מונולוג

סרט BDSM פשוט קלאסי ...שאני מאוד אוהב , סרט לא אלים ןברוטאלי ...אבל יש בו את האלמנטים

האופיינים שמגרים את הדימיון ...הערב צפינו ,ויחד עם קצת בירה האוירה התחממה והשאר זיכרון

מתוק...אז תהנו 😄




http://www.aisextube.com/tube2/gallery/fba64961/771341/index.html

אולי זה הזמן שהופך אותנו לכול כך אדישים , אדישים לעצמנו בעיקר ואולי זה המבחר כפי שסח לי חבר היום

שהופך אותנו לעצלנים כול כך , ואולי פשוט הטכנולוגיה המתקדמת והנחבאות מאחורי מסך מרצד כלשהו...

ואולי זה רק אני ...שעמוק בתוכי רוצה להאמין שאפשר יותר , שאפשר עדיין לחוש משהו שהוא לא נגוע במכניזם

משהו שהוא לא סתמי ובדרך אגב....




אני יודע ויכול רק להעיד על עצמי שאת הלב שלי שמלא בסדקים וחתכים שזרתי בחוטים ציבעוניים ועטפתי בקרום

כי פשוט צריך מידי פעם להפסיק לכאוב , והקרום הזה שעוטף בחום מתחיל לגלות סימני סדיקה כמו קרח דק

במרחב האין סופי השקט .



האש בוערת בי כמשל ללבה מתפרצת והאש מלאה בלהכיל ,מלבד הרגש הפועמת בתוך הנימים וזורמת בורידים

חסרי רגישות ,היא מכלה בי ויחד עם זאת מכילה אותי ביחד עם תווים של שתיקות הממיתות נשימות חופשיות

רוצה להנמס לתוך בליל של צבעים שבהם פעם צוייר גופי והפריחה את אדרת נישמתי...



ללבוש שוב את הבגד השחור ולהתמזג אל השקט הנפלא ולבהות שוב בשלג המקפיא ולחוש את השקט המאפיין

שמלווה אותי דמותך על רקע שלוש טיפות דם על השלג הצח .



את כול מילותיי אספתי עבורך וארזתי יפה בניר משי חלקלק ואף קשרתי בסרט בצבע הדם , את מחשבותיי שזרתי

עבורך ומחלק אותן בפיסות קטנות כול אחת ואחת עם תגית קטנה בצבע שחור...



ואת כולן הסתרתי ממך כי את לא תוכלי לקחת אותן משום שלעולם לא תביני ...לא באמת ובטח לא כפי שהן היו

אמורות להיות מובנות...



בואי אלי ילדה אני לא כמו כול האחרים ואני לא שקט ובטח לא כנוע , איני יודע להיות כזה ..ולא יודע לוותר לעצמי

ובטח גם לא בשבילך ,לחיות לצידי זה משול לצפיה במחזה של קברט ...לא תוכלי להתקרב לגמרי כי פשוט הקצב

מהיר מידי...את פשוט צריכה לדעת לרקוד עם זאבים ולדעת לשחות בבריכות עמוקות למדי...



תני לעצמך לחוש את הרע את המכוער והכואב ותני לשדים המתרוצצים במוחך חופש ,הרי הם חלק ממך ...הניחי

לסיוטים ללטף את גופך וללחך את נשמתך ולצנן בך את החום הבוער ,אף אחד לא יעצור אותך באמת והשקרים

של כולם דינם להתמוסס...רק כך תוכלי לעמוד מול כול חשיכה מנחמת , שחררי יקירה את כול המפלצות הקטנות

ולתת להן דרור בתוך שדה החלומות שלך ורק כך תוכלי לנשום , באמת ומקרוב...



אתמול בלילה שהכול היה שקט והחברה הטובים הלכו לישון העולם האחר התעורר , באצבעות נוגעות לא נוגעות

התעוררת מפחד החושך , כי בחושך האמת שלך נשכבת מעלייך כמו שמיכת קוצים דוקרנית...ניסית לא להדיף את

מגע הקרח שאפף אותך שם כשהתכרבלת במיטה רחבת הידיים שלך...אבל חשת היטב את המילים שלא נאמרו

את המגע שלא היה , כן חשת אותן...פחדת להניח לדמעות לנקות אותך...משום שאולי פחדת לטבוע ולצלול...ואולי

בכלל פחדת לגלות שבלילה זה רק שדה חלומות שממלא אשליות הזורע פחדים ותוא לא...חלומות מתוקים....




נוגע בך כפי שלא נגעתי מעולם וכולי עטוף ברוך אינסופי , יש בי רצון עז לגונן עלייך ...כמו ילד האוסף צעצוע יקר

חש כילד שעולמו התאכזר אליו ,ילד שאינו יודע איך למחול לעצמו ...והמילים שלחשת לאוזני הן אחת המפתחות

שבהן מבטיח לחון מעט את עצמי...לאן אקח את עצמי , הדרכים יקירה אינן ברורות בין העולם הזה לעולם אחר

לאן אקח אותך...? בין האמת שלך לעולם שלי...? , בין החוקים של העולם שלי...? או לכאוס שבעולמך...? לא

ברור לי כלל היכן פיסת האדמה שתוכל להכיל אותנו...לאן אקח אותי . אותך...בין המילים ואולי באחת מהשורות

שנכתבו , נוכל למצוא פתרונות...



דרך חויות הגוף אנו יוצרים את מטען הנפש , המבורכים שבנו יוצרים גם דרך מטען הנפש חויות הגוף...ואז

נוסקים איתן עוף...בני אדם הם היצורים היחידים שגם כשהם חיים הם יכולים להיות מתים...אל תרדפו אחר

האושר , התענגו רק על הרגע...זיכרו ההצלחה היא להשיג את מה שאתם רוצים והאושר הוא לרצות את אשר

השגתם...:-)



שבת שלום ושהכול יעבור ממול...}{










.

כותב אני רשמים מארץ רחוקה מהמקומות בהן ליבי רטט ורגש יותר מפעם אחת , ארץ שבה גיליתי את אהבתי

יבשת בה חוויתי את לידתי כול פעם מחדש במשך יותר משתי עשורים , מדינה בה נולדו יילדי לאותו מיילד הודי

חזרתי שוב אל הזיכרונות ואל כול התחושות והרגשות שהיו מנת חלקי בארץ המדהימה הזו דרום אפריקה...



כן החיים לימדו אותי שתמיד כדי להתגבר על כול הכואב והמעיק ובעיקר על הפחדים והחששות ...תמיד כדי לחזור

אל המוקד ששורף ומייסר , על מנת להתמודד עם האמת האמיתית שצורבת ולא להסתתר מאחורי פילוספיה זולה

פשוט להתייצב גלוי מול החורך והצורב , הכואב שיוצק קרח בנשמתך וגורם לרגש הבא להתרחק ממך כאדם וגבר

וכן כול פעם שאני מבקר שם , אני מתמודד יחד עם ילדיי עם הטראומה הנוראה של אובדן חיים .



כתבתי מעל תל האבנים המכסה גופה אומנם , אבל בדברים שלחשתי היו כוונות שמיים אל הנשמה הנגועה

בשכינה שמעל...



"פעימות הלב קוצבות זמנים... אותן פעימות הממחישות עבורי עולם ארעי ,דמותך מרטיטה אמות וסיפים ומרעידה

את כול נימי הנפש , תכול עינייך ממיס ומודה לאלוהים שהכהה את עיניי לבהות בעלומייך ...מתוך טישטוש מבורך

חי אנוכי בגן עדן המעלים מתוכי כול קמט וסימני זיקנה , קולך הענוג משחרר בתוכי עדנה שלווה וניחותא....בוחן

מרחוק ולא מעיז להתקרב...



לידידי תמיד אמרתי ברצינות תהומית הנה אשת חיי , הכרתיך מתוך ריחוק אך מראה עינייך וקסם השמור רק לחיוכך

היכה בי שוב ושוב וסדק באיטיות בביטחה את עולמי הקשוח ...עד שלבסוף הותרת אותי חסר אונים ושבוי של אהבה

ללא אפשרות של חנינה ...אסור בכבלים של אהבה מתשוקה ורצון .



שימרי נפשך במרומים הרי בסופו של הליך של כול פעימות הלב מטבען לכלות את הזמן...את אהבת אמת ,נפש

התאומה לנפשי , עוצמה משכרת מקננת בגופי ומציתה מחדש כול יום את עלומיי ומעצימה את יישות ייצרי....

כן את האישה של חיי ואם יילדי , ברכת האלוהים שוררת עלי כשאת מופיעה בחלומותיי וברגעים הכי חשובים

של החיים שלי ונפשך תמיד איתי בהחלטות הגדולות כקטנות....


מודה אני לאם כול הגורלות שמאפשר לי לחוות ולחיות כול פעם מחדש את ההיסטוריה שלי ונותן לי את הכוח

כול פעם מחדש...


ברוך הנמצאים...ושבת שלום ושהכול יעבור ממול...}{

נע כהרגלי בשנים האחרונות קדימה עם ההכרה שיש לי את הזכות להביט מידי פעם גם אחורה

המילים הן האמת שלי ואני עומד תמיד מאחריהן מילה במילה ללא כחל וסרק ! , מילים נגועות

שיוצרות דמויות והן צליליות מהעבר הקוראים לי תמיד לשוב ולהתרפק , לחוות ושוב לחיות מעט

ובעיקר עוזרות להפנים ולהדחיק...


ישנן מילים הנוגעות בכאב וישנן כאלה שאינן מהוות נחמה ונהפכו לזרא עם הזמן...כגבר ואדם

המשתוקק שוב לתשוקה שנחסמה או לתאווה שלא מומשה ,נותר רק להפנים ולהקשיב ולתור

אחר השקט שיביאו לאותו חוף מבטחים...לרחשי הים ולגלים הקוצפים הגורמים במישרין לאותו

השקט המיוחל , ובעיקר להמחיש את התקווה הנטועה שיש לאל ידינו לנגוע שוב באותה נקודה

רחוקה , אותה תחושה שקטה שמפיחה את השלווה עד ליקיצה...את אותה פינה שיש עוד אנשים

שאומרים שקוראים לזה...אהבה...



המרחק בין להיות ביחד להיותי לבד הוא דק ובלתי נראה ,והמרחק בין היטמעות לנפרדות הוא

שקוף ובעיקר ערמומי...כשקורה ולפתע נוצר הקשר של הביחד ,נוצר סוג של קסם שפושט מיד

בגוף וצובע את הקיום בכול ציבעי הקשת...אותן גוונים שיורדים יחד עם רסיסי הטל...



פתאום אתה מוצא עצמך מעורב בנשמה וגוף של יישות אחרת...יחד האחד בתוך השניה...או ההפך

יום ולילה כיחידה נפרדת וגם שלמה...המתמכרת להוויה ההופכת בזמן נתון לתא אחד...של רגעים

קסומים של הדדיות קוסמת....



ועכשיו נדמה שכול שנותר הוא רק לצייר היכן עוברת אותה נקודת גבול בינינו , כדי לשמור על השלם

לחיות את הביחד ולהשאיר ספייס גם ללבד...התמכרתי לא פעם אחת לביחד...כי מי רוצה להיות לבד ?!

אבל יחד עם זאת לא אחת גם הסתבכתי...אבל גם למדתי שאין לנו שום צורת חיים אחרת...



שבת שלום ושהכול יעבור ממול...}{

פוסע במעגלים...יום וליל חוזר על עצמי , חיים , מוות , ושוב לידה מחודשת....

תר אחר הפירצה מתוך המעגל הניצחי....מחפש דרך להאיר אור בתוכי ולשוב...

לנגוע ולחוש מקומות חשוכים ואפלים השוכנים בניבכי נשמתי ,לחיות שוב עולמות

שונים וחורגים האופפים בחובן אור שמיימי...


ואולי הפירצה תבוא בכלל מתוך חולשה פנימית , ואז אולי אראה את הפתח בעוצמה

אימתנית...ואז אולי אגלה שהקירות והמעגלים אינן קיימים כלל...ואותן כבלים עבותים

נמצאים בכלל בדימיוני העשיר ,ואני בכלל אזוק וכבול מרצוני החופשי...?!!!



ספקולציה של דימיון או מציאות אולי... עד שאמצא את הפירצה...?

ימים יגידו...

=================================================================

מוקדש לך...

לעולם אינך חושפת צפונות ליבך ,שומרת ונוצרת את סודות בתוכך

ניסיתי לחדור ולרכך במעט את מחול השדים שנושאת את בקירבך

ולהקל ולו במעט על משא הנטל שאת נושאת עקב ילדות עשוקה

ורק להעניק חיבוק של אהבה וחום...


חולקת את כאב של אחרים , ובונה סביבך חומות מבוצרים , מבלי

לשאול ...?


כאשר אין מספיק אהבה יקירה...הספק תמיד יקנן !!! הרי מי לא רוצה

להאהב...וללטף את החיים בערגה ?!...


להתנער מהבלי הקיום צריך זמן ,ולעיתים קצת יותר מהרגיל...אבל הכי

חשוב הוא לפתוח את הלב ולקבל את החיים באהבה אפילו אם הם לעיתים

מייסרים , כי פשוט אין עולם אחר בינתיים...


אל תחנקי את עולמך...ברוך ובעדינות , הניחי אט אט לנפש השוכנת לפרוח

ולחיוך הגומתי שלך לנצח...


תמיד ידיד ...}{

בגילי המופלג כבר לא חושש יותר , מביע את מחשבותיי מסיר כפפות מיגננה ומכיל בתוכי כול משפט ומילה

מסיר קליפות ועומד מול עולם ובוראו , כשאני מפנים ללא הגנה וחף מכול הסתרה ומשוואה ...ונכון ומזומן

לזעוק ולצעוק, לדבר ולהקשיב...הנה אני !


אולי לא תאהבו ואפילו תשנאו , אבל לפחות תוכלו להתבונן מבלי לשפוט ולהורות ולעיתים להדריך....נכון לנקודת

הזמן הזו של חיי עומד אני בפני העולם ובעיקר בפני עצמי , עירום וערייה חף מכול רמיה ורואה את עצמי בדיוק

כפי שאני...חש היטב את המתחולל בתוכי ויודע בדיוק את הצורך הממלא את סודות קיומי ...



לא חושש יותר , אוהב יותר , ובעיקר שוב רוגש יותר...!



תמיד קיימים המשוואות הטוענות להיגיון צרוף ...אבל עכשיו רוצה לעיתים לחוש מבלי לדעת , רק הטירוף השייך

לזן שלא פוחד מכלום ושהפחד עבורם הוא שגעון שאצלי פשוט אינו קיים...לנעוץ מבט למרחבי עולם , ולראות

ריצודים של אור וצל...לבחון רסיסי אל ביופי הבריאה , להעמיק במעמקי היצירה ולינוק מתבונת אנוש...



הלב כמו נצח תמיד נודד ,למרות החיוך והמבט...והרגש כהרגלו תמיד יבגוד...והראש תמיד ינסה לתנגד ...אחח

...זה פשוט אף פעם אינו עובד יחדיו , אין ספר או כיתה לסיפור הקרוי אהבה ...כי פשוט לשום תרחיש אין הסבר

הגיוני , ולמרות הכול לעולם איננו מתכחשים אלא פשוט נשאבים ונסחפים עד לאמת שתמיד לבסוף נחשפת...וכמו

תמיד נעדיף את האהבה הצרופה שתמיד מלווה לצד רגעים של שלמות ושלווה ,גם צד של אופק ידוע ...של אמת

הממתינה בשלווה מקפיאה....



הרי זהו סיפור שנכתב ושוכתב בפרקים אינסופיים של החיים , טעויות שתמיד תחזורנה על עצמן...כדי שהלב

ילובן וייצרב נאש יוקדת כדי שזמן מה לאחר מכן נעטף במגן מלחמה מתוך חומות שנבנה מן הסתם בתוכנו...



כול חיי אימנתי את עצמי ובעיקר את מוחי להיות מפלצת אכזרית ומשומנת המשוללת כול יסוד של יחס אנושי

תמיד פעלתי מתוך מחשבה אנוכית השואפת לאתר מקור סכנה או סתם ניצול כזה או אחר למען טובתי האישית

ותו לא...את כול הרגשות , הספקות , ההיסוסים ,והחרטות הייתי משאיר לשעות הקטנות של הלילה , לבד עם

עצמי ...בחוף או במיטה , ותמיד חשבתי מה יקרה אם אפגוש את המפלצת שבי ...ומה זה יעולל לנפשי ?



והיום ללא חשש ומורא ...אני מסייר באפילה האופפת אותי לא אחת ,ומאזין בעיקר לקולות שבוקעים מהלילה

ומביט נכוחה היישר בעיניים פקוחות ופיכחות אל תוך החשיכה של הלילה שעד לא מזמן הייתה קודרת עבורי

וטראומטית בעיקר משום המחשבות ,התהיות והעצבות שאפפה אותי תקופה די ארוכה...ואילו בנקודת זמן הזו

אני מעלה חיוך לעגני משהו על סף זדוני...ותוהה אם יש איום כלשהו מהחושך והאופל זה כנראה רק אני עצמי...




שנים ארוכות ולמרות הבריחה נשאר תמיד המחנק , למרות האהבות שבאו ...תמיד נשאו בחובן שקרים ודמעות

וקטעים שלמים של אשליות מתנפצות , תמיד האמנתי שיש אהבה ...כי הייתי שם ...אבל תמיד האמת טפחה על

המציאות ...גם ואולי בעיקר באשמתי !... משום שלא רציתי לפרוץ את המנעולים שנעלתי בעצמי...וגם משום שלא

האמנתי שיש תקווה לאהבה מהסוג שבני אנוש מכירים רק פעם בחיים...אלוהים זה לוקח זמן להבין ועד לרגע שגם

אתה מתחיל להאמין....והיום אני יודע שנפגעתי...ולא מעט פגעתי ....ועל כך נותר לי רק להצטער ,כי במזיד לא

פגעתי באיש או בעיקר אישה...



הייתי תם ובנאלי עם נפש צנטרפטלית...כול שטות והבל היו גורמים לי לתסכול וסבל , לא יכולתי לראות טוב או רע ...

ובטח שלא לפגוע במזיד...הייתי מחפש תמיד סימני ישועה או סתם נפש פגוע כדי שאוכל לעזור...ולעשות קצת טוב...

אבל איכשהו תמיד היה יוצא רע ולא טוב לבסוף , נשים תמיד פיתחו רגשות עבורי ...תמיד ! אבל תמיד גוננתי על

עצמי לעיתים ללא צדק והסבר ...תמיד חיפשתי דרך מילוט מרגשות שלבסוף הובילו לניתוק של מערכות יחסים ...מבלי

שהצד השני מבין כלל למה...ועל כך לא נותר לי רק להביע צער...פשוט תוצאות של בריחה מהמציאות אל אשליות

שאחזו כול נים בנשמתי...וגרמו לפחד לחלחל בי כול פעם שרגשות צפו מחדש .




יושב מול הים הזועף ...ותוהה , חייבים להמשיך לחיות כי בתוכי איני מצליח למות...אני שואל ומשיב ,מביט בחן בגלים

הסוחפים הנושאים בחובן סודות של אחרים...תמיד הם גואים ולבסוף מתנפצים...אבל לעולם אינם נחים משום הקסם

שבתפקידן,והוא לגרום לנו להאמין ולרקום עוד תקווה או חלום השייכים לאל השוכן במעמקים...ובעיקר השקט והרחש

שגורמים להתכנסות של המוח והנפש יחדיו כדי שנוכל להתיחד עם הזיכרורונות ,הגעגועים ובעיקר עם החלומות

משום שהים גורם לעבר רק לחלוף... ומותיר אותנו עם התקווה שאולי יתגשם עוד חלום...



מקדיש לך עכשיו את הרגעים הללו בחוף הנהדר והקסום שאינו זר לך...ולא נותר אלא להקדיש לך את המילים

שצפות ועולות בתוכי...מילים שאינן זרות ,מילים שהם מקודשות עבורך ,עבורי...ובעיקר לילדים...



חש כול כך קרוב כשאת כול כך רחוקה...געגועים תמיד נמהלים בתשוקה כואבת , אבל הנחמה היא תמיד לאחר

דימעה שניגרת...תמיד תתגנב לה השלווה בשקט...}{



אילו המילים לא היו מרעידות את נימי הלב ...שום דבר לא היה מביע את הרגש...אם האהבה הייתה חומלת

היא בטוח לא הייתה חוברת...ואז גם האנושות לא הייתה משוררת...:-)))



וואאללהה...דפקתי את האצבעות ולכם קצת את השכל לא נורא....



שבוע טוב.ושהכול יעבור ממול..}{

מועדון הומה אדם , שקוף וחשוף לתשוקות בוערות ...ירכיים מתפלשות מתוך בד רקום

הספוג לעור עירום ומיוזע...נשימות שלובשות הברות , וידיים שמלטפות בשר חשוף...


תאוות בשרים בבליל זיעה מתפרצת ,שורפת ומתיכה רגשות אפלים ובעיקר זדוניים

לאור אורות מעומעמים וצלילים שדוחקות מחשבות מעורפלות , שסודקות קירות דקים

שאנו חצצנו במו ידינו...


שומר מבטים בעין בלתי מזויינת ...ממגע...רק מרפרף לשון בשפתיים ערלות ולחות

ובוהה בזמן שקוצב את עצמו..עוד לילה ואולי עוד יום...ואני עדיין מצפה ...


גם את...


----------------------------------------------------------------------------------------------------------------


הגלים שגאו שבו בשפל והפכו לאדווה חרישית

רוחות שנשבו בסערה שקטו ברחש חרישי...



האש שהתלקחה והציתה יסודות והרעידה

אמות וסיפים דעכה ברשף חרישי...



דם שזרם בעורקים קפא באש הנפש והנשמה

השסועה באישיות קסומה ועדינה...



מחט שצרבה ליבנה ואטמה בחובה קריש כאב

שטרם התאדה...



וכשזה בא השטפון ממלא כול גיא צלמוות ומרווה

כול צימאון המהוות טיפות נוחם לשתיקתי...



כול שנותר הוא לרקום דימיון שיוצר חיים שיפרו

את התשוקות ויזרעו מציאות כזו שתגרום לי שוב


להתמסר...



שבת שלום...ושהכול יעבור ממול....}{

חושב אותה

מכיר כול מקום בנפשה

בגופה...


רוצה רק לעטוף בנגיעה

רוצה שוב לחיות אגדה נושנה


מכין עצמי...


למקרה שתופיע

לרכך את הכאב


רוצה לנשום אותה נרדמת

וללטף שוב את שיערה השופע


לחוש שוב באש אהבתה

ולהטביע את הכאב במי החיים


חושב....


ומכין עצמי למקרה שתופיע

זוכר פעם היית כאן ,עכשיו

כבר לא...


נעלמת יחד עם מגע הקסם

אבל מבטיח שהזיכרון לעולם

ישאר


בדיוק ,כמוני ושכמותכם ,הרי

בסופו של דבר, כול רגש אמיתי

דינו להוותר לנצח....

--------------------------------------------------------------------------
מישהי לחשה לי השבוע ...


כשמותחים את החבל יותר מידי הוא נקרע

ואת זה הרי כול ילד יודע....


אבל גיליתי גם שאם מותחים אותו בהדרגה

כול פעם קצת יותר בחוזקה...הוא רק נמתח

והוא לעולם לא יחזור למידתו הקודמת...


וזה בדיוק שורש הבעיות שלנו....

הניחו את החבלים

והפסיקו למשוך....


הרי בסופו של הליך או תהליך התוצאה אף

פעם אינה מושלמת....


עניתי בנונשלטיות...



המשך שבוע קסום 😄

סיגוף הגוף תמיד ייצר את פריצות הנפש

ותשוקה תמיד תהיה שם כדי לחולל צרכי בן אנוש


והיום...


כשסיגוף מכפיה לצרכים כולם מתהווה

לבחירה מדודה ואלמותית...



הנפש נפרצת פנימה

אל שורשיה

בלי לתור

אין חיפוש



יש רק היות האדם בתוכו...



כתבתי את הדרך

תיארתי את הנתיב

דימיינתי אותה להיות למציאות



נשרטו נתיבי דמי

ונצרבו נקבוביות עורי

ייצבתי לב ברוח פחדים




הארתי מוח באלפי מילים כתובות

שמילאו את הנפש בשפע רוך ועצב

המעוטרים להפליא



והבנתי...



שאין שום דרך

היא לא מחכה לי

ואני לא ייצרתי אותה



הדרך



היא פשוט ,אני....

----------------------------------------------
מוקדש לך נשמה....כפי שהבטחתי...}{

===============

כשזה בא...

השטפון ממלא כול גיא

מרווה כול צימאון המהוות

טיפות של נוחם



פריחת הסתיו במורדות הגוף

שיפריחו את משקעיי תשוקתך



אמשיך לטפטף את מילותיי אלייך

ואנטע בך קורים מגוננים



כול שנותר לרקום עבורך

רק לדמיין חיים שיפרו את

את תאי מוחך


ותזרע בך תשוקה ורצון שוב

להתמסר...

------------------------------


שבת שולם...ושהכול יעבור ממול...}{

האדם שמלקה


והאדם שסופג


שניהם הרי הם בני חלוף....




כמו טיפה בים


בהבזק יחיד של ברק אלוהי



נשיפה


ועוד שאיפה


ההוכחה


לחיים חובקי עולם...




}{.....