ר ואני שותים קפה.
היא מצחיקה, ויפה.
היא בת 30 וקצת היום מה שאומר שממש לא כדאי לעשות את החישוב גלאים אחורה לזמן שהכרנו.
מפחיד כמה היא זוכרת הכול.
כל פרט וכל הרגשה ומה בדיוק היה ומה היא לבשה ומה אני אמרתי ואיפה וכמה ואיך.
הכול.
היא מזכירה לי שהייתה פעם אחת שנפגשנו והיא דיברה ודיברה עד שנמאס לי, תפסתי אותה מהשיער, ומשכתי אותה למיטה והשתמשתי בה.
היא מזכירה לי שתמיד היא הייתה מביאה לי קפה רותח שלא יהיה קר כשנפגש.
היא מזכירה לי שתמיד הייתי כנה איתה לגבי הקשר שלנו.
ועוד הרבה פרטים ופרטי פרטים אחרים.
אני לא זוכר.
כאילו, זה נשמע לגמרי אני.
ואני זוכר שהיה לנו קשר טוב וארוך.
אבל אני ממש לא זוכר את הפרטים.
ואז יש רגע של בהירות אולי לשנינו :)
"אתה יודע למה אני חושבת שרק איתך יצא לך לשחרר ככה?"
לא. תשתפי אותי.
"כי אני יודעת שאתה יודע מתי לעצור. אתה יודע מתי לקרוא לי זונה וכלבה וחור, מתי פשוט להשתמש בי ולעשות מה שאתה רוצה ואתה גם יודע מתי לא. מתי לקרוא לי בייבי קטנה, ומתי לחבק ולהקשיב. זה נותן לי להרגיש בטוחה."
איזה כיף לי כלבה.
למתקשים -
זה לא הכאב, ההשפרצות, המילים, ההשפלות, הסקס.
זה שאני מאפשר לה מקום בטוח להתמסר, להתבטא ,לשחרר עכבות, להיות כלבה.
בוקר טוב :)
