למי שאין סבלנות דפדפו.
זה גם ארוך וגם לא קשור.
גור קטן ואני הכרנו בדיוק כשהתגרשתי.
אחרי אייר בי אן בי קצר יצאתי מהבית ועברתי לדירה חדשה.
אם לדייק - בשבועיים הראשונים - דירה חדשה וריקה.
הספקתי לקנות מקרר, טלויזיה ומזרון שבלילה ישנים עליו בתור מיטה ובבוקר הוא מול הטלויזיה בתור ספה.
אין צלחות או סכום.
אין תנור.
אין תמי 4.
אין ספה. אין שולחן אוכל. אין שולחן מרפסת. אין כסאות.
הבנתם את הרעיון.
בעיקר אין.
בתוך האין הגדול הזה גור קטן מעדכנת שהיא בדרך אליי. עם אוכל.
היא מגיעה באוטובוס.
עולה עם תיק גב גדול ושקיות בידיים.
אני פותח. חיבוק. מה זה גור שלי?
"אני מכינה לך שקשוקה."
אין בבית כלום גור שלי.
"אני יודעת הבאתי הכול. שב תראה טלויזיה בנתיים."
לעזור לך במשהו?
"לא. שב תנוח."
אולי לא הראתי לה אבל תכלס הייתי בשוק.
באותו זמן הכרנו אחד את השני שבועות ספורים.
הקשר היה נחמד מאוד וסקסי ומרגש.
אבל מה קשור עכשיו כל זה?
לקחת אוטובוסים של לפחות שעה.
לעצור לעשות קניות של הכול, ביצים, עגבניות, לחם.
לארוז בתיק מחבת, שמן, מלח פלפל, צלחות, סכום ולסחוב את התיק הזה בתחבצ.
לחשוב על זה בכלל.
לזכור שאמרתי שאני אוהב שקשוקה.
אני על המזרון בסלון גור קטן במטבח.
אולי בכל זאת לעזור ?
"לא. תנוח."
אחרי עשרים דקות היא באה לסלון.
מזיזה עם הרגל קרטון ומניחה עליו מחבת שקשוקה עם ריח מטריף, צלחת עם לחם קלוי, צלחת ירקות ובקבוק זירו קטן.
שמים מטומטמת ברקע מתישבים על המזרון ואוכלים מעל הקרטון שעל הרצפה.
ואוו יצא לך מדהים. ממש תודה.
"איזה כיף. תודה. אני שמחה שטעים לך."
אנחנו אוכלים רואים את הסדרה.
אחר כך יורדים לעשות טיול בשדרה למטה.
חוזרים ומעבירים את המזרון לחדר שנה.
אני לא זוכר אם עשינו סקס באותו ערב למרות שסביר שכן.
אבל אני בחיים לא אשכח את הדבר הרומנטי והמושקע הזה שהיא עשתה בשבילי.
כשאני כותב את הפוסט הזה עכשיו אני נזכר שאחת ההגדרות של אהבה זה "לצאת מעצמך בשביל משהו אחר".
להזכר בזה - זה נעים :)
