בבוקר בדיקה שגרתית.
ממש ליד הבית.
מחכה לתוצאות ומגיעה רופאה.
מבט רציני. משהו כנראה לא בסדר. מיון עכשיו.
אני מרגיש רגיל. בטוחה?
"עכשיו מיון"
נוסע לרופא משפחה. מחכה כמה דקות ונכנס.
"תראה זה נראה כמו התקף לב"
לא הבנתי. אני מרגיש טוב..רגיל.
"בסדר אבל אי אפשר לקחת סיכונים. סע לאיכילוב"
כוס עמק. יאללה איכילוב.
בדרך מתקשר לגור קטן. היא בירושלים אצל חברה הבוקר ופחות זמינה. יותר טוב האמת, שלא תדאג.
מחנה בחניון של הקניון. הולך למיון. לוקח מספר.
מחכה עשר דקות. ולדלפק קבלה.
עכשיו במסגרת.
אני תל אביבי מקורי. נולדתי. גדלתי. חייתי בתל אביב.
זא שהייתי במיון של איכילוב עם אבא שלי, עם הילדות שלי, עם גרושתי.
זה חוויה של בין 4-10 שעות.
לא הפעם.
מהרגע שנכנסתי לוקחים אותי ביד בערך ממקום למקום בלי לחכות.
בלי תור.
אקג. מדדים. דם. צילום חזה. רופא.
כל זה בארבעים דקות בערך.
אני יושב מחוץ לרופא.
יש אצלו מישהו ואני הבא בתור. אז חמש דקות אני בשקט. מחכה.
לרגע אני מדמיין את המציאות של צינתור דחוף או משהו בסגנון.
או שאולי בכל זאת הכול מסתיים היום.
היה נחמד והכול.
נכנס לרופא.
דוקטור נחמד.
חייכן. עייף.
עובר על הבדיקות. "למה אתה כאן?"
אני צוחק והוא צוחק איתי.
הוא מסביר לי שכנראה לא חיברו נכון את ה אקג בבוקר ומראה לי בגראפים מה הבהיל אותם.
נראה לי סתם נחמד לו איתי והוא מאריך בשיחה.
תודה דוקטור.
"תרגיש טוב"
בערב אני עם הכלבה ב Fat Cow.
נאגטס. צ'יזבורגר. אלכוהול. סיגריות.
לא השתמשתי בה אבל היה ממש כיף.
עוד יום :)
