נעול. שלה.

 

אז יש באמת הרבה עבירות שאני יכול להיענש עליהן. לקום באמצע שאני עובד ואנחנו בזום בלי רשות, לא להיכנס לזום בזמן, לשכוח לנקות את הכיור אחרי שאני מתגלח, לשכוח לנקות את הכיור אחרי שטיפת כלים, להיות בווטסאפ כשאסור לי, אפילו לנהוג מהר מדי כשהיא אומרת לי להאט. אבל יש עבירה שאני כמעט לא יכול לשלוט בה, והיא רגישה כלפיה במיוחד ועד כה אני חוטף לא מעט עונשים וחמורים מאד בגללה.

קרה, למשל, שהיא נסעה לכמה ימים והשאירה אותי נעול, כמובן. אלא שבשלב מסוים גיליתי שהיא השאירה את אחד מהרוטטים מחוץ לתיבה הנעולה. שלחתי לה תמונה, והתחננתי שתאשר לי לאונן עם זה מעל הכלובון. מובן שהיא לא הרשתה, והזהירה אותי שלא אעז לגעת בעצמי עם זה. ניסיתי להחזיק, אבל זה היה קשה מאד. זה בעיקר היה קשה בלילה, כשזה היה ממש לידי והיה די מאתגר להתאפק ולא להשתמש בזה. בשלב מסוים החלטתי שאאזוק את עצמי. יש לנו אזיקי פרווה כאלה, מהימים שכל מה שעשינו היה קשירות וניליות עם אזיקי פרווה אדומים. אזקתי את עצמי, בהתחלה עם ידיים מאחורי הגב אבל ראיתי שאי אפשר לישון ככה. אז נקשרתי עם הידיים מקדימה, וישנתי ככה. וואלה, זה באמת עזר. מין תזכורת פיזית שלא לאונן. חוץ מהתזכורת הפיזית, בשביל לאונן אני צריך לראות או לקרוא משהו. בשביל זה אני צריך להחזיק את הטלפון. אם הידיים שלי קשורות – אני פיזית לא יכול לעשות את זה.

בבוקר שלחתי לה תמונה עם האזיקים, וסיפרתי לה בגאווה על הפיתרון שלי לחשק התמידי לאונן. בתגובה, היא הורתה לי להשאיר עלי את האזיקים למשך כל היום, עד שהיא תחזור. כל עוד אני עובד על המחשב אני יכול לפתוח את השרשרת שמחברת את האזיקים, כך שהם עדיין יהיו עלי אבל אני לא קשור כדי שאוכל לעוד. ברגע שאני קם מהמחשב, מבחינתה, לאכול, לשתות קפה או כל דבר – אני נקשר.

לא אכחיש, אני בהחלט נהנה מהשליטה שלה עלי, זה מחרמן ומדליק. אבל להיות קשור באזיקים יום שלם זה באמת קשוח. לאכול עם ידיים קשורות, להכין קפה, לסדר את הבית. היו פעולות מסוימות שהיא אישרה לי לשחרר בשבילן את הידיים, אבל מיד כשסיימתי נאלצתי להיקשר שוב.

היא די התלהבה מהעונש הזה שלי, על אף שהיא הדגישה שזה לא עונש. כלומר, היא מכריחה אותי להיקשר כדי להקל עלי לא לאונן – שזה מה שאמור לגרום לי, לכאורה, שלא להיענש. אמנם, היא כן הסכימה, אחרי מחשבה, לאפס לי את הפסילות שצברתי ולהחשיב לי את הקשירה הזו כעונש קל.

כל המצב הזה, של להיות קשור בכלל ולהיות קשור באזיקים כשבכלל אני זה שקושר את עצמי – בהוראתה – היה חדש לי לגמרי. אז שאלתי מיליון שאלות, כמו איך זה יהיה עכשיו (תכף ארחיב), אם היא נהנית מזה שאני קשור כשהיא לא בבית ולידי בכלל (נהנית מאד, מסתבר), מה הכללים שלי בלהיות קשור (לא להציק לה אם אני יכול להוריד את האזיקים, אם כי גם זה מעולם לא עלה לי בפסילה אז ממשיך לנסות את מזלי אולי היא תאשר לי להוריד את הדבר המציק הזה), מה אפשר לעשות ומה לא (האזיקים עלי תמיד. במחשב הם פתוחים, רק מונחים לי על הידיים, בכל פעילות אחרת – קושרים אותי), עד מתי ביום אני צריך להיות קשור (עד להודעה חדשה), ועוד כל מיני. מהשאלות האלה גם הבנתי שהיא מתכננת לקשור אותי גם בלי קשר, סתם כי יבוא לה. אבל עד כה היא לא עשתה את זה, רק כשהיו רוטטים בחוץ והיה חשש שאני אשתמש בהם. במצבים כאלה היא קשרה אותי, אבל לרוב כמניעה כדי שלא אוכל לאונן, לא כעונש או כי התחשק לה. אז מניח שסוף היא לא התחברה לעצם הקשירה שלי. לא מתלונן אמנם, זה סיוט להיות קשור. זה חם בידיים, מגביל תנועה וכל דבר לוקח יותר זמן.

יום אחרי, היא אמנם חזרה הביתה אבל כשהיא יצאה לעבודה שלחתי לה שהיא שכחה שוב את הרוטט בחוץ, וקיוויתי שאולי הפעם היא כן תאשר לי להשתמש בו. זה לא כזה הזוי, בעבר היו מקרים שהיא אישרה לי לאונן לזמן מוגדר מראש ועל סיפור או סרטון שהיא מאשרת. אבל הבקשה הזו כמובן עלתה לי ביום נוסף באזיקים. מאז, בכל יום שהיא שכחה איזשהו רוטט, איך שסיפרתי לה שיש רוטט לא בקופסה וביקשתי רשות להשתמש בו – היא הורתה לי להיקשר באזיקים מיד.

אמנם, לא תמיד היא קושרת אותי, גם כשהיא יודעת שאני נמצא ליד אחד מהרוטטים, לדעתי כי היא קצת רוצה להעניש אותי. ועל לגמור בלי רשות ממנה – הו, על זה קיבלתי את העונשים הכי אכזריים ויצירתיים. קרה למשל שראיתי שאחד מהרוטטים שלנו בחוץ, לא התאפקתי ואוננתי. אמנם, כמובן שמיד התוודיתי. מאז שאני נעול, אני רואה את עצמי כפוף אליה ולשליטה שלה בי לגמרי וגם אם אני עושה משהו שאני בוודאות איענש עליו – אני לא מסתיר ממנה כלום, ושהיא תחליט מה לעשות לי. לפעמים אני מקווה שהיא תתחשב בזה שהתוודיתי מרצוני ותקל עלי בעונש, וגם אומר לה את זה. אבל היא לרוב לא מתחשבת בזה, כי מבחינתה זה מובן מאליו שאם עשיתי משהו לא בסדר – אני צריך להגיד לה ולקבל את העונש המגיע לי. גם כעת היא כעסה מאד, וידעתי שמחכה לי עונש מיוחד, אבל לא ידעתי מה.

יום אחרי היא חזרה מהעבודה, וכמו בפעם הראשונה שהיא הענישה אותי – היא הורתה לי להסתובב ולהישען על גב הספה, להגיש לה את הטוסיק, הפעם כשאני גם בלי תחתונים. שיערתי שבטח היא הולכת להחטיף לי מכות, בטח עם השוט או משהו כואב אחר, ולמרות שהיא יודעת להרביץ לי בצורה כואבת במיוחד – הופתעתי שזה מה שהיא בחרה לעשות, כי ידעתי שהיא מחשיבה את זה עונש ״קל״ ( בחיי שזה לא).

הו, כמה שהתבדיתי. היא הלכה וחזרה, כשהיא אוסרת עלי להסתובב לראות מה היא עושה. היא חזרה, ושלחה יד לאשכים הנעולים שלי. לפני שהבנתי מה היא מתכננת לעשות לי, הביצים שלי הוכנסו לצלוחית עם קרחונים קפואים. צרחות אימים. זה היה – בפער – העונש הכי אכזרי שקיבלתי עד אותו יום. צרחתי, התחננתי שתוציא לי את הביצים משם, שאני אלמד את הלקח, שאני לא יכול. היא נהנתה עוד קצת מהצרחות שלי, הוציאה את הביצים הקפואות שלי, עוד קצת מכות לטוסיק וזהו. אחרי זה היא הסבירה לי שהעונש הותאם במיוחד לעבירה הספציפית – אני הייתי חרמן וחם, אז היא רצתה לקרר אותי.

ואם חשבתי שזה העונש הכי קשוח שאקבל, טוב, לא הייתי קרוב. עבר קצת זמן, כי העונש כן נשאר איתי ופחדתי שהיא תעניש אותי עוד. אבל מתישהו לאחרונה כן התחרמנתי, וניצלתי את זה שאחד מהרוטטים בחוץ, וגמרתי. העונש על זה כבר היה העונש הכי חמור וארוך שקיבלתי, אי פעם. היא הבטיחה לי עונש חמור, אבל עבור כמה ימים מאז שהתוודיתי וכלום. קצת קיוויתי שהיא שכחה או שוויתרה לי, אבל אז לילה אחד היא הורתה לי לשבת וקשרה לי את העיניים. כשאני עם עיניים קשורות ולא יכול לראות כלום, היא אמרה לי לתת לה את הידיים, ולראשונה בחיי קשרה לי את הידיים בחבל קשירה. זה חבל שעד כה שימש אותנו רק לקשירה שלה, בסקס, אני מעולם לא נקשרתי בו. זה קשירה צמודה והדוקה של הידיים, הרבה הרבה פחות נוחה מהקשירה של האזיקים שהיא יותר חופשית ומאפשרת תנועה.

בסדר, הבנתי שהיא מתכוונת להעניש אותי יותר בחומרה ולכן קושרת אותי עד סוף העונש. ובאמת, היא הורתה לי להסתובב על שש, כרגיל כבר, ולהגיש לה את הטוסיק לעונש. זה היה קצת יותר קשה כי הייתי קשור בידיים די הדוק, אבל כבר לא התלוננתי כי זה רק מרגיז אותה יותר ואז העונש עלול להיות חמור יותר. חטפתי מכות רצח, הצלפות שוט אכזריות ממש, ודי הרבה. תוך כדי צרחות הכאב שלי, שלא הושתקו כי נראה שהיא רצתה קצת להתענג עליהן, שיערתי שהכמות המטורפת של המכות שאני חוטף היום והעוצמה שהיום הייתה חזקה ממש זה כנראה הדרך שלה, יחד עם הקשירה ההדוקה בידיים, להעצים את העונש שהיא מחשיבה לעונש ״קל״ כזכור. מה שלא שיערתי זה שמבחינתה העונש רק התחיל.

 

 

אנחנו לפעמים נוסעים להורים, שלה או שלי, לסופש בצפון. עד לפני כמה חודשים, חלק מההתארגנות הקבועה שלי לסופש כללה להכניס לתיק צעצועים קצת, כל מיני רוטטים כאלה ואחרים, כמובן ג׳ל סיכה וכאלה.

מאז שאני נעול, זה קצת שונה. בגלל שאני יודע שיש כאן כל מיני נעולים חמודים, חשבתי לעזור ולהראות לכם את הרשימה שחובה לזכור לקחת לכל מקום, אחרת זה מאד לא נעים (כמו שקרה לי השבוע):

 

שמן גוף.

חייב לשמן את האזור לפחות פעמיים ביום, אחרת זה מתכון לפציעות של העור.

 

קרם לתפרחת חיתולים. אני משתמש באורה קרם, אבל יש כל מיני.

זה למקרה שנוצרת פריחה בעור, זה מרגיע את זה. אבל לרוב אני לא משתמש בזה (לא בקשר לכלובון). אבל חייב לקחת למקרה שיהיה צורך, כי כשיש פריחה זה יכול לגרד ממש ולשרוף.

 

הכי חשוב – קרם מאלחש.

אני קונה בסופר פארם עזרקאין ב-25₪, הוא עושה את העבודה. אבל יודע גם שיש עוד.

זה קריטי, כי לפחות אחת ללילה אני קם מזקפת לילה בלתי רצונית שנתקלת בכלובון ומעירה אותי. זה נרגע אחרי כמה דקות, אבל העור נמתח שם בצורה קצת כואבת, לא משהו מסוכן או פריחה או משהו, אבל כאב שלוקח לו במקרים מסוימים גם שעה לעבור. אז עזרקאין מאלחש את האזור לכ-3 שעות, ומאפשר לחזור לישון רגוע.

זה יכול להיות טוב גם לנעול טרי שהעור שלו עדיין לא התרגל לנעילה של הכלובון.

 

אם לוקחים כמה סטים של בגדים, אם נוסעים לכמה ימים נגיד, חשוב להקפיד על ג׳ינסים ממש, לא מכנסיים עם בד דק מדי. גם ג׳ינסים עדינים יחסית חושפים בליטה מוזרה באזור, אז צריך לזכור את זה גם לבגדים להחלפה.

 

נראה לי שדי כיסיתי, אבל ספרו לי אם יש משהו להוסיף.

קצת לפני הפירוט על העבירה הקבועה שלי, שמצד אחד קשה לי להימנע מלעשות אותה ומצד שני העונשים שאני מקבל מאשתי עליה חמורים מאד – עצירה מתודולוגית לקצת פירוט על איך שאשתי תופסת אותי, מאז שהתמסרתי לשליטה שלה, לנעילה שלה את הזין שלי ולעונשים שלה.

אז בפרק הקודם הרחבתי קצת על עונשים פיזיים שהיא אוהבת לתת לי. למשל חדירה לתחת עם פלאג רוטט כשאני עם פה חסום ועיניים קשורות, מכות רצח בטוסיק בידיים שלה, שוט, פאדל או כל דבר כשאני עם ידיים קשורות, טפטופים של שעווה רותחת על הטוסיק והגב כשאני עם עיניים קשורות וכו וכו. כמעט כל פעם, אחרי שהיא מסיימת להעניש אותי ומודיעה לי שזהו להיום – מיד אחרי שהיא משחררת לי את הידיים, את הפה או את העיניים (תלוי מה היא החליטה לקשור לי הפעם), היא מכריחה אותי להודות לה על העונש.

כן כן. מבחינתה, אני חייב להודות לה על זה שהיא מענישה אותי, כי זה מחנך אותי או משהו. אם זה לא מספיק, היא מתעקשת שאודה לה במילים – ״תודה המפקדת״.

לא תמיד זה קל, כי ההשפלה פה היא נוראית. הרגע היא סיימה להתעלל בי, ממש השניה חטפתי ממנה עונש, לרוב משפיל בפני עצמו, כואב מאד, לפעמים הטוסיק עדיין שורף או העיניים עדיין מתרגלות לאור אחרי שהיו קשורות דקות ארוכות, ובאותם רגעים להודות לה על ההתעללות שלה בי זה מאד מאד מאד קשה.

באחת הפעמים הראשונות שחטפתי עונש ״קל״ יחסית, ״רק״ מכות רצח לטוסיק, בלי גאג בפה או קשירה לידיים או לעיניים, היא סיימה להחטיף לי, ולא ממש נתנה לי להתאושש לפני שהיא דרשה שאודה לה, עכשיו, ״תודה המפקדת״. הטוסיק שלי בער, וההשפלה הייתה צורבת מדי, ולא הצלחתי להוציא את זה מהפה פשוט. היא הזהירה אותי שאם לא אודה לה מיד היא תחטיף לי עוד. זה לא ממש עזר, כי ממש לא הצלחתי להוציא את זה מהפה. זה היה משפיל, כואב ומתסכל. וגם היא כבר שכבה כזה במיטה, כולה מכוסה והכל, וחשבתי שהיא סתם מאיימת והיא לא תצא עכשיו מהתנוחה כדי להרביץ לי.

כמו שאפשר לנחש – אז חשבתי.

הטוסיק שלי שילם ביוקר על זה, ועל זה שבגללי היא הייתה צריכה לקום מהשכיבה. המכות שחטפתי היו הרבה יותר חזקות ומכוונות שיכאב לי כמה שיותר. אם קודם ״רק״ צעקתי בכל מכה שחטפתי ממנה – עכשיו כבר ממש צרחתי מכאבים, התחננתי שתפסיק ושלמדתי את הלקח ושאני אגיד תודה. היא הפסיקה להרביץ לי רק אחרי שהיא וידאה שמעכשיו אהיה ״חייל טוב״ וממושמע ואגיד לה תודה כשהיא מענישה אותי. כמובן שעל העונש הזה הודיתי לה כמו שצריך, ״תודה המפקדת״ כמו שהיא אוהבת. יש סיכוי שזה היה אפילו קשה יותר מהעונש, ההשפלה הזאת. אבל היא התעקשה על זה.

בכלל, אני מגלה על אשתי בתקופה האחרונה (בחודשים מאז היא נועלת אותי) הרבה מאד דברים שלא ידעתי עליה. לרוב זה בקטע טוב, לפעמים ניטרלי. כלומר, הרבה דברים שמדליקים אותה ולא היה לי מושג, חלקם זה מגניב וחלקם אין לי בעיה איתם פשוט ואני בעיקר שמח שהיא נפתחה איתם מולי.

אמנם, זה הגיע אחרי שאני נפתחתי בפניה עם דברים שמדליקים אותי. פטישים שבעיניי השיפּוּטיוֹת מהווים כמעט סטיות, אם כי בסטיות שלי אין שום דבר קיצוני מדי – אין נוזלי גוף בשום גרסה, או איברים ספציפיים. ועדיין, רק פטיש אחד מתוך השניים העיקריים שלי (למעט עניין השליטה, אותו אני לא מגדיר כל-כך כפטיש – זה די מקובל ונפוץ, גם אם אשתי ואני לוקחים את זה לקיצון) הוא יחסית נפוץ בקטע שיש עליו הרבה דיבור באינטרנט, יחסית, אם כי הוא לא קרוב להיות נישה רחבה כמו BDSM וכיו״ב. הפטיש השני שלי – ובכן, הוא כל-כך לא נפוץ שחפרתי את כל האינטרנט, ואך ורק באנגלית, כדי למצוא איזה שניים-שלושה בעולם שיש להם גם משהו דומה. בעברית לא מצאתי אפילו אזכור, כלום. בינתיים לא מרגיש לי שיש לזה ביקוש, אם כי בהודעות כתבתם לי דברים מעניינים מאד, אבל אולי אם יהיה אולי אכתוב על זה כאן.

בכל מקרה, מה שבאתי לכתוב – גיליתי שממש מדליק את אשתי, הנועלת שלי ומסתבר גם המפקדת הישירה והבלעדית שלי – להשפיל אותי. ממש. זה מדליק אותה ברמות. למשל, היו (מעט מאד) פעמים שהיא החליטה לתת לי פרס על משהו והחליטה להגמיר אותי. זה קורה במצבים שבהם היא לא מסכימה לשחרר אותי, אבל כן נעתרת לתחנוניי לגמור, אז או שמגמירה אותי בעצמה עם ויברטור או שנותנת לי את הויבטור שאגמיר את עצמי לידה. מסתבר שזה די קשה לאונן ליד אנשים, גם ליד אשתי, אם אין לי את הפטיש הספציפי הזה (שכבר נקרא פטיש לואי סי קיי, אני חושב). אז זה קצת לוקח זמן, גם אם אני חרמן פצצות. בשלב מסוים לרוב נמאס לה, והיא מחליטה להקציב לי דקה, שאחריה היא לוקחת לי את הויברטור ונועלת בקופסה (מבחינתי, בידיעה שיכול להיות שיעברו שבועות עד שאגמור שוב), ואם גמרתי – אחלה.

אני קצת נלחץ במצבים כאלה, וכמעט אף פעם לא מצליח לעמוד בדקה (לעמוד כן, לגמור לא תמיד, אם כי פעם אחת הצלחתי). אז אני מבקש לקראת סוף הדקה אם אפשר הארכה. וכמובן, כמו שמי שהיה כאן בצבא יכול כבר לנחש (כי חלקכם חרדים, אני יודע מהפרטי, אז בצבא עם מפקדים אמיתיים זה ככה) – היא לא מתחילה לשמוע את הבקשה שלי אם היא לא מתחילה ב״הקשב המפקדת״. זה גם מאד מאד מאד קשה, כי זה סיטואציה גם ככה מורכבת, מלחיצה, וגם מאד משפילה. נסו לדמיין: אני נעול בכלובון, המפתח אצלה, ולא רק שהיא לא משחררת אותי כדי לאונן כמו שהייתי רוצה – היא עוד מגבילה אותי בזמן ומכריחה אותי לפנות אליה כמפקדת. אבל אין לי ברירה, ואם אני חייב את ההארכה הזאת אני נאלץ לפנות אליה ככה – ״הקשב המפקדת, אפשר הארכה?״, ולרוב היא נעתרת לי ונותנת לי הארכה של עוד דקה, ואז אני גומר. כמובן שגם אחרי שהיא נותנת לי את זה אני מחויב להודות לה ב״תודה המפקדת״, אם כי זה קל יותר כי זה כבר אחרי. אבל זה עדיין משפיל מאד, להודות על זכות שנלקחה ממני ואז ניתנה חלקית מאד.

יש לנו קבוצה ייעודית של שנינו שמיועדת לדיבורים שקשורים ספציפית בזה, כדי להפריד מהצ׳אט הרגיל שלנו שהו אנחנו בגדול בגדול בני זוג ׳רגילים׳ ומתפקדים. היה איזה רגע שבו היא החליטה שתמיד אפנה אליה כמפקדת שלי, בקבוצה הזאת, בכל סיטואציה. אבל היא לא ממש הקפידה על זה, אז הנחתי שזה לא מה שעושה לה את זה וזה התמסמס. אמנם, בימים שהיא שמה אותי באזיקים ואני מבקש ממנה להיות משוחרר בסיטואציות מסוימות – היא כן לרוב מקפידה שאפנה אליה כמפקדת. ״הקשב המפקדת״ לפני שמבקש ממנה משהו, ו״תודה המפקדת״ אם היא אישרה את הבקשה וגם אם לא. כששאלתי פעם למה אני צריך להודות לה אם היא לא אישרה את הבקשה, על מה אני מודה לה בעצם – היא אמרה שאני צריך להודות לה שהיא בכלל חשבה על זה, או עלי.

ועדיין, זה די מוגבל לסיטואציות שבהן היא מורה לי לפנות אליה כמפקדת, ולא חורג מהן, לפחות בינתיים. כלומר, גם בסיטואציות שבהן אנחנו דנים בעונש שאני עתיד לקבל ממנה היום/מחר, או כשאני מנסה לקבל שחרור איכשהו בסיטואציה כזו או אחרת (זוכרים שאני נעול כל הזמן הזה? מרוב שנכנסנו לעונשים גם אני לפעמים שוכח. אם כי היא דואגת להזכיר לי כל הזמן) – היא בהחלט לוקחת אליה את השליטה, ומזכירה לי שדעתי לא נחשבת ולא מעניינת ורק היא קובעת, אבל לא מחייבת אותי לפנות אליה כמפקדת, מה שמוריד לפחות אלמנט אחד של השפלה מכל העניין וזה בהחלט מקל.

בפרק הבא, לפני החזרה לפירוט על העבירות הקבועות והעונש הכי חמור שחטפתי ממנה אי פעם ובכלל - עוד קצת מחויותיי היומיומיות כנעול בכלובון כבר תקופה ארוכה.

מאז, היא החליטה על שיטת הפסילות. בכל פעם שאני עושה משהו שלא מוצא חן בעיניה, לא משנה אם בכוונה או לא, אני מקבל פסילה.

זה יכל להיות כל דבר, אבל הכי הרבה פסילות חטפתי סביב העבודה. אני בפרויקט גדול בעבודה עכשיו, וצריך לשבת המון על המחשב (עובד מהבית לרוב). היא החליטה לעזור לי עם זה. אנחנו עושים זום בכל בוקר, היא מהמשרד ואני מהבית, וכל אחד עובד על שלו. אבוי לי אם העזתי לקום או לעשות משהו שלא קשור לעבודה בלי רשות ממנה; זה פסילה בלי בכלל למצמץ, ושאעז להתווכח. אם הייתי בווטסאפ עם מישהו שהוא לא היא, אם פתחתי מייל לא רלוונטי, אם בטעות לא נכנסתי לזום בזמן.

לפעמים אני מעז להתווכח, אם הפסילה לא מוצדקת בעיניי. למשל, בדרך-כלל אנחנו לא עושים זום ביום שהיא עובדת מהבית. קרה לא מזמן שהיא עבדה מהבית אבל לא בבית שלנו אלא אצל אמא שלה, כי היא הייתה צריכה להיות שם. על הבוקר חטפתי פסילה כי לא הייתי בזום, וניסיתי להתווכח כי טענתי שביום שהיא עובדת מהבית אנחנו אף פעם לא עושים זום אז לא ידעתי שאני צריך להיות בזום גם היום. זה כמובן לא עזר יותר מדי. היא מאד לא אוהבת שאני מתווכח, אבל אני כן מציג את הטיעונים שלי אם אני חושב שאני צודק ושלא מגיעה לי פסילה, אם כי זה מעולם לא עזר, היא מעולם לא ויתרה לי על פסילה. אמנם, היא גם אף פעם לא נתנה לי פסילה על ויכוח, אז אני ממשיך להתווכח אם אני חושב שאני צודק. אולי מתישהו היא תוותר לי, בינתיים כאמור עוד לא קרה.

העונשים שאני מקבל הם בהתאם לכמות הפסילות שצברתי. כלומר, אם צברתי 2-3 פסילות העונש קל יחסית, ואם הגעתי ל-5 כבר זה עונש חמור. לפעמים היא גם מתאימה את העונשים לעבירות. עונש ״קל״ יכול להיות להשכיב אותי על שש ולהחטיף לי בטוסיק, בעוצמה שרק מתגברת, ועם כל מה שבא ליד – וביד. שוט, פאדל, הכל. בעיניה זה עונש קל, אבל זה ממש ממש לא. זה מכות ממש, מכוונות להכאיב, שאני חוטף גם בתנוחה משפילה שהיא נהנית ממנה ספציפית. שמתי לב שהיא מאד אוהבת להורות לי להסתובב עם הטוסיק אליה ולהיות על שש, ואבוי לי אם אני מעז להתמרמר או לנסות להתחנן שתוותר. לא יודע למה אני עדיין ממשיך לנסות, אבל המחשבה על ההשפלה והכאב שעוד רגע אחטוף מביאה אותי לנסות כל מה שאוכל.

ועדיין, קרה לי כבר לבקש לקבל עונש, במצב שבו היו לי יחסית מעט פסילות ולכן גם העונש שהייתי אמור לקבל היה קטן יחסית, כדי לא לצבור פסילות ולקבל עונש חמור יותר. כי עונשים חמורים יותר – וואו, היא נהייתה יצירתית יותר ויותר, בעיקר על חשבון הכאב וההשפלה שלי שרק הלכו והועצמו.

עונש חמור ״סטנדרטי״ שיצא לי לחטוף אחרי 5-6 פסילות, למשל – היא הורתה לי לשבת, קשרה לי את העיניים (בסרט המשי הזכור לנו מהפרק הקודם), חסמה לי את הפה בגאג, ואז הורתה לי לשכב על שש, ולהגיש לה את הטוסיק. פחדתי מאד, זו הייתה הפעם הראשונה שהיא קושרת לי את העיניים וחוסמת לי את הפה. חשבתי שהיא מתכוונת רק להרביץ לי בטוסיק, והכנתי את עצמי למכות רצח שאני בטח הולך לחטוף עכשיו. אי אפשר באמת להיות מוכנים לזה, גיליתי. כל פעם מחדש, המכות באו בהפתעה – מהעוצמה שלהן, מהכאב שהיא גורמת לי, מההנאה שלה מהכאבים שלי, מההשפלה, הכל.

חשבתי שזה יגמר במכות רצח. אז חשבתי.

לא עברו כמה שניות, והיא חדרה אלי עם פלאג רוטט ארוך, בעדינות תקיפה כזאת, אחרי שהיא שימנה אותי ואת הפלאג בחומר סיכה. רציתי ממש לצרוח פה, זה כאב ממש. לא ברמה של סכנה, אבל זה היה כאב חד ונוראי שגם בגלל שהעיניים שלי היו קשורות אז לא יכלתי להתכונן אליו. גם לצרוח לא ממש יכלתי (הפה שלי חסום, כזכור), אז רק צווחתי לתוך הגאג בכל חדירה כזו שלה, והיא נהנתה מזה ממש. אחרי דקות ארוכות מדי היא הוציאה, ואז המכות שחטפתי בטוסיק היו כבר החלק המרענן, הכמעט כיפי, של העונש. וזה לא היה כיף, כמובן.

את הפלאג קיבלתי מאז בתחת עוד כמה פעמים. היא אוהבת את איך שאני מגיב לזה, זה מדליק אותה ממש מסתבר. פעם אחת חטפתי ממנה עונש כזה יחסית ארוך, ואיך שהיא מסיימת לחדור אלי ולהרביץ לי – היא מסמנת לי שהסתיים העונש ואני יכול לחזור לשבת. בכל פעם כזאת אני מתיישב ומתנשף ומסדיר נשימה אחרי כמה דקות של צרחות כאב והשפלה. ותוך כדי שאני מתנשף ונושם וחוזר לעצמי – היא מנפנפת לי במפתח ונותנת לי להשתחרר, לקראת סקס משוגע. הסתבר שהיא רק רצתה להידלק לפני, על חשבון הטוסיק האומלל שלי.

עונש אחר, שגם כלל קשירה לעיניים אבל בלי מחסום לפה, היה לטפטף עלי שעווה רותחת מנר דולק. קלאסי, אני יודע, אבל זה עשה לי לצרוח ממש. זה כאבים נוראיים. התחננתי, כמעט בכיתי שתפסיק, שזה כואב לי מדי. כלום. דקות ארוכות היא מילאה את הגב והטוסיק שלי בטיפות שעווה לוהטות. לא הבנתי למה היא לא חוסמת לי את הפה, משער שהיא נהנית מצרחות הכאב שלי. ועדיין, יש שכנים, לא יודע. אבל לא רוצה להתערב לה, גם ככה אני צריך לסתום ולא לתת לה רעיונות.

כתבתי עונש חמור ״סטנדרטי״, כי יש עבירה אחרת שאני עושה שאני בקושי שולט עליה ועליה היא אוהבת להעניש אותי בחומרה במיוחד, בעונשים יצירתיים מאד, ועליה אפרט בהמשך.

כבר בימים אחרי הנעילה היא לא הסכימה להגיד לי מתי אני משתחרר, מה שהלחיץ אותי שהיא תנעל אותי עכשיו לחודש או משהו מטורף כזה. ניסיתי לנדנד ולנדנד, ובסוף חילצתי ממנה שאני אהיה נעול שבוע. קצת נרגעתי, אבל מסתבר שהיא הכינה לי הפתעות מסוג אחר.

יומיים אחרי שהיא נעלה אותי, התוודיתי בפניה שניסיתי לגעת בעצמי. סיפרתי לה שאני מנסה לכתוב סיפור (אני כותב מדי פעם סיפורי פנטזיות, לפעמים הייתי מאונן עליהם או סתם מעלה בכל מיני מקומות כאלה בצורה אנונימית כמובן) ולצורך הסיפור בדקתי משהו וזה קצת עשה אותי חרמן אז ניסיתי לאונן.

לה לא אמרתי מה זה היה, אבל לכם אגלה שניסיתי לבדוק היתכנות איך אפשר יהיה להשאיר אותי עם פה חסום לזמן ממושך יחסית, אם כי לא ראיתי לזה שום היתכנות עתידית; היא לא ממש הראתה סימנים שזה מעניין אותה, כאלה דברים. אמנם, בדקתי את זה גם כדי לבדוק איך אפשר לחסום לה את הפה; בסקס אנחנו מתחלפים, כי היא אוהבת שאני בשליטה בסקס וגם אני די אוהב, אז תמיד אני קושר לה את הידיים, לפעמים אחת לשנייה ולפעמים למיטה. לרוב זה עם מחסום פה, ולא פעם גם עם קשירה לעיניים, לפעמים גם מצבטים לפטמות. תוך כדי, היא חוטפת מכות בטוסיק, לפעמים בידיים ולפעמים עם שוט או פלוגר כזה, מה שבא, והיא נהנית מאד וכמובן גם אני. אבל בפעם האחרונה ששכבנו וחסמתי לה את הפה היא התלוננה שהגאג הכדורי ששמתי לה בפה כואב לה בקצוות של הפה והורס לה קצת. אז רציתי לבדוק אם גם לי הוא יהיה ככה כואב אחרי זמן שהוא יהיה בפה שלי, ואיך אפשר עוד לחסום את הפה בצורה יעילה שכמובן לא תהיה נוחה אבל גם לא כואבת.

ניסיתי כל מיני דברים, ובסוף דחפתי לעצמי גרביים לפה (גרביים שלה, נקיות מהכביסה. לא כפטיש, אין לי פטיש לזה, אבל זה פשוט היה הדבר היחיד הנקי שיכל להיכנס לי לפה. גרביים או תחתונים שלי היו גדולים מדי, מגבת קטנה הייתי גדולה מדי, ועוד כל מיני דוגמאות) וקשרתי עם הסרט משי שהשתמשנו בו עד כה לקשירה של העיניים. זה היה בול, גם בגודל וגם בתחושה. זה חסם את הפה ביעילות ממש, אבל לא כאב בכלל (אם כי בפירוש לא היה נוח). לא יכלתי להוציא את זה מהפה (בלי ידיים) כי הסרט נכנס לתוך הפה ודחס את זה פנימה, כך שאם הייתי קשור או מרוסן איכשהו – החסימה הזו לפה הייתה יעילה מאד.

אממה, זה היה די סקסי...

למעשה, את רוב הבוקר ההוא העברתי כשהפה שלי חסום, כי בכל שיטה שניסיתי מדדתי כמה זמן אפשר להשאיר את החסימה בלי שזה יכאב. האפשרות האחרונה, גרביים וקשירה של סרט משי, חסמה לי את הפה למשל יותר משעה עד ששוכנעתי שזו האפשרות האידיאלית.

אבל כל האירוע עשה אותי חרמן מאד. וכל זה כשאני נעול כבר יומיים, אחרי שיותר מחודש לא ננעלתי.

לא התאפקתי, שמתי שמן גוף, זה שאני משמן איתו את הכלובון פעמיים ביום כדי שלא יהיו פציעות, וניסיתי לגעת בעצמי. מובן שזה לא ממש עזר, כי כל הרוטטים שלנו נעולים בקופסה שהמפתח שלה מחובר למפתח לחירות המינית שלי, ונמצא אצלה בתיק (כנראה).

אבל היא לא אהבה את הרעיון שנגעתי בעצמי בלי רשות, והודיעה לי שיהיה עונש היום. שיערתי שבטח היא תוסיף לי יום בנעילה או משהו, וכבר תכננתי איך לשכנע אותה לרדת מזה (בידיעה שזה לא ממש יעבוד כנראה, אבל היא גם אוהבת שאני מתחנן אליה אז מה אכפת לי לנסות). היא חזרה מהעבודה ולא אמרה כלום, וחשבתי שאולי היא שכחה או שוויתרה לי. מאד מהר הסתבר לי ששמחתי מוקדם מדי.

התיישבנו בסלון, דיברנו קצת, ופתאום היא קמה, הולכת לכיוון החדר ושניה לפני שהיא נעלמת בחדר – מורה לי להוריד מכנסיים ולהישען על הגב של הספה, עם הטוסיק אליה. הייתי בהלם מוחלט. הבנתי לאן זה הולך, כמובן – היא הולכת להחטיף לי בטוסיק. על אמת.

אני יודע איך זה נראה, ומבין שאולי למי שקורא(ת) את זה זה לא כזה דרמטי. הסיפור די הוביל לשם, אולי. אבל בשבילי זה היה חרדה ממש. אני מעולם לא קיבלתי מכות כעונש. היא גם לא השאירה לי זמן להתחנן, פשוט זרקה לי את ההוראה להיות עם הטוסיק אליה בלי מכנסיים ולחכות. אם זה לא מספיק, היא אסרה עלי להסתובב לראות מה היא הולכת לעשות לי. אבל לא הייתי ממושמע, עדיין לא קיבלתי עונשים, אז לא התאפקתי והצצתי מה היא הביאה כדי להעניש אותי, באימה יש לומר.

ובצדק.

היא הביאה את הפאדל עור, מין שוט עור רחב כזה שאני מאד אוהב להפליק לה איתו כי הסאונד שלו מדהים, ואיך שהיא קלטה שראיתי מה היא הביאה היא צעקה עלי להסתובב מיד ושלא אעז להסתובב עד שהיא תאשר לי. לא הספקתי לעכל את הסיטואציה שלי, שכוב בתנוחה הכי משפילה שהייתי בה בחיים עד כה, וממתין לקבל מאשתי מכות בטוסיק לראשונה בחיי, וטראח!!! היא הנחיתה עלי את השוט על הטוסיק בכוח, ובעצמי לא האמנתי לצווחה שיצאה לי מהפה מההפתעה של הכאב הפתאומי. לא הספקתי לנשום מההצלפה הראשונה, וטראח!!! עוד אחת, חזקה יותר.

היא המשיכה להחטיף לי עוד קצת, ורק כשהיא הייתה מרוצה מהתוצאה היא נתנה לי נשיקה והרשתה לי להסתובב. עדיין המום (וכואב), הסתובבתי והבנתי שמשהו בהחלט הולך להשתנות.

כנראה הכל.

וואו. כל-כך הרבה קרה מאז שהייתי כאן. אנסה לסדר את זה.

כמו שאתם יודעים, לפני חודשיים אשתי הפסיקה את המשחק, החזירה לי את המפתח וחתמה את הסיפור.

זה קרה אחרי שהשתעשענו שנינו במחשבה האם אוכל לגמור כשאני נעול עם ויברטור שמרטיט לי את הכלובון, ואני לקחתי יוזמה וגיליתי (לבד) שזה אפשרי ודי מדהים. אבל אשתי לא התחברה לרעיון שאני עושה מה שבא לי, וסיימה את הסיפור. דיברנו עוד באותו יום התנצלתי והדגשתי כמה שאני מתחרט על זה וכמה שלא חשבתי שזה מה שיקרה וכו. בסופו של דבר היא לא כעסה עלי, אבל לא רצתה להמשיך.

לא לחצתי. אמרתי שכשהיא תחליט שבא לה – נמשיך, אבל מיום ליום זה היה נראה רחוק יותר. היא לא הזכירה את זה, ולא ממש דיברנו על זה. ניסיתי לחזור למה שהיה לפני, שאני לא מאונן מיוזמתי כדי לא לפגוע בסקס שלנו, וזה הצליח אבל רק חלקית לצערי. יוצא לי הרבה להיות חרמן, וכשאני חרמן אני לא תמיד מצליח להתאפק. לפני קצת יותר מחודש הייתי באיזה מקסטוק, ראיתי קופסה ננעלת שהייתה נראית לי מתאימה וקניתי, עם מנעול קטן. הבאתי הביתה, ואמרתי לה שכשהיא תרצה יום אחד – המפתח של המנעול הזה יכול להתחבר למפתח של הכלובון, ובקופסה הזאת אפשר לנעול את כל המכשירים הרוטטים שלנו (וברוך השם יש לנו לא מעט. ויברטור, קוקרינג רוטט, מג׳יק וונד דק ועבה, באט פלאג, לא חסר) כך שאם אהיה נעול לא תהיה לי גישה אליהם בלי אישור שלה. היא לא הגיבה לזה כל-כך, רק חייכה כזה ואמרה אוקיי, אבל לא היה נראה שזה מושך אותה או מקרב אותה לנעול אותי.

אבל אז, בסוף השבוע, שכבנו באיזה ערב וכשסיימנו היא מסתובבת, מוציאה את הכלובון ושולחת אותי להינעל. עכשיו. די המום כי לא ראיתי את זה בא בכלל, קצת כמו בפעם הראשונה שהיא נעלה אותי. איך היא תמיד מצליחה להפתיע אותי, גם אחרי כל השנים שאנחנו מכירים. אני כל-כך אוהב את זה בה.

לא הייתי מוכן, אז ביקשתי אולי מחר בבוקר או משהו, רגע לעכל את זה, כי לא הייתי במוד של נעילה בכלל. בכל זאת, יותר מחודש שאני חופשי ומאושר. כמובן שהיא לא הסכימה לשמוע, ותוך כמה דקות הכלובון כבר כלא לי את הזין והמפתח היה בידיים שלה.

פאק. זה קורה שוב. אני נעול. מי יודע מתי אגע בזין שלי שוב.

די מהר הבנתי שהפעם זה הולך להיות שונה. הו, מאד מאד מאד שונה.

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג של אשתי והנועלת שלי, אתם כבר יודעים שהיא הנועלת שהיא לשעבר, לצערי.

כן, לפני כ-3 שבועות אשתי החליטה להפסיק את זה, נתנה לי את המפתח וסיימה את הסיפור.

למי שזה מעניין, אני אספר קצת מה הוביל לזה ובאיזו נקודה מורכבת אני נמצא עכשיו.

 

ברשותכם, אתחיל מהתחלה.

קצת לפני שאשתי התחילה לנעול אותי, וכמובן מאז הרבה יותר, שוטטתי בכל פורום אפשרי באינטרנט, בעברית ובאנגלית, קראתי ולמדתי על זה כמה שאפשר. הסתבר לי מתישהו שלגמור זה לא בהכרח תוצאה של זיקפה.

איך הגעתי לזה?

התחלתי לחשוד שאני יכול לגמור גם כשאני נעול בכלובון צניעות כשלילה אחד התעוררתי כשאני נעול וגיליתי שחלמתי חלום רטוב שבסופו גמרתי, ממש גמרתי. לא זכרתי על מה ולמה, כי אני לא זוכר חלומות, אבל אי אפשר היה להתבלבל. גמרתי תוך כדי שינה, ובזמן שאני נעול. 

אני מת על חלומות רטובים, אבל זה היה מפתיע מאד. סיפרתי לאשתי שגמרתי, בתקווה שלא תאריך לי את הנעילה בגלל זה (או שכן תאריך), כי הרי אני לא אשם בזה. זה חלום. היא גם הייתה בהלם. 

 

ואז נכנסתי לאפליקציה מגניבה, Quora. זה כמו פייסבוק רק לשאלות שאנשים שואלים ומקבלים המון תשובות. יש שם כמעט כל שאלה בעולם. וזה מדהים. 

הגעתי לזה אחרי שפשוט גיגלתי - איך אני יכול לאונן בזמן שאני נעול בכלובון צניעות. באנגלית, כי בעברית התוצאות עדיין דלות מאד. 

 

גיליתי עולם מטורף. אנשים שבשיא הרצינות נועלים את הילדים שלהם! כדי שלא יאוננו. מישהו סיפר שם שהחבר הכי טוב שלו נעל אותו מגיל 14 עד גיל 20(!!!) ושחרר אותו רק 6(!!!) פעמים בכל הזמן הזה, תוך כדי שהוא מכריח אותו למצוץ לו. ובמעין תסמונת שטוקהולם קלאסית הבחור מתאר כמה שהוא אוהב את החבר הזה ומעריך את מה שהוא עשה בשבילו. והוא סטרייט בכלל, לטענתו. 

 

בכל מקרה, הרבה כתבו שממש אפשר לגמור גם כשאתה נעול, עם גירוי של הזין עם Magic wand מי שמכיר מכיר או ויברטור פשוט. 

אמנם, מישהו כתב שזה לא קרוב להיות מהנה כמו כשממש גומרים באוננות למשל. 

 

זה גרם לי לתהות האם אני רוצה לנסות בכלל. וגם נזכרתי שכבר ניסיתי להגמיר את עצמי כשאני נעול בדרכים אחרות – ניסיתי להשתמש בבאט פלאג. זה לא ממש עבד. הכנסתי לעצמי באט פלאג בכל מיני גדלים, הכי קטן, קטן, בינוני-קטן, זה לא כאב נורא לרוב אבל גם לא ממש עינג, למרות שלא מעט באינטרנט כתבו שזה יכול להביא גברים לאורגזמה. זו הייתה תחושה מעניינת, אבל לא משהו שעפתי עליו.

לאונן כשאני נעול - לא יודע. זה לא קצת חוטא לנעילה? אני בכלל אצליח לאונן ככה? כלומר, אנשים כתבו שאפשר, אבל אנשים גם כתוב שהם הגיעו לאורגזמה מבאט בלאג ולי זה לא עשה כלום.

אבל שוב, איך אני יכול לאונן כשאני נעול? כשאני נעול אסור לי לאונן, בהגדרה. או שמותר לי, ואני פשוט מנוע פיזית? הרי ההסכם שלנו הוא שאם אני מוצא את המפתח אני יכול לאונן. אם כי ההסכם הזה מעולם לא מומש, מעולם לא מצאתי את המפתח. אמנם, לא חיפשתי יותר מדי. המחשבה הייתה שכשאשתי תחליט לשחרר אותי היא תתן לי את המפתח. אני סומך עליה. אם היא לא רוצה שיהיה לי את המפתח עכשיו, אני לא אמור להיות משוחרר עכשיו.

אז נגיד שאני אצליח לאונן ואולי לגמור - זה מותר? זה בסדר? אשתי תכעס?

 

מתישהו לאחרונה אשתי שוטטה גם קצת, והגיעה גם לידיעה הזאת. היא הזכירה את זה ככה באגביות באיזה פעם שדיברנו, ושאלה אם הייתי רוצה לנסות.

זה היה לי מרענן, אז אמרתי לה שנראה לי שארצה לנסות אבל לא יודע אם זה יעבוד ואיך זה יעבוד וכאלה.

ערב אחד הייתי ממש ממש חמוד, וראיתי שהיא בעניין ושהיא רוצה לתת לי משהו אבל גם לא רוצה לשחרר אותי. נשאר שבוע פחות יום לנעילה שהיא הקציבה לי, ולא נראה שהיא מתכוונת לוותר על זה.

ועדיין, נכנסתי למיטה והיא מורה לי להוריד תחתונים. לרגע חשבתי שאולי היא כן משחררת אותי, אבל הרגע הזה חלף כשהבנתי שהיא רק רוצה לאונן לי עם שרביט (ה-magic wand שסיפרתי עליו).

לרגע שמחתי, אבל גם הרגע הזה עבר כשהבנתי שאין שום דבר מעבר. היא פשוט יושבת ומרטיטה לי את הכלובון עם השרביט, בלי שום אלמנט ארוטי, רק הפעולה הפיזית. זה כמו לאונן בלי לפנטז על שום דבר, בלי סרטון פורנו, בלי סיפור ארוטי, בלי לחשוב על שום דבר. סתם לשפשף למוות. זה לא מחרמן, לא כזה סקסי ולא יגרום לי לגמור. אז אחרי לא הרבה זמן הפסקתי אותה. לא היה לה כוח למשהו יותר מחרמן, אז נטשנו את זה.

 

 

קצת לפני שנגיע למה שקרה אחרי ניסיון האוננות של אשתי עם השרביט, עוד משהו שקרה קרוב לזה ואולי קשור למה שקרה אחרי.

נסענו לאנשהו, ובאוטו אשתי אומרת לי שהיא רואה לאחרונה הרבה סרטונים של גברים נעולים, והיא חושבת שאני ממש אמיץ שהלכתי על כלובון כזה קטן. הכלובון שלי די קטן, לא מאפשר הרבה מקום לזין לעמוד כמובן. היא אמרה שהיא ראתה שיש כלובונים הרבה יותר גדולים, ושאני אמיץ שלא הלכתי עליהם.

אני לא חשבתי שאני אמיץ. להבנתי הכלובונים האלה מכאיבים הרבה יותר, כי הזין עדיין לא יכול לעמוד לגמרי וזה כנראה כואב יותר, ממה שהבנתי כשלמדתי על זה.

 

בחזרה להווה.

 

בבוקר שאחרי ניסיון האוננות הזה קמתי כולי חרמן. זה לא חדש, אני הרבה בקרים קם חרמן, בייחוד כשאני נעול וגם כשאני אמור להיות נעול ומנצל את הרגעים עד שאשתי תנעל אותי.

כזכור, נחשפתי לפלטפורמה מעניינת בשם Quora. מסתבר שאחרי שנרשמים הוא שולח במייל כל יום שאלות שנשאלו בפלטפורמה בשנים האחרונות בנושאים שהתעניינתי בהם.

אז על הבוקר אני מקבל את המייל. זה לכאורה מייל מרגיז כי זה מהמיילים המעצבנים שמקבלים כל הזמן, אבל השאלות שם ממש מעניינות. השאלות שאני מקבל עכשיו הן בנושא ספאנקים, למשל, ו-ABDL. אז על הבוקר אני פותח את האפליקציה וקורא תוכן מחרמן מעט.

הבוקר נכנסתי כרגיל, וחיפשתי לקרוא שאלות על BDSM ממש, קשירות. מפה לשם, הגעתי לסיפור שמישהו כתב, בו הוא מתאר בפירוט ארוטי איך מישהי חוטפת אותו, קושרת אותו, חוסמת לו את הפה, נועלת אותו במרתף ולמעשה כולאת אותו בבית שלו. זה חירמן אותי ממש. הרגשתי שאני ממש ממש ממש רוצה לאונן.

לבקש שתשחרר אותי היה מיותר ממש. אין מצב. היא נעולה על זה שאני אהיה נעול שבועיים. היא גם לא בבית בכלל.

ואז אני מסתכל הצידה, ורואה את השרביט מונח שם, מאתמול. במטען שלו.

חושב לעצמי למה לא, מה אכפת לי לנסות. גם ככה זה כנראה תהיה סתם התנסות, כמו עם הבאט פלאג שלא ממש עשה משהו.

מתחיל להרטיט את הכלובון שנועל לי את הזין שכבר עומד כמה שהוא יכול וחרמן, ותוך כדי מתחיל גם את הסיפור מחדש. ופתאום אני מתחיל להרגיש משהו. כמו שמרגישים קצת לפני שגומרים. זה מרגש נורא. אני נעול! ואני מרגיש שאני עומד לגמור!

עוברת לי מחשבה לרגע, אני אולי צריך לעצור. אסור לי לאונן עכשיו. אשתי תכעס.

אבל גם הרגע הזה עובר, כי א - אני חרמן בטירוף, ב - אני על סף גמירה, וג - היא עצמה ניסתה לאונן לי עם השרביט אתמול אז באותו רגע אני משכנע את עצמי שזה בסדר.

אני ממשיך. העסק מתחמם. אני מתחרמן יותר ויותר. אני מרגיש שזה מתקרב. ואז ---

 

גמרתי.

 

וואו. זה היה מוזר מאד מאד. אבל זו בהחלט הייתה גמירה.

אחרי שעיכלתי מה שקרה פה עכשיו, שגמרתי! כשאני נעול בכלובון! הבנתי שאני בבעיה.

אוננתי בלי רשות. תהיה לזה השפעה על דברים.

 

נכון לאותם רגעים, חשבתי רק שזה יתבטא בעונש שהיא תתן לי, כלומר עדיין בתוך עולמות המשחק שלנו יהיה איזה מחיר שאני אשלם על מה שעשיתי.  

נזכרתי שהיא אמרה שהיא מתכננת להעניש אותי, כזכור, ובינתיים עוד לא מימשה את התוכנית הזאת. כלומר, היא כן השאירה אותי נעול שבועיים, אבל הבהירה שוב ושוב שזה לא עונש אלא ההחלטה שלה מראש להחזיק אותי נעול שבועיים. 

לא ידעתי מה קורה עם זה וחששתי לשאול. קיוויתי שהיא וויתרה לי, כמובן. היא לא הענישה אותי עד היום, וכל עונש שיכלתי לחשוב שהיא תתן לי - באמת יהיה עונש. כלומר, אם היא תפליק לי בטוסיק - זה כנראה *לא* ידליק אותי, אלא פשוט יכאיב לי. היא הבהירה שהיא לא מעוניינת להדליק אותי אלא לתת לי עונש כמו שמגיע לי, אז זה לא יעניין אותה. גם אם היא תקשור אותי, או תחסום לי את הפה, או לא יודע מה - זה לא ידליק. זה באמת יהיה עונש. 

 

אז חשבתי שזו הבעיה שאני נמצא בה; גם אם היא ויתרה לי, לשמחתי, על העונש שהיא תכננה לי --- על העונש עכשיו היא כנראה כבר לא תוותר.

חשבתי שאני עומד להיענש, והשלמתי עם זה שאכן מגיע לי עונש. אוננתי בלי רשות, אחרי שהיא רצתה לאונן לי, ובוודאי שהיא לא תאהב שאת הפעם הראשונה שאני מאונן בכלובון עשיתי לבד.

השלמתי עם העונש שחשבתי שיגיע, אבל עדיין חששתי ממנו. היא מעולם לא הענישה אותי, והייתי די בטוח שזה עומד להשתנות. וזה מלחיץ. זה הולך להיות כואב, או קשה, או קשוח. לא יודע. יש לה המון אפשרויות לעונשים, וכל אחת מהן הלחיצה אותי ממש.

אני פוחד. קצת. כלומר, סמכתי עליה, היא לא תעשה לי משהו שלא אעמוד בו. אבל זה עדיין הלחיץ.

 

חששתי שאחרי הגמירה הזאת ירד כל האפקט של הנעילה. לשמחתי, נראה שלא. אני עדיין נעול, ואני עדיין חרמן, ורוצה נורא להשתחרר.

אמנם, במהלך היום כשהתחרמנתי והכלובון הזכיר לי שאני נעול ולא יכול לעשות עם זה כלום, נזכרתי שבעצם אני כן. ידעתי שאין מצב שאני מאונן שוב ככה; אני גם ככה צפוי להיענש. אם אספר לה שאוננתי פעמיים, העונש כבר יהיה ממש חמור. לא רוצה.

 

לא האמנתי שאגיע לזה, אבל אשכרה שמחתי שהנעילה היא לא עונש מבחינתה, כי אחרת היא הייתה מאריכה את הנעילה שלי על זה בלפחות יומיים, והרגשתי שאני כבר לא מסוגל יותר. גמרתי הבוקר, נכון, אבל זה לא שאני לא רוצה לזיין אותה, להפך. הנעילה מאד מאד מאד מורגשת אצלי, וקשוחה לי ממש. הרגשתי שאני חייב שהיא תשחרר אותי ושנשכב ואני אגמור כמו שצריך.

 

ככל שעבר הזמן הבנתי שיש בעיה, מהותית, עם הנעילה שלי עכשיו. סבבה, מגיע לי עונש, אבל איך היא תמנע ממני לעשות את זה גם בהמשך? תחביא את השרביט? יש גם ויברטור, יש הרבה דברים רוטטים. את כולם היא תצטרך להחביא עכשיו, או לנעול באיזה קופסה, או לקשור לי את הידיים מאחורי הגב. כל הדברים האלה לא ממש ישימים במציאות מעבר לפנטזיה, וגם אם כן - לא לאורך זמן. כלומר, הם לא פיתרון כמו הכלובון, שאפשר פשוט לנעול עלי ולשכוח מזה. אבל עכשיו מסתבר שגם הכלובון לא פיתרון טוב.

 

חשבתי על איזשהו פתרון, אבל הוא כמעט לא ישים. כזכור, יש כל מיני גדלים של כלובונים. יש גם ממש ממש ממש קטנים. יש להם תיאור יפה באחד מהבלוגים שסוס האש ציטט: ״החגורה צריכה להתאים בסוף לגודל הקטן ביותר שהיה לו אי פעם. זה המצב שאת רוצה לוודא שהוא נשאר בו ... ממש ממש קטן, כמו גודל האיבר הקטן ביותר של בעלך / בן זוגך אי פעם ביום הקר ביותר בשנה. אה, ואת צריכה שהוא יסתגל אפילו לחגורה קטנה מזו״. יש כאלה, ראיתי. אבל הם מוגזמים ממש. אני לא חושב שאוכל להתנהל בקביעות עם אחד כזה. אם כי די בטוח שלא אהיה מסוגל לאונן איתו.

 
 

את כל זה העליתי, בפעם אחת, לבלוג כאן, לפני כמה שבועות. למעשה, בלילה שאחרי הבוקר שבו גמרתי. הכנתי את עצמי לתגובה בתוך עולמות המשחק, לעונש חמור, משהו כזה.

 

אבל את התגובה בפועל לא צפיתי בכלל.

היא נפגעה, ממש. באותו לילה היא נתנה לי את המפתח ובעצם אמרה שאין טעם במשחק יותר. זה הכניס אותנו ללופ, יממה של באסה ומתח ועצב, כשבסוף דיברנו והבנתי שא. היא דיברה איתי על זה כי היא רצתה לעשות לי את זה, ולא שאני אעשה לעצמי, והיא ממש רצתה שזה יהיה חוויה ראשונית שלנו כזוג, משהו שאנחנו מתנסים בו יחד לראשונה, ואני לקחתי ממנה את זה.

היה לי נורא קשה לשמוע את זה ממנה. הרי ממש לא רציתי לפגוע בה, חלילה. להפך. זה פשוט קרה, בלי שחשבתי יותר מדי. כלומר, הגעתי לזה מתוך סקרנות ומחשבה כמעט ודאית שלא יקרה כלום, שאין מצב שאני באמת אצליח לגמור ככה. כל הסיפור לקח ממש שניות בודדות מהרגע שהייתי בטוח שלא יקרה שום דבר לרגע שבום זה קרה, ולא היה לי ממש זמן להפעיל שיקול דעת.

דבר ראשון, רצתי למחוק את כל מה שהעליתי לכאן. זה פתאום הרגיש פאתטי, מפגר, לדבר על זה עם כל העולם כשעוד לא פתרנו את זה בינינו. עכשיו אני גם מעלה את זה רק אחרי ששלחתי לה והיא קראה. סיימתי להיות טמבל.

דיברנו על זה, לקחנו זמן להירגע, ובסוף עברנו את זה והשלמנו. אבל – הכלובון הלך למגירה, ומאז לא ננעל עלי מיוזמתה. היא אמרה שבעצם אין טעם לזה, אם אני יכול לאונן גם בלעדיה, היא לא באמת חביא את כל הדברים וזה לא הגיוני גם. מבחינתה, אם אני רוצה להיות במשחק ולהיות נעול, אז אני לא יכול לאונן מתי שאני רוצה. היא כמובן צודקת, כי גם מבחינתי אם אני לא באמת מנוע מלאונן – גם אם זה משמעותית לא אותו דבר – זה כבר לא נעילה.

כמה ימים אחרי זה, נזכרתי שיש לנו טבעת קוצים שהגיעה יחד עם הכלובון כשהזמנתי אותו. זה טבעת שננעלת בין הטבעת שמקיפה את האשכים לכלובון עצמו שמתחבש על הטבעת הזו, ולטבעת הזאת שמתחברת יש 3 קוצים כאלה שמכוונים לבסיס הזין. במצב רפוי לא ממש מרגישים אותם. תהיתי אם אפשר לגמור איתם בצורה שבה גמרתי כשהיתי נעול. אז בדקתי.

נעלתי את עצמי עם הטבעת, וניסיתי לאונן על אותו סיפור שקראתי (אני יכול לאונן על אותו סיפור המון פעמים). התחלתי לאונן, והרגשתי שוב את התחושה הנעימה שמרגישים כשהולכים לגמור. אבל ברגע שהוא נעמד קצת – הקוצים נכנסו לפעולה והכאיבו לו ברמה שהוא לא יכל לעמוד יותר גם בתוך הכלובון ולא יכל לגמור.

תיעדתי את כל זה ושלחתי לה את הסרטון. למעשה, מצאתי פתרון. היא תוכל לנעול אותי בידיעה שאני לא יכול לאונן, הפעם באמת.

אמנם, אני לא אהיה מסוגל כנראה לישון עם זה, כי גם ככה אני הרי מתעורר כשאני נעול עם כאבים בזין, אבל להתעורר עם קוצים בזין 3-4 פעמים בלילה זה סיפור אחר. אז חשבתי שאם היא באמת תחליט לנעול אותי שוב זה יצטרך להיות שבלילה היא משחררת אותי לרגע, אני מוריד את הקוצים וננעל חזרה ואז הולך לישון, ואז בבוקר לפני שהיא יוצאת לעבודה אני ננעל עם הקוצים שוב. קצת סיבוך, אבל אם זה מה שיגרום לה לנעול אותי – אני אלך על זה בלי להסס.

אבל היא ראתה את הסרטון, חייכה ואמרה בסדר. מאז עברו כמה שבועות וכלום. אמנם, בתקופה הזאת גם כמעט לא שכבנו כי הייתי בתקופה אינטנסיבית מאד בעבודה שדרשה ממני את רוב שעות היממה, אבל בימים האחרונים הסטרס קצת נרגע, והתחתי לקום להרגשה של חרמנות אדירה. בתקופת הלחץ יצא שלא שכבנו בכלל, בקושי הלכנו לישון ביחד, ובגלל שלא הייתי נעול הרשיתי לעצמי גם לפרוק את הסטרס שהיה ולאונן מדי פעם. לפעמים ביקשתי רשות, לפעמים לא. אני לא נעול, אז ניצלתי את זה. זה גם לא ישפיע על זה שנשכב, כי אנחנו ממילא לא מגיעים לשכב.

אבל מאז שנגמר הלחץ הבנתי שאני חייב להפסיק, כי אני יודע שזה משפיע לי על התפקוד. אז הפסקתי לאונן, ואז התחלתי לקום חרמן ועם רצון אדיר לאונן, בזמן שאשתי לא נמצאת בבית בכלל. יוצא שבתקופה האחרונה אני מוצא את עצמי ממש מתגעגע ללהיות נעול. זה אמנם יוצר קשיים מסוג אחר, אבל הצורך הזה להתאפק מלאונן בעצמי, בלי שמשהו באמת מונע ממני חוץ מהידיעה של ההשפעה של זה על התפקוד שלי – זה קשה, מאד. אשכרה שקלתי לנעול את עצמי לזמנים שהיא לא בבית. זה לא יהיה אפקטיבי, כמובן, כי המפתח יהיה אצלי, אבל אולי זה יעזור כי זה יזכיר לי פיזית לא לאונן. לא יודע. זה קשוח. משהו בפיזיות של להיות נעול בידיעה שהמפתח אצלה ואין לי שום אפשרות לאונן עכשיו (שלצערי הלך לאיבוד כשגיליתי שאפשר, ואז חזר כשגיליתי איך מונעים את זה עם הטבעת קוצים) – זה חסר לי. זה באמת מקשה על החיים :(

נכון, לתקופות הנעילה שהיא הייתה קובעת לי היו השלכות אחרות, כמו חרמנות תמידית ולא מסופקת, וכאבים בלילה, וכל מיני. ועדיין, הלוואי שהייתי נעול עכשיו. זה כל-כך קשה למנוע מעצמי לאונן, בחיי.

בכל מקרה, זה לא משהו שיקרה בקרוב לצערי, כמו שזה נראה. בינתיים כנראה אהיה פעיל פה פחות, כי אין הרבה מה לספר. אולי אכתוב כאן מדי פעם אנקדוטות מהעבר, אם יתחשק לי להתרפק. הישארו עימנו.

 

ברשותכם, אני ממשיך מהנקודה בה הפסיקה אשתי והנועלת שלי, כדי לא לחזור על דברים שכנראה כבר קראתם. 

 

קראתי, כמוכם, את הפוסט האחרון שלה, והפנמתי את מה שכבר הבנתי עוד קודם - אני עומד להיענש על הסופ״ש הזה, שבו הרשיתי לעצמי לאונן חופשי. אמנם, היא אמרה לי שאני יכול לאונן כמה שבא לי, אבל כמו שהבנתם והבנתי גם אני - היא לא ממש התכוונה לזה.

בואו, זה לא שזה הפיל אותי מהרגליים. אבל הסופש הזה היה טעון עבורי במיוחד, אז הרשיתי לעצמי לפרוק. 

במוצ״שׁ היא שאלה אותי כמה פעמים אוננתי, כפי שקראתם, והודיתי שאוננתי 3 פעמים. הלכנו לישון ומשום מה, למרות שחשבתי שהיא תנעל אותי, היא לא הזכירה את זה. 

תכלס זה היה עדיף ככה. היינו רגע אחרי ריב ופיצוץ די רציני, כך שהאווירה הייתה פחות מתאימה. אמנם הכל הסתדר, כמובן, ברגע שהיא חזרה מהשדה תעופה וישבנו לדבר כמו בני אדם, ועדיין היה צריך איזה רגע, אז שמחתי שהיא לא ישר נכנסת חזרה לעניינים.

 

בראשון בלילה נכנסתי לישון אחריה, והרגשתי חרמנות מסוימת, בייחוד אחרי שקראתי את הפוסט האחרון שלה. ידעתי שהעונש שלי מתקרב, ועוד רגע לא אוכל לאונן או לגעת בעצמי בכלל, וגם ממילא היא מתכננת להעניש אותי אז מה כבר היא תוסיף. אז רציתי לאונן כבר באותו לילה, אבל הייתי עייף מדי ופשוט נרדמתי. בבוקר פיציתי על זה ואוננתי ישר על הבוקר. לא כזה כי הייתי חרמן (בדיעבד הסתבר שבכלל לא), יותר כי הייתי יכול. אני לא נעול, יכול לעשות מה בא לי. 

כל הבוקר אני חושב לעצמי שהנה העונש שלי מתחיל תכף, אבל היא לא דיברה על זה כלום. בכלל, היה לי מוזר שהיא לא נועלת אותי, אבל ידעתי שזה זמני ורציתי לנצל את הזמן שלי משוחרר ולאונן שוב. אבל אז חשבתי שזו הזדמנות: עד שהיא התחילה לנעול אותי הייתי מחכה לה לפעמים כשהיא חזרה מהעבודה כשאני ערום בסלון, עם מוזיקת רקע, לרוב כבר כשהזין עומד (העמדתי אותו לפני) ואז מזדיינים בסלון בכיף שלנו. החלטתי לא לגעת בעצמי שוב כדי לא לאבד את האנרגיה, וחיכיתי שתגיע כשאני מתכנן על סקס פרוע בספה. 

ככל שהתקרב הזמן שהיא הייתה אמורה לחזור - התחלתי לחשוש. קודם כל, זה כבר לא קרה איזה תקופה, ומה אם היא לא תהיה בעניין. וגם - מבחינתה, בתקופה האחרונה לפחות, סקס הוא פרס, משהו שהיא מאפשרת לי או נותנת לי, לא משהו שאני פשוט רוצה ומקבל. מה אם אני אחכה לה כולי חרמן והיא תגיע ותגיד לי שאני חי בסרט ותשלח אותי להינעל והנה בזבזתי את ההזדמנות לגמור לפני שהיא נועלת אותי.

החלטתי בכל זאת לחכות לה, אבל כדי לא לצאת ממש פאתט אם היא תנעל אותי חיכיתי לה לבוש, בלי מוזיקה, רק הבאתי כמה עזרים לסלון, וכשהיא הגיעה, אחרי החיבוק והנשיקה, התחלתי למזמז אותה לראות מה הכיוון. היא ממש זרמה, התפשטה והייתה מאד בעניין.

אממה, אני כבר הייתי מוסח לגמרי מכל הסטרס הזה, והוא פשוט לא שיתף פעולה. לא נלחצתי, זה קרה לי בעבר המון כשהייתי מאונן חופשי והיינו שוכבים אחת לשבועיים ויותר. אז התחלתי לעבוד עליה. חירמנתי אותה, הגמרתי אותה כמה פעמים, במחשבה שזה יגיע מתישהו כמו שאמור לקרות. היא גמרה שוב ושוב, והוא לא איתי. מתישהו היא ממש דרשה שעכשיו אני, אז היא עזרה לו קצת ובסוף הוא עמד ונתן קצת עבודה. 

כשגמרתי, אחרי שנשמנו רגע, היא שאלה אם אוננתי היום. אמרתי לה שלא בדיוק, ושאספר לה בערב, אחרי שנשכב פעם שניה. ככה ניסיתי לגרום לה לומר שהיא משאירה אותי משוחרר לפחות עד הערב ושבאמת נשכב הערב. היא לא אמרה את זה, אבל גם לא שללה מה שאמרתי. 

בלילה היא חיכתה לי במיטה, סקסית כזה אחרי מקלחת, עם בושם שהיא יודעת שמטריף אותי, ורק חיכתה שאנשנש אותה. המוח רצה - נורא!!! מכל הסיבות. קודם כל, אשתי הסקסית כל-כך שוכבת כאן, חרמנית, רק מחכה שאעשה בה מה שאני רוצה. ואני רוצה! וגם, אין לדעת מתי היא תחליט לסיים את החגיגה הזאת ולנעול אותי, ואני כמובן זוכר בראש שיש סיכוי טוב שהיא תחליט על עונש גם, והנה עכשיו יש לי הזדמנות אולי אחרונה לפני נעילה מי יודע לכמה זמן. 

אבל הזין - לא איתי. אין אותו. פשוט לא בעניין. ולא שהוא לא חרמן. הוא חרמן אש! אבל לא מוכן לשתף פעולה, וזה כמובן רק מכניס יותר לסטרס ותחושה שאני מבאס אותה, אבל אני לא מראה כלום. נותן עליה עבודה, משחק לה בדגדגן, מחדיר כל מיני דברים רוטטים, היא מתענגת, גונחת, נהנית מאד, ובסוף גומרת, לדעתי כמה פעמים. 

ואז היא רוצה שאני. אני מבקש ממנה סיוע, והיא נרתמת. משחקת בו, מענגת אותו, עושה את התנועות הנכונות. אני בינתיים מתחרמן כולי מהגוף הסקסי שלה, מהאווירה, מהריח המשגע, מהמגע המטריף שלה.

בסוף, גם הזין נעמד. אני נכנס, מפמפם אותה, אבל הוא מאותת לי שהוא לא איתי. 

לאט לאט הוא יורד, ואני מבין שזה לא קורה היום. בהמשך אשתי מציעה שאולי זה בגלל שאוננתי. זה יכול להיות, אבל זה לא תוצאה הכרחית כי קרה כבר שאוננתי ועדיין הזדיינו בטירוף, וקרה גם שלא אוננתי בכלל יומיים ועדיין פתאום לא היה בא לו. אמנם, זה לא קרה לאחרונה, מאז שהיא נועלת אותי לתקופות, כי אחרי תקופת נעילה גם אם קצרה - לא משנה מה יקרה, אני מטפס על הקירות כדי לגמור. 

יש גם ימים כאלה. 

מתסכל מאד. 

הלכנו לישון, ואני לא מצליח להירדם. מתוסכל. יודע שזה קורה, ושזה לא אשמתי (בהכרח), ועדיין. זה מבאס מאד שזה קורה. 

אני מרגיש שאני חייב לאונן כדי להירדם. נזכר שהיא לא נעלה אותי, אז מאונן. 

-------------------------------------------

זה קונספט חדש שאני מנסה. על האוננות הזו עוד לא התוודיתי, ואשתי היפה קוראת עליה ממש כרגע, יחד עם כל שאר קוראי ישראל. 

מקווה שלא תכעסי🥲 הייתי ממש חייב כדי להירדם. אם זה עוזר, פינטזתי עלייך, ספציפית על השיחה בתחילת שבוע שעבר שבה הודעת לי שאת מתכננת להאריך לי את הנעילה ביומיים סתם כי את יכולה, למרות שהעונש שלי אמור להיגמר מחר ואני כבר חרמן אש ומוכן לעשות ליטרלי הכל כדי להשתחרר עכשיו. להיזכר בשיחה הזאת ובעוצמות החרמנות שהייתי בהן עזר לי קצת. 

וגם אני לא נעול, משמע מותר לי. אם היה אסור הייתי נעול הרי. 

זתומרת, אני כרגע משוחרר. מי יודע מתי כבר לא אהיה משוחרר.

 

את הבוקר העברתי בעבודה, כשאני לא נעול, תוהה אם לאונן שוב או לא. השיקול לכן - מצב שהיא נועלת אותי היום, מחר, לא יודע. אני חייב לנצל. עם העונש המתוכנן לך דע מתי היא תשחרר אותי. עדיין לא חרמן מספיק, אבל אשמח כמובן לנצל את זה שאני משוחרר. השיקול ללא - קודם כל, היא מתבאסת עלי. היא לא רוצה שאגמור בלי שהיא מאשרת. והבאסה שלה דוקרת לי, כי אם היא לא מרוצה מה עשינו בכל הסיפור. וגם, אם אני מאונן אני הרי מספר לה, כמובן. לא שומר שום דבר בסוד. אז נכון שכבר אמרתי לעצמי שאם היא ממילא מענישה אותי אז שכבר אהנה גם, אבל לא יודע אם אני רוצה למתוח את זה יותר מדי. אני כן רוצה להשתחרר בשנה הקרובה.

------------------------------------

אתמול היא אמרה, ספק לי ספק לעצמה, שהיא לא יודעת מה לעשות כי אי אפשר להעניש אותי חוץ מלנעול אותי. 

הבנתי שמבחינתה זה לא תמיד עונש. היא נועלת אותי בלי קשר, הרי, וכזכור רצתה להוסיף לי ימים וגרמה לי לוותר על דברים כדי למנוע את ההארכה הזו שלחלוטין לא הגיעה לי כעונש - סתם כי היה בא לה והיא יכלה להנות עוד קצת מהתחנונים שלי.

אני יודע גם שהיא הייתה רוצה לתת לי עונשים פיזיים. היא מדי פעם מפליקה לי ככה בטוסיק כשאני לא שם לב, ואני די בטוח שהיא הייתה רוצה לעשות את זה יותר. אבל אני לא כל-כך נהנה מזה. זה כואב לי, לא יודע. 

אז לכאורה אין לה רעיונות לעונשים. 

בעיקרון, לי יש כמה רעיונות, אבל אני בחיים לא אגיד לה. זה נוגד את כל העיקרון של עונש, להגיד איזה עונשים היא יכולה לתת לי. 

בעיה. 

 

--------------------------------------------

 

לי לא תהיה את הבעיה הזאת.

יום אחד, די בקרוב, אני מתכנן לקנות לה חגורת צניעות ולנעול אותה. היא תהיה ממש חגורה, לנשים זה לא כלובון.

אני חושב שאני אהיה די יצירתי בעונשים, אבל אחד מהדברים שאני בטוח אעשה זה לתת לה להחליט איזה עונש אני אתן לה, כשאני אחליט שמגיע לה עונש. כלומר, לבחור אם היא רוצה לקבל עונש מוגזם בטירוף (נגיד, להיות נעולה חודש ברצף) או לבחור לעצמה עונש אחר, שהיא תבחר. לא בטוח שהעונש שהיא תבחר זה העונש שאתן לה, אבל זה יכול לתת רעיונות. 

 

ברשותכם וברשותכן, רוצה לדבר קצת על נושא שאני חושב עליו הרבה ואשמח לשמוע את דעתכם, כאן או בפרטי.

 

אני הרבה מדבר על הנעילה כמשהו שהיא עושה לי. היא רוצה לנעול אותי, כשהיא נועלת אותי, היא נעלה אותי וכן הלאה.

היא מדברת על זה איתי קצת שונה. היא למשל תגיד ׳מהיום שנעלת אנחנו סופרים שבוע׳, ולא ׳מהיום שנעלתי אותך׳.

זה טכנית יותר נכון, כי אני בפועל נועל את עצמי ואז נותן לה את המפתח, אבל כמובן שאני מעדיף לחשוב על זה כאקט שלה, שהיא נועלת אותי, גם אם אני בפועל זה שמכניס את האשכים לטבעת.

כלומר, אם אני נועל את עצמי, זה לוקח את זה למקום אחר. השליטה היא אצלי.

והיא לא.

כמו שהיא הבהירה לי באיזה יום - אנחנו לא בדמוקרטיה כאן.

אכתוב על זה בנפרד.

 

עניין טרמינולוגי נוסף -

אני קורא לזה כל הזמן כלובון או כלובון צניעות ולא חגורת צניעות, פשוט כי זו לא חגורה. זה כלובון מתכת שמותקן על הזין והביצים ונועל אותם, למעשה כולא אותם (בעיקר את הזין) בכלוב = כלובון.

מבין למה כשזה עוד היה מתקן שנועד לנשים שרצו לשמור שלא ישכבו עם אחרים, כי אז זה היה ממש חגורה סביב המותניים שנועלת את הפות והכל. אבל מה שנועל אותי זה בשום צורה לא חגורה.

מה גם שכלובון צניעות מעביר את האווירה של זה בצורה טובה יותר.

 

מבחינת אשתי והנועלת שלי, היא אוהבת לדבר על הנעילה כקשירה. לא ממש יודע למה.

״אתה נשאר קשור״, או כשאני משוחרר - ״תגיד תודה שאתה לא קשור״, או ״תיזהר שאני לא אקשור אותך עכשיו״ (בזמן שאני עדיין משוחרר ולא מתוכננת נעילה עדיין).

אני, כמו שניכר מהכתיבה שלי כאן, מתייחס לזה כנעילה. אני נעול, היא נועלת אותי, אני ננעל, תקופות נעילה, הנעילה כואבת לי, וכו וכו.

 

מעניין.

אני נעול כבר שבוע, כלומר שבעיקרון אשתי הייתה אמורה לשחרר אותי היום. אבל היא הוסיפה לי ימים כזכור, ולמעשה אם עד עכשיו הייתי נעול סתם כי היא נועלת אותי כבר ברגיל לתקופות מסוימות, עכשיו אני כבר בעונש.

מזכיר - היא הענישה אותי בעוד יומיים של נעילה, בנוסף לשבוע שהיא קבעה מראש, כי אוננתי לפני שננעלתי בלי שהיא הרשתה לי. היומיים הומתקו ליום אחד, על התנהגות טובה. אבל תאמינו לי שזה לא משנה עכשיו, כשאני בכאבים נוראיים ורק רוצה שהיא תשחרר אותי ואני אחדור אליה בכל הכוח שיש לי. 

ובחיי, העונש הזה כואב במיוחד. בפעם הבאה אולי ארחיב קצת על הטיזינג הכמעט אכזרי שהיא עשתה לי בימים האחרונים, אבל רמות הכאב היו - ועדיין - נוראיות. נראה שהיא נהנית מאד מהכאב שלי, זה רק חירמן אותה, אבל הכאבים שלי היו זוועתיים. 

להיות בעונש זו תחושה קצת שונה מלהיות נעול ׳סתם׳. בנעילות רגילות, היא קובעת מראש לכמה זמן היא נועלת אותי, אם כי לא תמיד היא מגלה לי מתי היא מתכננת לשחרר אותי. אין לי מה לעשות עם זה, אני נעול לכמה זמן שהיא תחליט, כי ככה היא החליטה, וזהו. אני לא קובע לכמה ימים אני אנעל, ואין לי בעיקרון שום השפעה בנושא. אני יכול לנסות להשפיע עליה לקצר לי את הנעילה, אבל זה לשיקול דעתה אם באמת לקצר ולרוב היא לא מורידה לי ימים כי היא רוצה לשמור אותי נעול וחרמן עליה עד לרגע שבו היא תכננה לשחרר אותי מראש.

לעומת זאת, התחושה של להיות נעול בעונש היא בעיניי קשה יותר. כי בעצם את הנעילה עכשיו אני הבאתי על עצמי, אם לא הייתי מאונן באותו לילה כנראה הייתי משוחרר עכשיו. אני בחרתי לאונן, וכמובן לספר לה כי אני לא מסתיר ממנה כלום יותר מתוך הבנה שאני שייך לה לחלוטין ולא יכול לשמור סודות לעצמי יותר. אז היא הייתה כמעט חייבת להעניש אותי, כי אם אני מאונן כמה שאני רוצה בלי שאשלם על זה מחיר - זה גם מוריד מהאלמנט של הנעילה באופן כללי. 

ואז מתחילות מחשבות, האם זה היה שווה את זה. האמת - שכן. זה היה אוננות כיפית מאד, לא מעט אני חושב כי הייתה את התחושה שאני עושה משהו לא בסדר שאני עלול להיענש עליו. זה אמנם הוסיף מאד לריגוש ולעונג באוננות ההיא, אבל עכשיו עם הכאבים הנוראיים והתחושה שיכלתי למנוע את זה, אני מתחיל להתחרט.

אבל - במחשבה לאחור, הייתי עושה אותו דבר שוב. אמנם מקווה לתוצאה אחרת, שלא כוללת עונש, אבל זה היה כיף מדי כדי לוותר על זה. 

קונפליקט.