שדה פרחים

אני לא יודעת בעצם אם אני רוצה לדבר איתה היום. פתאום הרגשתי שאין מקום בשבילנו בלוז שלה, ואז קצת נפגעתי, או עומדת להיפגע, אבל בעצם אני לא בטוחה שאני רוצה לדבר איתה. יש בי קול שקצת רוצה שהיא תגיד שהיא לא רוצה לדבר, מה זה אומר? שאני בעצם לא רוצה?

כאילו אני רוצה ולא רוצה. זה פשוט כל כך כבד כל השיחות שלנו איכשהו נהיו כל כך כבדות. והכל היה לי בסדר עד אתמול, ואתמול זה נהיה קשה.

הנה היא ענתה שברור שהיא רוצה לדבר. כאילו ברור שגם אני רוצה, אני רוצה לדבר איתה. פשוט זה גם כבד לי אולי וקרוב לי אולי ואני צריכה הפוגה. זה מפחיד לרצות להצטרך הפוגה. אני לא בטוחה אם יש לי בקשה לבקש לקראת השיחה היום. פתאום זה נהיה רשמי, ופתאום זה נהיה ממש חלק מהשגרה מאז שהיא טסה, שזה כבר שבוע ויומיים ומרגיש כמו שנה שהיא שם בשעות הפוכות ממני. זאת השגרה, כל לילה אנחנו מדברות, אני לא עושה דברים אחרים בלילות, רק מדברת איתה. אני רוצה להגיד לה שאולי מחר לא נדבר כי אני יוצאת עם אחי, או משהו. או שהיום לא נדבר. לא יודעת. זה יהיה נורא אם לא נדבר יום? לבדוק את זה פשוט בשביל הספורט?

ברור לי שיש גם סיבה לזה שאני לא רוצה לדבר היום, השיחה אתמול הייתה קשה והיא אמרה שהיא מרגישה לא נראית. היא אמרה שהיא לא יודעת אם זה פשוט התחושה שלה שהיא מביאה, שהיא מקטינה את הצרכים שלה ומבטלת אותה, ואז כואבת את זה שאין להם ביטוי. אבל אותי זה ישר שולח למקום שאני אנוכית ואשמה על זה שלא ראיתי אותה מספיק, וזה מקום ממש לא טוב ונעים. וגם משאיר אותי בתוך עצמי ולא משאיר לי פתח אליה. ועכשיו אני קצת מרגישה מתגוננת, שאני רוצה להישאר בתוך עצמי. אני מרגישה תגובתית. תגובתית. היא רוצה לדבר אז נדבר, סבבה, אני לא צריכה להחליט אם אני רוצה או לא. לא צריכה להכריע. נדמה לי שזה מקום שנוח לי להיות בו, שלא צריכה להכריע.

בכל אופן. הייתה לה עכשיו פגישה עם הפסיכולוגית שהייתה ממש טובה אז נשמע מה יש לה להגיד. כאילו בכלל שמתי לב עכשיו שאני אומרת לעצמי, טוב בוא נראה מה יש לה להגיד ואז אני אדע איך להגיב. אני לא יודעת מה אני מרגישה.

שאלתי אם היא רוצה לדבר עוד שעתיים ככה שתהיה לנו שעה לדבר, היא אמרה שזה נשמע מעט ואם אני יכולה עוד שעה או שעה וחצי. ופתאום הרגשתי שזה סוגר עלי שהכל סוגר עלי ואני צריכה להדוף. כתבתי לה שאני מרגישה שאני צריכה רגע לעצמי כי היה יום ארוך, ושאני אנסה להתכוונן ואכתוב לה כשאתפנה. סך הכל מקור לגאווה. אבל אין לי מושג מה יהיה כשנדבר, אני לא יודעת מה אני מרגישה, אני מרגישה קצת מנותקת. ומרגישה אשמה על זה שאני מנותקת בגלל שהיא ממש חשפה את עצמה אתמול באופן שהיא לא ממש עשתה עד עכשיו, ולא הייתי רוצה שתרגיש שבגלל זה אני מנותקת.

אני חושבת על הקול של הפסיכולוגית שלי, שאומרת שאני לא חייבת להחליט איך להיות או מה להגיד, ואני יכולה לראות פשוט באותו רגע איך אני מרגישה. אני מנסה לסמוך על עצמי שאני יודע להתנהל בעולם ובמערכות יחסים. לא להתנהל אפילו. להיות. שאני יודעת להיות עם עצמי באומץ ולפגוש אחרות באומץ עם העצמי הזה שהוא אני. וזה בסדר לא לדעת. וזה בסדר שלא יהיו לי את התשובות הנכונות. ומותר לי לדעת מה נכון ואיך נכון להיות. מותר לי להמשיך להרגיש שיש איזה נכון שאני אמור להיות בו. כל כך יותר קל לי להיות במצב מנותק מאשר להרגיש את החרדה העצומה הזאת שהיא הולכת לשנוא את אותי. כל כך הרבה יותר קל לי להיות עכשיו מנותקת, ובכל זאת, מרגישה חרדה בגרון רוצה לעלות. דוחפת אותה למטה.

בכלל סביר שאני אראה את הפנים שלה המתוקות וזה יעשה לי נעים. אבל עכשיו כל הודעה מכבידה לי על הלב כל כך.

אני עדיין לא יודעת מה לעשות כשאני שונאת את עצמי 

אני עדיין מרגישה שאני עושה הכל לא טוב

את כל הדבר הזה, עבודה רגשית, איזה מילים שאני לא יכולה להוציא יותר מהפה שלי

את הלשבת עם עצמי

טוב אולי בזה כן השתפרתי 

אין לי באמת זמן או יכולה לכתוב עכשיו ככה בזמן שאני הולכת ומאחרת

פשוט רציתי לכתוב

מרגישה מותשת אחרי אתמול 

רגשית ופיזית

אני פוחדת שאנחנו לוחצות יותר מדי על הנפש

צריך להיות באינטימיות, צריך להיות פגיעות 

כל הצריך הזה הוביל אותי למקומות ממש גרועים בעבר

אנו אומרת לה כמה אני מאמינה בלכבד את מנגנוני ההגנה שלנו, מנגנוני הנפש העדינים

אני לא בטוחה מה להרגיש עכשיו

היה לי לא קל שהיא אמרה שהיא מרגישה שאני לא רואה אותה, ניסיתי מאד לא להיכנס למקום מתגונן, אבל זה לחץ לי ממש ממש

אני לא רוצה שזה יהפוך להיות מן לופ כזה של אני לוחצת לה על הטריגרים והיא לוחצת לי

אולי הדרך היא באמת לא לעשות את כל העבודה לבד, הנטייה שלי ברגעים האלה היא לנסות להיצמד אליה כאילו החיים שלי תלויים בזה, כאילו אם נשחרר שתינו ניפול לתהום

ואולי זה בסדר לעבור חלק מהדברים עם עצמנו, וזה לא אומר שזה להתנתק או להסתיר רגשות או לקחת ספייס בקטע רע

אולי אני זאת שצריכה את זה, האמת, מה אני יכולה לדבר עליה, מעבר לזה שזאת הייתה פעם ראשונה שהיא בכתה מולי אתמול וחלק גדול מהעניין שלה היא להצליח לתקשר את עצמה החוצה אלי

שכמובן שזה גם משהו שאני מתמודד איתו וצריך ללמוד, אבל אני מרגיש עכשיו שיש דברים בחרדה שלי שאני צריך עכשיו לעשות לבד

או אולי זה גם המנגנון שמדבר

וזה בסדר, זוכרת? אמרנו את זה לפני רגע, חשוב לכבד

זה בסדר אם אני נסגרת ומרגישה רגע שאני צריכה עם עצמי

מותר לי להתכנס פנימה מותר

מותר לי להיות עם עצמי מותר

מותר לי לא להכניס אותה מותר

זה לא אומר שאני מתרחקת ונעלמת, אני צריכה רגע לעשות משהו עם עצמי

אני מנסה לא להיכנס ללופ אשמה, זה חלק מהסיבה שאני צריכה לבד לעשות את זה עכשיו, כי החרדה שלה מפעילה את האשמה שלי ויש פה לופ כזה

טוב אני מתחיל שיעור

לא יודעת מה עוד לכתוב

יש לי רצון להיעלם פנימה ולא לענות לה

מזל שהיא ישנה לעוד איזה 6 שעות

להתעצבן שהלכתי לישון כל כך מאוחר

לפחות בבוקר יש הסקה 

לא להתעצבן

מחר יום חדש

זה פשוט לא עוזר שהיא לא תהיה פה אלא עוד מעל שבוע

זה פשוט לא עוזר

התחושה עכשיו מוכרת לי

כמו שכשאני נכנסת לסחרור ומרגישה רע על איך שאני מתייחסת לעצמי

אז עכשיו מרגישה רע על איך שהתייחסתי לקשר שלנו

וזאת תחושה שקורית עכשיו במצב שבו אני לא נכנסת לסחרור מוחלט, או יותר נכון לא מתנהגת ממש כמו בנאדם משוגע. זה רק כזה להתחיל לראות את הדבר הזה וכבר לכאוב אותו ואת איך שאני מכאיבה לעצמי. או במקרה הזה מכאיבה לקשר.

וקשה לא לנפח את זה לממדים גדולים, את התחושה הזאת שפגעתי בקשר, שעשיתי לקשר משהו קשה.

אני לא ממש יודעת איך להיות איתי פה. איך להיות איתי פה?

אני מרגישה כמו ילדה שצריכה אהבה וצריכה שיגידו לי שהיא בסדר. שהכל בסדר. שאני מפחדת מאהבה וזה בסדר. מפחדת לתת למישהי לאהוב אותי, מפחדת לאהוב אותה, שמניסיון שלי זה תמיד נגמר בפגיעה שלה ופגיעה שלי. על כמה אני פוחדת שיפגעו בי. כל כך פוחדת שיפגעו בי. כל כך פוחדת. כל כך פגעו בי בעבר. אמא שלי. ועוד. אני כל כך פוחדת.

ואני אוהבת אותה. אהבה פשוטה כזאת, טובה, יפה, של החיים. מתוך החיים וגם מחוץ לחיים וגם בתוך. והיא אוהבת אותי. המון. גם אני המון. והכל מבעית. מה עושים עם זה? הכל מבעית. הלופים האלה של החרדה שאנחנו נכנסות אליהם. ואז אני מרגישה שעדיף לבד. היום לא הרגשתי ככה כל כך, אני כן מרגישה שיש שיפור. אבל אני לא יודעת מה לעשות כשאני במצבים האלה ואני לא רוצה לפגוע בה ואני לא רוצה לפגוע בי.

זה להגיד

סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה בבקשה תסלחי לי סליחה לא התכוונתי סליחה

למה אני צריכה שהיא תתחרפן מזה שאני מתחרפנת כדי שאני ארגע שוב ואוכל להיות לה עוגן?

כאילו זה שהיא מתחרפנת ממני נותן לי איזה ביטחון שהיא אוהבת אותי? מה נסגר? זה לא מספיק שהיא מדברת על זה שהיא רוצה לגור איתי ולאמץ חתולה, אני צריכה להתחרפן מזה, לא להצליח להכיל את זה שהיא אוהבת אותי וחושבת על עתיד איתי, להלחץ, להגיד לה שאני נלחצת כי אני לא יכולה להסתיר שום דבר בידיעה מוחלטת שזה ילחיץ אותה, ואז היא נלחצת ואז אני יכולה לחזור להיות רגע לא בייבי אבל אני אוהבת אותך אני אוהבת אותך אני אוהבת אותך.

וואו איזה סיבוב מעייף. לא יכולתי פשוט לקבל את זה שהיא אוהבת אותי בהתחלה?

האמת שזה מרתק להסתכל על זה. לא כתבתי שההתחלה הייתה בכלל ששלחתי לה 98 הודעות בזמן שהיא ישנה ואז נלחצתי שהיא תחשוב שאני מעיקה עליה ויתחיל להימאס לה ממני, ואז כשהיא כבר התעוררה ואמרה כמה היא אוהבת אותי וכמה היא אוהבת לקבל כל כך הרבה הודעות ממני, אני כבר הייתי מנותקת ולא יכולתי להרגיש את זה כי כל כך ציפיתי לפגיעה. כל כך ציפיתי שהיא תפגע בי אז כבר נאטמתי בפניה. והיא לא פגעה בי ולא דחתה אותי ולא כעסה עלי, אלוהים שכבר תכעס עלי אני לא יכולה עם כל המתח הזה אני לא יכולה כל כך הרבה זמן בלי שכועסים עלי, זה כמו לחכות כבר לאזעקה אני לא יכולה עם המתח הזה, שיבואו כבר הטילים, שכבר אפחד, שכבר אפחד, שתכעס עלי ותצעק עלי ותהיי רעה אלי כבר, אני לא יכולה עם כמה שהיא אוהבת אותי, כמה שהיא טובה אלי, כמה שהיא רוצה שיהיה לי טוב, אני לא יכולה עם זה אני צריכה שהיא תרים עלי יד או קול או משהו, שזה יקרה כבר ולא אצטרך להמשיך לחכות לזה.

וואו ממש נכנסתי עכשיו למשהו.

אז אני הייתי במצב שצפה פגיעה ובמקום לפגוע בי היא אהבה אותי וכבר נאטמתי בפניה ולא יכולתי להכיל כשהיא הביעה בפניי כל כך הרבה אהבה. אולי זה רק גרם לי עוד יותר להיות על המשמר? כי אם זה לא בא עכשיו, החמה שלה עלי, אז אולי כשזה יגיע זה יהיה עוד יותר גדול? ואז כל הלופ שבא אחר כך.

אני באמת מרגישה שאני צריכה כבר שהיא תרים עלי יד או משהו שאוכל פשוט לגמור עם הציפייה הזאת. שתהיה רעה אלי. שתגרום לי לשנוא את עצמי. משהו. משהו.

זה כל כך עצוב לי לראות את כל זה.

שאני משגע לה את הצורה

היא אוהבת אותי ואז אני מתפחלצת מזה ומבטאת במידה כזו או אחרת את ההתפחלצות ואז אני מתקרבת חזרה ואני פוחד שהיא לא יודעת איך לאכול אותי 

למרות שעכשיו לא הייתה התפחלצות גדולה רק קטנה

אני בעיקר לא יודע איפה היא עומדת עכשיו מול החרדות שלי

האם אני זורק עליה את החרדות שלי? האם האנליזה שלי מולה מתקבלת בברכה? האם היא בכלל יודעת להגיד אם זה בסדר או טוב לה והיא לא נסחפת אחרי הרצון שלה לדעת כל מה שעובר לי בגוף ובלב? לגבי האחרון אני מנסה לסמוך עליה ועל הגבולות שלה.

מרגישה סופר נידית עכשיו. זה לא קל. אני לא יודעת אם אני צריך לבטא את זה מולה או לשמור את זה אצלי ולהתמודד עם זה לבד. אולי יש איזה דרך אמצע ביניהם.

מרגישה צורך בגבר בזמן האחרון

בימים האחרונים במיוחד, אנרגיה גברית, גוף גברי, זין

רוצה זין בתוכי וזין בפה שלי

לא הייתי רוצה שזה יהיה במנותק ממאמי

אנחנו מדברות על כמה זה לא הוגן שאין לנו זין

היא מופתעת מהתחושות האלה, אף פעם היא לא הרגישה ככה

לי זכור שהרגשתי רצון אבל לא בעוצמות האלה ולא בבהירות הזאת

אני מניח שזה קשור למשחק המגדרי שאני חווה בשנתיים האחרונות

יש בה דברים שמספקים אצלי צורך בגבריות, זה יפה, זה מרגש, זה מפתיע אותי

היא אמרה לפני כמה ימים שהיא מרגישה שאני הבנאדם היחיד שמבין את העניין המגדרי שלה, אפילו שבקושי דיברנו על זה, שאני פשוט מבין את זה

זה היה יפיפה, אני גם מרגיש ככה, שאני פשוט מבין משהו על המגדר שלה

ושהיא פשוט מבינה משהו על המגדר שלי

בכל אופן, זין

זה באמת מרגיש נורא לא הוגן שאין לה זין ושהיא לא יכולה לגמור בתוכי

בחיים לא רציתי ככה שמישהו יגמור בתוכי

בחיים לא רציתי שמישהו יגמור בתוכי נקודה, זה אף פעם לא קרה, מעולם לא היה זין בתוך הכוס שלי

והיה זין אחד בתוך הפה שלי, אבל זהו

וכל כך הייתי רוצה שיהיה לה זין, פשוט להכיל את כולה בתוכי, זה פיזית עצוב לי בחזה עכשיו

ויש לי חשקים לזין בימים האחרונים, לגבר

היא תהתה אם זה קשור לחשק שיש לי לילדים בזמן האחרון

מעניין, לא יודעת, לא מרגיש לי בהכרח קשור אבל אולי

לא הייתי רוצה אבל לשכב עם גבר בלעדיה

לא הייתי רוצה להרגיש שאנחנו משתמשות בגבר, כן הייתי רוצה איזה חיבור רגשי פיזי שם, אבל אולי בתור הרחבה של האהבה שלנו

זה יפה האמת, מחשבה יפה

לא הייתי רוצה שזה יהיה במנותק מאיתנו, אלא חלק מהאהבה שלנו, להכניס אותו לרגע לתוכה, להכליל אותו בתוכה

הייתי רוצה שהיא תהיה שם איתי ותאהב אותי לכל אורך הדרך, תשמור עלי, תלטף אותי

אני מתגעגעת אליה

אני מתגעגעת אליה

שבוע עבר, עוד שבוע וחצי עד שהיא חוזרת

בא לי שהטיסה שלה תתעכב באיזה שעתיים כדי שאספיק לבוא לחכות לה בשדה

אולי אני פשוט אצא מוקדם מהשיעור

ממש בא לי לחכות לה בנתבג, זה הכי צ'יזי רומנטי

שהלשונות שלנו יתלטפו וירקדו

לחבק אותה אלי כל כך חזק

בכיתי כל כך הרבה אחהצ הזה אלוהים

לפחות זה קורה סופסוף

בוכה בוכה

זיהינו נטייה שלי להפוך את עצמי לעצובה יותר כשאני כבר עצובה

אתמול בוידיאו הייתי עצובה ואז מיד נכנסתי לחדשות לקרוא והיא אמרה לי תפסיקי תפסיקי

גם עכשיו

פגישה קשה עם הפסיכולוגית, ומאמי בשיחת עבודה, אז אני בחדשות

קראתי סיפור על אחת הילדות החטופות

בוכה ובוכה

אני לא מצליחה להרגיש חיבור רגשי לילדים החטופים, משהו מנותק שם ממש, לא יכולה לדמיין את זה

והנה עכשיו השתחרר צוהר וזה כואב ככ

כבר אני מרגישה שאני אוטמת אותו חזרה

קוראת בכלוב 

עאלק חשבתי שאני אנקה היום

ממשיכה לשבת במיטה מאז שנגמרה הפגישה עם הפסיכו בזום

מחכה למאמי שנמצאת 11 אלף קילומטר רחוקה ממני שתחזור אלי

מרגישה רע שאני צריכה אותה עכשיו ולוקחת ממנה זמן עבודה

צריכה לסמוך עליה שהיא תשים גבולות איפה שנכון לה, נכון?

היא רוצה להיות כאן בשבילי, היא אוהבת אותי, ואני עצובה

עצובה עצובה

שתפסה אותי אזעקה בדרכים. באתי לקחת את אחי מאמא לאבא ובדרך תפסה אותנו אזעקה, עצרתי את האוטו בצד. היינו ליד כניסה לישוב ורצנו להשתופף בבטונדה קטנה שהיה למאבטח, לא היה מקום לשכב על הרצפה אז ישבתי עם הראש בין הברכיים. אחי כיסה עלי. חמוד.

לא הספקתי לקחת את הטלפון וידעתי שד' שלי תדאג לי, אז כשדברים נרגעו אמרתי לאחי למצוא אותה באינסטגרם ולשלוח לה הודעה. כמו לפעול על אוטומט זה היה. שלא תדאג.

הבומים היו ממש חזקים, עדיין לא יצא לי לשמוע מהרחוב. מלחיץ. רק לא מזמן הייתה נפילה ישר בבית בישוב הזה.

ד' אמרה שהיא ידעה שאני ברכב בזמן אזעקה ולא עניתי לה והיא ניסתה לא לאבד את השיט שלי. אהבה שלי.

איזה ערב אינטנסיבי. לפני זה ביליתי שעה באוטו בבכי ובתסכול על תחושה שאין לי משפחה. אחר כך דיברתי עם אחי וסיפרתי לו מה אני מרגישה. ביקשתי שנתחבק כשנצא מהאוטו. בגלל האזעקה זה לא קרה, ואז כשכבר היינו בבית הוא בא אלי ואמר לא נתתי לך חיבוק, ונתן לי חיבוק ונשיקה. אמרתי לו שאני אוהבת אותו ומעריכה אותו ושמחה שיש לנו אחד את השני. הוא חמוד.

וואי וואי

וואי וואי וואי

איזו שיחה הייתה לנו עכשיו

איזו שיחה מפעילה

אני ממש נכנסתי שם למקום

למה? בגלל ר'?

זה שהיא אמרה שבסוף היא לא תעשה משהו כי אני רוצה, כל מה שהיא תעשה זה כי היא רוצה

יכול להיות שלא הבנתי עד היום את הקונספט הזה?

אבל הרי אני מפנטזת על זה, הרבה זמן אני מפנטזת על זה. אז מה קרה פתאום? כמה שזה נהיה מציאותי?

מה שבעיקר הפחיד אותי במקום הזה הוא שהיא לא תראה אותי שם. שמרוב שהיא תלך אחרי מה שהיא רוצה היא תסחף ולא תראה אותי שם. אני לא פוחדת שהיא תפגע בי במכוון, אין לי בכלל פחד כזה, אני יודעת שהכוונות שלה כולן טובות וכמה היא אוהבת אותי ורוצה שיהיה לי טוב. אולי זה חלק מהשאלה, האם חלק מהרצון הזה שלה כשהיא הדום הוא גם שיהיה לי טוב? ומה קורה אם הטוב שלי מתנגש עם מה שהיא רוצה?

זה מוביל אותנו לשאלה שהיא העלתה, איך מתייחסים לגבולות בתוך המקום הזה?

מה שעולה לי זה שיש גבולות כלליים, קשיחים כרגע לצורך העניין, שברור לי מראש שאני לא רוצה שיקרו. ואז יש גבולות רכים, שגם שם אפשר לדבר מראש אם הולכים לבדוק אותם. אבל מה קורה אם בתוך הרגע בתוך הסיטואציה משהו קורה שלא מתאים לי? שלא צפיתי מראש? איך מתקשרים סביב זה? איך נמנעים מזה או עוצרים את זה? בשביל זה יש מילת ביטחון?

יש גם את עקרון הלאט לאט, לעשות דברים לאט, לבנות את האמון לאט. כי נדרש פה אמון עמוק.

אהבתי שהיא אמרה שהיא לא half assing it. שאם המשחק הוא שהשליטה אצלה והיא מקבלת את ההחלטות, אז זה המצב, והיא מקבלת את ההחלטות לפי מה שהיא רוצה. ואם היא תתחיל לקבל החלטות מתוך מקום אחר, נניח מתוך מה שאני רוצה, זה מערער את המשחק. וזה גם לא טוב בשבילי, הצד הסאב המתמסר, בשביל שאצליח להתמסר אני צריכה לבטוח בה ובהובלה שלה. אולי זאת שאלה מעניינת, כשאני אומרת לבטוח, למה אני מתכוונת?

כשאני אומרת לבטוח בה, למה אני מתכוונת? לבטוח בה שלא תעשה שום דבר במתכוון לפגוע בי. לבטוח בה שהיא תצליח להרגיש אותי ולראות אותי תוך כדי סיטואציות. מה זה אומר? שתראה אם אנחנו מגיעות לגבול שלי? לקצה שלי? שתעצור לפני? לבטוח בה ובהובלה שלה, מה זה אומר? לבטוח שהיא יודעת מה יהיה לי טוב? האם זה מה שנמצא לה בראש? מאיזה מקום היא רוצה להוביל אותי, לשלוט בי? למה היא רוצה שהכוח יהיה אצלה? מה זה אומר לבטוח בה? לבטוח בה שלא נגיע למקומות שיהיו לי לא טובים? בשביל זה היא צריכה להכיר אותי מאד. זה גורם לי לחשוב על מה שר' אמרה, שהיא לא מאמינה במילות ביטחון. שהדום צריך להכיר את הסאב שלו ככ טוב שהוא יידע לקרוא אותו ומתי צריך לעצור, שהסאב נמצא עמוק בספייס והוא לא יכול בעצמו לעצור את הסיטואציה אם משהו לא טוב לו. אני נזכרת שהיא אמרה שהיא לוקחת דברים מאד לאט, בגלל זה היא צריכה אנשים שמכירים את עצמם בבדסמ, כי בגלל שהיא לוקחת לאט היא מגיעה למקומות קיצוניים. לא הבנתי את המשפט הזה האמת. חבל שאני לא יכולה לשאול אותה לול.

ד' שלי דיברה על להיות gentle dom, זה גם אזורים שאני מתחברת אליהם. שליטה רכה, דואגת, מטפלת, מגנה. אני מתחברת לזה מאד. היא לא מתחברת להשפלות ולפחד, היא לא רוצה שאפחד ממנה. אז מה זה אומר שהיא עושה מה שהיא רוצה? מה היא רוצה לעשות? אולי זה גם דבר שאני תוהה לגביו, מה הגבולות של הדברים שהיא רוצה לעשות אולי? אולי זה לא משהו שאני אדע, אלא יותר שאני צריכה לשים את הגבולות שלי ואז היא יכולה לפעול בהתחמקות מהם?

נראה לי שאני באמת תוהה מה זה הדברים שהיא רוצה לעשות. כי הרי היא לא סדיסטית, זה לא שהיא תיקח אותי למקום קשה מבחינה פיזית שאני לא אדע להכיל. אולי אני תוהה, איפה עלול להיות חיכוך בין הרצון שלה לגבול שלי? אני חושבת שבסוף הרבה מהעניין בשבילי הוא האם אני מרגישה שהיא רואה אותי בסיטואציה. אני חושבת על הפנטזיה הזאת שלי, שאני רוצה לעשות לה נעים, שאני מרגישה שאני מוכנה לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות אם אני מרגישה שלה זה יעשה טוב, או פשוט בגלל שהיא ביקשה, בגלל שזה מה שהיא רוצה אז זה מה שאני עושה. אולי אני צריכה להרגיש שיש משמעות לדברים, ושהיא רואה שאני בתוך הסיטואציה עושה את הדבר הזה שקשה לי בשבילה, בגלל שהיא אמרה לי לעשות אותו. אולי כשאני אומרת פה שאני רוצה שתראה אותי, אני מתכוונת שאני רוצה שתעריך שאני עושה את זה? שלא תיקח כמובן מאליו את ההתמסרות שלי? ומה זה אומר שאני צריכה להרגיש שיש משמעות לדברים? זה עלה עכשיו פתאום. אם היא תגיד לי לרוץ למעלה ולמטה בניין של 8 קומות, האם אני צריכה להרגיש שיש משמעות לבקשה הזאת? לזה אני מתכוונת? או האם מספיקה המשמעות שהיא רוצה שאעשה את זה?

אני מרגישה שהרבה מהעניין הוא להרגיש שהיא מאד איתי בדברים. שהיא לא נוטשת אותי, לא אם קשה לי ולא בכל הקשר אחר. שאם היא אומרת לי לעשות משהו והוא לא קל לי, שהיא תהיה איתי שם, בקושי. האמת שזה מעניין, יכול להיות שהראש שלה בכלל לא הולך למקומות האלה, של לקחת אותי למקומות קשים. יכול להיות שהרצונות שלה קשורים הרבה יותר באמת למקומות הרכים יותר, למרות ששוב, אני לא באמת יודעת מה עובר לה בראש, איזה רצונות נמצאים שם אצלה. נניח האם היא מדמיינת סשן? מה היא מדמיינת שם? אני חושבת על זה שהיא אמרה שהיא בוודאות בעניין של בונדג', שם נניח זה אזור שיכול להיות בו חיכוך בין רצון שלה לגבול/אתגר שלי. בין אם בגלל קלסטרופוביה ובין אם בכלל כאב/חוסר נוחות. האם חלק מהרצון שלה זה שאשאר במקום כזה שמאתגר אותי, שלא נוח או כואב לי? או האם חלק מהרצונות שלה בתור סופט דום (סתם אומרת עכשיו את המונח הזה, אולי הוא לא מדויק לה) היא לא רוצה שאני אהיה במקום שלא טוב לי בו? מרגישה שזה שאלות ממש רלוונטיות.

ביחס לגבולות, קראתי מישהי שכתבה שיש 2 דרכים להתייחס: 1. יש גבולות ואפשר לעשות הכל חוץ מהן. 2. יש דברים שבעניין שלהם ואפשר לעשות רק אותם, ולא עושים משהו אחר אלא אם כן דובר עליו.

אחרי שנגמר עם ר' עלו לי שאלות אם בכלל מתאים לי בדסמ, אם בכלל אני רוצה את זה. אובייסלי היה שם צורך לקחת הפסקה, חצי שנה בקושי התעסקתי ברצונות שלי שם. וגם עכשיו עלתה תהייה, זה בכלל מתאים לי? אולי אני מנסה לנגוס ביותר משאני יכולה לבלוע? אולי פנטזיות לחוד ומציאות לחוד?

אולי. אולי גם לא בהכרח אנחנו צריכות להגיע לקיצון, אולי באמת יש עניין של לאט לאט. אולי האמון הזה הוא משהו שנבנה. ההיכרות הזאת של הגופים שלנו, ההיכרות שלה עם הגוף שלי ועם הנפש שלי ועם איך שהן מגיבות. אולי אני אגיע לרגע שאצטרך לשחרר אחיזה וליפול אליה ולבטוח בה. זה מה שרציתי, לא? על זה אני מפנטזת כל כך הרבה זמן?

זה נשמע כל כך טוטאלי. אנחנו שתינו כל כך טוטאליות. אנחנו לוקחות דברים כל כך ברצינות (אני יודעת שתתקוממי על המילה הזאת מאמי). אני לא מבינה איך אנשים לוקחים בדסמ כל כך בקלות ראש ועם אנשים זרים ככה. זה ממש רציני בשבילי. אולי כי מדובר פה על מקומות מאד עמוקים בנפש, אולי כי אני מזהה פה מקום (צורך?) עמוק בנפש שלי. מה הצורך? לבטוח בצורה עמוקה? להאמין מאד? לשים מבטחי? לא חשבתי על זה ככה עד כה. חשבתי על זה במובנים של לרצות להתמסר, לשחרר שליטה. אבל זה מעניין, כי באמת מה נמצא מתחת למקומות האלה? התמסרות, שחרור שליטה? מתן אמון מאד גדול. זה מעניין, מאד מעניין.

אז עם מה נשארתי? שאלות על לתת אמון, מה זה אומר לבטוח בה? מה זה אומר בשבילי, במה אני בוטחת כשאני בוטחת בה? מה זה אומר בשבילה, במה היא רוצה שאבטח כשאני בוטחת בה?

וגם אנחנו נשארות עם שאלות ביחס לאיך אנחנו מתייחסות לגבולות, איך אנחנו מוודאות שאנחנו לא חוצות גבולות שלי בתוך סיטואציה ש"מותר לה הכל". אגב, אני בכלל לא בטוח שכל בדסמ נראה ככה, לא? אולי הניסוח הוא לא ש"מותר הכל"? למרות שאני מרבה לנסח את הרצון שלי ככה, שהיא תוכל לעשות מה שהיא רוצה. יכול להיות שזה לא מה שאני רוצה? יכול להיות שהיחס לזה צריך להיות אחר, נניח האם אנחנו מתעסקות פה בעולמות של cnc? אני לא בטוח.

וגם תהיות על איפה עשוי להיות חיכוך בין רצון שלה לגבול/אתגר שלי.

וגם תהיות על איך נראה הרצון שלה בתור דום, להיות במקום protective ועוד, באופן פרקטי. מה היא מדמיינת שם? איזה רצונות יש לה?

טוב זה לבינתיים. עזר לי לכתוב, עשה לי קצת סדר במחשבות. עוזר לי גם לזכור שהיא אוהבת אותי ושהיא רק רוצה לעשות לי טוב ושאני ארגיש טוב ומוגנת. למרות ששוב זה מבלבל אותי, כי אם היא בתפקיד הדום ומה שחשוב לה זה לעשות מה שהיא רוצה, אז איפה פה נכנס הרצון שיהיה לי טוב? אולי אני רוצה להבין מה חשוב לה בתור דום. כן, זה עוד משהו שהייתי רוצה להבין, איזה דברים חשובים לה בתור דום.

האם בלבלתי יותר? מקווה שלא. מקווה שהצלחתי להיות קצת קוהרנטית.