לפני שנה. יום שישי, 11 באפריל 2025 בשעה 6:04
פסח.
החג שבו כולם מדברים על חירות,
ואני חושבת על הקשר.
על החופש האמיתי שמתחיל בדיוק כשאני בוחרת להיכנע.
כמו העם שצועד אל תוך הלא נודע,
גם אני משילה מעליי את הבגדים, את הפחד, את הריצוי.
נשארת עם עור חשוף ונפש שבורה למחצה —
רק כדי שיתוקן מחדש, על ידי יד שיודעת להוביל.
עבדות? לא.
זו הבחירה שלי.
להיות שלו, לרעוד תחת הפקודה,
לנשום את העונג מהכאב, את האור מהשליטה.
בין מצה חרבה לגוף שמורטב,
בין שאלות מהסדר לתשובות שמונחות על הגב שלי,
אני מגלה את החירות שלי —
לא בניתוק, אלא בהיקשרות.
לא באור הבוהק של החג,
אלא בצללים שהוא משאיר אחריו.
כי חירות אמיתית
היא הידיעה שיש לי למי להשתייך.
ויש מי שמחזיק אותי, גם כשאני נשברת.