בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא רק בלונדינית

ברדק-לולי. פושעת בחסד עליון.
לפני 16 שנים. 21 בינואר 2008 בשעה 14:06

סקירת האירוע ...

המסיבה היתה עמוסה משהו משהו, אירועי ניו אייג זה דבר שתופס בגלל איכות האנשים.

מיותר לציין שכעת התחת שלי מחליף צבעים, בוער, עולה באש וכל התיישבות על כיסא היא סשן בפני עצמו.
המאסטר הזה קורע לי את התחת וקורע לי את הצורה, ולמרות שאני מתלוננת, אני פשוט חולה עליו.

אחת המלכות האהובות עליי הביאה מן עבד כזה מחו"ל, רמה אחרת משלנו והוא התחפש למשרתת ...
איזה אומץ היה לו , ואיזה תחפושת יפה הוא לבש, ורודה כזאת, כמו שאני אוהבת, וגם היו לו רגליים יפות.

יש איזה עבד חמוד כזה, שהיתה לו יומולדת, דחפו לו על התחת מלא מחטים עם נרות, הדלקנו ושרנו לו מזל טוב.
אחר כך נתנו לו כמה מכות חשמל וזה היה מצחיק נורא, העבד הזה, הוא לא מגלה, אבל הוא חולה על מאסטר שלי נורא.

היתה עוד יומולדת למלכה מקסימה, והיא בכלל עבדה קשה כל הערב, עשתה סשנים בלי הפסקה, מחטים ובלאגן.
הכינו לה עוגות, שרנו לה יומולדת שמח, והיא חגגה שם על האורחים ועשתה שמח. שיהיה במזל טוב ורק אושר ואהבה.

יש לי איזה חברה, לסבית כזאת, ז"א היא דו, אבל כייף לי לקרוא לה לסבית, היא בכלל נעלמה פתאום באמצע המסיבה,
ניסיתי להיות תמימה ולחשוב שהיא תיכף תחזור, שעתיים לקח לה לזונה, ואיזה חיוך היה לה שחזרה, חיוך שמסביר בדיוק היכן היתה.

נגמר הבקרדי בחנויות, אז שתינו כולנו יין וגם וודקה, והאמת שזאת פשלה פשלוחה רצינית,
מאסטר שלי שתה יין שלא ממש דגדג לו, החנויות היה שדודות ובלי בקרדי, וכולנו אכלנו אותה.

לבשתי מן בגד רשת בצבע לבן, זה היה לא כל כך נוח , נראה לי שהיה עדיף להיות ערומה.
גמככה עם הבגד הזה ובלעדיו זה נראה קצת ערום - אני והרעיונות שלי, חסרי מימוש כאלה.

באו מלא אנשים חדשים שהם בעצם חברים ישנים ששמחנו לראות שוב.
לפעמים זה ממש מרגיש כמו איחוד מחדש, לבנות את הכל - צעד צעד, נבון יותר.

חברה טובה שלי לא יכלה להגיע, היא היתה חסרה לי. נוכחות שלה חשובה לי.
פעם הבאה אני אתפוס אותה מהשערות ואביא אותה אלינו, רק ככה היא מבינה.

מאסטר נתן לי משהו ביום שישי. כי לדעתו אני צריכה וכדאי שיהיה לי.
הוא דואג לי, ולא רק שדואג לי נורא, הוא ממש שם לב לפרטים הקטנים.

מאסטר נותן לי מתנות ורודות ולפעמים גם מצרף משפט אחד ממיס, אני בתמורה, עושה טובות הנאה - לשנינו.
אני יודעת שהפרטים הקטנים הם אלו שמרכיבים את התמונה הגדולה, וזה חשוב . ככה בעצם נוצרת התמונה המדהימה שלנו.

אתמול, בשלב מסויים התעייפתי, כן כן, גם בלונדיניות חצי ערומות מתעייפות לפעמים,
אז הנחתי על מאסטר את הראש בעדינות , הקשבתי לפעימות הלב שלו ועצמתי עיניים.

משם אני כבר לא זוכרת כל כך מה היה, חוצמזה שראיתי בזווית העין איזה גבר מניח גם את הראש על מאסטר.
בהתחלה חשבתי שגם הוא מאוהב במאסטר, אבל הגבר ההוא, פשוט היה שתוי מדיי כנראה ... אויש שיהיה בריא.

מאסטר מאסטר מאסטר אני אוהבת אותך בלי גבולות בכלל - סאבית חסרת עמוד שדרה שכמותי.

היתה מסיבה משובחת, והיה נורא כייף בשישי, תודה על השוקולד לאיש השופינג הידוע, ותודה לכם כולכם.

כעת אני מושבתת לימים הקרובים וגם בזה אני אשמה, בכיתי שלא מתעללים לי, ונתנו לי בראש.

אז עקב בעיות טכניות של תחת שחור, קצת קשה לי לשבת פה - הכלבה מושבתת ליום וחצי ...

בנתיים תהנו בלעדיי , תעשו חיים ותחשבו עליי. תחת מושבת, יאו איזה באסה

לפני 16 שנים. 17 בינואר 2008 בשעה 19:49

חברה שלי הזונה מספרת לי שכואב לה בכוס. דוקטורינה לולה אמורה לפתור גם את זה, הבנתם? יופי.

אז הסברתי לה בעדינות שככה זה שהמאסטר שלך מבקר ומשחק קצת בתוכך, אין ממש מה לעשות.

היא חייכה אליי בתמימות, היא כאילו תמימה הזונה, היא רק שוכחת שאני יודעת שהיא פיתתה אותו ...

עם שמלמלה קצרה נוצצת ושקופה, אז מה ציפית מה?! שלא יקפוץ עלייך ויקרע לך תצורה?!



אוח, אני כל כך מזדהה איתה עד רמה כזאת שגם הכוס שלי מתחיל לדגדג.

שיהיה לה לבריאות לחברה שלי, וואלה, אני חושבת שמגיע לה לקבל בראש מהמאסטר שלה,

היא הרי נהנית מזה נורא, לקבל גם מפה וגם משם, מקדימה מאחורה, אז שתהנה מהתוצאות.



ועכשיו,

אני בעצם שואלת את עצמי מתי תורי שיכאב לי ככה בכוס, ככה כמו שמאסטר שלי יודע.

גם כי אני כבר נורא רעבה לאיזה משהו שידגדג לי שם למטה או למעלה או גם וגם וגם.

וגם כי יש רצון פרוץ כזה להרגיש את זה חזק, מנטלי ובעיקר בעיקר קורע חד ואינטימי בנינו.



לפעמים אני מרגישה כמו ילדה בלי סוף, כל הזמן משייטת קדימה בלי לנוח,

אני חושבת שזה בריא להיות קצת רעבה, כי ככה בעצם, נשאר הטעם לעוד ...

אני גם חושבת שזה לא בריא להיות מורעבת, כי בעצם זה עושה לנו רע, בטן מקרקרת.



לחברה שלי כואב בכוס, טוב נו, אני כאילו ארחם עלייה ...

אבל תאמת? כן כן שיכאב לה שם, הזונה הזאת, היא הרי נהנית.

כל אחת מקבלת את המנה שלה , והמנה שלי מתקרבת מאד מאד.



ועכשיו ... תעשו טובה ותרחמו עליי, כי לי ב נ ת י י ם לא כואב בכוס. אח אח , איזה זין.


לפני 16 שנים. 5 בינואר 2008 בשעה 18:39

לא.

לא ידענו אם לקרוא לילד בשמו או לא כי רצינו להשאר עם הטוהר המוכר שלנו, רצינו להצליח.
זרקנו הודעה פה וקצת שם, היו שהגיבו, היו שצחקו, היו שלעגו, היו שהרימו גבה, היו שפקפקו.

אבל אנחנו, אנחנו האמנו. התעלמנו מכל הליכלוך. לא התעסקו ברפש, אין בידנו לשנות צורת התנהגות ואנשים.

השתדלנו לא ליצור תחרות, לא לפגוע באירועים אחרים, שמרנו על ידינו נקיות.
בחרנו את האנשים בצורה סלקטיבית נורא, הקפדנו לדייק ולא פחדנו לסרב איפה שלא התאים.

האנשים לא נבחרו לפי דרס קוד וגם לא לפי ניק בכלוב, אלה לפי מי שהם באמת, בעסק או לא.

וככה זה עלה לאוויר בשקט בשקט, בלי רעש מיותר, בלי צלצולים. וככה זה הצליח.
ייתכן וחלקכם לא מבינים על מה אני מדברת בכלל, אבל אני מקווה שבקרוב גם אתם תיהיו חלק.

ההתארגנויות מתחילות לקום, יש את המארגנים, ויש אנשים שהופכים להיות ממש חלק מכל האירועים האלו,
אנשים שבלעדיהם זה לא יצליח, זה לא יעבוד, זה לא יהיה אמיתי כמו שזה, זה לא יהיה שמח כמו שזה, מדובר באיכות.

ואלו הם בעצם אתם , אלו שהיו איתנו, שחגגו, שסישנו, שעשו בלאגן, אלה שאכלו, שצחקו , ששתו, שמצצו ומיצו .
אלו שהיו שם. שהגיעו בשמחה ובכל מחיר. והרי שלא באמת נגבה מחיר. אבל אלו שעשו מאמץ להגיע, מברכת אתכם.

יש זוג שאנחנו חייבים להם תודה גדולה,

במהלך כל השבוע היינו דיי צמודים אליהם והיה לנו עונג צרוף "לעשות איתם עסקים".
הרי שאין מדובר פה בעסק באמת, רק הכרות שנעשית רציפה וחברות שנרקמת על בטוח.

אז לכם, סטואי וארז, שולחים לכם תודה ענקית על כל השבוע הזה, אתם מקסימים ונעימים לנו.

היתה שתייה, והיה מסאג', היו סשנים בכל פינה ובכל רמה, היה גם אוכל נשנושים, היו שולטות ונשלטים,
שטויות לרוב, צחוקים בכל קומה, נשלט שחטף ועשה מהומה, היה את לירון שעזר לי המון, והיו עוד רבים וטובים.

כולם נבחרו בפינצטה, ממש אחד אחד, וזה מה שעשה את האירוע לכל כך משובח איכותי ומיוחד.

תודה לבחורציק שהלך להביא לנו עוד בקרדי ותודה להוא שהתאמץ נורא לענג כפות רגליים ,
תודה גם להוא שפינק במסאג כל אחת, תודה להוא שהספניק ל"שפתיים קפואות" והראה לה מזה ידיים של גבר.

תודה למלכה המקסימה עם המחטים, וגם להיא שסומנה באלכוהול ואש,
תודה לסאב "המתגרה" ולשולטת המקסימה שלו, ותודה לזוג שישב ליד שולחן השתייה בשקט בשקט.

תודה גם לבלונדינית ולבן זוגה שהגיעו באיחור כי עף להם צמיג, עף צמיד אה?!.
ותודה גם לורודה שהגיעה בצייתנות לאחר שקיבלה הודעה פשוטה : "בואי!" . מסאבדומית מפחידה שכמותי.

תודה גם לשולטת האהובה עליי שהגיעה עם פשושה היישר מהצפון הרחוק,
ותודה לבחורציק המקסים והדאגן, שהוא גם חבר וגם אדון ולהפך, רמז עבה.

תודה להיא "שברחה" מהר כי אדונה הפתיע וחיכה לה למטה,
תודה להוא, הוא האמיתי ואנוצקה שלו עם הפשטידה הטעימה.

אה, ותודה גם לספנקי, כבר אמרתי? שאני מתה עליה הכי בעולם.

תודה גם למצחיקול שעזר לי לעלות ולרדת במדרגות
אה, וגם יצא איתי לרחוב לחפש קיוסק לבקרדי של מאסטר.

תודה גם לבחורציק שמתכנן על אחותי או על בת דודה שלי, אוי ואבוי לך בכלל.
תודה גם לזוג המקסים עם 4 ג'יגה מאחורה, וגם לילדת הכח המקסימה ובן זוגה.

ותודה גם לך, שיר כאב, ילדת היומולדת . המון מזל טוב מאיתנו פושעת קטנה וצעירה.

תודה לכולכם, היה נעים להכיר לעומק, עמוק ועמוק יותר.
אתם לא מאכזבים בכלל, ועשיתם לנו חם ושמח בלב. כייף שאתם איתנו.

האלכוהול האלכוהול טשטש לי את המוח בכלל בלי לשאול,
אבל לפי הסימנים בטוסיק, אפשר להבין שבהחלט חטפתי בגדול, ולא ממש ריחמו עליי. מאסטר נתן לי בראש ובתחת ובכל מקום אפשרי.

מאסטר אוצר, תודה ...

הסתובבתי המון, דאגתי, ועשיתי בלאגן. היה חשוב שהכל יתקתק לעניין.

הבטתי בך לאורך כל הערב, על המבט בפנייך, על האור בענייך, על השפתיים המחוייכות.
שמעתי אותך בכל מקום שהיית, קשובה אלייך ממרחקים, הבטתי בזוית העין לראות שאתה בסדר.

לא משנה בכלל אם אתה היית בקומה למטה ואני למעלה, הערנות שלי אלייך לצרכייך ולהוראותייך כבשו את המרחק.
בהיתי בכמויות השתייה שזלגו לשפתייך, יא רבאק, בקבוק בקרדי שלם הפלת. ועדיין, נשארת לעמוד על הרגליים בלי להתבלבל.

ראיתי הכל אוצר, ראיתי אותך, ראיתי כמה גאווה יש בך על מה שהרמנו. ראיתי שאתה סוף סוף מוצא את עצמך בתוך מה שרצית.
ראיתי, ואהבתי את שרואות עיניי. עקבתי בשקט אחר רחשיי ליבך, ושמעתי מה מתחולל בתוכך, שמעתי דרך השתיקות הנסתרות.

השבוע הזה היה מיוחד בשבילנו באופן אישי, אלו דברים שלא נאמרים במילים, אלא דווקא בשתיקות ובחיוכים שלנו אחד לשנייה.

גם הערב הזה איתת את אותותיו, השלמות פוסעת בדרכינו. עוטפת אותנו בחוטי משי. וזה כל כך מורגש, וכמה שלווה יש שם.
העיניים מדברות ממרחקים, אנחנו כאילו לעולם לא נפרדים, אתה תמיד רואה אותי, ואני לעולם לא מפספסת אותך. גם שיש המולה.

הערנות שלך אליי פשוט הדהימה אותי. גם הפעם,
בכלל לא משנה כמה שתית וכמה רעש יש. כשאתה שומע את הקול שלי, אתה ישר מסתובב לראות אם אני בסדר,

ואז במהירות הבזק מגיעה הצעקה :" לולייייייייייי ... הכל בסדר שם ?! "
אח, אתה לא מבין כמה אתה יקר לי וכמה אוהבת אותך מאסטר אוצר, חתיך ומעלף שלצידי.

וואלה, באופן אישי, מאד נהניתי הערב הזה, צחקתי המון, כמו שלא צחקתי כבר הרבה זמן.
הכל היה כל כך פתוח, אנשים טובים ומקסימים , ראש טוב, חברים חברות ובעיקר, בעיקר ב ד ס מ.

פאקינג בדסמ כהילכתו. אה ... וגם היה שם את ספנקי, שהגיעה למרות הכל , ואני אוהבת אותה, כבר אמרתי את זה?!?!?!.

זייהו, עכשיו רק נשאר לנוח קצת מכל הבלאגן,
ואחרי שננוח, נתכנן לאט ובקפידה את האירועים הבאים.

היה נפלא, שבת שלום יקרים ויקרות.
ושהשמחה שעל פניכם תחרט שם לעד.

ממני בחום, לולי.

לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 21:55

יא אולוהים איזה שנה עברה לה כאן.
שנה שעשתה לי בית ספר והוציאה ממני את כל המיץ והנשמה,
שנה שבה עוד לא נרשמתי ללימודים, עוד לא התחתנתי או עשיתי ילדים, ובכל זאת, זאת שנה שנחרטה לי עמוק בלב.

אז מה היה לנו כאן?
שהיתי שעות נוספות בבית ספר של החיים, למדתי על חברויות, אהבות, אנשים ובעיקר נחשים.
נעקצתי ורבאק זה כאב נורא , אבל למדתי לשרוד, למדתי להאמין באנשים שלצידי, למדתי להעזר ולקום.

זאת היתה שנה עמוסה רגשית . הכי עמוסה שהיתה לי אי פעם. נעתי בין צחוק אושר לדמעות הלוך וחזור.
לא יכולה להגיד שממש השתניתי, נשארתי אותה ברדקיסטית פעלולית שעושה צרות מדיי פעם, אבל הכל בנחת.

מאסטר, הוא עומד בקצב שלי, וזה נותן לי את הכח להמשיך להתפרע איתו ולצידו, רק מה? הפעם הוא מסכים לי.
כלבונת שלו כל הזמן, ברגעי משבר הפכתי לגורה, וברגעי השיא, הייתי מלכה שבכלל רוצה רק את מאסטר כל היום.

לאורך כל הדרך וכל השנה,
הרמתי את הראש בגאווה וידעתי מי אני ולאן אני פוסעת,
בחרתי נכון את האדם שלצידי, התעקשתי ודפקתי את הראש בקיר לא פעם, לא מוותרת.

ועכשיו שצריך לסכם שנה,
אני פתאום קולטת כמה המקום הזה חזק ונכון, כמה רחוק הגעתי.
או יותר נכון, אם אדייק, כמה רחוק הגענו, שנינו ביחד. במרץ ובאהבה.

אני אקצר במילים כי השעון פה רץ ומראה שעוד כמה דקות השנה חולפת,
מאסטר שונא שאני מאחרת ואין לי עניין לדפוק איחור אופנתי לשנת 2008,

אז בקצרה,

ספנקי, יא חברה טובה שלי, אני אוהבת אותך המון המונים ותודה על הכל מהכל והכל אהובתי }{ .
מיס טורי, כן כן את,, זאת השורה שמוקדשת בשבילך, שנה טובה כוסית, מתה עלייך.

בולה שלי, אחותי הקטנה והמעלפת שאני חולה לה על התחת,
אני רוצה לאחל לך את השנה הכי מדהימה שקיימת בעולם, אני אוהבת אותך, יותר ממה שאת מסוגלת לתאר ולהבין.

מאסטר, צופ צופ, איש אהוב ויקר שלי, תודה לך על כל השנה שחלפה לה, תודה על כל הרגעים החיוכים הניצוצות,
תודה שהיית, שאהבת בלי פשרות והאמנת בי לאורך כל הדרך. תודה על החיבוק, על הסטירה, ועל הדרך שהובלת אותי.
תודה שגרמת לי לסמוך , להאמין בעיניים עצומות. תודה . אוהבת אותך עד אין קץ, והשאר כבר נאמר בדביקות בנינו.

לכם יקרים ויקרות,
חברים קרובים, אנשים טובים וזוגות מקסימים,
שתהיה לכם שנה נפלאה, בדיוק השנה שאתם מבקשים לעצמכם.
וממני אישית מאחלת בריאות אושר הגשמה התפתחות אישית והמון המונים של אהבה, תקשורת ויחסים טובים.


ולך,
שנת 2007,
טוב שבאת וטוב שנגמרת.

כעת,
ברוכה הבאה לך שנת 2008 ...
מבטיחים כולנו להתנהג איתך יפה.

שנה אזרחית טובה לכולם,

ממני באהבה, לולי

לפני 16 שנים. 21 בדצמבר 2007 בשעה 11:34



הפרפרים כבשו כל פינה בבטן וחגיגות השנתיים שלנו נחגגו אתמול בגדול.


זה היה האירוע שלנו,

בהחלט אירוע גדול ומכובד, שסימל קשר חזק והדוק ומערכת בדסמית חלומית.

אנוצקה בלאגנוצקה נתנה לי יד והכל דפק כמו שעון . עוד סאבית אחת כמונו ומת העולם.


הסלקציה היתה קשה וקפדנית . כן כן, בחרנו בפינצטה, ולא, לא התפשרנו על איכות, והאמת? זה הוכיח את עצמו לגמרי.


6 שעות שלמות חגגנו בלי הפסקה,

6 שעות של דיבורים קשקושים וצחוקים עד שכואבת הבטן , סשנים עד שהעור כבר מתחיל לבכות ושולח איתותיו,

ריקודים על השולחנות, מוזיקה בכל צבעי הקשת, אלכוהול אלכוהול אלכוהול, ונשנושים מכל טוב, יאללה לבריאות .


וואלה, משמח לדעת שעוד אפשר להרים אירועים כאלו, שזה בכלל עובד, ושיש כזה דבר שנקרא ה"גרעין הקשה" .

זה היה אירוע ללא פשרות בכלל, בערך כמו המערכת בין מאסטר לביני, והשמחה שהיתה שם, סמלה אותנו בגאווה.


מאסטר נתן לי מתנה יפייפיה, זה כמובן בנוסף ל 730 יום, שכל יום כזה, הוא מתנה ענקית.

ואני, קלעתי עם המתנה שלי בול, בול בול, זין, אשכים, סתאם סתאם.


אנחנו נהנינו כל כך שרק החיוכים שלנו הסגירו אותנו לגמרי,

כשהגיע הרגע ללכת הביתה .... הייתי צריכה לסחוב את מאסטר על הגב, כי הוא כבר היה ג-מ-ו-ר.

מי אמר שקל להיות סאבית אה?,

האמת, בשיא הכנות? נורא כייף לי להיות סאבית, זאת תחושה עם סיפוק אדיר ואני מרגישה כל כך ... כל כך שלמה עם זה.

בכלל, אני מרגישה שגם בתור יש לי מלא כח ועוצמה, זה כנראה בגלל החיבור המדהים עם מאסטר, שנותן לי לגדול בנחת.


זייהו, המסיבה הזאת היתה אחת המסיבות הכי טובות שהיו לי בזמן האחרון, ולא, לא כי אני משוחדת.

חגגנו שנתיים בכבוד, בסביבת חברים טובים , בחברה בדסמית, חמה ונעימה.

אה אה אה, שכחתי לספר לכם, מאסטר כבר לא "מומלץ" למאסטר , הוא כבר מאסטר מהולל שעבר מכשולים ומבוכים.

התואר הזה מגיע לו בגאווה ענקית, וואלה? מורידה בפניו את הכובע, הוא זה בדיוק מה שחיפשתי, אבל שש ... לא לגלות.



כעת אדי האלכוהול מתחילים לפרוח מהראש ונשארת בלב רק השמחה, שמחה כזאת שאי אפשר למחוק, שמחה אמיתית.

אני עדיין מתרגשת, כי אתם יודעים ... שנתיים של מערכת בדסמית, זה דבר גדול, מכובד, ובכלל לא פשוט לפעמים.

אני שבעה, שבעה ומאושרת.


ואתם חברים, תודה תודה תודה.

אין לי יכולת להסביר לכם עד כמה נהניתי איתכם, כמה שמחה שאתם אלו שהיו סביבנו, כמה נהניתי מכם.

אני יודעת שבחרתי אתכם נכון, בפינצטה, אבל נכון, ואתם הייתם נפלאים אחד אחד, כל אחד נתן צבע וטעם - אז תודה.


יאללה, אחרי שהרמנו כוסית ועשינו כל כך הרבה בלאגן,

תביאו לי נשיקה ותנו לי להכנס לתוך זרועותיו של מאסטר ...

הוא הבטיח לטפל ולהרגיע לי את התחת , יא אלוהים, איזה יצירת אומנות הוא צייר שם ...

לפני 16 שנים. 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:39

כבר כמה שבועות שאני מחפשת וילה שתיהיה רק שלי וגם קצת של מאסטר - ללילה אחד.
כמובן, שלולי שכמותי לא מסתפקת בכל וילה, ויש עדיפות ברורה לפנטהאוז אי שם בקיסריה.
מעבר לאלו, יהיה נחמד אם תיהיה שם גם בריכה או לפחות ג'קוזי חמים ואפשרות להכנסת אורחים.

להיות גם פנטזיונרית גם עקשנית וגם לא מתפשרת , זה אחד פלוס שניים וזה נורא ואיום.
אולי הגיע הזמן להודות שהפנטזיות שלי לפעמים קצת גדולות עליי, אבל הכל שטויות, אבא הבטיח שיהיה לי הכל והוא תמיד מקיים 😄

אז בדקה ה-90 נשלחו אליי זוג מלאכים וביחד עלה רעיון אטרקטיבי ובר ביצוע.
הרי ברור שהכל ברגע האחרון, אבל למי אכפת בכלל?! העיקר שהולכים לחגוג,
אני כבר תוססת נורא וזה נראה ממש כמו שטח אש, אז זהירות.

היום,, ה- 18-12-07 היה לי מקום על המטוס שעושה דרכו הרחק ... לתאילנד.

אני ממש שונאת להיות רחוקה ממאסטר ושונאת יותר לא להיות בתאריכים חשובים.
לא ספרתי לו שאני כנראה לא איהיה פה ב 21-12-07 , שזה התאריך הפרטי הכי חשוב שלנו :
התאריך בו כרעתי ברך וזחלתי לקבל את הקולר היקר שאני עונדת ... הלילה בו התחייבתי לעשות מישהו מאושר.

ועכשיו, רק בגלל שיש לי עבודה שמצריכה גם כמה נסיעות לחול אני נעלמת לאיש שלי ביום הכי חשוב.

לחוצה ומאוכזבת, ישבתי וחשבתי מה כבר אני יכולה לעשות כדי לשנות את רוע המזל הזה.
לא ספרתי למאסטר, כי לא רציתי להכניס גם אותו ללחץ וזה גרם לבטן שלי להתהפך,
חיפשתי את המילים הנכונות שיישמעו טוב והתקבלו איכשהוא ...

אבל לפני הכל, לפני שאני נכנעת למזל ביש, הבנתי שאני חייבת לעשות משהו שייתן לי לחבק אותו ביום שלנו.

עשיתי כל מה שצריך, הפעלתי פוליטיקה מחורבנת, ושכנעתי שאין לחץ לטוס לתאילנד דווקא עכשיו וזה היה קשה.

והנה ... אני כאן.
ובכלל לא צריכה לארגן מזוודות.
משום מה הדברים מסתדרים מעצמם ויש לנו כל מה שרצינו.

אז אומנם לא וילה בקיסריה, אבל עדיין איזור השרון, דירה מדהימה ואפילו יש גקוזי .
לכם נשאר להביא בגד ים או אולי סתם חולצה לבנה ... ככה שהיא תרטב, נראה קצת ציצי.
בנים, אתם לא מחוייבים בתחתון לבן, נו ... אתם יודעים, גם עם תחתון שחור נראה איך הקטן עומד לכבודנו.

שולטים ושולטות,
בחייכם, תביאו את הציוד , כמה שיותר, חדיש חד וכואב, אנחנו מאד נשמח.
אל תשכחו להביא גם את הסאבית, שיהיה לכם במי להשוויץ ולעשות פעלולים .

מאסטר ...
לך רק נשאר להגיע, ולהגיד לי מזל טוב כמובן.
אני מתה עלייך כל כך שאתה בכלל לא מבין עד כמה,
ואני הכי גאה ומאושרת להביא לך את האושר ולהיות הכלבונת האוהבת והמופרעת שלך.


יא רבאק,
כבר שנתיים אני מתפקדת כלבה למאסטר.
למה לא סיפרו לי שאני כל כך אהנה מיזה?!

ולמה? למה לעזאזל, אני מתרגשת כל כך עכשיו?!

נסיכת החלומות(נשלטת){BODYGUARD} זה היה שווה מיליונים...

לפני 16 שנים. 6 בדצמבר 2007 בשעה 11:07

כן כן,
אני מכונת טורבו מהסוג החדיש ביותר, לא מתעייפת, לא מתייבשת, לא נחה ולא כדומה,
רק עובדת היטב, משומנת להפליא , כמו מכונה, מרטיבה , מגמרת ומגמירה את מאסטר היקר.

טוב,
אחרי יריית הפתיחה ההומוריסטית הזאת, בואו ניהיה לרגע אחד רציניים.
מוזר אה? אתם לא רגילים לקבל ממני רגעים של הבנה ורצינות, אז הנה לכם, מונולוג.

התחלה ...

מאז שנכנסתי לבדסמ חלפו יומיים שלושה, אבל מי סופר?
מצאתי את דרכי ואת עצמי תחתיו ולצידו של מאסטר מאוד יקר לליבי.
ההתמסרות שלי היתה גם דרך מבוכי הכניעה שלי וזה הגיע לא בקלות בכלל.

לקחו איזה שעה שעתיים עד שבחרתי להתמסר בלב שלם ,
ועברה יממה שלמה עד שבנינו לגמרי את האמון והבטחון בנינו, "על עיוור".

מהיום הראשון שהקולר ישב על צווארי, התחייבתי למאסטר.
מאסטר היה אדוני האמיתי הראשון, האדון היחיד שאהבתי באמת,
אדון שרציתי להעניק לו, שולט שהבין בעיקר לליבי ולא לגופי הענוג.
מאסטר שידע להוביל דרך מבוכי הלב ושהתקשורת בנינו תחגוג ותשעשע.
מישהו שהייתי מוכנה להתגמד שם מולו, מישהו שרציתי לגרום לו לאושר אמיתי,
מישהו שהייתי שמחה להניח בידיו את רצועת השרשרת המנצנצת שלי, שייקח. שיוביל.

נורא נורא התלהבתי.
בדסמ היה נראה לי כמו התגשמות כל הפטנזיות והחלומות שלי,
אולי הוא אפילו נראה לי כמו משחק משופר מדוקים או שש בש.

אבל עם כל הצחוק וההומור, היה ברור לשנינו, שזה לא רק פנטזייה.
הנתינה שלי הגיע עמוק מבפנים, מהנשמה, ברצון לתת, לאהוב ולהיות בלי תנאים.

דרך העיניים שלי,
אפשר לראות עד כמה, עד כמה אני נמצאת ואוהבת.

אוהבת ומעריכה מאד את המקום שמאסטר בחר להעניק לי לצידו,
זה מקום שירקנו דם בשביל להגיע אליו, ואולי זאת הסיבה, שאנחנו כל כך ככה.
ככה ביחד. ככה צמוד. ככה משותף. ככה אוהב. ככה קשוב. ככה ככה. בודילולו שכאלו.

חלף עבר הזמן,
אני מגלה שאני מעניקה מקום מאד מכובד וכבד לבדסמ שלי בחלק הזה של החיים.
זה מזמן כבר לא משחק ילדים וגם לא משחק קלפים שמונחה על ידי אגו מטופש.
זאת מערכת שליטה מאד חדה וברורה, מדוייקת, בלי בלבולים ובלי טעויות.
בדסמ נקי, בדסמ מאהבה, שיתוף, חברות, תקשורת, התמסרות והגשמה.
זה משהו שקיים הרבה מתחת לבגדים, זורם בורידים, עמוק בתוך חדרי הלב.

יש בזה יתרונות ויש בזה חסרונות, כמו בכל דבר כמובן.
אבל החסרונות מתגמדים מול תחושת השלמות והבטחון.
האושר שלי מאיר פינות חשוכות ברגעים אחרים.

כחלק מהאטרקציה שעברתי הערב, גיליתי שדיי השתנתי.
טוב נו, רואים שקצת גדלתי, גם תפיסת העולם שלי נבנית לה,
אפילו היכולת לסמוך על מישהו בעיניים עצומות מתגבשת אצלי יפה.

אז כן,
לוליקה גדלה בתוך הידיים של מאסטר,
ואלו בהחלט ידיים אוהבות ומטפחות בהמון חום אכפתיות והקשבה.
וכן,
לוליקה כבר יודעת לספור לבד עד 6 ולהביא שאגה שלא מביישת אף לביאה,
היא גם אוהבת בכל נשמתה, מתמסרת בכל ליבה, קשובה מאד ורוצה ...
רוצה להשאר במקום המכובד הזה. רוצה להמשיך להרגיש כמו שהיא מרגישה עכשיו.
אה, וכן ...
היא גם יודעת לתפוס פיקוד על עבד,
לתפוס ביצים, להצליף קצת ולצחוק עליו ולא להתייחס אליו בכלל.

אבל אבל אבל ...
אחרי הסשניקו שהיה לנו הלילה בסוויטה שלי ...
הגעתי להבנה שניסיתי להתכחש לה דיי הרבה זמן,

זהו, נגמר.
אני לא יכולה יותר.
לא יכולה לגעת במישהו אחר.
לא יכולה יותר לעמוד מול מישהו אחר,
לא יכולה ללטף מישהו אחר בשום מצב.
גם אם זה חלק מהאטרקציה של מאסטר ושלי,
גם אם זה באישור מלא ומאסטר נוכח וצמוד לידי.
אני לא יכולה יותר. אני בכלל לא מרגישה שם כלום.

יש לי עבד בין הרגליים,
שעושה עבודת לשון לא רעה בכלל, מלקק ומוצץ יופי טופי,
אבל אני לא מצליחה להתרכז בזה ובטח שלא לגמור מהלשון הזאת.
לא לא, כלום לא מעניין לי את הראש, שום דבר בכלל, לא מציצה ולא נעליים.

העיינים שלי כמו מהופנטות עוקבות בעדינות אחר תנועותיו של מאסטר שיושב מחוייך בצד.
דואגת ... בודקת אם הוא נהנה, אם הוא רוצה משהו, צריך משהו , אם הוא בסדר , אם מחוייך ומסופק.

אין אפס, את האושר והשלמות שלי אני שואפת משם, ממנו.
דרך המבטים שלו, דרך החיבוק הלא מתפשר והמילים שהוא לא מהסס להגיד לי.

הדאגה אל מאסטר אמיתית וטהורה.
דאגה בלי הסבר, בלי שליטה ובלי גבולות.
אולי זה פשוט ככה, כי שם הכי נכון ונקי לי,
שם אני מרגישה הכי אמיתי, רק שם, להיות עבורו. להתמזג ביחד.

אם הייתם שואלים אותי לפני שעה על בלעדיות למאסטר שלי,
הייתי אומרת לכם שהוא בלעדי עליי, בלעדיי לגמרי ממש, בלעדי לגוף ולנפש.

הייתי גם חותמת לכם כרכושו הבלעדי של מאסטר, וזה נכון, כי ככה הרגשתי.

אבל היום ,רק אחרי הערב הזה ... אני מבינה מזה אומר.

מזה אומר שמישהו זורם לך בתוך הדם בלי שליטה שלך בכלל,
מזה אומר שאין אופציה לאחר כי כל אופציה אחרת דוחה אותך נורא,
מזה אומר בלעדיות, מזה אומר יחיד מסוגו, מזאת אני ... אני לצידו.

בלעדיות.
זכויות יוצרים.
שיוך, משוייכת, רכושו של.
זה מפחיד לפעמים כמה זה נכון ...
כמה אני נמצאת שם, וכמה מאושרת. שזה ככה.

חנוכה שמח ומואר שיהיה, ניסים אור ואש

לפני 16 שנים. 1 בדצמבר 2007 בשעה 11:05

"יום הכלבה"
ומאסטר בטח יתקן ויאמר: יום המלכה.
אבל לי בכלל לא אכפת כי אני כל כך כלבה וכל כך צייתנית, שזה פשוט לתפארת.

זה התחיל בצהריים כשמאסטר נתן לי לבחור מה בא לי הערב,
הוא סתם שאל אותי, כי הוא הרי ידע מראש שמה שהוא רוצה ומה שאני רוצה - זה בדיוק אותו דבר.

יש בנינו הרמוניה מדהימה אבל את זה אתם כבר יודעים אז אני אמשיך הלאה ...

במהלך חיי הפנטזייה שאני בונה לעצמי מצאתי מקום יפייפיה מושקע ומעוצב שאהבתי נורא.
אני לא בחורה שמתפשרת ואני אפילו דורשת המון,
אבל הסוויטה הזאת, וואי, לא היה בכלל על מה להתלונן.
ידעתי, כן כן ידעתי שאני חייבת לסמן וי על המקום הזה, היה ברור שאני אבקר בו ויהי מה.

לאחר שהחלטנו פה אחד שמוותרים על מסיבות ויוצאים לעשות סשן חם, המוח שלי התחיל לפעול.
התקשרתי מהר למקום המעלף לברר אם יש בכלל מקום להערב, האיש החמוד , "שי" קוראים לו,
היה נחמד מדיי, אולי חרמן מדיי, והשיחה גלשה וגלשה , הוא בחור איטלקי , 3 שנים בארץ, ובן 25 .
"וואלה יופי , אבל שי, אני רוצה סוויטה."
"את רוצה? יש לך.".
"יופי , עכשיו אפשר לשאול את מאסטר,אחזור אלייך עוד מעט .."

באתי בריצה למאסטר, עשיתי פניי כלבה תמימה, כי נורא רציתי שיצליח לי ...
ומאסטר, שמת על השטויות שלי וראה כמעט הכל במהלך חייו היפים,
הביט בי במבט מהורהר ובליבו היה צל של ספק ...
הוא לא היה בטוח שגם הוא התלהב כ"כ מהשגעון השבועי שלי.
אבל, יש לו כלבה כל כך מגוונת ולא משעממת, שסוחפת אותו להרפתאות משהו משהו.

בכל אופן ,
הפעם חשבתי שעדיף מראה עיניים מאשר חפירה במילים ושלחתי למאסטר לינק של המקום.
הוא דווקא אהב, ידעתי שהוא יאהב, אבל זה שהוא אוהב עוד לא אומר שהוא מסכים לי ללכת לשם,
לאחר כמה דקות של שכנועים, מאסטר שלח אותי בחזרה לשי ... לעוד שיחה הזויה,
"שי, תגיד ... אפשר לעשות שם רעש, כאילו ... אתה יודע ...הרבה רעש ?"
"תצרחי כמה שאת רוצה, הקירות מבודדים, שתסיימי לצרוח תקראי לי , אני אביא לך קפה".

הו יופי, עבד לעניין מצאנו לנו.

מאסטר הבין מהר מאד שאני ממש רוצה ללכת לשם, וסיכם את השיחה ב " יאללה הולכים".
יש יש יש, התקשרתי שוב לשי העבד, אמרתי לו שיסגור לי הכל כי אנחנו מגיעים.

כל הדרך לשם, נהגתי ערומה באוטו, רק מעיל ארוך-קצר עטף אותי, ואני לחוצה כמו טמפון.
מאסטר ישב לידי, עשיתי לו עיניים, והוא שם לב באיזו חוסר נוחות אני זזה, זה דווקא שעשע אותו נורא.

ברמזור, הוא היה חייב להבריק והרים לי את קצה המעיל, הכוס שלי בחוץ, חשבתי שאני מתה.
הסתכלתי במראות לראות אם מגיע אוטו, וכן, למזלי המחורבן הגיע ג'יפ, אלוהים .... תסתיר אותי!
" שתי ידיים על ההגה כלבונת..." מאסטר מזכיר לי משפטים של המורה שלי לנהיגה,
ובנתיים, הלב שלי נופל לתחתונים, אבל למי אכפת?! מאסטר מאושר ואני מרטיבה, הכל כשורה.

הגענו, אח יא ראב יא ראב, בית החלומות שלי עומד לנגד עיניי, איך אפשר לקחת את זה הביתה?!

מאסטר לא בזבז זמן והניח אותי על הספה הנוחה שעשו לכבודו וקצת לכבודי,
הוא הפשיט אותי, הנעליים האדומות שלבשתי והגוף הלבן והרך שלי השתקף נורא יפה במראה.

מאסטר תפס אותי, כבש אותי והחל לעשות בי מעשים מגונים וכל העולה על רוחו,
לא, אני בכלל לא מתלוננת, הרגשתי כמו זונת צמרת מדהימה עם הלקוח הכי שווה באיזור.

את ההמשך מאסטר סיפר בבלוג שלו, אז אני לא אאריך בפרטים.
נקשרתי, הפעם נקשרתי טוב טוב, לא יכלתי לזוז בכלל, הייתי מרותקת מדיי.
אפילו את הקולר הוא קשר לי בצורה כזאת שלא אוכל להרים את הראש, מושפלת.
התחת, הידיים, והרגלים היו תפוסים בכמה חבלים שלא נתנו לי לזוז למרות ההצלפות הקשות.
התחת האדים, גנחתי, צעקתי, התפרעתי, מצצתי, עליתי, ירדתי ועשיתי למאסטר נעימים בגקוזי.

זייהו, מתלבשים, מתארגנים ואני לא יודעת מה קורה, אני לא מצליחה להפסיק לצחוק.
מאסטר, בכל דבר שהוא עושה, מצחיק אותי נורא, כי הוא כל כך מתוק, אני מתה עליו.

ואז עליתי על האוטו, סופרמנית שכמותי חייבת להראות שהכל בסדר לגמרי,
אז עליתי, ופתאום הכל מחורבן, אני לא לוקחת את הסיבוב נכון, לא רואה רמזורים,
נוסעת על 60-80 , איכ איכ איכ, מה קרה לי?! הרגשתי כמו סבתא שנוהגת בלי משקפיים.

מאסטר היה נורא נחמד, "לולי, רמזור אדום" , " לולי ירוק" , "לולי יש פה קיר!!"
נו שוין, סימן קטן באוטו ואני בכלל לא מתרגשת, תנו לי להנות מהספייס, הפחח יתקן את הכל.

תמיד אמרו לי -
" אם שותים, לא נוהגים, בשביל זה יש חברים ...".
אז סבבה, לא שתיתי וגם לא עישנתי, אבל למדתי שהמשפט קצת שונה,
אם מסתשנים, לא נוהגים, בשביל זה יש מאסטרים.

תשמעו, אני נהניתי,
נהניתי יותר ממה שכלבה מרשה לעצמה להנות.
ואפילו מאסטר הסכים שהסוויטה הזאת תקרא על שמי.
תודו שיש לי רעיונות גאוניים כל כך ... "הסוויטה של לולי".

אנחנו כבר מתוכננים לשם בשבוע הבא, ומזמינים לשם אורח,
"מאסטר בודי החתיך וכלבתו המשעשעת לולי +1 , חוזרים להכות בשנית".

חמסה חמסה חמסה.

שבת שלום יפים ויפות,
אהובים ואהובות, כלבים וכלבות.
ומאסטר, מאסטר מאסטר , אני חולה לך על התחת!

לפני 17 שנים. 24 בנובמבר 2007 בשעה 20:53

יום שישי רגוע, רעידת האדמה בכלל לא הורגשה אצלנו.

יושבים בחברת אנשים נחמדים, בני אדם, עם כבוד מוסר וערכים.
שוב פעם גיליתי, כמה אני מעריכה התנהגות מכובדת וראויה, כמה זה נעים שם.
נגמרה לי הסבלנות לסביבה שהכבוד והרגש הפכו לפח זבל שכונתי בה,
הגיע הזמן להתרומם, להתנקות ולהנות.

כולם היו שם בדסמיים, בדסמיים נטו, גם זה נדיר בשבילי.

ולמרות שלא עשינו בדסמ בכלל, ורק ישבנו וצחקנו על דברים אחרים לגמרי,
הרגשתי טוב. הרגשנו טוב. היתה אווירה מאד נעימה חמה ומחבקת.
הייתה שם קלילות כזאת של צחוקים והשטויות, ועם זאת, היה שם את שיא הבדסמ בשבילי.
משהו שקיים, רועד, בועט ובוער מתחת לאדמה .

כל סאבית ענדה את הקולר שלה וישבה לצידו של המאסטר שמוביל אותה.

זה היה מחזה יפייפיה וחזק, כל כך חזק שאי אפשר להסביר,
הקו המדוייק הזה של יחסי שליטה נכח שם. בדסמ בלי כאילו ואולי. בלי צד ובלי אמצע. בדסמ נטו.

כל אחת דאגה לאדונה שיהיו המטעמים שהוא אוהב על השולחן וכוס שתייה מונחת בצד.

מעבר לזה, כל הסאביות התבטאו בחופשיות, נעו בחופשיות, לא היה שם סשן בכלל,
ועם זאת, כל אחת יידעה בדיוק מה מקומה, לאן היא שייכת וקולרה נצנץ על צווארה בגאווה.
כמה שזה יפה. כמה שזה דגדג לי. כמה התגעגעתי ...

ישבנו שם , מאסטר ואני , אחד ליד השניה, צמודים ומתחממים מהקור שבחוץ,

תמיד אני מרגישה, שבאופן מודע - לא מודע כזה, מאסטר מניח עליי את ידיו הנעימות.
לאורך כל הערב, הרגשתי את ידיו אוחזות אותי, מונחות על המותניים , מלטפות אותי,
מחבקות בעדינות, מטיילות לי על הגב, על הרגל, ובכל מקום, מגע אינסופי וממכר נורא ...

מאסטר בכלל היה עסוק מאד, הוא היה דמות מאד דומיננטית בערב וממש הנחה את הכל.

אני הייתי מאד שקטה, בעיקר הקשבתי וצחקתי, אני אוהבת לפנות לו את כל הבמה בלי להפריע...
נושאי השיחה כל הזמן התחלפו והשתנו.
מאסטר הסביר ודיבר והצחיק וצחק ולימד והנחה והכל הכל הכל, כשידיו לא מרפות לרגע מגופי.
מדיי פעם, הוא גם קירב אותי אליו עוד טיפה, על מנת לתת לי נשיקה בראש ותוך כדי המשיך בשיחותיו.

לא, אני כבר לא חושבת שאני יכולה להסביר מה הולך בנינו, את החיבור ומה שקיים ובוער שם,

הלילה הקודם כמעט הנחית אותנו לימים קפואים של פעם,
ובזכות הלמידה וההכרות בנינו, יצאנו משם עוד לפני שנפלנו, יצאנו משם מהר,
מאסטר תפס אותי ועצר אותי ברגע הנכון והוביל אותי בבבטחה לטיפוס בחזרה למעלה.

הכי למעלה שיש, זה הכי למטה בין רגליו.

מאסטר,

אני מחבקת את המקום שלי לצידך חזק חזק, ואוהבת עד אין קץ.

אתם,

אלו שהיו איתנו הלילה, היה נעים, טעים וחמים , תודה תודה תודה.

ולשאר,

מאחלת מלא אהבה חברות ורגש, חורף נעים וחמים.

שבוע טוב לכולנו,

לחיינו, לחייכם, לחיים.

לפני 17 שנים. 16 בנובמבר 2007 בשעה 9:23

זאת היתה מסיבת הפרידה מהדאנגן לעת עתה.

באמת שהיה עצוב, כולם הביטו אחד בשני במבט ששואל אם כל זה אמיתי.
באמת נורא מוזרה המחשבה שבשבוע הבא "סגור" ולא נפקוד את המקום שוב,
המדרגות האפלות, הריח, האוויר או חוסר האוויר, הבר של יעלי, הסאד המשפחתי וכו.

לפעמים אני באמת לא מבינה איך אפשר לסגור מועדון פעיל בצורה כזו?
אני לא מבינה גדולה לענייני משפטים, וגם לא פוליטיקאית ממולחת,
אבל הנה אני לומדת שבמדינה הזו הכל אפשרי.

אז תודה,
תודה למי שתרם והפעיל והקים ובנה ודאג ושימח ואיפשר לכולנו את ההילולה הזאת בדאנג'ן.
את המועדון אפשר לסגור, אבל הזכרונות שלנו מהערבים שם, את זה אי אפשר למחוק.

המסיבה בשרון
בטח היתה מעולה, נורא רצינו להגיע, אבל לא הצלחנו.
טורי יקרה שלי, אוהבת אותך ימבה, מקווה שעשית חיים, גם בלעדינו }{

אתה,

אחרון ברשימה וראשון אצלי בלב,
מאסטר מדהים, מלך איכותי שלי,
צ'ופ צ'ופ שאני אוהבת.

חזרנו דיי מוקדם כי הכאבים באוזן הרגו אותך,

מבחינתי הדבר היחיד שרציתי הוא להגיע מהר הביתה כדי שתוכל ללכת לישון,
לא עניין אותי שום דבר, לא מסיבות, לא ערבי פרידה, לא ריקוד ולא סשן, רק לדאוג שתרגיש טוב.

אני שם בשבילך בכל מצב, בטוב וברע כשנעים וכואב שמצחיק או צורב.
אני כאן כדי לשמח אותך, לדאוג לך, לאהוב אותך, וגם לטפל בך ולהפוך ל"דוקטורינה לולה" אם צריך.


אז חזרנו מוקדם וזה בכלל לא אכפת לי,
העיקר שיכלתי לשלוח אותך מהר למיטה כדי שתוכל להחלים.
שוין, ככה זה שמתעסקים עם פולנייה , ושלא נדבר על קטינה בלונדינית 😄

זהו,
אז בייבי,
אני בהחלט אוהבת אותך המונים בכל רגע על טווח הזמן,
ואני גם נורא דואגת לך ורק רוצה שתרגיש טוב ותחייך שוב ...
מאחלת לך החלמה מהירה וחזרה זריזה לעסקי השעשועים שלנו.

אין עלייך בעולם בשבילי. ככה אני בוחרת לחתום את הבלוג הזה.


המון אהבה לכולם,
ויום שישי נפלא ופורח .