לא רק בלונדינית

פעם שלישית גלידה- תאילנד רבותיי. תאילנד.


ירדנו מהמטוס הממוזג לחום של תאילנד, זאת היתה ההודעה הרישמית שהגענו למקום הנכון.

11 שעות טיסה. 11 שעות של כסאות מעצבנים. רגליים צועקות הצילו, גב עצבני ושפתיים יבשות,

למזלי לפחות המטוס היה סבבה כי היה אפשר לשחק טטריס על המסך וזה העסיק אותי יופי.
י.
אז תאילנד, 5 שעות קדימה משעון ישראל.

מהחלון במונית הצצתי החוצה בעודנו חולפים על פני מלא רחובות, שווקים וקניונים אדירים.

איזה כייף חשבתי לעצמי, שוב הגעתי לארץ האין סוף אפשרויות. כאן כל ממזר מלך.

איפה שלא הסתכלתי ראיתי מלא אנשים זורמים לכל כיוון, כולם רזים, לבושים יפה, מתוקתקים כאלו. בעיקר הבנות.

לפי איך שזה נראה הכלכלה בתאילנד מטפסת ומרקיעה לשחקים, יש מקום לכולם, יש מספיק לכולם. מי אמר מיתון?.

פתאום אני רואה אותן, 4 בנות חולפות ברחוב לבושות בתלבושת אחידה:

חצאיות מיני שחורות, חולצות כחולות מכופתרות ומחברת ביד. איזה סקסי. אחרי יום אחד בדיוק גם לי היתה התלבושת הזאת.

צ'יק צאק המוח החרמן שלח מסרים בטלפתיה למאסטר שיבוא לשחק איתי קצת במורה ותלמידה, פתאום רציתי ככה נורא.

אחרי יום וחצי שנינו נשברנו והודעות הזימה החלו לזרום מישראל לתאילנד ולהפך.

מאסטר הודיע בקצרה שברגע שאחזור לארץ אהיה לו לשפחת מין רגועה וחרוצה למופת.

קפצתי בהתלהבות כי נורא התגעגעתי לזה- אבל אחרי כמה רגעים של שיחה על שפחת מין, התחננתי לדיי,

דיבורים על דברים כאלו עושים לי בעיות בתחתונים ואין לי איפה לבצע את זממי בעצמי. אז פליז, אנא ממך, דיי מאסטר.

זאת היתה החופשה שלי, הייתי בעיקר עם עצמי, לקחתי נשימה עמוקה ונשמתי המון חופש,

כל הבוקר הסתובבתי בחנויות לבד, עצמאית בשטח,

וכל ערב חזרתי כמו גורה קטנה למלון. בערבים תמיד היינו יוצאים לאכול ארוחת ערב יחד עם החבר'ה.

עברנו על המון מסעדות אבל אי אפשר להספיק את כולן. מאכלי ים מוזרים ועוד דברים בלתי אכילים- אז אני אכלתי אורז.

תמיד אחרי האוכל היה מגיע שלב המסאג'. יצא ככה שאני כבר מקיאה מפוט מסאג', כמה כבר אפשר למזמז לי תרגליים?

כל ערב הייתי מקבלת מסאג' אחד כזה ובערב האחרון החלטתי לגוון ב OIL מסאג'. היא מעכה לי ת'צורה וגם עשתה לי עיסוי בציצי-

דבר שעלה לי ביוקר אחר כך, 1. לא אוהבת שזרים נוגעים בי, 2. בלי משחק מקדים? זה בכלל אסור. חוצמזה,

אם זה לא הידיים של מאסטר-לא בא לי. הגוף שלי הגיב בהתאם ואני יצאתי משם עם בחילה איומה,

נסענו לאיזה שוק לילה, מלא זונות מסביב וגברים חרמנים, אבל מה אכפת לי אני?

חיש מהר פינקו אותי בשייק תות מפנק עם קצפת מעל וחזרתי לעצמי אחרי המאסג' ההוא.

אחרי שלושה ימים בעיר הסוענת רצו לקחת אותי לאי, מה אי? למה אי? מה אי-בדנו שם?? דחיתי את העניין על הסף והצלחתי.

אז נשארתי בעיר החמה הזאת עד סוף הטיול שלי, על הדרך גם ראיתי בנות שיורות מהכוס חצים למטרה ועוד

כמה טריקים דיי מזעזעים שאפשר לעשות עם כוס אחד רחב מאד. זה מגניב אבל לא אטרקציה, ריחמתי עליהן.

פוצצתי 3 מזוודות בבגדים ונעליים ומתנות למשפחה, למאסטרול ולחברות הקרובות. כל היום חייכתי, הוצאתי ים של כספים,

נהניתי מכל רגע. ביום האהבה התעוררתי בדיוק ב 5 בבוקר (חצות שעון ישראל) על מנת לאחל למאסטר יום אהבה נעים חמים ושמח.

זה עשה לי שוב גלים של געגוע. והתגעגעתי נורא. התגעגעתי להיות עם מאסטר. עם השותף שלי.

עם האיש שמזיין אותי חזק כל כך ובאותו הכח מכיל אותי. אוהב. ודואג.

אז חזרתי הבוקר אחרי טיסת לילה ארוכה. איך אמרו לי פעם? "אין ניסים, אתן תמיד חוזרות".

אז וואלה צדקו, הנה אני פה.

תודה שעטפתם את מאסטר באהבה ותודה שדאגתם.

הנה חזרתי להתעלל בכם קצת. נתראה ממש בקרוב.

ממני, שפחת המין המרוצה והקניינית הקונה מכל הבא ליד. לולק'ה.

נשמה שלי,

עוד כמה שעות אני עולה על המטוס לטיסה ארוכה.

לפני כמה שעות הייתי איתך וחיבקתי אותך הכי חזק שיכלתי.

לא משנה מה, גם ממרחקים של יבשות וימים אני אוהבת אותך,

זה הולך להיות סשן געגועים קטלני, תיהיה כל כך חסר לי ...

כל כך חיכיתי לנסוע וכעת אני כל כך מחכה כבר לשוב אלייך.


איך שיצאתי מהדלת שלך ועליתי לרכב לכיוון הנסיעה הביתה,

הדמעות החלו לזלוג, אני כבר מתגעגעת אלייך.

פרידות כאלו זה דבר מחורבן כי זה בכלל לא פרידה אמיתית,

סתם סחיטה של אהבה וגעגועים.

קשה לעכל איך זה יהיה לא לנשק לחבק ולענג אותך מחר בערב ובכלל.

קשה לא לפתוח איתך את הבוקר ולא לסגור איתך את הלילה,

והכי קשה? הכי קשה זה לא לעשות לך בלאגנים וצרות כל הזמן הזה ולא לראות אותך מחייך.

שמע מאסטר, אני אומרת? תנוח.

בכל זאת 365 כפול 3 זה יוצא מלא ימים של בלאגנים וחגיגות.

תנוח קצת ואני חוזרת לנשק, לחבק, לאהוב, לתת ולנשום אותך.

אני אתגעגע, אין לך מושג כמה. ואני אוהבת אותך בטירוף.


ארז וסטואי פומיקי וגרגמל- שומרי הראש שלי, תשמרו לי עליו באהבה.

חבר'ה, אני עלולה לחזור. אנא תתנהגו יפה בזמן שלא אהיה פה.

ואתה, מאסטר שלי, נשמה שלי, אהוב ליבי.

כל ערב שלא אהיה כאן, אחבק אותך חזק לפני שארדם אי שם ...

קצת אחרי הים.


נסיעה טובה לי
באהבה ענקית.

רגע לפני שנכנסתי בדלת ביתך נשמתי נשימה עמוקה,

אתה אינך ידעת למה אבל אני ידעתי שיש לי דרך חזרה לעשות- עכשיו או לעולם לא.

יצאנו למסיבה והיינו צמודים, מאוהבים והדוקים כמו דבק מגע שאי אפשר להפריד,

לך תבין את השיחות שקדמו לכל זה בשבוע שעבר, רגעים של להיות או לחדול.

בעצם רגע, מזה לחדול? אולי לחדול להיות מפגרים, אבל בנינו זה תמיד להיות. רק להיות.

בודי לולי זה עניין חי וקיים. גם בועט לפעמים אבל זה כל היופי.

בסופו של דבר החלק הטוב ביותר בערב הזה היה הדרך חזרה הביתה.

עצרנו בשוליים כדי לשחזר רגעים יפים של פעם, רגעים של כמה סיבובים בערב.

שאגת העונג שניתנה שם רק הוכיחה שלא שכחנו שום כלל ובטח שלא את הביצוע.

אחרי כל זה

התחלתי לצעוד חזרה את כל הדרך- כל הדרך אלייך.

הצלחתי לחוש שוב בזרועות שעטפו אותי תמיד בחום בלתי מוסבר,

בזוג עיניים שתמיד רואות הכל, בידיים שתמיד הרגישו, מיששו והגנו עליי,

בשפתיים שתמיד לחשו לי את המילים הנכונות, כיוונו ושרקו מילות אהבה ברורות.

ובעיקר הצלחתי לחוש בלב אחד גדול שתמיד אהב אותי ללא תנאי,

הלב שלו, שחיבק ועטף אותי באופן הכי חזק והכי אוורירי בעולם-

הצלחתי לחוש בך כל הדרך חזרה אלייך.

אם זה לא היה מושלם זה פשוט לא היה קיים, זאת הססמא למערכת ולאהבה הזאת.

כל הדרך אל הלב שלך, אהבתי שם כפליים. צעדתי לשם בכח ובמרץ, לא וויתרתי.

התגעגעתי למקום הזה איתך, להיות צמודה אליך בלי שרשראות חנק,

להיות צמודה מבחירה. להיות שם. לך, עבורך. להרגיש חלק, להרגיש שייכת. להרגיש ראויה.

התגעגעתי אלייך מאד, כל הדרך חזרה אלייך מאסטר אהוב שלי.

יש דברים שמערכת של שלוש שנים יודעת לקחת ובאותה נשימה יודעת לתת.

את הקרבה, האהבה, הלהט והנתינה בנינו לא יוכלו לקחת מאיתנו, וגם לא את העקשנות והרצון להיות.

יש מחיר למערכת שהופכת להיות הדוקה ושיתופית, למערכת של אהבה יש גם מחיר לא קטן,

אבל למערכת בלי שיתוף ובלי אהבה- יש מחיר כבד יותר. מחיר של הרס עצמי. לא לא, לא אצלנו.

כל הדרך שלי חזרה אלייך, בלי לדבר ממש-

אתה ידעת לקרוא בין השורות את מה שליבי ביקש ממך בשתיקה.

כל הדרך חזרה אלייך, היתה דרך של כבוד גדול עבורי. כבוד גדול עבורנו.

שלמות של דרך, דרך של אוהבים.

שתהיה לכולנו שבת קסומה וחמימה,

עם דרך אחת ברורה, עמוק אל תוך הלב.

הקדמה:

אני לולי,
סאבית חננה קטנה שלא אוהבת לעשות מלחמת מילים כי לא מעניין אותי לצאת צודקת.
להיות מאסטר, דרך ראות עיניי. הנה לפניכם.

לפני הכל, ואחרי הכל,
אנחנו בני אדם כולנו.
וכולנו ראויים להגשים את הטוב שלנו.
וכן, אוי כמה כן ... גם לסאביות- יש מקום להיות מאושרות, לקבל ולהגשים את עצמן.

נתחיל:

מאסטר הוא לא יצור אומלל שלא יכול להתקיים בלי הערצה של סאביות.
או שאתה טיפוס שראוי להערכה והערצה או שאתה לא- זה לא קשור לסאביות בכלל.
מאסטר לדעתי הוא אדם חכם נבון וראוי,
גבר נאה, מכובד בעל נימוסין ודרך הליכות ישרה.
מאסטר לדעתי הוא אדם בעל דעה טובה, עצה נכונה, אוזן קשבת.
מאסטר הוא אדם אשר יודע שטמון בו הכח והיכולת להכיל אליו אדם נוסף.
מאסטר הוא אדם היודע שיש לו את היכולת והכח להוביל.

מאסטר לא צריך להיות נערץ על ידי 4 בנות כדי להרגיש שהוא שווה יריקה,
מאסטר אמיתי לא נערץ רק בידי הסאבית שלו- אלא בידי הסביבה כולה-
זה כח טיבעי שאף אחד לא יכול לקחת ממנו.

מאסטר זה לא לעמוד על העץ ולעשות תנועות של קוף ולצעוק:
"אני מאסטר", "תעשו בשבילי", "תעריצו אותי", "כמה אני חכם".
מאסטר זה אותו אחד אשר ישב בכיסא המלך שלו בשקט ובנחת,
ויקבל אליו אדם אדם אשר יבקש עצת חכמים.
מאסטר הוא אותו אחד שיתן לאחרים לצעוק :
"הוא מלך" "אני מעריצה אותו".
מאסטר הוא אדם אשר שמו הולך לפניו ולא להפך.

מאסטר הוא אדם בעל רגש חד ועמוק היודע להרגיש פעמיים-
פעם אחת בשביל עצמו ובפעם השנייה עבור הנשלטת שלו.
מאסטר הוא אדם היודע להביט בעצמו אך גם באחרים וסביבתו.
מאסטר הוא אותו אדם אשר ראייתו פנורמית ורחבה והוא עצמו לא מרכז עולמו.
מאסטר הוא אדם אשר מבין מהיא נתינה- ומוכן לתת שם ובאותו הרגע בדיוק- מוכן לקבל כפול.

מאסטר יודע שהוא שווה.
מאסטר יודע שהוא מאסטר-
ואין זה קשור לשום אדם נוסף.

והכי חשוב,
גם למאסטר מותר לאהוב.

נחזור להתחלה:

אני לולי, סאבית מעפנה ואומללה- שלא זקוקה שיצעקו לה שהיא שווה,
אני יודעת מה אני שווה ולכן לא זקוקה לשום דחיפה של נשלט סביבי.
אני לולי, שבוחרת לתת את כל חיי, ימיי, אהבתי והערצתי לאדם שראוי בעיני,
לאדם שרואה אותי, שנושם אותי, שדואג לי מחבק ועוטף אותי.
לאותו אדם שיודע מי אני ומעריך זאת.
לאותו אדם שירים אותי גבוה באהבה- ולא יפיל אותי תחתיו כדי שהוא ירגיש גדול.

אני לולי,
וכל עוד יהיה לי מאסטר שידע שהוא מאסטר בתוך ליבו,
אני אהיה שלו, בכל ליבי.

אני לולי,
וכן, אוי כמה כן, מגיע לי להיות מאושרת.
גם אם בחרתי להיות נשלטת.

כי הרי אני, מגיעה מהמקום השלם שלי. הגדול והשלם שלי.
והמאסטר שלי. מגיע מאותו המקום. ופוסע בשביל ברור-
של חכמה, אהבה ושלמות.

שעת בוקר, 10:00 בערך,

אנחנו לא אנשים של בוקר ולמרות זאת הבוקר הזה לא היה מה שיעצור בעדינו - חם ורטוב פה בנינו.

התהפכתי במיטה ימינה ושמאלה, נרדמתי וקמתי אולי חמש פעמים ורק לבסוף הצלחתי למשוך את עצמי למקלחת.

התארגנתי באיטיות של בוקר, חצי עצבנית וחצי אפאטית, מנסה להתרגל לרעיון שהבאנו על עצמנו.


המחשבות עליו הרגיעו אותי, ידעתי שאני חייבת להיות רגועה בשבילו, להקנות לו אי של שקט שלווה ובטחון.

הבוקר הזה רק רציתי לבוא להיות קצת עם מאסטר- משהו בקול שלו בימים האחרונים קורא לי

לבוא להיות שם- תחושת הבטן הזו בדיעבד, התבררה כנכונה.

איך שנכנסתי לחדר הוא תפס לי את היד וקירב אותי אליו, נגע בי ברכות כזאת שמסמלת אותי כמשוייכת אליו-

התעלסנו, התחבקנו ואהבנו כאילו זה היום האחרון של חיינו, מבטי העיניים ידעו ללחוש לשנינו אהבה.

השפתיים הרכות נצמדו וגוף אל גוף התחברו לאחד. הנפשות היו במצב של הכלה והתחברות, התאהבנו שוב.


הוא אישר לי ואני החלטתי להתפשט מהבגדים הרגילים ושמתי עליי שמלת מיני מרשת שחורה,

השארתי רק את החזה בחוץ חשוף לגמרי, שדיים ופטמות זה צעצוע רך ונעים שמביא איתו שקט ורוגע. זה הזמן.

השכבתי את מאסטר בזהירות על המיטה והתחלתי לענג אותו, מלמעלה עד למטה "הראיתי לו מזה!".

נתתי לחזה להתחכך בגופו עם כל פעולה שלי, השפשוף הזה בכל פעם לא השאיר אותו אדיש,

הפעם הבאה שהוא דיבר איתי היתה כשהוא זרק לי "לולי רגע, תעצרי.", אז הפעם עצרתי,

החלטתי שיהיה נחמד לשמור את השמנת ליותר מאוחר, ניסינו שנינו, לא הלך, היינו חייבים

לסיים את הסיבוב הראשון. מזרקה מכובדת נורתה לאוויר. אחריה ראינו זיקוקים, היה מגניב.

הוא לקח עוד כמה רגעים לאיפוס, כן כן אני יודעת, זה היה חזק. קח אוויר בנחת, אין בעיות.


יותר מאוחר הלכנו לעבודה שלו יחד, מה לעשות, מישהו צריך לעבוד בבית הזה.

אני בנתיים נכנסתי לחלק האחורי והמוסתר של המשרד וסיפרתי לו סיפור סבתא שאני רוצה להחליף נעליים.

הוא האמין לי, כשראיתי את הבלאגן שחוגג שם החלטתי שנגמרו התירוצים שלו, הפעם אני מנקה ומסדרת לו.

תפסתי שם דלי ומגב וים של סבון והתחלתי לקרצף את הרצפה, נהניתי נורא, כמו ליכלוכית ניקיתי לו ועשיתי בועות

עם הקצף של הסבון. בנתיים נכנסו מלא לקוחות לחנות והוא עבד בזמן שאני משפשפת.

אחרי כמה רגעים הוא בא לבדוק מה איתי וראה אותי חוגגת עם כל הציוד הנל,

הוא שאל אם השתגעתי (כאילו דה), מה אני עושה, למה אני עושה ...?

"נו נו מה אכפת לך מאסטר, כמה רגעים ואני מסיימת" ...

הוא עשה לי מבט כזה מחוייך ושאל שוב ... " לולי, למה?"

בסוף גיליתי את התשובה לבד- הניקיון הזה היה אמור להיות חלק בסשן ההשפלה שלי,

הבאתי אותו על עצמי לבד ועוד נורא נהניתי. להשפיל אותי זאת משימה קשה כנראה, נעבוד על זה.


אחרי שעה של קירצופים עלה לי חיוך ענק על השפתיים,

השארתי לו מקום נקי מבריק ומבושם וידעתי שזה יעשה לו טוב.

התיישבנו לדבר קצת, בתקופה הזאת אני מושיטה לו את שתי הידיים כדי לעזור ולהיות לו,

למדתי להכיל אותו, את כולו - ויש לא מעט. גם לימדתי אותו עליי- יש בי מספיק מקום כח ורצון-

להיות עבורו עד הסוף. לעטוף לאהוב לחבק ולתמוך.

יש לי המון כבוד למאסטר אבל עם כל הכבוד למאסטרים, כולנו בני אדם -

ויש בי המון המונים של כבוד ואהבה לבן אדם שהוא.

אני תמיד חושבת שאם הוא היה מבין כמה האושר והחיוך שלו נותנים לי אור ודלק,

הוא היה מחייך הרבה יותר. אבל בתקופה הזאת,

כל רסיס של אור וגומת חן של חיוך- שווה מיליונים.


אז שעת בוקר
מים דלי ומגב.
ובשעת צהריים,
זוג מאוהב.

הלכנו יחד שנינו
חובקים חזק ידיים
מהלכים על חבל דק
של רגשות ועצבים

וששאלתי אותו
אם עדיף לחיות בשניים
הוא חייך ואז אמר לי
שאהבה היא טעם לחיים.

פסענו אל תוך השקיעה
כשבראשי שאלה מעצבנת
אולי תהיה לו תשובה,
אם אהבת נצחים קיימת?

הוא חזר על דבריי בשנית:
"שאלת על אהבה לנצח"?
הוא חשב ואז ענה
אמר "אולי" ותיקן ל"בטח".

אצבעותיו החלו בשיערי לגעת
כשהוא מפנה את השאלה אליי,
כנראה גם הוא רוצה לדעת.
אהבת נצחים ?? יש, אולי ...

"אם ישנה אהבה כזאת אהובי
אז היא בטח איתך,
אם ישנה אהבה כזאת,
אני רוצה בה.
אבל אם אינה ...
אז אני לא רוצה לדעת."

אה כן,
יש לי מילת בטחון.

אני לא נוהגת לשתף בקטעים על המשפחה שלי, אבל ...

אתמול אבא חזר מחוץ לארץ, זה נכון שדברנו כל יום בפון ועדיין, כולנו בארץ התגעגענו נורא.

אבא תמיד אחראי בלפנק אותנו בכל השטויות בעולם, במכשירים הכי מתקדמים, בבשמים שאנחנו אוהבות

ובפרסים שהוא תמיד מקבל במשחקים כאלו שצריך לפגוע עם החץ בבלונים, נו טוב, הוא ידוע בשטויות שלו

וגם בחובה שלו לנצח, אז הוא ניצח וזכה בכריות של באגס באני, יופי אבא!

גם אמא קיבלה ממנו מתנות, היא קיבלה בושם ודבר כזה מיוחד מפרחים כחולים, לכו תבינו הורים גרושים.

אני מעריצה אותם על כל זה. על החברות והדאגה אחד לשניה למרות הפרידה בינהם,

מעבר לגידול שלנו שהם נתנו ונותנים הכל,

הם תמיד התנהגו כבני אדם אחד לשניה, וזה תמיד מרגש אותי לדעת שדווקא אלו, הנשמות האלו, אלו ההורים שלי.

בשישי אמא בישלה לנו את האוכל שאנחנו הכי אוהבות ועשתה ניקיונות בזמן שיצאנו מהבית כדי שלא נפריע לה,

היא מרעיפה עלינו כל כך הרבה אהבה דאגה וקבלה, שאי אפשר לא להעריץ אותה כאמא, כחברה וכאהובה.

אחותי בשנים האחרונות נהייתה החברה הכי טובה שלי, היא יודעת עליי הכל הכל, ועוזרת לי תמיד. היא גם אף פעם לא שוכחת

להדליק לי את הדוד, להתקשר כל בוקר ולבדוק איך אני, להכין לי עוגה למסיבה אם אני ממהרת

ופשוט להיות עבורי כל הזמן. היא בכלל אחותי הקטנה, אבל בזמן האחרון עם כל הדאגה שלה, הכל התבלבל לי.

העסק היה עליי בשבועות האחרונות והייתי צריכה להוסיף עוד כמה שעות לכל יממה על מנת להספיק הכל,

למזלי היה לי את מאסטר שהושיט את שתי הידיים לעזור, הוא בא ונתן מעצמו עבורי יותר משחשבתי שאפשר לאחל לעצמי.

הוא פשוט בא, על חשבון יום עבודה שלו, לא לסשן, לא לקשקש מילים, לא קשור למציצות או סקס או ספנקים,

אלא נטו לעזור לי, לדאוג שאצליח, הכי טבעי, הכי חברי ובהמון אהבה ואכפתיות,

גיליתי כמה חשוב לו שאצליח לעבור את זה בצורה הכי טובה והוא מאד עזר לי, כמאסטר וכחבר, הוא היה בשבילי.

על הדרך עשינו גם את חגיגות השלוש שנים שלנו שבטח כבר חפרנו לכם עליהן,

ואז בדיוק נכנסה השנה החדשה ובחיוכים גדולים יצאנו למסיבה מדליקה ורקדנו ואהבנו ומאסטר שר לי שירים באוזן

בעודו מחבק אותי חזק ומביט לי עמוק בעיניים. הוא גם לא שכח לכעוס עליי מתי שהיה צריך אבל זכר שאחרי שיטת המקל והגזר

חשוב גם לתת לי חיבוק חזק ונשיקה רטובה פור-אבר.

לפעמים אני באמת רוצה להגיד תודה על כל הטוב הזה שזכיתי לו, על החממה שאני נמצאת בה, על אמא שיודעת הכל ואוהבת

בלי תנאים ונמצאת בכל הימים. על אבא שיודע לאהוב בדרך המיוחדת שלו ומלמד אותי על החיים ואנשים טובים ורעים ותמיד מזכיר

שיש לי את כל הזמן בעולם, לעשות מה שטוב לי, ושהוא עומד מאחוריי תמיד על הבחירות שלי, גם אמא כזו. תמיד שם. תודה

על אחותי שהיא החברה הכי טובה ויודעת עליי הכל ומייעצת ותומכת ואפילו לא מתביישת להגיד לי "ראיתי מה יש לך על התחת".

תודה על מקום העבודה שהוא חצי שלי ונותן לי להיות הכי עצמאית מכל הבחינות בעולם, תודה על כך שהיתה לי הזכות להכיר את מאסטר

ולמצוא את השותף הכי הכי מקסים בעולם שהפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי הרגילים ומחיי האהבה והסקס שלי. להודות גם על

קורת גג חמה וסבתא פולניה שהיא כל עולמי ומלמדת אותי תמיד דרך ארץ ועל דאגה ואהבה אין סופית ועל כמה אני חלק גדול בחיים שלה.

תודה גם על חברים שהם מעל להכל חברים, ישרים כנים ונמצאים שם, הם הפכו את העולם וכולם הושיטו יד בכל זמן שהיינו צריכים.

תודה על הדברים הקטנים והגדולים, על השמש הזורחת והגשם שיורד, תודה על טל של בוקר, ועל צל הירח בלילה.

צריך להגיד תודה גם שטוב והכל בסדר, אז תודה והכל בסדר. משפחלולי ולמאסטרולי ולחבר'ה המקסימים שמסביב. פשוט תודה.

שבוע של טוב ושקט היכן שצריך.

אז מה היה לנו?

כשהגעתי למאסטר בערב פניו לבשו את המבט הקר והמנפנף הזה שלו,

"היי כלבה", הוא זרק ואפילו לא הרים את הראש להביט עליי. מבט קר ותחושה מצמררת.

אני השתדלתי להשאר "קולית" אבל המבט הזה מפיל אותי מנטאלית, אני פשוט לא עומדת בזה.

ככה מאסטר יודע שהוא מזמין את הבכי שלי, כאב גדול שאני לא מצליחה להשאר אדישה אליו.

אני תמיד מבינה שכנראה לא הייתי בסדר ואולי זה מאוחר מדיי אבל אסור לי לוותר לעצמי עכשיו,

זה הזמן לציית בלי לעשות שטויות, לרצות אותו ולנטרל רגשות.

אז עשיתי ככה, צייתתי להוראות שניתנו לי קודם לכן וניסיתי להתקרב,

ניסיתי לחמם את האווירה לפני שאני בעצמי מתקררת ושולחת דמעות חמות ומבט שבור.

היחס הקר הזה הוזמן בגללי, למדתי להרים את האצבע, להוריד את הראש ולהגיד: " סליחה מאסטר, טעיתי".

תוך כדי שהוא לא מביט בי בכלל הייתי צריכה לבצע את ההוראות, זה שרף וכאב אבל בצעתי,

מאסטר נכנס לחדר בשלב מסויים, לא חיבק ולא נישק וזה כאב עוד יותר, הוא בא לקחת מה שרצה,

עשינו מה שעשינו, ככה בלי הרבה דיבורים ומישמושים, לקח ממני והתלבש.

התלבשתי גם אני מהר כאילו בורחת מהסיטואציה הזאת, אני מודה שקצת קשה לי להרגיש ככה. +

כשעלינו על הרכב המצב כבר היה מתוקן, התנשקנו ונגענו ועשינו מישמושים.

במסיבה כל אחד מאיתנו לבש חולצה משלימה לשני, על החולצה שלו היה חץ מכוון שאמר שהוא עם הכלבה הזאת,

הכלבה הזאת היא אני, יצא לנו גם להתלבש יחד, זה תיאר את המצב בנינו, השלם הוא הביחד וכל השאר לא חשוב,

כל הערב הוא שמר עליי צמודה, אפילו החזקתי לו את ה _ _ _ בזמן שהוא עלה לשירותים.

אחר כך הוא שם אותי קצת באיזה כלוב מגניב ולא פספס כשגבר אחר התקרב,

הוא חש מייד באי נוחות שלי והוציא אותי משם. שנינו מגיבים דומה לסיטואציות שונות אז זה מקל עלינו מאד.

אתמול הוצלפתי וחטפתי רק בגלל המישמושים שלי, סעמק אני אף פעם לא לומדת שביצים זה איבר נורא נורא רגיש.

כל הערב רקדנו בלי סוף עד שנשארתי כמו איזה בובה מפורקת, כשהגענו הביתה דחינו סיפוקים מרוב עייפות ונפלנו לישון,

העייפות הזאת ניצחה אותנו,

אבל החום בלב גרם לנו להרגיש מסופקים לאללה. כי מה צריך יותר בעצם ..?

שבת שלום לכל המישמושונים שלי }{

הבוקר,

לאחר שלגמתי אותך וינקתי ונגסתי שוב ושוב

וגם אחרי שעבדנו קצת ביחד כמו צוות פועלים,

עשיתי למאסטר סשן נחמד באוטו בלי להתכוון בכלל,

כל עוד אני הנהגת-

הוא בסשן תמידי וזה נורא מצחיק,

נשים לא יודעות לנהוג? אתה כנראה צודק מאסטר,

אבל תתנחם בייבי שלי, גם גברים לא ממש יודעים לנהוג והם גם פחות זהירים.

בכל אופן, נורא נהניתי לנסות להוכיח לו שאני קצת יודעת לנהוג, אבל בעיקר נהניתי ליישם ולהוכיח

את הקורדינאציה שלי, אני יכולה גם לנהוג וגם למשמש אותו באותו הזמן.

הוכחתי לו, אני חושבת שהוכחתי, זה היה מישמוש נעים ומעמיד כזה.

אבל עצרתי ברגע שהוא תפס לי את היד, עיקם וחייך חיוך רשעי,

"לולי, את מסתבכת ...".

אז וואלה, הסתבכתי קצת וחטפתי סשן פומבי משפיל ולא נעים עם בובת מין ג'ינגית.

אבל כל זה היה שווה,

רק בשביל לראות את החיוך שלך,

זה שאני אוהבת, זה שאתה כל כך יפה בו,

אותו חיוך שנותן לי את הכוחות לחייך בעצמי.

מישמוש נעים חבר'ה.