אני, הראש שלי, העולם.

ככל שאני מתבגרת, אני מבינה שנוחות ורגשות הם העקב אכילס והמעלה הכי גבוהה של האנושות. 

הבחור שאת איתו, הוא מקבל לגיטימציה למעשים שלו מזה שאת מאוהבת ונשארת. 

המשרה שאת כלכך רוצה, בחיים לא תקבלי אותה אם תמשיכי להרגיש שאת לא שווה אותה. 

פתחתי אונלי פאנס בדיוק לחודש כדי להבין שיש לי חסך בלהרגיש אהובה ורצויה. 

הבטחון שלך,השקט שלך, הידע שלך.

זה הדבר היחיד שאת מביאה לשולחן.

ואולי כל הפסקה הזאת היא כדי להזכיר לי מה חשוב,

ושאני כותבת את זה כשכל העתיד שלי עוד מלפניי.

 בעבודה קשה, כמובן. (נו, נאצית בכל זאת.)