"ששש.. תרפי עכשיו"
אני על הרצפה מולך, מניחה עליך את הראש נותנת ללחץ שהיה לי בחזה לנשור ממני, לגוף שלי להיפתח אליך. הידיים החזקות שלך תופסות אותי ואת מזיזה אותי מצד לצד כמו בובה, בודקת כמה אני מתמסרת למגע שלך.
"מי את?"
"הכלבה שלך מלכתי. אני הזונה שלך"
את תופסת אותי בשיער "נכון כלבה. אני הולכת להשתמש בך, להכאיב לך, לענג אותך.. שוב ושוב"
העיניים שלך חודרות לי לנשמה ואני מרגישה את הרטיבות החמה מתחילה לזלוג ממני.
את עוד לא נשכבת אחורה ואני צוללת לתוכך נושמת כל פיסה ממך, מלקקת הכול, מתאווה לשרת אותך, חודרת עמוק, אליך, מענגת אותך מרגישה כל תגובה קטנה שלך ללשון שלי ואיך את מתפרקת לתוכי יותר ויותר.
את גונחת בטירוף כשאני מגבירה קצב, זזה ככ נכון לך בדיוק מה שהיית צריכה, אני יודעת אותך ומה עושה לך הכי טוב ומעיף אותך כמו שרק המגע שלי עושה לך..
ריקוד חושני מטורף של שתינו, תיאום מושלם של צרכים ועונג. את מצמידה את הראש שלי חזק יותר כשאת מגיעה לשיא גונחת וצועקת את הגמירה שלך.
אני נשארת על הרצפה, עוברת לנשק לך את הרגליים עד שאת מתאוששת. את קמה וכשאת נעמדת מולי אני נמסה אפילו יותר.
"תעלי על המיטה"
אני ליטרלי קופצת מרוב התלהבות ותוך חצי שנייה כבר על ארבע עם טוסיק מורם גבוה, מתגרה בך, נמתחת מולך שתראי את כולי וכמה אני שלך.
את מדליקה מוזיקה והוי מכה ראשונה נוחתת עלי.. ועוד אחת ומייד אחריה אחת מהירה בצד השני. החיוך ג'וקר הפסיכי שלי לא יורד לי מהפנים ואני מנופפת בטוסיק לפי הקצב של המוזיקה.
את ממשיכה להצליף בי עוד ועוד לפי הקצב של השיר. העור שלי מתחמם ואני לא יודעת שובע מזוכיסטית שכמוני, מחכה לשוטים החזקים הכבדים הגדולים שאני כ"כ זקוקה להם. מרגישה את הבעירה הפנימית שלי מתפטשת בכל הגוף דורשת כמו חיה, עוד כאב.. עוד ועוד כאב ממך.
את מצליפה בי עוד משחקת בי לפי המוזיקה, נהנית לך ובודקת רטיבות. את כנראה מרוצה מהתוצאה כי את אומרת לי להישכב אחורה.
רטיבות נזקקת שכמוני פשוט מפילה את עצמי על הגב ועושה פישוק גדול ויפה באוויר. עוד לא הספקתי להתגאות מולך בציות המהיר והמושלם שלי והדילדו כבר עמוק עמוק בתוכי ממלא הכול, את מזיזה אותו חזק חזק עמוק מהר.. ככ מהר שיוצאים ממני קולות שכל הפאקינג שכונה שומעת. לא ברור איך לא פינו אותנו האמת אבל ho well who cares.
את מחזיקה בדילדו עם שתי ידיים וממש מנערת אותו בתוכי, אני צורחת מהנאה, את דוחפת אותו עמוק יותר ושוב מגבירה עם כל הכוח שלך.
"אוי בבקשה בבקשה אפשר שתזייני אותי בדוגי?" אני ככ מתחננת ונואשת לעוד. את אומרת לי להסתובב ואני שומרת על הדילדו יפה במקום ומסתובבת, מנענעת מולך שוב את הישבן.
את נצמדת אלי תופסת אותי במותניים ומזיינת אותי ככ טוב שאני מתפרקת על המיטה. עוד ועוד את ממשיכה להיכנס בי מאחורה עד שאני לא יכולה לעצור את עצמי "אני גומרתתת" אני מתנשמת ואת בתגובה לוקחת שוט ומצליפה בי תוך כדי שאת ממשיכה לזיין אותי.. הקול של השוט על העור שלי ואני מתמסרת להכול עד שנשפך ממני זרם של הנאה ושחרור.
אני נופלת קדימה
ואז.. אז אני שמה לב למרווח שנוצר בתוכי, מרווח פנימי בנפש, כמו אגרוף ברזל שהיה קפוץ המון זמן שפתאום התרפה מעט.. שחרר מהלפיתה הקרה שלו. מרווח של נשימה.. התקדמות אפילו, צמיחה מתוך כאב. מרווח של התגברות על פחדים על סיוטים ישנים. ככה מרגישה החלמה?
אני נושמת בחדות, המרווח הזה צורב..משחרר.. מאפשר.. דורש התרגלות. כמי שריר תפוס ששכחנו שכואב כל הזמן עד שמישהו משחרר לנו אותו ואנחנו יכולים שוב לזוז בחופשיות.
את נשכבת לידי מנגבת לי את הדמעות, אני מנסה להסביר שיש בי צריבה טובה ואת יודעת.
"תנשמי פנימה ותדחפי את הכאב החוצה כשאת מוציאה את האוויר" ואת ממשיכה "אני רוצה עכשיו שתתמקדי בנקודה הבאה שכואבת לך בגוף.. תתמקדי במקום הכואב הבא שבו ניגע- ותנשמי"
בום הכאב מתעצם כאילו הצלקות שלי חיכו שתאתגרי אותן, הן צורחות מבפנים ואני משתנקת אבל לא מוותרת אני נושמת לתוכן, נאבקת, מתסכלת עליהן ודורשת בנשימה שלי את המקום שלי בחזרה, את הגוף והנפש שלי בחזרה. נושמת עוד ועוד.. ומרפה.
אני פוקחת עיניים
"איך את מרגישה אהבה שלי?"
"נקייה, חדשה. אמיצה"
תודה מלכתי, על הכול
