האירוע של אתמול היה שמייח, תוסס ופיצוצי. היה פשוט כייף לראות את כולכם.
בין מזמוזי טוסיק לצלב וקשירות ועוגות והצלפות וצחוקים וריקודים ואלכוהול,
בין התערבויות בין מאסטרים לשפחות ועונשים של ירידות ובלאגנים שלמים,
מאסטר לחץ עליי למהר ולפתוח את הדלת של החדר הקטן והמואר בטענה שהמתנה שלי מחכה שם.
חיכה לי שם מישהו, יא אלוהים. מאסטר אמר שזאת המתנה לשלוש שנים. זיון עם מישהו אחר.
החלפתי צבעים ונפלט לי בקול רם מה שתכננתי להגיד בלב " אין מצב מותק, אני לא בקטע!".
פתחתי את הדלת בזהירות וראיתי אותו שוכב, ג'ינגי כזה, עם זין עומד. חמוד אבל לא הקטע שלי,
טוב נו, דיי עם הרמזים, מאסטר קנה לי בובת מין ג'ינגית. איזה פאדיחה.
מהר מהר הוצאתי לה את האוויר ונפטרתי מהעניין הזה. באותה הנשימה גם לי היתה מתנה כזאת של שעשוע,
מין אפרוחה כזאת מתוקה שמאסטר יגדל מעכשיו, "אפרוחה בכל מקום".
האירוע אצל צוות הסטובידו היה מדהים, אנשים של אהבה כאלו, עיניים טובות, לבבות רחבים, לא היינו צריכים יותר.
עצרנו רגע והרמנו כוסית לחיים, כולם הביטו בנו, הרצנו ככה בשרשרת מלא חוויות שאף אחד לא שכח,
מאסטר קנה לי מתנה מדהימה, אבל המתנה הכי מדהימה כבר נמצאת איתי שלום שנים, וזאת הנפש שלו, והלב שלו
שתמיד מלאים באהבה ורכות אליי. על אף ולמרות כל הקשיחות והחספוס והקודים הקשים שעושים לי חיים קשים,
הנפשות שלנו מסתדרות מצויין ומשלימות האחת את השניה. זה לא משהו שאפשר להסביר במילים,
הקליק בנינו היה ראשוני ועד היום זה ככה בנינו, החיבור הזה הוא המתנה הכי גדולה שיכלנו לקבל.
מדיי פעם הבטתי מסביב, לראות שלא רק אנחנו כל כך נהנים, ראיתי מסביבי זוגות זוגות וכל אחד עשה
מה בראש שלו, סך הכל? כשחושבים על זה? כולם סוטים. אף אחד לא עשה משהו שנחשב נורמלי 😄
ואתה, מאסטר שלי ואהוב וחבר ושותף להכל, תודה לך על ה 3 שנים המטריפות האלו, על מסע של אהבה כוח ואושר,
תודה על היותך האור שלי כל בוקר, והפנס ברגעי חשיכה, תודה על הידיים שיודעים להצליף כל כך חזק ולחבק באותו החוזק,
תודה על היכולת לקבל ולהכיל אותי על אף העקשנות שלי והשטויות שבדרך,
תודה על הרצון להפתח ולשתף אותי בכל, לסמוך עליי בכל רגע ולדעת שאהיה לצידך.
אהבתי אליך גדולה משאפשר לתאר, אוהבת אותך על מי שאתה ועל כל אותם הדברים שהפכת רגיש
אליהם בגלל הדאגה אליי. תודה על החיוך שלך שאני מאושרת. על העיניים האוהבות האלו, על הרצון הזה
להיות לי תמיד. באהבה כזאת גדולה. בקודים קשוחים ובחברות שלא ניתנת להסבר במילים קטנות.
תודה על היותך כל כך מיוחד, כל כך שונה וכל כך איתי. תודה על ערב מוצלח ועל חוויות שאי אפשר לשכוח.
תודה על כל יום בכל שנה של יחד, על כל אותם הדברים שלא מובנים מאליהם אבל מתקיימים מאהבה תמיד,
תודה שהסכמת לצעוד איתי כל כך רחוק, כל כך הדוק, כל כך חזק ואוהב. תודה על היכולת שלך להיות, פשוט להיות.
אני אוהבת אותך ומאחלת לך שוב המון מזל טוב ושנה נוספת וחדשה של דברים טובים וכייף גדול, של אהבה
ללא גבולות, של חיוכים והגשמה, שנה נוספת שהשעמום לא יהיה חלק ממנה, שנה של אתגר ואקשן תמידי, כי ככה זה שאתה
ה"בודילולי". הספר שלנו כבר יצא לאור, זאת המתנה שלי אלייך, באהבה כבוד והערצה.
אני רוצה להודות לכל מי שבא והיה איתנו, תודה שכיבדתם אותנו בנוכחותם ועשיתם לנו חם בלב, המון תודה!
לפני 15 שנים. 27 בדצמבר 2008 בשעה 18:29
