Theories of Everything

היום אבקש לחלוק אתכם קצת רשמים מהקפיצה האחרונה שלי לחו"ל. לא כי בא לי להשתפך. אלא כי זה ענין של פיקוח נפש, ולכן כתבתי לכם מדריך.
טוב אין דרך פשוטה לומר זאת. העם היהודי למשל הוא עם סגולה. עם לועז. עם לבדד ישכון.
הקטלונים הם עם עמה.

-שפה-
אכן עם עמה. אבל מה הייתם מצפים מעם שלא סגור באיזו שפה הוא רוצה לדבר? בקטלוניה שבירתה היא ברצלונה ישנן שתי שפות רשמיות. ספרדית וקטלונית. כמובן שחצי מהמילים נשמעות אותו דבר. וכמובן שעל כל שלט צריך לכתוב פעמיים, גם בספרדית וגם בקטלונית. עכשיו- נחשו לאיזו שפה לא נשאר מקום בשלט..?
הקטלונים לא דוברים אנגלית! כל נסיון לפנות למישהו באנגלית נתקל בניד ראש מייאש. אך אל יאוש- יש כמה יחידי סגולה שכן מבינים מילים בודדות. לדוגמא, האנשים שעומדים בעמדות המידע. לפניה בשאלה "אקסיוז מי, דו יו ספיק אנגליש?" אתם תיענו בתשובה "אלידבי". לאחר מספר נסיונות חוזרים אתם תבינו שמה שהם מנסים לומר זה "א ליטל ביט".
אנשים אלו עברו הכשרה מיוחדת שהעצימה את אוצר המילים שלהם במספר משפטי מפתח תועלתיים כגון:
"איי כנט הלפ יו"
"איי דונט אנדרסטנד"
"מי דונט נוו סו מאץ' אינגליש, סורי"
אני מוכן להתערב שמודעת דרושים לעמדת מידע כוללת את הדרישות הבאות:
"12 שנות לימוד
ללא רקע פלילי
חוסר שליטה מוחלט באנגלית- חובה. חרא על התיירים."
בהחלט מומלץ שתהיה לכם בחבורה דוברי צרפתית, כי כמו שבישראל יורדים לסיני, כנראה שהצרפתים יורדים לספרד והרבה אנשים שם דוברים את השפה הזו.
בשעת הדחק ניתן להשתמש בבנות שבאו איתכן. הן וודאי דוברות טלנובלית.

יוצאי דופן כמובן הם פקידי הקבלה במלון שיודעים אנגלית טוב יותר מהמלכה אליזבת כדי לוודא שלא יהיו שום תקלות בהעברת מאות היורו שאתם אמורים למסור לידם...

-תרבות ופולקלור-
לתייר המצוי שפע פעילויות נאורות אשר ירנינו נפשו בהצגת פניה הנעימות של התרבות הספרדית, ובינהן מופעי פלמנקו של בנות חינניות ועדינות, הצגות תיאטרון קלאסיות, מופעי אופרה מרטיטי לבב, וטבח אכזרי בבהמות והריגתן בדקירות עד דימום פטאלי מול קהל צופים משולהב באיצטדיונים.

-מסלולי טיולים מומלצים-
אם הינכם שוקלים להגיע לכאן, מומלץ להזמין טיול דרך חברה חרדית עם הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. ולא, זה לא שאני חזק בדת. ההמלצות הבאות נכתבו מנסיון.

מסלולים לגברים:
השארתם את הנשים במלון? סבבה. יאללה לטס קאט דה בולשיט. באתם לכאן מסיבה אחת בלבד והיא כדי לראות את קבוצת הכדורגל של ברצלונה משחקת. ניתן להגיע לאיצטדיון בקלות מתחנת הרכבת באוטובוס. אך לא הכל דבש. אתה רגיל שדוד שלך מסדר לך כניסה ב20 שקל ליציע הבטון של הVIP במגרשה של הפועל בני לוד? אז כאן הכרטיס הזול ביותר יעלה לך 450 שקל, ואם לא הזמנת אותו מראש אז נגמר המקום. קשה להאמין, אבל 100,000 מקומות והכל תפוס עד אפס מקום. פיספסת? לא נורא. תמורת 100 שקל תוכל להיכנס לאיצטדיון שבזמן שאין בו משחק. לפחות ביקרת במרכז התרבות החשוב ביותר באירופה.

מסלולים לנשים:
אתן מורכבות יותר מגברים. ולכן המסלול המועדף עליכן כפי שהבחנתי הינו מגוון הרבה יותר. זה מתחיל כבר בשירותים בטרמינל. לאחר מכן תעברו לשירותים במטוס. כשתנחתו בשדה התעופה תיאלצו לדעת לשאול איפה ה"באניו". לכן מיד ברדתכן מהמטוס אתן תרוצו לבאניו באולם קבלת הפנים, ואז תהיה לכן הפוגה קשה של כשעה עד שתגיעו לבאניו שבמלון. אם תרצו לטייל בעיירות באזור אתן יכולות לעלות על רכבת כי גם שם יש באניו, לרדת בעיירה ולבקש מחנות כל שהיא להיכנס לבאניו, לקנות איזה תיק ולחזור בחדווה לבאניו שברכבת ומשם לבאניו שבמלונכן.

-קניות ומזכרות-
איך אפשר לחזור מחו"ל ללא מזכרות ומתנות לכל המשפחה?
כצעד ראשון, למחזיקי כרטיס אשראי בין לאומי אני ממליץ לפנות לסניף של "באנק אוף ספיין" ולבקש משכנתא בתנאים מועדפים.
אין אפס. ברצלונה היא עיר יקרה. אני עצמי למשל בעדות אישית מצמררת נתקלתי בחנות המזכרות במלון במשחת שיזוף שעולה 20 יורו! כ110 שקלים! מדוע לעזאזל דבר כזה יקר כל כך? האם זו חלק ממדיניות הממשלה המקומית להגברת תפוצת סרטן העור? האם ישנו קמפיין מיוחד לצימצום אוכלוסין? אם הייתי קורא ספרדית (או קטלונית) הייתי וודאי רואה שעל קופסת סיגריות למשל כתוב משהו בסגנון "אזהרה: לה אופיסיה לה בריאות קובע כי הספורט מזיק לעישון".

-אוכל-
קרקרים, שעועית, טונה, תירס, ממרח צמחי וכל הלוף שנשאר לכם מהמילואים.
אלא אם אינכם שומרים כשרות.

-סיכום-
תראו. אני מקווה שלא הותרתי בכם רושם שלילי. באמת שאפשר להנות מכמה דברים. למשל- מהפלאפל של הישראלי שנמצא בכיכר קטלוניה, או מהארטיקים הנהדרים שנמצאים בכל חנות שם ועליהם הסמל של...שטראוס! השאלה היא באתם עעעעעד לספרד רק בשביל לאכול פלאפל וארטיקים של שטראוס..?
למרות כל מה שאמרתי עד כה, אני מוכרח להיות הוגן ולומר שמכל המקומות בחוץ לארץ שביקרתי בהם, חבל קטלוניה הינו הטוב ביותר ואין כלל מקום להשוואה. בבית לחם היה חרא של נוף, בשכם האוכלוסיה היתה קצת עויינת וברמאללה לא מצאתי אפילו דיוטי פרי.