק להתפשט, אך גם הוא ללא בגדים, ואיברו כבר זקור ומסוכך.

"תפשק את הרגליים, חור," הוא אומר, ואני נשמע לו, מותיר את עצמי חסר מגננות. הזין שלו מתחכך לי בין הפלחים של התחת.

רוני כבר לצידו, עם חומר הסיכה, ואצבעותיה מורחות אותו ביעילות ובזריזות על החור החשוף שלי. היא דוחפת פנימה אצבע, ואז עוד אחת ועוד אחת, עד ששרירי פי הטבעת שלי נירפים וחדלים להתנגד; אז היא שולפת אותן ממני, מנגבת אותן במגבון, ומתמקמת לימינה של נעמה לצד הרכב. היא נותרת לבושה בשמלה הקיצית הפירחונית שלה.

"זה מצמרר אותי," היא אומרת לנעמה, ומלטפת את גופה העירום. "לחשוב שעוד מעט נראה ביחד את הפעם הראשונה שהוא גומר בלי לגעת בעצמו ... זה כל כך מחרמן, נעמה."

"אני לא מאמינה שזה באמת קורה," נעמה ממלמלת. "חשבתי שראיתי הכל, אבל לראות את חור גומר מהזין המושלם של דניאל ... זה משהו שלא ידעתי שאפילו יכול לקרות."

"זה יכול, וזה יקרה," רוני מבטיחה לה, ומחליקה אצבע בין ישבניה של נעמה, ובעוד ידה השנייה חופנת את הכוס שלה ומורחת את הרטיבות שלו בכל אזור המפשעה.

דניאל, מצידו, מחכך את הראש של הזין שלו בישבן שלי מספר פעמים, כדי להכין אותי לבאות. "יופי," הוא אומר בקולו המרגיע. "תרפה. אני הולך לזיין אותך."

הוא מפעיל מעט כוח. חור התחת שלי כבר התרגל לקבל לתוכו איברים גבריים, ודניאל אינו צריך להתאמץ יותר מדי כדי לחדור אליי. "מצוין. אני רוצה שהזין שלי יפגע בבלוטת הערמונית שלך בכל פעם שאני נכנס אליך. הגירוי הזה קריטי כדי לגרום לך לגמור ממני. תרפה קצת ... מצוין."

ואז הוא בתוכי. זריז וענייני, כמעט קליני. תחושת המלאות המוכרת שבה ופושה בי. אני יודע אני מפושק כמו זונה מול כולם, שהוא עמוק בתחת שלי. הוא מזיין אותי, ואני רוצה את זה; רוצה לדעת שנעמה ושירי מתגאות בי.

נעמה עוקבת אחרינו בעיניים נוצצות. "זה מדהים," רוני לוחשת באוזנה. "אני מרגישה כמה את רטובה עכשיו. את ספוגה לגמרי. אני מרגישה את הרעידות הקטנות של הרגליים שלך, מרוב התרגשות, כשאת רואה את חור ככה, מקבל לתוכו את דניאל ... הייתי אומרת לך לגעת בו, אבל אם תעשי את זה הוא סתם יגמור. אנחנו הולכים פה על משהו אחר בתכלית."

"אני אתחיל בעדינות," דניאל אומר, "אבל כשתתרגל אליי בתוכך אני אגביר את הקצב ואשמור עליו. הכי חשוב בלגרום לגבר לגמור מזין זה הקצב האחיד. אני צריך לפגוע בערמונית שלך באותה הזוית ובאותו הזמן. הכי חשוב שאתה תיפתח, תירגע, ותתרכז בהרגשה שזה ייצר בך. התמסרות זו מילת המפתח."

"כמה זה מחרמן אותי," רוני לוחשת, ונותנת לאצבעותיה לשחק בנעמה, לחדור לתוכה; ואז היא משנה את הפוקוס שלה, ופונה אליי. "תראה אותך. ערום, כנוע, שפוף, באמצע שום מקום, נותן לגבר שאתה בקושי מכיר לזיין אותך בתחת, לגמור בתוכך. אחרי היום אתה לא תפסיק לחשוב על זה, וזה מחרמן אותי - לחשוב עליך לא מפסיק לחשוב על זין כשאתה ליד נעמה. לדמיין ולהשתוקק שוב שדניאל יעשה ממך שפוט של הזין שלו. אתה רוצה בזה? אתה שפוט של הזין שלו?"

"כן," אני נאנק.

"תסתכל לנעמה בעיניים. תגיד לה את זה," רוני דורשת. אני מרים את מבטי, ושומע את דניאל מגחך מאחוריי. אני רואה את פיה הפעור-בעונג של נעמה, בעודה נרעדת על האצבעות המוכשרות של רוני.

"אני שפוט של הזין של דניאל," אני אומר בקול רם.

"כןןןןןן," רוני גונחת. "תגיד את זה, אל תפחד. תן לנו לעטוף אותך, להוציא ממך את מה שאתה מפחד להודות בו - שאתה רוצה לפתוח את הרגליים כמו זונה ולתת לגבר אחר לגרום לך לגמור. אתה בטח נורא רוצה לגמור אחרי שלושה שבועות. עוד מעט זה יקרה, וזה יהיה יותר טוב מכל גמירה שאי פעם חווית."

העדינות של הדקות הראשונות מתפוגגת, ומחליפות אותה תנועות אגן שיטתיות של דניאל, שנכנס לקצב אחיד. נעמה מישירה את מבטה אל דניאל, וידה נשלחת מטה לאונן לעצמה. היא כמעט שוכחת שהיא בעצמה עירומה לידם, בחוץ, בחלקה השכוחה באזור התעשייה הישן בלילה. "תמשיך לזיין אותו. בבקשה. חזק יותר. הוא צריך לדעת שאתה הגבר בסיטואציה הזאת, שאתה הבעלים שלו." מבטה נודד אליי. שפתיה מופרדות מעט, ואני רואה כיצד היא מאוננת את עצמה לשיא. "מה אתה מעדיף, חור? להזדיין איתי, או לתת לדניאל לזיין אותך, כמו ששירי ורענן רוצים עבורנו?"

"לתת לדניאל לזיין אותי," אני מחניק גניחה.

"אתה הולך לגמור מהתחת שלך בשבילנו?" היא שואלת.

"אני הולך לגמור מהתחת בשביל כולכם," אני מיילל.

"אוי אלוהים, אני גומרת, אני גומרת שוב," נעמה מתנשפת, בשעה שעוד אורגזמה רבת-עוצמה מכה בה למשמע המלים שלי והמחזה שלנגד עיניה. הדיבור הסוטה, המטונף, המשחק הנהדר על האסור, דוחקים אותה לקצה, ואותי יחד איתה. אני לא מאמין שזה קורה, אבל יודע שאם דניאל ימשיך בשלו, הסוף ידוע מראש.

"האשכים שלך מתכווצים," דניאל אומר בנונשלנטיות, שעוקב אחר המתרחש בעודו ממשיך לזיין אותי כמו מכונה, מבלי בכלל להתעייף. יש לו סיבולת כמעט על-אנושית. "אתה קרוב, תן לזה לקרות."

"כן, כן, כן, כן," אני לא יכול להפסיק לחזור על המילה הזאת, בשעה שהאורגזמות שוטפות את נעמה ברצף. היא יותר מגורה משאי פעם ראיתי אותה, והיה נדמה לי שכל מגע עדין של אצבעותיה במשך כמה שניות על הדגדגן שלה מביא אותה לשיא חדש. "תן לנו את האגו שלך, חור," רוני גונחת, "תן לנו לרסק אותו ולבנות אותך מחדש, תתמסר אלינו, לזין של דניאל ולתחושות שהוא מייצר בך!"

דניאל מגביר את הקצב שלו ומשנה מעט את זוית החדירה, וכעת בכל פעם שהזין המושלם שלו מנסר לי את החלחולת, עוברות בי התכווצויות קטנות שהולכות ומתגברות. אני יודע שנקודת האל-חזור קרובה.

"אל תעצום אותן!" רוני מטלטלת אותי לפתע. "אל תעצום את העינייים! אני רוצה שתסתכל למטה על הזין שלך כשהוא גומר ומשפריץ. תסתכל ואל תשכח את הרגע הזה, הרגע שגבר אחר גרם לך לגמור ממש כמו אישה. כמו חיה. כמו כלב. הוא הבעלים שלך עכשיו. אני יכולה לגמור רק מלהסתכל על שניכם, מהסמליות שבמעמד. שחרר, שחרר את האגו הגברי שלך. תתמסר לתחושות, תיכנע לו. תן לו להרביע אותך. תתמקד בהרגשה, בכניעות. זה כל כך מדליק אותי לראות אותך עושה את כל זה, אין לך מושג ... כבר גמרתי פעמיים בעשר דקות האחרונות, רק מלראות אותך נכנע ככה לגבר אחר. נעמה, תתקרבי אליו. תסתכלי, אל תפספסי אף רגע מזה."

אני פוקח את עיניי. אני יודע שנעמה ורוני מסתכלות יחד איתי בזין הקשיח-למחצה שלי שמתנפנף עם כל תנועה של דניאל. התחושה שונה מכל משהו שאי פעם חוויתי: לחץ שמתחיל עמוק באזור החלציים שלי, בתוך החלחולת, בנקודה הקסומה שדניאל עיסה בשיטתיות עם כל דפיקה, ונבנה עוד ועוד; זרמים חשמליים שנעים מעלה ומטה בכל רגליי, בבטני, עד שהם מתרכזים בנקודה אחת, ואחריה התכווצויות עזות בחלחולת ובפי-הטבעת.

"אני גומר, אני גומר, אוי אני גומר מהזין שבתוכי!" אני בקושי מסוגל לדבר. תחושות עזות כמעט גורמות לי להתייפח בשעה שהגמירה החזקה ביותר שחוויתי בחיי מטלטלת את כל עולמי.

"זה קורה, חור, זה קורה, אתה גומר מהזין של דניאל!" נעמה גונחת ומאוננת את עצמה לעוד אורגזמה.

אשכיי מתכווצים, והאיבר שלי פולט סילון אחר סילון של זרע לוהט על צד הרכב, בעוד דניאל ממשיך לזיין אותי. שדה הראייה שלי מתערפל; מעולם לא חשתי גירוי רב-עוצמה כזה. "פאאאאאאק," המלים נתקעות בגרוני באנקה חנוקה. "אני גומר, אני לא מאמין, תסתכלי נעמה, אני לא יכול להפסיק ... נעמה, הוא ממשיך לזיין אותי ואני ממשיך לגמור ... אני לא יכול להפסיק את זה ... !!!"

"זה יפהפה," נעמה כמעט מייבבת, וגומרת פעם נוספת על אצבעותיה של רוני. "תצעק, אל תחניק את זה, תגיד לו כמה טוב זה מרגיש! תסתכל איך הוא עושה ממך חור אמיתי! אפילו לא עומד לך, אתה גומר ממש כמו האישה שלו ... חור, אתה הכלבה שלו עכשיו! דניאל עושה ממך כלבה! פאקפאקפאקפאק בחיים לא ראיתי משהו כזה, אני לא מפסיקה לנזול ולגמור! ככה הולכים להיראות חיי המין שלך מעתה והלאה, לגמור רק כמו החור שאתה באמת עמוק בפנים!"

דניאל, שהדיבור המלוכלך של שנינו דוחק גם בו מעבר לקצה, לא יכול להתאפק יותר ונאלץ להצטרף. "אני גומר," הוא מתריע.

"תגמור עמוק בפנים, תסמן אותו," נעמה אומרת, דורשת. "כמו הכלבה שהוא."

הוא מאיץ את עצמו מאחוריי, וכעת משגל אותי בנמרצות, נוהם כמו חיה. "אני גומר!" הוא שואג. "קח את זה, אני מזריע אותך, את החור שלך, כשאתה גומר מהזין שלי!"

אני חש באיברו מתכווץ בתוכי, ואז במטחי הזרע בתוכי, מציפים את החלחולת מבפנים בנוזל הלבן והדביק. האורגזמה שלי טרם שככה, ועל אף שאשכיי כבר מזמן רוקנו את כל תכולתם על צד המכונית, גופי ממשיך להתעוות ולהתכווץ בגלים של סיפוק. השרירים הטבעתיים בכל גופי נלחצים, מבקשים כל דבר להתלפף סביבו, וחולבים בעוצמה את דניאל לתוכי במחזוריות עוד שניות רבות אחרי שהוא סיים את הגמירה שלו. אני שומע את נעמה צועקת כשאורגזמה נוספת אוחזת בה. הפסקתי כבר לספור איזו.

ראשי עדיין מעורפל מהחוויה, ואני עדיין מרחף באדים המענגים שלה. אני מודע רק באופן חלקי לעובדה שרוני מחזיקה בידה מצלמה, ויודע שהסרטון שצילמה יעלה בהמשך הלילה לקבוצת הטלגרם שלנו. אני שומע את קולה של מבליח מרחוק.

"יום נישואים שמח, חור. ברוך הבא למיניות החדשה שלך."

 

 

הסמארטפון על הדלפק במטבח רוטט.

אני מרים אותו ומתבונן, אבל אין באמת צורך. הצלצול הייחודי כבר מאותת לי מה עומד לקרות, מבלי שאצטרך לקרוא; ובכל זאת אני קורא. משפט לקוני. "זה מתן, אני עובר בסביבה בשמונה."

אני מסתכל בשעון. שש ורבע. נעמה אמורה לחשוב מהעבודה בקרוב. יש לי קצת זמן, ואני ממהר לסדר את הדירה.

כמעט שעתיים לאחר-מכן, הגניחות הקטנות שלה ממלאות את חלל הדירה. שנינו עירומים. נעמה שעונה על השיש הקר שבאי במטבח, מכופפת, והוא מאחוריה, במכנסיים מופשלים, דופק. אני יכול לראות מהמקום שלי מאחור, על הברכיים, את פי הטבעת שלה סוחט בכוח את הזין הארוך שלו, שנכנס ויוצא ממנה בקצב מהיר. הוא גבר גדול, רחב, מעט שחום מהשהייה הממושכת שלו בים, ודמותו הגדולה מתנשאת מאחורי נעמה וגורמת לה להיראות קטנה על אף 175 הסנטימטרים שלה. הידיים הגדולות שלו מועכות את השדיים הגדולים שלה, ולפעמים מושכות בשערה השחור והארוך כדי להזכיר לה עד כמה היא נתונה למרותו.

"שירי ורענן מצאו לנו צעצועים ממש מוצלחים הפעם," הוא אומר, ספק לעצמו, ספק לנו. "הם יודעים כמה אני אוהב לזיין כלבות נשואות כמוך מול הבעלים שלהן."

הוא לא מדבר הרבה, גם כשהוא גומר. רק נאנח בקול רם ואז מסמן. אני לא צריך הרבה אינפורמציה בשביל לגרור את עצמי קדימה על הברכיים ולכרוך את שפתיי סביב הזין שלו, שיצא זה עתה מחור התחת של אשתי. אני מנקה אותו, ואז ניגש ללקק את הזרע שלו שעדיין מטפטף ממנה. קליק, קליק. אני יודע שהתמונות שזה עתה צילם יעלו עוד מעט לקבוצת הטלגרם המשותפת, וששאר הזוגות והמשתתפים ייראו אותנו משומשים.  

הוא רוכס את מכנסיו ולובש שוב את הז'קט שלו ביציאה. הוא תמיד ענייני, ואף פעם לא נשאר. "נתראה," הוא אומר, וסוגר אחריו את הדלת, בעודי נשאר שם על הברכיים ולשוני תחובה בתוך החור של נעמה.

יש חמישה זוגות בקבוצת הטלגרם, מכל חלקי הארץ. ואותנו. חברים קרובים יותר ופחות של שירי ורענן. הכללים ברורים. כל אחד מהמשתתפים יכול לרשום בכל זמן נתון מתי ואיך עלינו לפגוש אותם. לעתים הם קובעים יום ושעה ומקום בצורה מדויקת, ולעתים פשוט מודיעים על רצונם להגיע. אפליקציות המעקב שהתקנו בסמארטפונים שלי ושל נעמה מקלות על ניהול לוח הזמנים, ומאפשרות לכל אחד מהמשתתפים לדעת היכן אנחנו בכל רגע נתון. לפעמים מגיע רק אחד מבני הזוג, ולפעמים שניהם. הכל הולך, כשהתנאי היחיד הוא שעליהם להעלות לפחות תמונה או שתיים לקבוצת הטלגרם כדי ששאר המשתתפים יוכלו ליהנות אף הם מהשימוש בנו.

התמונות של מתן עולות כשנעמה ישובה ברגליים מפושקות על הספה בסלון ואני משחק עם הדגדגן שלה בלשוני, מביא אותה לאורגזמה השנייה של הערב. התגובות משאר המשתתפים לא מאחרות לבוא. נעמה מקריאה לי אותן.

"פאק, עכשיו גם לי בא לזיין אותה, עם המותניים הצרים האלה והחזה המושלם," נועם כותב. "חבל שלא זיינת גם את חור," אשתו, הדס, מוסיפה.

"מקווה שחנקת אותה, כמו שהיא אוהבת," שירי רושמת. "הכיווץ של החורים שלה כשחסר לה קצת חמצן ממש מעולה."

"איך זה מרגיש, חור, לדעת שכל הגברים האלה יכולים לזיין את אשתך כמו כלבה מולך, חוץ ממך?" מעיין שואלת. היא תמיד שקטה במפגשים בינינו, מתבוננת בעיניה החודרות שכמעט תמיד עוקבות אחריי. אני יודע שהיא תמיד רעבה לראות כמה נמוך אפשר להוריד אותי, ומתענגת כשהעונג המיני, הרצון שלי לרצות, המבוכה וההשפלה מתערבבים בתוכי למעדן שגורם לה ללקק את שפתיה.

"תענה לה," נעמה פוקדת עליי. אני מפסיק לרגע ולוקח את הטלפון שלי בידיים ומקליד את התשובה המתבקשת.

"הכי נכון בעולם."

"טל אלמוג, רואה חשבון."

השלט המוזהב התנוסס בכניסה למשרד המעוצב בבניין המשרדים החדש. השעה הייתה שעת צהריים מנומנמת, ולא הייתה תנועת לקוחות ערה. הזוג שישב בחדר ההמתנה היה נראה מעט משועמם; היא גללה בסמארטפון שלה, בעוד הוא מעלעל באחד המגזינים הכלכליים שהונחו על שולחן הזכוכית מולם. הם לא המתינו שם זמן רב - אולי דקות ספורות לכל היותר - לפני שדלת המשרד נפתחה ודרכה יצא הלקוח הקודם. כשדלת הכניסה נסגרה אחריו, המזכירה הצעירה רכנה לפנים. היא הייתה בחורה צעירה באמצע שנות העשרים שלה, עם שיער שחור חלק וארוך וחזה גדול ושופע שבלט גם עם החולצה המכופתרת והמעונבת שלבשה. "הוא יכול לקבל אתכם עכשיו," אמרה בחיוך מנומס.

הזוג קם, והאישה חייכה בחזרה. "תודה," אמרה. "איך אמרת שקוראים לך?"

"הדס."

"תודה, הדס."

היה נדמה למזכירה לרגע שהאישה קורצת לעברה, אבל זה היה כל כך רגעי וזריז שהיה זה ודאי פרי דמיונה. היא שבה להקליד במחשב כשדלת העץ הרחבה של משרד המעסיק שלה נסגרה.

* * * * *

"צהריים טובים, חור," שירי חייכה. "אני שמחה לראות שאתה כבר מצפה לנו."

מיד כשהלקוח האחרון באותו היום עזב ידעתי שהם ייכנסו. לא ידעתי שיגיעו - כשקיבלתי את הודעת הוואטסאפ משירי, דאגתי לפנות את המשך היום שלי, כפי ששירי הודיעה, וכשהלקוח האחרון עזב התפשטתי לחלוטין וכרעתי על ברכיי במרכז המשרד הגדול. כשהם נכנסו הרכנתי את ראשי. הרעש הסטטי הנעים, אליו כל כך התגעגעתי, שב והציף אותי, וליבי הלם בחוזקה. עברו יותר משבועיים מאז המפגש בביתם בצפון, שנדמו לי כנצח.

"ביקרנו את נעמה אצלכם בבית קודם. רענן הספיק כבר לגמור בתוכה, ואמרנו שאם אנחנו כבר בסביבה אז נבקר גם אותך. אין לנו המון זמן, אז נצטרך להיות ממוקדים. בוא, תעמוד פה," שירי הצביע בענייניות. "בדיוק. תפשק רגליים. שים את הידיים על הקיר. עכשיו תישען קדימה. מצוין. תבליט את הישבן."

שמעתי את הרוכסן במכנסיו של רענן נפתח מאחוריי, ואחר-כך רחשים של בד מתחכך בעור. ידעתי שהוא מפשיל את מכנסיו בעודו נעמד מאחוריי, מבלי אפילו לטרוח להתפשט. שירי הגישה לו בקבוקון קטן ובו נוזל שקוף. שמעתי אותו מורח את עצמו, ולאחר מיכן חשתי באצבעותיו משמנות את פי הטבעת שלי ומחליקות פנימה. הוא היה ענייני, חדור-מטרה. כשסיים הגיש את הבקבוקון בחזרה לאשתו, והצמיד את הזין הזקור שלו אל החור שלי.

"אל תדאג," הוא גיחך מאחוריי, "המיצים של אשתך עדיין על הזין שלי. אני בטוח שזה יעזור לו להחליק לתוכך יותר בקלות."

חשתי בלחץ המתגבר על שרירי החור שלי, שהתנגדו תחילה במרץ, ואז, ברגע אחד, נכנעו והתרחבו במהירות והניחו לפולש הארוך והעבה לחדור אליי. פישקתי מעט יותר את רגליי וחשתי בירכיו נצמדים לשלי מאחור.

"תדפוק אותו חזק, אין לנו זמן לבזבז פה," שירי אמרה לבעלה, בעודה עומדת לצידנו. ידה נשלחה קדימה וחפנה את האשכים התפוחים שלי, בזמן שרענן ייצר לעצמו קצב קבוע, נכנס לתוכי ויוצא בתנועות אגן חתוליות. "יפה מאד," היא אמרה. היה נשמע שהיא מרוצה, בעודה ממששת את האשכים, ופרץ של שמחה הציף אותי על הפידבק החיובי. "הם כבדים ונפוחים, בדיוק כפי שציפיתי שיהיו. כמה זמן עבר מאז הגמירה האחרונה שלך?"

"מחר זה יהיה שבועיים, גבירתי," הזדרזתי לענות.

"בעצם, כשאני חושבת על זה, לא זכית לפורקן מאז שנעמה נוסעת אלינו להזרעה פעמיים בשבוע, ואסרנו עליכם לשכב," היא הירהרה בקול רם.

"כ - כן," כל גופי התטלטל בעוד רענן הולם בי מאחור. הזין הקשה של רענן היה שקוע עמוק בתוכי. יכולתי לחוש בבד החולצה שלו מתחכך בגבי בעודו ממשיך לבעול אותי מאחור. ידה של שירי המשיכה לשחק באשכיי בהיסח הדעת, כמעט כאילו היא חושבת על משהו.

"אתה יודע," היא ספק דיברה אליי, ספק לעצמה, "האשכים שלך כל כך מלאים ולא חווית שום סיפוק כל כך הרבה זמן, שנראה לי שאם רענן ימשיך לדפוק אותך אתה תגמור בעצמך, בלי אפילו שום מגע. אני רוצה שזה יקרה מתישהו, אבל דווקא יש לי רעיונות אחרים לגביך. אני רואה שרענן כבר מוכן לגמירה השנייה שלו היום. אחרי שימלא אותך בעצמו נדבר עליהם."

הזין הזקור שלי עוד התנפנף מעלה ומטה כשרענן נצמד אליי וחשתי בזין שלו פועם, מתרחב ומתכווץ בתוך החור שלי, וידעתי שהוא גומר בתוכי. רענן נהם באוזני, ""פאק, חור, התחת שלך יותר צר משל נעמה," הוא נאנק מאחוריי. האמירה הזו מילאה אותי בסוג של גאווה שטרם הכרתי. ידעתי שהוא מזריע אותי. רציתי כל-כך לגמור, אבל היו להם תוכניות אחרות, כאלה ששירי לא בזבזה זמן והחלה להוציא לפועל. ידעתי כבר שמה שהיא תרצה הוא מה שיהיה.

* * * * *

"רגע, וזה ... באמת עובד?"

היא ישבה על כיסא האורחים מולי, בשעה ששירי ורענן ישבו בפנים חתומים בצד על זוג כיסאות-אורח נוספים. ישבתי מעברו השני של השולחן הרחב מעץ האלון, בידיים שלובות.

"כן, ראיתי את ההשפעה של זה באירגונים אחרים," אמרתי. "זה משפר את שביעות רצון העובדים והמעסיקים, ומייעל את העסק. רענן ושירי שניהם מטפלים מוסמכים, והמומחיות שלהם היא בהגדלת המיקוד של העובדים. אשמח אם תשתתפי בתוכנית כזו. את כמובן גם תקבלי פיצוי כלכלי נאה ומענק השתתפות."

"אוקי," הדס משכה בכתפיה.

"אין ממה לחשוש," אמרתי. "זה תהליך מקצועי ופשוט למדי."

יכולתי לחוש בזרע של רענן זולג מתוכי על הכיסא, מבלי שהדס תהיה כלל מודעת לדבר ממה שהתרחש בחדר הזה לפני דקות ספורות.

"תרצי להתנסות בו עכשיו?" שאלה לפתע שירי.

"ממש עכשיו? ... " הדס נראתה מופתעת.

"כן, רק התנסות קצרה. לראות שזה ממש פשוט."

הדס הביטה בי בהיסוס, והנדתי בראשי. "ממילא ביטלנו את שאר הפגישות להיום. אם תנסי את זה תוכלי לקחת חופש בשאר היום."

היה נראה שהיה די בהצעת החופש כדי שתתרצה. שירי שלפה את המטוטלת הקטנה וניגשה להדס. עדיין לא הצלחתי להבין היכן היא מסתירה אותה.

* * * * *

הפעם היה זה תורה של הדס לעמוד, שעונה לפנים במרכז המשרד, ידיה על שולחן העץ העבה. הכפתורים העליונים בחולצתה היו פתוחים, ושדיה הגדולים והעגולים נחלצו מחזייתה. כפות ידיי חפנו אותם מאחור, בשעה שגופי נצמד אליה. היא הייתה עירומה ממותניה ומטה. עיניה הביטו לפנים, ואישוניה היו מורחבים. פיה נותר פעור קמעה, והיה נדמה שעוד רגע לשונה משתרבבת מתוכו, בעודה בוהה בתמונת האמנות האבסטרקטית שהייתה תלויה על הקיר מולנו, ממש מעל לכיסא המנהלים שלי. שובל קטן של ריר נזל מזוית הפה הפעור-למחצה.

"אלוהים, אוי אלוהים," נאנחתי מאחוריה, כמעט על סף התייפחות. התיסכול המיני מהשבועיים האחרונים היה עז, וידעתי שלא אחזיק מעמד בתוכה הרבה זמן. הזין שלי נבלע בין שפתיה התחתונות הבשרניות. עמדתי שם, עירום, בשעה ששירי מסתכלת בידיים שלובות על שנינו מזדווגים.

"אני חושבת שזה נותן משמעות חדשה לגמרי ליחסי עובדת-מעביד," שירי גיחכה. "אתה רואה, חור? יכול להיות מאד נעים איתי ... לפעמים."

היא ניגשה אל הדס, וידה נשלחה אל פניה של הבחורה הצעירה. היד ליטפה את לחייה הימנית בעדינות. האגודל שלה החליק אל תוך פיה הפעור של הדס, שמיהרה לסגור את שפתיה עליו ולמצוץ בחוזקה.

"את צעצוע מתוק," היא רכנה ולחשה באוזנה, בעודי מזיין את הדס מאחור בתחושת תכיפות. "אני חושבת שאני אתן לבוס שלך להשתמש בך כך באופן קבוע. תרצי בזה?"

"ממ-הממ," הדס המהמה.

ידה הפנויה של שירי מזמזה את שדיה הכבדים של הדס מלפנים. "יש לך חזה מעורר תיאבון," היא ליקקה את שפתיה. "אני בטוחה שחור בוחן אותו בכל בוקר כשהוא רואה אותך ומעמיד פנים שהוא לא. את יודעת מה את מזכירה לי?"

היא שלפה את אגודלה מתוך פיה של הדס ואמרה בחיוך הנעים שלה, "את מזכירה לי פרה, עם העטינים המפוארים הללו. אני אוהבת לראות אותם מתנדנדים כשחור דופק אותך."

"אני פרה," הדס החרתה-החזיקה אחריה.

"פרה מתוקה שלי," שירי שבה וליטפה את פניה. "מעכשיו והלאה את תקפידי להגיע לעבודה במכנסיים בלי תחתונים. חור יוכל לכופף אותך ולזיין אותך איפה שירצה, ואת תדאגי שזה יקרה לפחות פעם ביום. פעמיים אם תספיקו. וכשלא יהיו לקוחות בסביבה, את תיפני אליו בשמו האמיתי, חור, והוא יפנה אלייך בשלך, פרה."

"כן, גבירתי," הדס ליקקה את שפתיה. "הוא חור."

"גבירתי," מלמלתי, "אני לא חושב שאוכל להחזיק מעמד עוד הרבה זמן. אני מרגיש ממש קרוב."

"תמתין שנייה," היא פקדה עליי, ואז שוב פנתה להדס. "אמרת שיש לך חבר, פרה. נכון?"

"כן, גבירתי."

"רציני?"

"שנתיים ביחד," הדס התנשפה.

"זה חמוד," שירי המשיכה ללטף אותה. "כשחור יגמור בתוכך אני רוצה שלא תתנקי. אני רוצה שכשהחבר שלך יזיין אותך הערב הזרע של חור עדיין יהיה בתוכך. שהזין של החבר שלך ידחוס את הזרע עמוק יותר, מבלי לדעת בכלל מה את עושה כשאת פה בעבודה. מהיום והלאה את תחשבי על חור כשהחבר שלך יזיין אותך, וכשיגמור בתוכך, ועל כמה טוב זה מרגיש כשהזרע של חור ממלא אותך. הבנת את זה?"

"כמובן, גבירתי." הדס ניסתה לשמור על איזשהו שיווי משקל בעוד התנועות שלי הפכו פראיות יותר ויותר. שבועיים של תיסכול עשו את שלהם.

"יפה מאד. אתה רשאי לגמור בתוכה, חור," שירי הפטירה לעברי.

"פרה שכמותך," סיננתי  להדס, "אני גומר עמוק בתוכך, אני ממלא אותך ... כמה רציתי לעשות את זה, לגעת בשדיים המושלמים האלה מבעד לחולצה שלך, ועכשיו זה קורה, והכל בזכות הגבירה המושלמת שלנו ... קבלי את זה עמוק, תרגישי אותי, זה קורה, אני גומר!"  כל ידיי לפתו את שני שדיה בחוזקה כשהרגשתי את השיא שוטף אותי, כמו נחשול אדיר. שבועיים של מניעה, של ליקוק הזרע של רענן מתוך נעמה, של שיחות טלפון חד-צדדיות בהן נדרשתי להאזין לגניחות של אשתי בשעה שרענן בועל אותה, שבועיים של עוררות אינסופית הגיעו אל קיצם; כל גופי פירכס, וזרם כמעט בלתי פוסק של זרע נפלט אל תוך החור הרעב של הדס. חשתי בשרירים שלה חולבים אותי לתוכה בעוצמה רבה. נצמדתי אליה והידקתי אותה אליי, מנסה להבטיח שכל טיפה תוזרק לתוכה עמוק ככל הניתן.

"פרה טובה," שירי גיחכה, ורמזה לבעלה בראשה. היא השאירה אותנו מאחור, את הגניחות שלי ואז את הקריאות הקטנות של הדס שאותתו שאורגזמה אחזה אף בה בדיוק כאשר הזרע שלי סיים למלא אותה.

"תדאג לגמור בתוכה לפחות עוד פעם אחת לפני שתשלח אותה הביתה היום," זרקה אחריה לעברי, וסגרה את דלת המשרד אחריה.

יום ראשון בבוקר

אכלנו ארוחת בוקר. כלומר, שירי ורענן אכלו ארוחת בוקר; אני ונעמה נמצאנו על ברכינו מתחת לשולחן. יכולתי לשמוע אותה מוצצת לרענן, בעודי מלקק את שירי. רענן ושירי שוחחו מעלינו בנונשלנטיות.

כשארוחת הבוקר הסתיימה, רענן הושיב את נעמה על השולחן, הפריד את רגליה וחדר אליה ללא גינונים מיותרים. עד מהרה זעקות ההנאה הצרופה של נעמה, התחינות שלה שיגמור בתוכה, והנהמות של רענן מילאו את המטבח. שירי שיחקה באיבר הזקור שלי בהיסח הדעת. בשלב מסוים שמתי לב שמרחה חומר סיכה על אצבעותיה וחשתי בהן חודרות אליי אל פי-הטבעת, מעסות את בלוטת הערמונית שלי בשעה שהסתכלנו בזיון ובגמירה בתוך נעמה. ידה הפנויה חלבה אותי והבטיחה שאגמור בו זמנית כשרענן גמר בתוך אשתי מולנו.

"סוף השבוע חלף מהר מדי," אמרה שירי. "חבל שאתם צריכים לחזור למרכז."

"אנחנו נגיע מתי שרק תגידו," נעמה הזדרזה לומר, בעודה משחקת עם הזרע של רענן שנזל מתוכה.

"אני יודעת," שירי אמרה. "ואתם באמת תגיעו. בעיקר את, כלבה קטנה שלי. פעמיים בשבוע, החל מהשבוע הקרוב, כדי לקבל את רענן בתוכך. ואתה, חור," היא פנתה אליי תוך-כדי משפט, "אתה מבין שמהיום והלאה, נעמה היא מחוץ לגבולות עבורך?"

"כן, גבירתי," אמרתי בראש מורכן.

"חור טוב," אצבעותיה של שירי המשיכו לשחק בבלוטת הערמונית שלי מבפנים. "אתה לא תיגע בה, או בעצמך, עד שלא תקבל אישור אחר. אתה במניעה מעתה ועד שאחליט אחרת."

"כמובן," אמרתי והיישרתי את מבטי לפנים.

"הסתכלתי אתמול יחד עם רענן על התמונות הנהדרות שלך ושל נעמה. אני אצטרך לשלוח אותן בקבוצת הטלגרם שלנו. אל תדאגו, זאת קבוצה דיסקרטית, יש בה רק עוד כמה זוגות כמונו. אני חושבת שהם יהנו מיכם."

נתתי לשירי לחדור אלי עמוק, בעוד נעמה ורענן המשיכו להתגפף מולי. שאלתי את עצמי מה עוד טומן בחובו העתיד עבורי, עבור נעמה, ועבור הקשר שלנו. הזין שלי היה קשיח לגמרי.

 

 

שבת בערב

הצהריים חלפו ללא מאורעות מיוחדים. רענן חדר לנעמה פעם נוספת, בעמידה, בחדר האורחים שלנו, בשעה שהמתנתי על הברכיים לידם. כשסיים, הוא השכיב את נעמה על המיטה ופקד עליי לנקות מתוכה את הזרע שלו, בזמן שבחן את ביצועיי.

בערב ישבנו ארבעתנו לאכול. לא היה משהו יוצא דופן בארוחה עצמה, והשיחה קלחה כרגיל, כאילו בבוקר אותו היום רענן לא בעל וכבש את אשתי מול עיניי, והיא לא נענתה לו וקיבלה את מרותו המלאה עליה והציבה אותי בהכנעה מלאה בתחתית ההיררכיה המינית ביניהם; כאילו אני ונעמה לא היינו עירומים לגמרי, ורענן לא שלח מדי פעם יד כדי למשש את שדיה של נעמה, או נתן לאצבעותיו להזדחל בין ירכיה.אני בעיקר אכלתי בשתיקה. הם דיברו לידי על חוויות העבר שלהם, מימי האוניברסיטה, עוד לפני שהכרתי איש מהם. היה לי קשה להתרכז בשיחה; היה נדמה שמוחי רצה לחבר יחד אלף מחשבות שונות, אך בכל פעם כשהתחיל לטוות אחת היא התפוגגה לפני שיכולתי להעמיק בה. הרעש הסטטי היה שם, ברקע, תמידי, מתנגן, נעים ועוטף כמו צמר-גפן.

כשסיימנו לאכול, שירי שאלה, "מי רוצה קינוח?"

"אני," הכריז רענן.

"מה יש לקינוח, גבירתי?" שאלה נעמה.

"ובכן, יש לנו קינוח מאד מיוחד," קרצה שירי. "בערב האחרון שלנו ביחד הקינוח שלנו יהיה חור בעצמו."

שוב שריריי נירפו מעצמם. ידעתי מגוון קולה של שירי שאני נדרש לעשות משהו. חשתי שוב באותה פקעת בבטני, באותו רצון עז למלא אחר דבריה, לחוש בליטוף שלה על ראשי בסיום. ידעתי שכולם מביטים בי.

"חור, יש גבול אחרון חשוב שאנחנו צריכים לפרוץ ביחד, משהו שכולנו יודעים שחייב להגיע מתישהו – הערב רענן הולך לזיין אותך מולנו, בתחת. בנקב שלך. לבסס סופית ובאופן בלתי הפיך את מעמדך כזכר הבטא בחבורה."

"פאק," נעמה מלמלה לידי.

"זה יהיה מקומך הטבעי בינינו, בתחתית שרשרת המזון. אתה תרגיש עונג מהחדירה של האדון שלך, מהזין שלו בתוכך. המחשבה על כך כשלעצמה גורמת לך עוררות גדולה מאד. זה ירגיש לך הכי טבעי בעולם, לתת לו להשתמש בך כך. העונג יהיה כל כך גדול שכאשר האדון שלך יגמור בתוכך, אתה בעצמך תגיע לאורגזמה ותגמור, אך לא לפני כן. הבנת?"

"כן," הנהנתי.

"תן לרעש הסטטי הנעים לעטוף אותך. אתה יודע שזה יקרה. זה יעשה לך טוב, סוף סוף תוכל להרגיש שהגעת למקום לו אתה שייך."

שמתי לב שרענן הספיק לפנות את הכלים מהשולחן הרחב, שכעת היה ריק לגמרי. שירי הקימה אותי בעדינות, ועזרה לי להישען על השולחן. בטני נצמדה לעץ הקריר. רגליי נגעו ברצפה, ושירי דאגה לפשק אותן מעט והותירה את ישבני חשוף לגמרי. היא שלפה מיכל עם חומר הסיכה, ואצבעותיה מרחו אותו ביעילות ובזריזות על החור החשוף שלי. היא דחפה פנימה אצבע, ואז עוד אחת ועוד אחת, עד ששרירי פי הטבעת שלי התרפו וחדלו להתנגד. אז שלפה אותן ממני, ניגבה אותן במגבון, והתמקמה יחד עם נעמה מעברו השני של השולחן.

"היית רוצה לזיין את נעמה עכשיו?" שירי חייכה, בעודה עומדת מאחורי נעמה ומצמידה אליה את גופה.

"כן, " הודיתי במבוכה.

"לגעת בשדיים המושלמים האלה?" ידיה עברו לחפון את שדיה של נעמה ולמעוך אותם מול פניי.

"מאד," גמגמתי.

"אני בטוחה שהיית," שירי ציחקקה. "אבל זה לא תפקידך יותר. אני רוצה שתתרכז בלשרת את האדון שלכם, ולגרום לו להרגיש טוב בתוכך. אל תדאג, נעמה תצפה בך ולא תפספס אף רגע."

ידיה של שירי ליטפו את כל גופה העירום של נעמה בשעה שרענן התמקם מאחוריי. שמעתי אותו מורח חומר סיכה נוסף; אז לקח את איברו הזקור והצמיד את הכיפה הספוגית אל פי הטבעת שלי. עברה בי צמרמורת.

"תתמסר אליו, חור, אל הזין שלו, תן לו לחדור אליך," אמרה שירי. "אתה מרגיש אותו מתחכך בך? עוד רגע הוא יהיה בתוכך. רגע קטן של חוסר נוחות בהתחלה, ואחריו רק עונג צרוף. אל תחשוב על שום דבר, רק תירגע, תרפה. הוא דוחף עכשיו, הוא נכנס פנימה. הוא מחליק. הוא בתוכך, יש בתוכך זין של גבר. הוא בפנים, הוא מחליק פנימה. אתה מרגיש את האשכים המלאים שלו כנגד האשכים שלך? איך אתה נכנע לו לחלוטין? איך הוא כובש אותך? תסתכלי, נעמה. עכשיו הוא באמת חור."

נעמה הביטה מהופנטת במתרחש. ידה האחת של שירי שיחקה בשדיה, והשנייה ירדה מטה והחדירה אצבעות אל תוך הכוס שלה, שטפטף על הרצפה.

"איפה הזין שלי?" רענן שאל, בעודו מניע את האיבר שלו באיטיות החוצה מתוכי ואז מחליק אותו בחזרה פנימה בתנועות מדודות.

"בנקב שלי," גנחתי, פורש את ידיי ונאחז בשולחן.

"איך זה מרגיש לך שאני מזיין אותך ככה, כמו החור שאתה?" הוא שאל, בעודו ממשיך לפמפם אותי. "איך זה להיכנע לי, לציית ולקבל את מקומך תחתיי?"

"אלוהים ... " מלמלתי. לא יכולתי להתרכז בדבר. התחושה של הזין, פולש לתוכי, תובע עליי בעלות, מילאה את כל הווייתי.

"לא אלוהים, אדוני," רענן תיקן אותי.

"אדוני," נאנקתי, בעודו בועל אותי מול נעמה.

"פאק," נעמה אמרה, בעוד גופה מתמסר לאצבעותיה של שירי שפלשו לתוכה. "אני לא מאמינה שזה קורה ... "

"תבקשי ממנו," שירי לחשה באוזנה. "תבקשי מהאדון שלך את מה שאת יודעת שאת רוצה, ששניכם צריכים."

"אדוני, בבקשה, תזיין את החור שלך. תסביר לו בלי מלים, רק עם הזין המושלם שלך מה תפקידו. תן לו לענג אותך," נעמה גנחה. "עשה ממנו זונה, כמו שעשית ממני. תדגים לו בצורה הכי טבעית את המקום שלו תחתיך בהיררכיה. בבקשה, אדוני, למד אותו איך זה לגמור בפעם הראשונה בחייו מזין של גבר, בלי לגעת בעצמו, בלי להתחכך מכלום, רק מהזיון, מהחדירה."

"שמעת את אשתך?" רענן רכן קדימה והמשיך לזיין אותי, בקצב מתגבר והולך. "אחרי סוף השבוע הזה היא לעולם לא תראה אותך באותו האור. אתה תמיד תהיה חור בשבילה. היא תזכור את הרגע הזה בו בעלה זוין מול עיניה, נתן לגבר אחר לעשות ממנו השפוט שלו. כן, זה מה שאתה, השפוט שלנו. שלי. של שירי. של נעמה. תפנים את זה, תתמסר אליי, אל האדון שלך. עכשיו בוא, אני רוצה לזיין אותך על הגב על השולחן! אני רוצה שתסתכל לי בעיניים כשכל זה קורה, רוצה שתראה כמה אתה כנוע מולי, שתראה אותי משגל אותך."

הוא יצא ממני, ובזריזות סייע לי לעלות על השולחן ולהישכב על הגב מולו.

"תפשק את הרגליים," רענן אמר, ונשמעתי לו. "יופי, עכשיו תניף אותן באוויר ותן לי אותן." הוא נטל אותן והניח אותן על כתפיו, מפשק אותי עוד, משאיר אותי חשוף לגמרי מולו, חסר מגננות. הזין שלו התחכך לי בין הפלחים של התחת.

רענן חיכך את הראש של הזין שלו בישבן שלי מספר פעמים, כדי להכין אותי לבאות. "תרפה," הוא אמר בקולו הסמכותי. הוא הצמיד אלי את הזין הזקור שלו, וחדר פנימה. "יופי, תרפה," אמר שוב, בעודו מניע את האיבר שלו בתוכי באיטיות. "יופי. תבליט את הנקב טיפה. אני רוצה שהזין שלי יפגע בבלוטת הערמונית שלך בכל פעם שאני נכנס אליך. תרפה את עצמך קצת ... מצוין."

ואז הוא היה בתוכי שוב. תחושת המלאות שבה והשתלטה עלי. התנוחה הייתה שונה פסיכולוגית מלהיחדר מאחור; לא יכולתי להתחמק מהויזואליות, מהעובדה שעומד מולי גבר ערום, שרגליי על כתפיו, שאני מפושק כמו זונה, שהוא עמוק בתחת שלי. בנקב שלי. הוא מזיין אותי, ידעתי, וזה המקום שלי. לקבל אותו לתוכי. גנחתי בקול רם.

"מה אומרים?" רענן נהם.

"תודה, אדוני," המלים יצאו מפי בכזו טבעיות מוחלטת.

"תודה על מה?" הוא דחק.

"תודה שאתה מזיין אותי. תודה שאתה מזיין את נעמה. תודה שאתה מלמד אותי את המקום האמיתי שלי תחתיכם, תוך כדי שאשתי צופה בנו. שאתה מראה לי איך גבר אמיתי מזיין. שאתה עושה ממני חור שפוט שלך. אוי אלוהים, כמה זה מרגיש טוב שאתה מפמפם אותי ככה, אני מרגיש שאני הולך לגמור אם תמשיך, זה באמת יקרה ... "

"תאונני," לחשה שירי באוזנה של נעמה. "תיגעי בעצמך בזמן שאת מסתכלת עליהם. אני רוצה שתגמרי כשחור יגמור."

"כן, כן," נעמה התנשפה. היא לא נזקקה לתזכורת נוספת, ואצבעותיה מיד עשו דרכן אל תוכה, אל הדגדגן הנפוח שלה, אל תוך הייחום הנוזלי שטפטף מבין שפתיה התחתונות.

רענן הגביר את הקצב שלו ושינה מעט את זוית החדירה, וכעת בכל פעם שהזין הבשרני ניסר לי את החלחולת עברו בי התכווצויות קטנות שהלכו והתגברו. ידעתי שנקודת האל-חזור קרובה.

"אל תעצום את העיניים," נבחה עליי שירי. "אל תעצום אותן! תסתכל בזין שלך גומר, יחד איתו. תסתכל ואל תשכח את הרגע הזה, הרגע שגבר אחר גרם לך לגמור."

פקחתי את עיניי. ידעתי ששתיהן רואות אותי שם על הגב, על השולחן, נבעל בשעה שהזין שלי מתנפנף עם כל תנועה של רענן. התחושה הייתה שונה מכל משהו שאי פעם חוויתי. הלחץ התחיל עמוק באזור החלציים שלי, בתוך החלחולת, בנקודה הקסומה שרענן עיסה בשיטתיות עם כל דפיקה, ונבנה עוד ועוד. היה זה כאילו זרמים חשמליים נעו מעלה ומטה בכל רגליי, בבטני, עד שהתרכזו בנקודה אחת, ואחריה אחזו בי התכווצויות עזות בחלחולת ובפי הטבעת.

"אני גומר, אני גומר, אוי אני גומר מהזין שבתוכי!" בקושי יכולתי לדבר. התחושות העזות כמעט גרמו לי להתייפח בשעה שהגמירה החזקה ביותר שחוויתי בחיי טלטלה את כל עולמי.

"זה קורה, חור, זה קורה, אתה גומר מהזין של האדון שלנו!" זעקה נעמה ואוננה את עצמה לאורגזמה.

הזין שלי החל לפלוט כמויות אדירות של זרע ישר על בטני, בעוד רענן ממשיך לזיין אותי. "פאאאאאאק," המלים נתקעו בגרוני בצרחה חנוקה. "אדוני, אני גומר, אני לא מאמין, אני לא יכול להפסיק ... אני ממשיך לגמור ... אני לא יכול להפסיק את זה ... אדוני, בבקשה אל תפסיק, אל תפסיק!!!"

"זה יפהפה," נעמה גנחה. "תצעק, אל תחניק את זה, תגיד לו כמה טוב זה מרגיש! תפנים למה אני שלו! אתה גומר ממש כמו אישה ...  אתה באמת חור! פאקפאקפאקפאק בחיים לא ראיתי משהו כזה, אני לא מפסיקה לנזול ולגמור!"

רענן, שהדיבור המלוכלך של שנינו דחק גם בו מעבר לקצה, לא יכל להתאפק יותר ונאלץ להצטרף. "קח את זה," הוא נהם, "החור שלך מושלם ... אתה הרכוש שלי עכשיו, שמעת? אתה ואשתך! אני גם גומר, אני גומר בתוכך, קח את הזרע שלי, עמוק בפנים, אני גומר בתוכך, ממלא אותך בי!"

הגניחות של כולנו התערבבו האחת בשנייה. היה נדמה לי שאיבדתי את ההכרה שלי לשניות ספורות, משום שכשחזרתי לשים לב לסביבה שלי הרגשתי ריקנות בפי הטבעת שלי. רענן, שסיים להזריע אותי, משך את האיבר שלו ממני מבלי ששמתי לב והותיר אותי פעור. השרירים הטבעתיים התכווצו שוב ושוב, מנסים להיסגר בלי הצלחה על הזין שכבר לא היה בתוכי.

"לכי," פקדה שירי על נעמה. "נקי את חור. הוא הרוויח את זה."

נעמה עקפה את השולחן וכרעה על ברכיה, והצמידה את שפתיה לפי הטבעת הפעור שלי. היא ינקה מתוכו בעדינות את כמויות הזרע של רענן, שנזלו ממנו ללא הפסקה.

"אני חושבת שזה היה קינוח די מוצלח," שירי חייכה, בעוד כולנו לאט לאט מתאוששים. לא היה לי כוח לזוז או לדבר, אבל ידעתי דבר אחד: אחרי סוף השבוע הזה, כל יחסי הכוחות ביני לבין נעמה לא יהיו לעולם אותו הדבר. לפניו היינו זוג רגיל לכל דבר, אבל אחריו שנינו נצא כרכוש של הזוג שלפנינו, שלימד אותנו תוך ימים בודדים לכרוע בפניו ולקבל עלינו את מרותו. אולי זה היה מפריע לאני הישן, אבל זה לא הפריע לחור. לפתע רציתי לגלות כמה נמוך מוחם המעוות עוד יוריד את שנינו.

שבת בבוקר

הם ישבו לשולחן. שירי מזגה מהתה שהכינה, בשעה שנעמה ורענן היו באכילת הפנקייקס על השולחן מולם. מתחת לשולחן אני ישבתי על ברכיי, ערום מהמותניים ומטה, כפי שכעת הייתי באופן תמידי, ומצצתי. הם שוחחו ביניהם וצחקו, ואני מצצתי, עד שהזרע החם שלו הציף את פי. בלעתי בשקיקה. בקושי הייתה עצירה בשיחה כשזה קרה. נשימותיי היו מדודות. היה זה כמעט כאילו רעש סטטי מתמיד הקיף אותי. יכולתי להישבע שהם משוחחים סביבי - שירי, נעמה, רענן - אבל הקולות שלהם היו מרוחקים. לא הייתי בטוח מה הם אומרים. ידעתי רק שהכל כשורה ואין לי שום סיבה לדאגה.

"איזו גמירה מעולה," הוא נאנח בסיפוק, ואז גיחך. "הוא יותר מדי טוב בזה."

"טוב, אתה דואג לאמן אותו," נעמה אמרה בחיוך קטן ומעט מובך בחזרה.

"רענן כזה פר הרבעה," אמרה שירי בחיוך שובב. "הוא גומר ואחרי חצי שעה או שעה הוא כבר מוכן לעוד סיבוב. אני לא עומדת בקצב שלו. אולי תלווי לי את חור מדי פעם?"

"נראה שהוא באמת זוכה להרבה שימוש," הסמיקה נעמה.

"יש לי תוכניות לכולנו, ברגע שרענן יתאושש קצת. אבל בינתיים בואי, נלך לסלון, יש סרט טוב שהמליצו לי עליו. רוצה לראות?" שירי שאלה את נעמה, שהנידה בראשה לחיוב.

"מעולה."

הסרט היה טוב. לפחות כך היה נדמה לי – שמעתי את נעמה, שירי ורענן צוחקים. הפנים שלי רוב הזמן נעוצים במפשעה של רענן, ושפתיי היו עסוקות במציצה של האיבר הרפוי-למחצה שלו בעצלתיים. כשהכתוביות התגלגלו על המסך, שירי כיבתה את המסך.

"אני חושבת שעברנו לא מעט הסופ"ש," אמרה. "אבל אני חושב שיש משהו אחד חשוב שעוד לא עשינו. נעמה, את ראית את חור נהנה מהזין המושלם של רענן כל הסופ"ש. את לא ... מתגעגעת קצת?"

לחייה של נעמה האדימו, אך היא לא ענתה.

"זה בסדר, כולנו פה חברים," שירי אמרה בלחש. "ראיתי איך הסתכלת על חור כשהוא מצץ. אני זוכרת כמה את נהנית מזה. את לא ... חושבת על זה לפעמים?"

"כן," נעמה כמעט הופתעה מהתשובה של עצמה ושוב הסמיקה. נשימותיה היו מעט כבדות.

"אני חושבת שזה קצת לא הוגן שבעלך נהנה מכל זה בעצמו, לא?"

"אני ... לא יודעת," נעמה אמרה בקול קטן. עיניה היו נעוצות ברצפה, והיא שיחקה באצבעותיה והשתתקה.

"בוא," שירי קמה ונטלה אותי בידי. היא התיישבה בספה השנייה, והושיבה אותי לידה, מותירה את נעמה ורענן יחד בספה הרחבה. הבטתי בהם. משהו פה היה מוזר, אך לא הצלחתי להבין מה. ידו של רענן נגעה בצוואר של בנעמה. היא לא עשתה כל ניסיון לעצור בעדו. היד עשתה את דרכה מטה באיטיות, וחפנה את השד השמאלי של נעמה מבעד לשמלה הקיצית שלה.

"רגע – " באתי לומר. זה היה יותר מדי. זה לא היה אמור לקרות. מדוע הוא נוגע בה? ניסיתי לשים את האצבע על מה שהפריע לי. כדאי שאומר להם לעצור, חשבתי, ועמדתי לפצות את פי; אלא שבאותו הרגע שירי הניחה את ידה על זרועי ועצרה בעדי. "אתה מרגיש קצת מטושטש," רכנה ולחשה לי.

הרעש הסטטי חזר בבת-אחת.

"שששש," היא לחשה לי. "תן לזה לקרות. זה יהיה לך טוב. זה כבר כמעט שם, אתם שניכם מוכנים לזה."

יכולתי לראות את ידו של רענן ממשיכה לעסות את שדיה של נעמה, ואז את ידו השנייה מושכת את פיה לנשיקה צרפתית לוהטת.

"תראה," היא לחשה באוזני. "תסתכל על רענן ועל אשתך. תראה איך היא מתמסרת לו, איך הוא כובש אותה. זה הסדר הנכון של הדברים. אתה כבר יודע את זה בתוכך. הוא זכר האלפא, יש לו אנרגיה מינית בלתי נדלית. יש לו זין גדול ומהמם. זה גורם לך עונג לראות אותו מזיין, במיוחד את אשתך. תראה איך הם מתנשקים, תשמע אותה גונחת."

ידיו של רענן טיילו על גופה של נעמה באגרסיביות, והוא נישק את פיה וצווארה. הוא חלץ את שני שדיה הכבדים וינק את פטמותיה. נעמה היטתה את ראשה לאחור וגנחה, נותנת לו להפשיט אותה בהדרגה, ולתנועותיו להיות יותר ויותר תובעניות.

" זה המצב הטבעי, אתה זקוק לזה, אתה רוצה בזה," שירי לחשה באוזני. "תגיד את זה."

"אני רוצה בזה," חזרתי אחריה.

"נכון. אתה תשרת אותם. אתה תדאג שיהיה להם טוב. אתה תמיד הכי נמוך בהיררכיה שלנו."

"אני הכי נמוך בהיררכיה," חזרתי אחריה.

"חור טוב," היא ליטפה אותי. "זה הזמן לקבל את מקומך. זה טבעי לך, לשניכם, להתמסר לי ולרענן. אתה יודע שהזין המושלם שלו ראוי להיכנס לכל חור שירצה. כולל של נעמה."

ידיו החזקות של רענן הפשילו את שמלתה של נעמה מעלה וקרעו את תחתוניה ממנה. הוא פישק את רגליה והוריד לגמרי את מכנסיו וכעת היה, כמוני, ערום מהמותניים ומטה. איברו הגדול היה זקור ומוכן לחדירה. הוא הצמיד את הראש של הזין שלו לשפתי הכוס שלה.

"התגעגעת אליי?" שאל אותה בחיוך ממזרי.

"אלוהים, כן ... " היא התנשפה, מבלי שהתיקה את עיניה מהאיבר הזקור.

"את מוכנה לזה?" התנשף, בעודו מתחכך בדגדגן שלה מול כולנו. "את רוצה שאני אזיין אותך?"

"אלוהים, כן!" נעמה מלמלה.

"מוכנה שחור יראה איך צריך לזיין אישה?"

"כן, בבקשה," היא התחננה.

"כל השנים האלה, כשהוא זיין אותך, את תמיד חשבת עליי, נכון? על הפעמים ההן שהזין שלי היה בתוכך? דמיינת אותי כשהוא גמר בתוכך? תגידי את האמת, את לא צריכה להסתיר את זה יותר."

"אלוהים, כן, כן," היא הליטה את פניה בידיה. "דמיינתי אותך."

"אל תדאגי, כשאנחנו נסיים לא יהיה שום ספק מה מקומו בינינו בתחתית שרשרת המזון," רענן נהם. "נכון, חור? אתה תזכור תמיד את הרגע הזה, כשהזין שלי מול הכוס של אשתך והיא מתחננת בפניי לזיין אותה מול כולנו."

"אני תמיד אזכור אותו," החריתי-החזקתי אחריו.

נעמה נאנקה בקול רם כשהוא החליק לתוכה באיבחה. "כן, כן!" גנחה, בעוד הזין מלא האון בועל אותה.

רענן חדר אל נעמה בתנועות פראיות, והיא כרכה סביבו את רגליה. כל גופה התנודד, ושדיה הכבדים רטטו עם כל מכה. היא הושיטה את ידיה לפנים והוא רכן לתוכה בעודה מחבקת אותו. רגליה הידקו אותו אליה, ושניהם התמזגו לפקעת מעבעת של יצרים, מתנועעים יחד בסינכרון מושלם, אגן אחד בתוך השני. "אוי, אוי," נעמה כבשה את פניה בכתפו של רענן, וחיבקה אותו אליה. "כמה התגעגעתי לזה, כמה הייתי צריכה את זה ... אל תפסיק, בבקשה אל תפסיק!"

"תראה איך הוא מזיין אותה, כובש אותה," שירי לחשה. "איך היא מתמסרת אליו, לזין שלו. איך הוא משפיט אותה. הוא יודע לזיין מעולה, כמו שהצעקות של אישתך מבהירות מעבר לכל ספק. אני תוהה אם היא בכלל זוכרת שאתה פה."

בשלב מסוים עצר רענן את הזיון. "על ארבע," הצביע על הספה, והיא נענתה לו. הוא התמקם מאחוריה, וחיכך את הזין שלו ברטיבות שלה. "תסתכלי קדימה, תסתכלי על חור, איך הוא מביט בנו. תסתכלי איך הוא מסתכל עלייך מזדיינת מולו עם גבר אחר." מבלי כמעט לאבד שנייה חדר אליה במכה מאחור. היא צעקה בעונג. "אוי אלוהים, זה כל כך טוב!"

הוא פמפם אותה והיא יבבה מרוב הנאה, שדיה הגדולים נעים קדימה ואחורה. "תסתכלי, חור ממש מולך, אבל הזין של מי בתוכך?"

"שלך," היא אמרה, בעוד עיניה מביטות אל תוך שלי, קודחות לתוכי.

"למי הכוס שלך שייך?"

"אלוהים ... לך, רק לך!" היא גנחה בקול רם. החדר התמלא בריחות וצלילים של סקס, של זין נכנס ויוצא מחור רטוב ונפוח.

"ומי הבעלים שלך?"

"אתה, אתה הבעלים שלי. פאק! אני גומרת, אני גומרת, אל תפסיק, בבקשה אל תפסיק," עיניה התגלגלו כמעט בחוריהן.

"ואם חור היה רוצה לזיין אותך אחרי שאסיים? אם היה שוכח את מקומו ומבקש?"

"לא!" היא נאנקה. "רק אתה, רק אתה!"

"מי אני?"

"רענן," היא קראה בקול.

"לא, לא רענן. אדונך," הוא אמר, בעודו הולם בה.

"כן, כן, אדוני!"

רענן נשען קדימה וכפות ידיו הגדולות חפנו את שדיה מאחור. הם נראו כזוג כלבים מזדווגים.

"הכוס הזה שייך לאדוני! כל החורים שלי שייכים לאדוני! אני שלך, אני כל כך שלך, תמיד הייתי שלך, אף פעם לא הפסקתי להיות שלך. תחדור אליי עמוק, אני מתחננת!"

"נכון," רענן נהם. "הכוס הזה שייך לי עכשיו. כל מישהו אחר שירצה להשתמש בו יצטרך לבקש את הרשות שלי, הבנת?"

"כן, כן, ... רק אל תפסיק," נעמה מלמלה בתגובה והתפתלה בסיפוק תחתיו.

"חור לא יזיין אותך יותר בלי אישור מפורש ממני," רענן הלם לתוכה ואחז בשערה כדי למצב אותה תחתיו.

האיבר שלי היה זקור לגמרי, מבלי שאפילו שמתי לב. שירי שלחה את ידה והחלה לאונן לי. "תסתכל איך הוא נכנס ויוצא ממנה, איך הגוף שלו מסונכרן לשלה. הוא מגביר את הקצב. ממש עוד מעט זה יקרה. רענן עומד לגמור בתוך נעמה, למלא אותה בזרע שלו. אתה רוצה זה, נכון?"

"כן," אמרתי ובלעתי את רוקי. פי היה כל כך יבש.

"זאת הזכות שלו בתור האדון שלה, של שניכם," שירי לחשה. הסתכלתי בו משגל אותה ללא בושה מולי, וחשתי בעונג מהסיטואציה, מהמראות, מהצלילים, ומידה של שירי על הזין שלי. "מתי שהוא ירצה, ואיך שהוא ירצה. היא שייכת לנו עכשיו, לא לך. לי ולגבר המהמם לו אני נשואה. אשתך הפסיקה להיות שלך מהרגע שהזין שלו נכנס לתוכה. היא בעצם אף פעם לא הייתה שלך. אתה מבין את זה עכשיו."

"אני גומר," רענן הכריז. "נעמה, אני גומר בתוכך. את מוכנה לקבל את הזרע שלי? להיות הכלבה שלי בשעה שבעלך מסתכל עלינו? להפוך להיות הרכוש שלי מולו? רכוש של גבר אחר? אין דרך חזרה מפה!"

"כן, בבקשה, בבקשה תזריע אותי אדוני," נעמה התחננה. "תסמן אותי! אני הרכוש שלך, רק שלך! תסמן את הטריטוריה שלך, זאת הזכות שלך! תשתמש בחורים שלי מתי שאתה רוצה! תגמור בהם, בבקשה תגמור בתוכי!"

"הנה זה בא, אין דרך חזרה מפה, נעמה, את שלי עכשיו, את שלי!" רענן שאג ונצמד אליה מאחור. הוא נתן מספר תנועות דפיקה רבות עוצמה, והיה ברור שהוא שופך לתוכה את הזרע שלו – שוב, ושוב, ושוב. הוא היה כזה פר הרבעה.

"אני מרגישה את זה, אני מרגישה אותך בתוכי, זה כל כך טוב אדוני! אני גומרת בעצמי, אני לא מאמינה, אני גומרת פעם שנייה, רק מהידיעה שהזרע שלך ממלא אותי!" נעמה צעקה וכל גופה נרעד. אורגזמה שנייה, חזקה אף יותר מהראשונה, שטפה אותה וגרמה לה להתמוטט אל תוך מושב הספה בנשימות כבדות.

הם שכבו שם, האיבר של רענן עדיין בתוכה, והתאוששו תוך התנשפויות. הסתכלתי למטה. זרע לבן כיסה את רגליי. לא שמתי לב אפילו שגמרתי – עד כדי כך הייתי שקוע בסצינה המהפנטת שהתגלתה מולי.

"פאק, אלוהים," נעמה מלמלה. "מה זה היה? שנים לא זיינו אותי ככה."

"יש גברים שקשה להשתוות אליהם," שירי ציחקקה.

האיבר של רענן, שכעת הלך והתדלדל, נשמט מתוך נעמה. הוא נעמד וניגש אליי. "אתה יודע מה לעשות," אמר.

פתחתי את פי ללא היסוס והנחתי לו להכניס את האיבר אל פי. מצצתי אותו וליקקתי אותו עד שהיה נקי לגמרי.

"אתה לא שוכח משהו?" רמזה לי שירי, והצביעה על נעמה, שעדיין הייתה שרועה מעולפת-למחצה על הספה. "כדאי שתנקה גם את נעמה."

שירי קמה וניגשה אל נעמה. היא הושיבה אותה בחזרה ופישקה את רגליה, וסימנה לי. כרעתי על ברכיי.

"תלקק," שירי ציוותה. "הזרע של רענן עדיין בתוכה."

נשענתי לפנים והתחלתי ללקק במרץ. יכולתי לטעום את העירבוב של המיצים שלה והזרע של רענן מחליקים החוצה במנות קצובות. נעמה הפיקה רק גניחות קטנות.

"חור, נראה לי שהולכים להיות כמה שינויים מעניינים בחיי המין שלנו מעכשיו והלאה," נעמה מלמלה. "שכחתי שיש גבר שיכול לזיין ככה. שכחתי כמה טוב היה לי עם רענן לפני שנפגשנו. באמת שניסיתי איתך, אבל .. זה לא זה. זה לא יכול להיות זה. אתה תישאר בעלי, אבל הוא יהיה הבעלים שלי מהיום והלאה. האדון שלי. של שנינו. הכוס שלי שייך לו, והוא יוכל לזיין אותי מתי שהוא רוצה. הבנת?"

הנהנתי מבין רגליה, בעודי ממשיך לינוק וללקק.

"מה שהוא יחליט זה מה שיהיה. גם אחרי שנחזור הביתה. זוכר שאף פעם לא נתתי לך לזיין אותי בתחת? אם הוא רק יבקש זה יקרה. אם הוא ירצה שתמצוץ לו אתה תמצוץ לו, בלי קשר למה שאתה עושה באותו הרגע. אם הוא יחליט שלך אסור לזיין אותי, אז יהיה לך אסור, עד שהוא ושירי יחליטו אחרת. ואם יתחשק לו להזריע אותי מולך, אני אפסיק את העיסוק שלי ואתפשט למענו. באמצע ארוחה, עם חברים, בחוץ במסעדה, מתי שרק יגיד. אני אעשה הכל בשביל לקבל את הזין המושלם שלו שוב, וכמה שיותר. ואתה תתרגל למקומך בתחתית שרשרת המזון בינינו. אתה מבין את מה שאני אומרת?"

שבתי והנהנתי, וחשתי כיצד הזין שלי חוזר ומתקשה למרות שגמרתי דקות ספורות לפני-כן.

"אני חושבת שאין עוד טעם בהעמדות פנים," שירי אמרה במתיקות. "תתפשטו לגמרי. כשאתם אצלנו אני רוצה שתהיו עירומים לגמרי, כל הזמן."

"כן," הוסיף רענן. "אני לא רוצה שמשהו יפריע לי או לשירי להשתמש בכם מתי שנרצה, איך שנרצה. בגדים סתם מפריעים."

"חשבתי שלעולם לא תבקש, אדוני," נעמה אמרה, בעודה פונה אליו בתואר החדש כאילו זה היה הדבר הטבעי בעולם.

שישי בערב

נעמה שכבה על המיטה בחדר האורחים וקראה את הרומן שלה, בשעה שהתגלחתי בחדר האורחים הצמוד. "אני חושב שזה היה רעיון טוב לבוא לסוף שבוע כאן," אמרתי. עדיין הייתי עירום מהמותניים ומטה, בשעה שהעברתי את סכין הגילוח בשיטתיות והסרתי את הקצף שכיסה את פניי.

"אולי," נעמה נשמעה מהורהרת. סיימתי להתגלח וחזרתי לחדר השינה, והתיישבתי על קצה המיטה, בדיוק כשנשמעה דפיקה קטנה בדלת. "כן?" נעמה קראה.

ראשו של רענן הציץ בפתח. "היי," אמר בחיוך.

"היי," היא אמרה.

"קפצתי לרגע בשביל טל, מקווה שלא אכפת לך," אמר, ונכנס לחדר. הוא נעמד מולי, מול קצה המיטה, ורכן לעברי.

"אתה צמא, נכון?" לחש, והוריד את מכנסיו בזריזות לפני שאיש מאיתנו הספיק להבין מה קורה. איברו המדולדל והמפואר התגלה מולי.

בקושי היה ניתן להבחין בהתרחבות המיידית של האישונים שלי. היובש בפי היה מיידי.

"אתה רוצה אותו, נכון?" אמר בקריצה.

הסתכלתי בזין שמולי. חשתי בצימאון ההוא, ישבתי מולו, והוא עמד מולי, מתנשא מעליי. היה משהו בדינמיקה הזו שגרם לי להרגיש קטן וכנוע מולו.

"אתה רוצה למצוץ את הזין שלי?"

הקול, הנוכחות, הביטחון שהקרין, כולם גרמו לי להביט מעלה בהשתאות. "כן," אמרתי.

"אז תבקש יפה," הוא דרש.

"אפשר ... למצוץ לך?" שאלתי בקול קטן.

נעמה שוב התבוננה במתרחש בפאסיביות, מבלי להפריע או לעודד, אך היה ניכר שהיא דואגת לא לפספס אף רגע במתרחש.

"זה לא נשמע הכי משכנע."

בלעתי את הרוק שלי. "אפשר למצוץ לך, בבקשה?"

"את מה אתה צריך למצוץ?"

"את הזין שלך, " אמרתי. ניסיתי לבלוע, אך הפה שלי היה יבש מדי ובקושי יכולתי להזיז את לשוני. "בבקשה."

"בטח. בוא תמצוץ מול אשתך," אמר רענן, ואני פתחתי את פי והנחתי לאיבר הגברי שלו לחדור בין שפתיי, בעודי יושב שם על שפת המיטה. "בוא תתמסר אליי ולזין שלי. תפגין את הצייתנות שלך מול שנינו."

הפה שלי הרגיש מלא עד אפס מקום. הוא עמד שם מולי ודפק את פי בתנועות אגן מדודות, בעודי יונק אותו.

"בעלך כישרון מבוזבז," רענן אמר בחיוך בעודו פונה לנעמה.

"מסתבר," היא משכה בכתפיה.

"נכנס לתפקיד בכזאת טבעיות. אולי תירצו להישאר מעבר לסוף השבוע?"

"אולי," נעמה אמרה בקול קטן.

"אני מכיר אותך. יש בך חלק שנהנה מזה," רענן גיחך.

"אני - ... " היא השתתקה. היה נראה שהיא מנסה לחשוב מה לומר, בעודי ממשיך למצוץ.

"הנה," רענן הפסיק לפתע לזוז. "תעזרי לו. הוא בעלך."

נעמה היססה לרגע, ואז קמה ממשכבה והתיישבה על קצה המיטה לצידי.

"תניחי את ידך בעדינות על ראשו מאחור," אמר רענן. "בדיוק, ככה."

ידה נשלחה בהיסוס והונחה על ראשי בעדינות.

"עכשיו תכתיבי את הקצב," הוא הנחה אותה.

היא הפעילה מעט כוח. ראשי נע קדימה והאיבר חזר והחליק פנימה אל תוך פי. כשהרפתה, האיבר החליק החוצה, ורק הראש הספוגי נותר בין שפתיי.

"בדיוק ככה," אמר רענן, בשקט. "בעלך נראה די טוב עם הזין שלי בפה שלו."

"פאק," היא שוב מלמלה, בעודי משרת את רענן אוראלית מולה ובניצוחה. "אני לא מאמינה שהוא התחנן אליך ככה."

תנועותיה של נעמה הלכו והתגברו והפכו פחות מהוססות, ועד מהרה נוצר קצב אחיד – לא מהיר ולא איטי מדי. רענן הניח את ידיו על מותניו וסקר את שנינו מלמעלה.

"זה מצוין, את עושה עבודה כל כך טובה," אמר לה, והיה ניכר שקולו מתחיל להיות כבד ומעט מתנשף ככל שרמות העונג התגברו. "תעזרי לו, נעמה. תעזרי לטל להיות המוצץ שלי. פאק, זה מרגיש כל כך טוב. את אוהבת את זה? לראות את בעלך משרת אותי, עם הזין שלי בין השפתיים שלו?"

נעמה בלעה את הרוק שלה והמשיכה זמן מה בתנועותיה המעגליות. "אולי," אמרה, בפנים סמוקים.

"אני אוהב שהוא זמין לשימוש שלי מתי שרק ארצה. שאני יכול להוריד את המכנסיים שלי והוא מתייצב לפעולה. אני חושב שזה מזכה אותו בשם מיוחד. חור. מה דעתך על זה? קצר וקולע. תיאורי משהו."

"אני ... " היא החלה לומר משהו ואז הפסיקה.

"אתה יודע, חור," רענן אמר, בעודי ממשיך לינוק, "נעמה פעם סיפרה לך עלינו? על איך אני והיא ושירי היינו מסתובבים ביחד, הרבה לפני שהכרתם, כששלושתינו עוד היינו באוניברסיטה? אני בטוח שהיא לא חלקה איתך את הסיפורים האלה. את הסיפורים על איך הייתי מזיין אותה? על איך שירי הייתה אוהבת לצפות בנו ביחד? ואחר כך הייתה מזיינת אותה בעצמה? על הפעם ההיא שזיינתי אותה עם שני חברים שלי? היא הייתה במקום שלך די הרבה פעמים, שתדע. יושבת ככה על קצה של מיטה, או על הברכיים, עם הזין שלי בפה שלה. היא הייתה מוכנה לעשות הכל בשביל שאני אגמור לה בפה."

נעמה הזדקפה לפתע. "רענן! אני לא חושבת שזה ... רעיון טוב לספר את כל הסיפורים האלה."

"למה לא?" רענן משך בכתפיו. "תסתכלי עליו. הוא עסוק בדברים אחרים. לא יודע אם הוא בכלל מבין את מה שאני אומר לו."

הוא רק הביט בה בעודו ממשיך להשמיש את השפתיים שלי. "חבל שהחלטת להפסיק אחרי שהכרתם. אני יודע כמה זה חסר לך. נכון? זה בסדר להודות בזה. אני רואה איך את בולעת את הרוק שלך כשאת מסתכלת עליו מוצץ. עמוק בפנים את מדמיינת את עצמך במקומו, לא? את רוצה את הזין הזה לעצמך, נכון?"

"אני - "

"זה בסדר, את לא צריכה לענות," רענן ענה. "תמשיכי להסתכל עליו, נכנס ויוצא מהפה שלו. תיזכרי בכל הפעמים ההן שהיית על הברכיים וזה היה הפה שלך."

נעמה המשיכה להניע את ידה ועקבה אחרי האיבר המרשים של רענן. היה נראה כאילו היא בעצמה מהופנטת. בשלב מסוים נשימותיו התגברו. חשתי בדם שזרם בורידים הבולטים. היה ניכר לכולנו שהוא קרוב לקצה; עניין של כמה שניות או עשרות שניות לכל היותר.

"פאק, אני עומד לגמור, נעמה, אני עומד למלא את הפה של חור בזרע. תחזיקי אותו, תני לי למלא אותו, להרגיש אותו מוצץ כל טיפה של הנוזל הסמיך שלי. תעזרי לו לקבל את מקומו בתחתית שרשרת המזון בינינו," הוא נהם. "זה מגיע, אני גומר, אני גומר לו בפה ואת גורמת לזה לקרות, את גורמת לי לגמור לבעלך בפה - אלוהים הנה זה בא, זה מרגיש כל כך טוב, הנה זה בא, אני גומר, אני מזריע אותו! תחזיקי את הראש שלו!"

הנהמה הכבושה של רענן מילאה את החדר בשעה שידה של נעמה דחפה את ראשי ודאגה להחדיר את כלי הזין שלו עמוק פנימה. השתנקתי מעט בעוד הוא השפריץ את הזרע שלו בכמה מטחים, ממלא את פי ומחליק במורד גרוני. מיהרתי לבלוע שוב ושוב, עד שהזרם נחלש, וקולו נדם. נעמה הורידה את ידה מראשי, והוא משך את הכלי הרפוי-למחצה שלו מהפה שלי.

"פאק זה היה מעולה," הוא התנשף. "איזה כיף שיש לכם עוד יום וחצי איתנו. שירי שונאת למצוץ לי, אז אני מתכוון להשתמש בחור עוד הרבה. ואת תעזרי לי לגרום לזה לקרות בכל פעם."

"שמחתי לעזור," נעמה אמרה בניסיון להתבדח, אבל פניה המכורכמים הסגירו את המבוכה והגירוי שחשה מהסיטואציה.

"איזה כיף שאת עוזרת לו למצוץ לי, זה ממש משדרג את החוויה," רענן קרץ שוב, הרים את מכנסיו, ומבלי להמתין לתשובה יצא מהחדר והשאיר אותנו לבד.

נעמה ישבה על המיטה לידי זמן-מה מבלי לומר דבר והייתה שקועה בהירהורים; ואז, לפתע, נשכבה את המיטה, הורידה את מכנסי הפיג'מה שלה, ופישקה את רגליה. היא הייתה רטובה לגמרי.

"בוא, עכשיו," קולה נסדק. הייתה בו דחיפות, ואני זחלתי ונשכבתי בין רגליה על המיטה. "תלקק, חזק," היא אמרה, ואני הצמדתי את שפתי אל הדגדגן הנפוח שלה וינקתי.

שישי בצהריים

הביקור ביקב היה מצוין. חזרנו עייפים אך מרוצים. כשהדלת נסגרה מאחורינו, שירי נגעה בזרועי ונטתה קדימה. "אתה לא מרגיש שקצת חם פה?" לחשה באוזני.

"כן," אמרתי, כשגל חום בלתי מוסבר היכה בי. "אני מקווה שלא אכפת לך שאני אסיר את המכנסיים."

"ממש לא, תרגיש חופשי," שירי חייכה.

הסרתי את נעליי ולאחר מיכן התפשטתי מהמותניים ומטה מולם, בעודם צופים בי. התיישבתי על הספה. נעמה התיישבה על הספה השנייה, לצד רענן, בשעה ששירי ניגשה למטבח. רענן שוחח איתי על עניינים בעבודה, בשעה שנעמה ישבה לידו ושתקה. בינתיים שירי חזרה עם מגש ועליו ארוחת צהריים קלה, והתיישבה לידי. אולי מעט קרוב מדי.

"יש לך משהו קר לשתות?" שאלתי. "אני צמא."

"ברור," שוב חייכה את החיוך האמהי והרך שלה, ואז נשענה לעברי ולחשה באוזני, "אתה מרגיש מטושטש."

בו-ברגע חשתי כיצד שריריי נירפים. העולם סביבי התעמעם ויכולתי רק לשמוע את קולה הנעים והמלטף של שירי. רציתי לשמוע אותו, רציתי שתדבר אליי. נעמה הזדקפה מהמושב ונדרכה, אך לא אמרה דבר ורק עקבה אחר הנעשה, ספק בעניין, ספק בזהירות.

"אתה מאד צמא, טל, נכון?" שירי שאלה במתיקות.

"כן, מאד," חשתי כיצד פי יבש.

"אני יודעת. אני אביא לך משהו לשתות עוד מעט, אבל אתה גם תלמד לחוש סוג מיוחד של צמא."

"כן, סוג מיוחד של צמא," אמרתי בקול מעט מונוטוני.

"הצמא הזה יופיע ויכה בך בכל פעם שתראה איבר גברי חשוף. אתה תרגיש את עצמך מתייבש, והצורה היחידה להרוות את הצימאון הזה יהיה לקחת את האיבר הגברי בפיך ולמצוץ אותו. למצוץ אותו עד שהוא ירווה את צמאונך. הבנת את זה?"

"הבנתי," הנהנתי.

"שירי – " נעמה התחילה, ואז הפסיקה. היא הייתה כמעט מהופנטת בעצמה בעודה עוקבת אחרי התהליך. שירי הפנתה את ראשה אליה וקרצה לה. יכולתי לראות את רענן מלטף את זרועה החשופה. זה היה משהו נורמלי הרי, נכון? כולנו היינו חברים טובים.

"ילד טוב," שירי חייכה. "אתה יכול להתעורר עכשיו."

היה נדמה שהעולם שב ומתגלה בפניי, כששירי קמה מהמושב. "אני אלך להביא קנקן מים," אמרה. יכולתי לראות אותה ואת רענן מחליפים מבטים וקורצים זה לזה. כששבה, נעמה פלטה אנקה חדה – רענן בעצמו החל להפשיל את מכנסיו מולנו, מבלי לומר מילה. לא הבנתי מדוע היא נאנקת. הרי זה טבעי לגמרי, לא? לשבת ללא מכנסיים ותחתונים בין חברים. זה בדיוק מה שאני עשיתי.

שירי הניחה את הקנקן על השולחן. "בבקשה, שתייה לכולם."

כשרענן סיים להוריד את תחתוניו הוא היה זקור-למחצה. היה לו איבר מעל הממוצע – ארוך ומעט עבה, והצורה בה התדלדל בין רגליו נראתה מרשימה למדי. נעמה הביטה בו, כמעט מהופנטת, ואז בי, כאילו ממתינה לראות יקרה.

הבטתי בזין המרשים, וחשתי במשהו רטוב. לא הוצאתי מילה. במקום זאת, מזוית פי נזל קילוח דקיק של רוק, שעשה את דרכו מטה והכתים את דש החולצה שלי.

"אתה בסדר?” שירי שאלה. שמעתי בקולה דאגה כנה. “נראה שאתה מאד צמא. אתה רוצה לשתות?”

לשתות, זה בדיוק מה שהייתי צריך. רציתי לומר לה את זה, אך בכל פעם שניסיתי, יכולתי רק ללעלע ולחוש ברוק המופרש מהבלוטות שבחלל הפה.

“בוא,” היא הושיטה לי את ידה. “אני יודעת מה יעזור לך.”

נטלתי את ידה. היה בה משהו מנחם. קולה העדין עטף אותי בשעה שהורידה אותי אל הברכיים ומשכה אותי, על ארבע, אל בין רגליו של רענן. הבטתי באיבר שמולי, וידעתי. היכה בי דחף בלתי נשלט להכניס אותו אל פי, להרוות את הצימאון ולתת לקולה המרגיע של שירי לערסל אותי.

ראיתי את נעמה מזוית עיני. מדוע היא נראית כל כך מופתעת? מה כל כך מוזר במה שקורה פה? לא חשבתי על זה לעומק. עיקר תשומת הלב שלי הייתה ממוקדת באיבר של רענן שהחליק אל תוך פי. היה לו מרקם צמיגי וחלק. הנעתי את ראשי מעלה-מטה. ידיו של רענן נשלחו ואחזו בעדינות בצידי ראשי. הן אטמו אל אוזני, וכל שידעתי הוא שהייתי צמא כפי שלא הייתי צמא בחיי. מצצתי חזק. זה לא מה שעושים אנשים צמאים? לא יכולתי לחשוב על משהו אחר. זה היה הדבר הטבעי ביותר בעולם באותו הרגע.

קליק, קליק, קליק. שירי החזיקה את הסמארטפון שלה מולנו. "שתהיה לכולנו מזכרת מהרגע הזה," ציחקקה, בעודה מצלמת אותי מוצץ.

"פאק ... " שמעתי את נעמה ממלמלת. "אני לא מאמינה ... "

"תקשיבי, בעלך מוצץ ממש טוב," אמר רענן, בעודו מניע את האגן שלו באיטיות, נותן לי להתרגל לפולש הזר שבפי.

"אני ... " נעמה שוב חשבה לומר משהו, אך שירי התיישבה לצידה וליטפה אותה.

"שששש," היא אמרה. "תני לזה לקרות. זה רק משחק נחמד. את יודעת שכולנו פה חברים. אנחנו רק קצת משתעשעים ביחד ... "

נעמה שתקה, ועיניה נצצו. היא הסתכלה בלי לזוז ברענן מזיין לי את הפה, תחילה לאט ואחר כך מעט יותר מהר.

"כל הכבוד," שירי לחשה לי וליטפה את גבי, בעודי ממשיך למצוץ. "עוד מעט תקבל את הפרס על הצייתנות שלך!"

רענן התקבע על קצב בינוני, והיה ניכר שהוא נהנה מהמעמד ומהתחושות שהפה שלי העביר בו. נעמה לא יכלה להסיר את עיניה מהמתרחש מולה. כשהחל לנהום היא ידעה שהשיא שלו קרוב. "פאק, טל, זה עומד לקרות, אני עומד לגמור, להזריע את הפה שלך, להפוך אותך למוצץ שלי מול כולם ... הנה זה בא, הנה זה מגיע, קבל אותי לתוכך, תבלע!"

הוא תפס את צידי ראשי וריתק אותי אליו. חשתי בנוזל זרע סמיך וחם ממלא את פי בכמויות גדולות. בלעתי בזריזות, אך מעט זרע נטף מזוית הפה שלי. רענן שחרר את אחיזתו והתנשף בכבדות, והאיבר המצטמק שלו נשמט מפי. שירי רכנה לפנים והגישה לי מפית. "קח," אמרה באותו חיוך קבוע. "נוזל לך."

"תודה," אמרתי. "אני מרגיש שזה ממש הירווה את הצימאון שלי."

"אני שמחה לשמוע," שירי חשפה טור שיניים צחורות.

קליק, קליק. שירי תיעדה את הזרע הסמיך מטפטף מקצה הסנטר שלי.

נעמה המשיכה להתבונן בי בפנים חתומות, בשעה שניגבתי את שאריות הזרע.