Theories of Everything

ליל אמש.
יושב עם האקסית לאחר שיצאנו מהסרט, ואנו מדברים.
בשלב מסויים עולה נושא שגורם לה להגיב בצורה רגשית, ואני אומר לה שוב ושוב שאין לה שום סיבה לחשוש ושתפסיק לדאוג, כלום לא יקרה לה.
היא עוצרת אותי ואומרת שהיא דואגת לי, לא לה, ומהמבט הנוזף והאותנטי על פניה אני מבין שהיא דוברת אמת.
באותו רגע אני מרגיש שקיבלתי כאפה לראש. אני מתקשה לדבר. אני מרגיש שמשהו מוזר לי. לא מסתדר.
אנו נפרדים באיחולי לילה טוב.

מתניע את הרכב, ופותח בנסיעה חזרה לביתי. כבר שתיים לפנות בוקר ויורד גשם קל. המגבים של הרכב עובדים.
אני מתעכב רגע במחשבה על מה שזיעזע אותי.
"אני דואגת לך, לא לי".
זה עדיין לא מתיישב לי בראש. כל חיי אני דואג לאנשים סביבי. כל חיי אנשים סביבי רואים בי דמות שתדאג להם ותספק להם צרכים.
יש בכלל מצב צבירה כזה שמישהו אחר יתעניין ויביע דאגה אמיתית אלי? בלי שאראה בקלות את הרווח שהוא מנסה להשיג באמצעות זה?
פאאאאאק.
מישהי הביעה כלפיי דאגה עמוקה ועניין בלי להשיג מזה משהו.
אני מתחיל לעכל כמה אני לא רגיל שאנשים עושים זאת כלפיי, ועולה לי תובנה עצובה.
אני נאלץ להאט את מהירות הנסיעה ולהאיץ את פעולת המגבים ועדיין אינני מצליח לראות את הדרך. לא ברור לי אם יותר בשל המבול שהחל לרדת בחוץ או בשל המבול שהחל להציף את עיני.