סוף שנת 2023 החליטה לנסות לזיין אותי חזק בתחת(היא יודעת שאני לא אוהבת בתחת) אבל יש לי תחת יפה אז אני לא יכולה להאשים אותה. לא מדובר בcnc, קרו הרבה דברים מחוץ לשליטה שלי, הסתובבתי בין הרבה חלוקים לבנים, ישנתי במיטת חולים והרגשתי שהיא הופכת מיטת רפאים רדופה עי הדיסוננס הפנימי שבי- בין הרצון למות לבין הדחף לחיות.
פעם הייתי רואה את המוות כמשהו רומנטי, כזה שתמיד היה כל-כך קרוב אבל לא הצלחתי אף פעם להשיג, כזה שמילא כל קו מחשבה בראשי(ועדיין ממלא). אני חושבת שהיום אני נמצאת במקום שאני מפחדת למות, אני מפחדת למות כי אני לא רוצה למות בסבל, אני לא רוצה לגרום לאמא שלי צער, יש לי מטרות להשיג, אנשים לעזור להם, אולי איזה ייעוד להגשים או משהו בסגנון. אבל הנשמה שלי עייפה, אני יודעת שהתגלגלתי כל-כך הרבה פעמים כאילו אני שווארמה לוהטת רק שזו הנשמה שלי שכבר מיצתה את גלגולי החיים. יש בי נחמה שאני יודעת שזה גלגול אחרון,
נולדתי כשאור הירח כמעט ונעלם, פאזה אחרונה לפני מולד הירח, מאופיינת בהיטהרות, סגירות מעגל.
אני לא יודעת לאן אני מנסה לחתור, אבל פשוט אגיד שאם אתם עייפים אז זה בסדר כי לכל מוות של ירח יש לידה מחדש ולכל סופר נובה יש היוולדות של כוכב(גם בשעות החשוכות של הלילהההה)
טוב די ביי
