הקיבוצניקינקית

תִּבְכִּי בְּשֶׁקֶט!
כֻּלָּם יְשֵׁנִים.
שֶׁלֹּא תָּעִירִי אַף אֶחָד.
תִּבְכִּי בְּשֶׁקֶט!
בְּלִי קוֹל אוֹ צְלִיל.
בְּסוֹף כָּל יוֹם, כְּשֶׁאַתְּ לְבַד.

תִּבְכִּי בְּשֶׁקֶט
כְּמוֹ תָּמִיד,
כָּךְ אַף אֶחָד פֹּה לֹא יִשְׁמַע.
תִּבְכִּי בְּשֶׁקֶט
עַל הַכֹּל,
אָסוּר שֶׁאַף אֶחָד יֵדַע.

תִּבְכִּי בְּשֶׁקֶט
אֲהוּבָה,
בַּסּוֹף, בַּסּוֹף זֶה יִגָּמֵר.
תִּבְכִּי בְּשֶׁקֶט
אַל הַכַּר
עַד ש...עַד שֶׁלֹּא
תִּבְכִּי
יוֹתֵר.

אני נכנסת לרכב ונוסעת. לא מובן מאליו. במשך עשרות שנים לא יכולתי להגיד את המשפט הזה, נתתי לחרדות לנהל אותי, והנה, כדי להגיע לפגוש את השולט שלי זה קורה. הרצון העז לממש תאוות מניע אותי.
מהדקת חגורה, מזיזה קצת את המראה ויוצאת לדרך. אני מפעילה את הפלייליסט של "היהודים". "מי אמר לך שאת מוזרה? ומי אמר שזה אסור?"... אני מזייפת מלוא הגרון. הגרון שאני יודעת שתיכף ייתמלא באיבר הזקוף, העבה והיפה שלו. המחשבה מרגשת אותי.

כשאני מגיעה לנקודת המפגש אני מסמסת לו. "מחכה להוראות". כעבור 2 דקות הוא שולח: "צאי לכיכר". אני נועלת את הרכב וצועדת במעבר החציה המוביל אליה. עוד לפני שאני מגיעה למקום נכנסת הודעה נוספת: "תתקרבי לשפת הכביש. תעמדי כמו זונה שמחכה שיעצרו לה".
אני מופתעת לרגע אך עושה כדבריו. מכוניות חולפות על פניי במשך כמה דקות ואני חושבת על כך שבטח גם כמה אנשים מהקיבוץ שלי חולפים על פניי, תוהים לעצמם למה אני עומדת כך לבד, לבושה בשמלה שחורה ומגפיים, סמוך לשפת כביש די מרכזי.
הרכב הלבן שלו עוצר לידי והחלון נפתח: "כמה את לוקחת"?, הוא שואל כמו לקוח סקרן.
אני פותחת את הדלת, נכנסת ומתיישבת לידו:
"כמה שאתה רוצה", אני מודעת לפתע לדפיקות הלב שלי, מתרגשת לראות אותו.
הוא מניח יד אחת על הירך שלי וטופח קלות: "זונה טובה".
אנחנו ממשיכים בנסיעה והיד שלו מלטפת את הירכיים שלי. אני מתגרה מיד. מתחילה עם האנחות הקטנות שלי.
אנחנו עוצרים ברמזור אדום והוא מסתכל עליי. יפה כל כך. נראה כאילו עומד לטרוף אותי. מחייך.
אני מחייכת חזרה: "התגעגעתי". לחכות שבוע זה הרבה יותר מדי זמן.
הוא אוחז בשד הקרוב אליו וצובט לי את הפטמה. אני ממש רוצה להרגיש אותו בתוכי. בהקדם.

אנחנו מגיעים אל הצימר המוזמן. היום אנחנו בחדר 8. מראה בתקרה, כמובן, ושירותים עם מחיצה שקופה. איזה זין.
הוא מניח את הציוד ומתארגן בזמן שאני עושה פיפי עם דלת דמיונית.
כשאני חוזרת הוא תופס אותי בשיער ומושך אותי לנשיקה עמוקה. אני עוצמת עיניים ומתענגת על המפגש שייחלתי לו שבוע שלם.
"מה בא לך היום"?, הוא שואל ואני לא כל כך מבינה. מה בא לי? למי אכפת מה בא לי? אפילו לי לא אכפת.
היד שלו נוחתת על הפנים שלי בסטירה חזקה
שמעירה אותי ושולחת אותי מיד אל מקומי.
"היי", הקול שלו רך יותר והוא מחייך אליי כאילו זו הפעם הראשונה שהוא רואה אותי היום. ואולי, אחרי הסטירה, זו באמת הפעם הראשונה שאני פה. לגמרי פה. הנשלטת.
"אימפקט. אני רוצה שתכאיב לי. שתסמן אותי", חיכיתי וקיוויתי לזה כל השבוע.
"אוקיי, מה עוד"?
"מוזיקה...בא לי גם מוזיקה".
הוא מלטף את החזה שלי מבעד לשמלה, בהתחלה בעדינות, גורם לפטמות שלי להזדקר. ואז יותר בפראות, משחיל את הידיים מבעד למחשוף ולש את השדיים שלי. פותח את קרס החזייה ביד אחת ומשליך אותה הצידה: "תתפשטי"!
אני עדיין מזדעזעת מהרעיון לעמוד לפניו עירומה אבל כבר לא מתעכבת בביצוע ההוראות. אני יודעת שבכל מקרה אבצע בסוף וחוסכת לעצמי את הסטירה או הכאב שבדרך. אני מניחה את הבגדים על הספה לידנו.
"תבחרי ותשימי מה שבא לך לשמוע", הוא נותן לי ספאנק על התחת ושולח אותי לכיוון הרמקול שבחדר. אני פותחת את הבלוטות' ומתחברת: "יש לך מוזיקה מועדפת שאתה רוצה לשמוע"?
"לא, תשימי מה שאת רוצה. משהו של קיבוצניקים".
אני מפעילה מחדש את הפלייליסט של "היהודים". אם אין לי מיגרנה אני יכולה להאזין להם בריפיט. השיר הראשון מתחיל להתנגן - "קח אותי". הלוואי. הלוואי וכבר תיקח אותי.

הוא מתפשט. עולה למיטה ונשכב על הגב. הזין שלו כבר עומד במלוא תפארתו. הוא מסמן לי בתנועת יד ואני כבר יודעת מה תפקידי לעשות. מטפסת וכורעת לצידו. מלקקת את האיבר המתוח לכל אורכו. מתעכבת על הקצה. מרטיבה אותו מעט עם הלשון ומכניסה אותו לתוכי. הראש שלי עולה ויורד והזין שלו נכנס עמוק לגרון. מגיע למקומות שאני לא בטוחה שנועד להגיע אבל אני מאוד רוצה אותו שם. לוקח.תובע בעלות. עובר את הגבולות. הגוף שלי פחות מסכים עם נפש הנשלטת הזנותית שלי ומעלה מיד את ארוחת הצהריים למעלה. רפלקס ההקאה שלי מתחיל לעבוד. אני מוציאה אותו רגע מפי כדי לנשום. שולחת יד למגבת שנחה בקצה המיטה וממקמת אותה בין רגליי. הוא מגחך, מודע לקשר הרפלקס הנ"ל עם הפיפי שלי. אני חוזרת למקומי וממשיכה למצוץ. מתענגת על התחושה של הזין שלו בפה שלי. מרטיבה, מלקקת ומוצצת. דואגת להסתיר את שיניי מאחורי שפתיי כדי שלא לשרוט. מכניסה אותו עד הסוף ועוד, מנסה ללקק אותו תוך כדי שהוא בפנים, הלשון מנסה להגיע לכולו. אני מחדירה אותו ומרגישה שהוא עובר את המחסום הפנימי שנמצא בגרון, משחררת הכול והוא נכנס בקלות. יוצא ונכנס.
שוב עולה בי הצורך להקיא. אני מנסה להוציא אותו אבל הוא מחזיק לי את הראש חזק. לא נותן לי לזוז. אני מנסה לנשום דרך האף ולהרגיע את עצמי. אני מחליטה לשחרר ונרפית מעט.
"אלופה", הוא מעודד אותי, מחזיק את ראשי עוד כמה שניות ואז משחרר.
אני מוציאה אותו מיד וממהרת לנשום, צופה בפסים של הרוק שנמתחים מהזין שלו אל פי.
אני חוזרת למצוץ. ברגע שאני מכניסה אותו לפה אני מרגישה שוב שהבטן שלי מתנגדת למה שקורה כאן. האוכל מטפס. הוא מחזיק את הראש שלי ואני לא יכולה לזוז.
"תשחררי, אל תילחמי בזה", ואני מנסה לשחרר אבל גם הבטן מנסה והיא מנצחת בסיבוב הזה. אני מקיאה. ואפילו לא מספיקה לזוז ממנו. עכשיו הוא משחרר.
"אני מצטערת", אני מנסה להתנצל ולנשום באותו זמן, "אל תזוז אני אנקה אותך...סליחה... ועוד הייתי בצום מהצהריים כדי שזה לא ייקרה, סליחה"... אני לוקחת את המגבת שתחתיי ומנגבת אותו כמה שאני יכולה. הוא שוכב ולא אומר שום דבר. רק מביט במה שאני עושה. נראה משועשע מעט מהמצב. "אני מצטערת, אבל נראה לי שכדאי שתשטוף את זה במקלחת, אני לא מצליחה לנקות הכול".

אני מגלגלת את המגבת ומניחה אותה על הרצפה בזמן שהוא נכנס להתקלח. שולפת מגבונים מהתיק ומנקה את מה שהצליח להגיע אל הסדין. אחר כך אני פורסת את השמיכה הדקה מעל, כדי שנשכב על משטח נקי.
הוא יוצא מהמקלחת ומגבת קטנה לגופו:
"תעמדי מול המיטה. ידיים על המזרון".
אני ניגשת מהר לעמוד למרגלות המיטה ולהשעין את כפות ידיי קדימה. הוא מטפס למיטה וחבל בידיו. מתחיל ללפף אותו סביב השד השמאלי. ליפוף ועוד ליפוף ועוד אחד. אני מפסיקה לספור ומסתכלת עליו. על השולט שלי. זה שלקח לי כמה חודשים למצוא ועכשיו מגשים לי חלומות שלא שיערתי שאוכל. הוא מלפף את שד ימין ומעביר את החבל מתחת לשדיים ומאחורי הצוואר וחוזר ומעביר ולי כבר לא אכפת מה הוא עושה העיקר שהוא נוגע בי ועושה כל מה שהוא רוצה.
הוא מגיח מאחורי וקושר לי את מפרקי הידיים בחבל ארוך ומתוח לפינות העליונות של מסגרת המיטה. עם הרגל שלו הוא נוגע לי בחלק הפנימי של הקרסוליים, מסמן לי לפשק. עוד. ועוד. כשאני בפישוק רחב ממש הוא מפסיק. מתמהמה. ואני מגורה כל כך מלהיות חסרת אונים ככה, קשורה, פעורה מולו.
הוא מאחורי ואין לי מושג מה הוא עושה:
"אני מקווה שאתה לא עומד ומסתכל על התחת השמן והמגעיל שלי",
ספאנק! הצלפה חזקה נוחתת על התחת שלי וזה צורב: "את לא תדברי על הזונה הסקסית שלי ככה. זה ברור"?
"כן. ברור", אני עונה בקושי.
"אם אני בחרתי זונה מגעילה מה זה אומר עליי? אני נראה לך כמו מישהו שייבחר זונה מגעילה"?
ספאנק!
"לא, סליחההה", עוד ספאנק. זה מרגיש כמו חגורה. הוא פסח על השוט הנעים היום, "אני מצטערת".
"מי הזונה הסקסית שלי"?
"אני הזונה הסקסית שלך", אני עונה מיד.
הוא נצמד אל התחת שלי מאחור, נצמד אל העור האדום והשורף ואני רק רוצה אותו בתוכי. הוא שולח שתי אצבעות אל בין רגליי ומרגיש את הרטיבות שלי. אני לא צריכה לשמוע את הקולות החלקלקים כדי לדעת שאני רטובה. אני מרגישה את הרטיבות נוזלת לי על ירך שמאל, מתקררת מהרוח של המזגן.
הוא ממשיך להצליף חזק. עוד פעם. ועוד אחת. ועוד. ושוב משפשף את הרטיבות שלי באצבעות שלו. ואז הוא חודר אליי ברגע אחד, הזין שלו עמוק בכוס שלי. תופס את האגן שלי. נכנס ויוצא מתוכי בכוח. נותן ספאנקים חזקים תוך כדי. ואז יוצא וחוזר להצלפות.
והכול מרגיש כל כך טוב פתאום. אני בטוב. מרחפת אבל מפוקסת. שמה לב לשיר שמתנגן ברקע, למילים:
"אין לך, אין לך מקום
אין לך, אין לך כבר כוח
גם לא לשרוד
גם לא למעוד עוד"....
שיר שבכיתי לצליליו כל השבוע ועכשיו, ברגע הזה, אני מרגישה שיש לי מקום. מצאתי אותו. הוא כאן. זה המקום שלי - קשורה למיטה מוצלפת ונחדרת כמו זונה על ידי השולט שלי. כל מה שקיים עכשיו בעולם זה הוא ומה שהוא עושה לי. עולם בתוך עולם. והעולם הזה כל כך נעים וטוב.
אני לא יודעת כמה זמן הוא מצליף בי, הוא עובר בין חגורה, לשוט, לקיין, לעוד דברים שאני לא רואה או מזהה שפוגשים את עור הירכיים שלי, התחת, בין הרגליים, על השדיים. הוא מצליף ואני גונחת. מגורה כל כך.
"אני חושב שזה מספיק אימפקט להיום", הוא משחרר יד אחת שלי, "את לא תגידי אדום אף פעם", הוא משחרר את היד השנייה ומכופף את החלק העליון של הגוף שלי על המיטה. את הידיים שלי הוא מכופף אל מאחורי הגב וקושר את מפרקי הידיים אחד לשני.
אני שומעת אותו יורק ומרגישה את הרוק שלו נוזל על החריץ של התחת שלי לכיוון פי הטבעת. הוא ממקם את הזין שלו, משתפשף על הפתח הרטוב ונכנס. לאט אבל בטוח. זה כואב לי היום יותר מבפעמים הקודמות והוא שומע את זה בקול שלי, באנחות.
"כואב לך"?, הוא ממשיך לחדור עמוק יותר
"כן, זה כואב", אני מנסה לא לזוז.
"יופי", הוא מפתיע אותי בתגובה שלו ונכנס עד הסוף, "את זונה טובה, תשחררי, תקבלי את הזין שלי לתוכך".
משהו בכול הסיטואציה הזו גורם לי להרטיב עוד יותר ואני מרפה, מרגישה איך הכול הופך ברגע מכאב לעונג. "זונה טובה בחרתי לי", הוא נשמע מרוצה ומתחיל להיכנס יותר בכוח.
"איזה כייף זה להיות היחיד שאי פעם זיין אותך בתחת", הוא מדבר צמוד לאוזן שלי ומטריף לי את החושים, "היחיד שהזין שלו נכנס עמוק", הוא אומר וחודר באותו הזמן, "בתוך החור הקטן של התחת שלך". אני גונחת ונשמעת לעצמי באמת כמו זונה.
"את אוהבת, הא?, שאני מזיין אותך בתחת"?
אני מהנהנת בין גניחה לגניחה.
"תגידי את זה. תגידי - אני אוהבת שאתה מזיין אותי בתחת. תגידי"!
"אני אהה..", הוא חודר חזק, מזיין בכל הכוח, "אני אוהבת... שאתה... מזיין אותי... אהה...חזק בתחת", אני מצליחה להגיד לבסוף.
הוא יוצא מתוכי, משליך אותי על המיטה, הידיים עדיין קשורות מאחורי הגב וזה מכאיב לי לשכב עליהן. אני מרגישה שהוא מחדיר לכוס שלי משהו רוטט, איזשהו ויברטור, אבל לא מצליחה לראות. זה מזמזם בתוכי ושולח זרמים נעימים לכל הגוף. הוא רוכן מעליי, מוצץ לי את הפטמה השמאלית בעדינות, מרטיב ומעמיד אותה ואז מגיע הכאב החד, מהמצבט. אני נאנחת והוא מורה לי לנשום עד שהכאב יעבור. ומלקק וממקם את המצבט השני. הוא לא מתמהמה - מרים את הרגליים שלי גבוה ומפשק אותן. חודר אליי שוב, מערבב את העונג עם הכאב. מזיין אותי בתחת עם ויברטור בכוס, מעיף אותי גבוה. הוא מצליח לשחרר לי את הידיים תוך כדי ואני מחבקת אותו, למרות שהמשקל שלו על המצבטים מכאיב לי. לא אכפת לי בכלל מהכאב. רק העונג. שלו. ושלי. אני מביטה בעיניים שלו ומשננת לעצמי בלב: "אל תתאהבי. שלא תעיזי להתאהב. את שומעת"? אבל אני שומעת רק את הגניחות שלי.
הוא מושך אותי מהחבלים הקשורים עדיין אל שדיי כדי שאתרומם ויוצא מתוכי, מנסה להסיר את הקונדום.
"שיט", הקונדום צמוד אליו מדי והוא לא יורד, "פאק, רציתי לגמור לך על הפנים", הוא מביט בקונדום שגמר בתוכו.
"אתה יכול לשפוך את זה עליי עכשיו אם אתה רוצה", אני מציעה.
"לא. זה בסדר", הוא מצליח להוריד את הקונדום, קושר אותו ומשליך אל הפח שמאחוריו. אחר כך בא ונשכב על הגב, לידי, במיטה. אני מביטה במראה ורואה את שנינו עירומים, מרוצה מאוד מהמראה שלו. משלי פחות. אני לוקחת כרית ומניחה אותה לאורך על גופי, מנסה להסתיר כמה שיותר. הוא תופס את הכרית ומעיף אותה ממני: "את זונה יפה", גם מבטו במראה, "את יודעת שאת זונה יפה".
"אני לא". באמת שאני לא. הוא נותן לי ספאנק קטן ובזה מסתיים הדיון על המראה שלי, לשמחתי.
אני שוכבת על הצד ושמה את הראש על החזה שלו. מלטפת את השיער המאפיר והנעים.
אנחנו מדברים קצת על זה שהשבתתי את החשבון שלי ב"כלוב" לכמה ימים, על הקנאה שלי ועל הלבבות שהוא מסמן למתפשטות האתר. אחר כך אנחנו מדברים קצת על שליטה מנטאלית ועל החשיבות שלה עבורי.
באיזשהו שלב אני מביטה במפרקי ידיי שעדיין מלופפים בחבל ונפעמת: "צריך לעשות תכשיטים כאלה. זה פשוט יפהפה".
הוא מושיט יד ושולף סכין מאיפשהו. מתיר ממני את החבל, מלפף, מודד ואז חותך אותו. הכול במהירות ובמיומנות רבה. קושר אותו איכשהו ואז משחיל אותו בליפוף על היד שלי וזה כל כך יפה. 5 ליפופים של חבל מקיפים אותי, מקשטים אותי, יחד עם כל הסימונים על גופי. ממש מגונדרת.
"תודה רבה", אני אומרת ומנשקת אותו.
הוא מנשק אותי בחזרה. אחר כך מספר שהכין לבד את הסכין היפה איתה חתך את החבל. גם את הנדן שלה הכין בעצמו. בנה ותפר מאפס. איזה שולט אלפא מצאתי לי. מכין סכינים וצד יונים (את זה סיפר לי פעם בטלפון, שצד יונה) ומזיין כמו גבר רעב מלא תשוקה ואון. והכין לי צמיד. צמיד שיזכיר לי אותו כל הזמן. אותנו.
הטלפון מצלצל. מבקשים להזכיר שהגיע הזמן לפנות את החדר. לא יאומן שכבר עברו 3 שעות. "היהודים" עדיין שרים ברקע. כנראה שיש להם המון שירים, את חלקם אפילו לא היכרתי קודם.
הוא קם להתלבש ולאסוף את הציוד, בדרך מנשנש מעט מהאבטיח הקר שהבאתי. הוא מציע לי חתיכה אבל אני מסרבת כי אני בדיאטת "צום לסירוגין". אני מתבאסת שהזמן נגמר וקמה גם, אוספת את בגדיי שנפוצו לכל עבר.
מהר מאוד שנינו מאורגנים ליציאה, מביטים שלא שכחנו כלום ויוצאים אל החנייה. קצת לא נעים לי להשאיר למנקה שם מגבת עם הסלט של ארוחת הצהריים שלי עליה אבל הוא מנחם אותי שבטוח מצאה דברים גרועים הרבה יותר.

הוא מוריד אותי בתחנת הדלק ופה כבר אי אפשר לגעת או להתנשק. יש אנשים מסביב וזה אסור. אני יכולה רק להסתכל עליו כדי לנסות להרוויח עוד דקה ממנו, לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה בה אוכל לקבל עוד.
אנחנו נפרדים.

אני נכנסת אל הרכב שלי ונוסעת.
מראה הצמיד על היד שלי ממלא אותי גאווה ואושר. מזכיר לי כמה אני קשורה. ומשוחררת.

הפלייליסט שלי ממשיך מהנקודה בה הפסיק:
"תבטחי בו, ילדה
ונשארת בגפו נתמכת
הוא בשלך
ואת באותו הקצב
והזמן שלך
אם רק תתני לו הוא יברח
והזמן שלך
אם רק תגעי ישאר איתך
אם זה הזמן שלך
המעגל אליו נקשרת לקראתך מונח
אם זה הזמן שלך
אז כשתלכי הדלת תיפתח
ולא, ולא, ולא
הוא לא ישכח"...

ואני מחליטה - לבטוח.

נ.ב -

1. למען הסר ספק היו גם שוקולדים בכיבוד. מהסיפור זה לא היה ברור וזו נקודה חשובה (-:

2. לקח לי זמן למצוא את הבלוטות' הנכון של החדר שלנו אז לכל שאר חמשת החדרים שהפעלתי להם בטעות את "היהודים" בפול ווליום - התנצלותי הכנה.

בַּחֲצַר בֵּיתֵנוּ יֵשׁ דֶּרֶךְ קֶבַע הֲמוֹן חֲתוּלִים.
בְּכָל מִינֵי צְבָעִים, בְּכָל מִינֵי גְּדָלִים.
יֵשׁ שָׁם שְׁתַּיִם, שֶׁנִּרְאוּ מַמָּשׁ מַמָּשׁ דּוֹמוֹת
וְהַבֵּן שֶׁלִּי חָשַׁב שֶׁאוּלַי הֵן תְּאוֹמוֹת.

אַחַת הִתְחַבְּרָה אֵלָיו וְלֹא פָּחֲדָה מִקִּרְבָה,
הַשְּׁנִיָּה נִרְתְּעָה, כְּשֶׁרָצָה לְלַטֵּף הִיא סֵרְבָה.
אָז אִמַּצְנוּ אֶת זוֹ הָרִאשׁוֹנָה, הַלְּבָבִית
וְהִשְׁאַרְנוּ בַּחוּץ אֶת הַשְּׁנִיָּה, הַקְּרָבִית.

הָרִאשׁוֹנָה בִּלְּתָה אֶת הַחֹרֶף בִּפְנִים,
בַּבַּיִת הַחַם מֵאֲוִיר מַזְגָנִים.
קִבְּלָה מִטָּה מְרֻפֶּדֶת וְכֵלִים מִשֶּׁלָּהּ,
מְלֵאֵי מִטְּעָמִים שֶׁנִּקְנוּ בִּשְׁבִילָהּ.

הַשְּׁנִיָּה הֶעֱבִירָה זְמַנָּהּ בְּחָצֵר,
בְּגֶשֶׁם מַכֶּה וְקֹר שֶׁחוֹדֵר.
שָׁתְתָה מִשְּׁלוּלִית וְאָכְלָה כְּשֶׁמָּצְאָה.
כַּנִּרְאֶה לֹא הַרְבֵּה, זֶה בָּלַט בְּמַרְאָהּ.

אַחַת מְטֻפֶּלֶת, נֶאֱהֶבֶת, מְטֻפַּחַת,
הַשְּׁנִיָּה לְבַדָּהּ, שׂוֹרֶדֶת, מֻזְנַחַת.
לְשֶׁלּוֹ הַבֵּן קָרָא "אָלִיס", מִבְּלִי לְהַסֵּס,
לַשְּׁנִיָּה בָּחַרְנוּ בַּשֵּׁם: "אָלִיס-אֶקְסְפְּרֵס".

אָמְנָם הָרִאשׁוֹנָה גָּדְלָה לִהְיוֹת יוֹתֵר יָפָה
אֲבָל אֶצְלִי בְּלֵב יֵשׁ לַשְּׁנִיָּה הַעֲדָפָה.
הִיא מַזְכִּירָה לִי אוֹתִי, יַלְדָּה אֲבוּדָה,
לֹא שַׁיֶּכֶת, פּוֹחֶדֶת וּבְעִקָּר בּוֹדְדָה.

שנים לבד, בקור.
בתוך גורל שחור.
גרמו לך לעזוב
בלי להביט אחור.

הגעת היישר אליו,
אישה עם לב זהב,
נתת לו את עצמך,
סמכת שלא ייכאב.

ראשך צמא, כחול,
הסכמת לו להכול,
קפצת, צללת עמוק,
לתוך זה הנחשול.

אף אור קטן אדום
האיר לך לתהום,
אך את לא התעוררת,
שבויה לך בחלום.

עת עורך הלבן
נחבט וסומן,
בורוד וסגול,
את היית על ענן.

אך ראית עתידך
הורוד מתהפך -
יש עוד אלף כמוך,
בהיכון, במקומך.

מפלצת ירוקה
בין רגע נדלקה
ולא עזר דבר
כי את כבר באת סדוקה.

כבר לא כל כך זקופה,
אישה בתוך סופה,
כל כך הרבה צבעים,
אך מרגישה שקופה.

יש ימים בהם רק שלישיה - אני, בן וג'רי - מנחמת אותי.

 

ערב טוב שולט יקר, מה תרצה להזמין?
המטבח מגוון והכול פה זמין,
יש הכול מהכול, מכל סוג, מכל מין:
עבדים, נשלטים, יש גם טרנסיות עם פין,
שפחות, נשלטות, מהודו, מסין,
מאוסטרליה, צרפת וגם מפולין...
(זאת יושבת בחושך לבד, לך תבין)
מהיכן שתחפוץ, *יש גם כשר למהדרין
עם חלב ישראל ניגר מציצין

אה,
אדוני מעוניין בנשלטת? מרנין!
מבושלת? מוקפצת? עשוייה בקמין?
יש הרבה טעמים, זה תלוי בתבלין,
ומבחר איברים ואין סוף תבשילין.
יש שפחת חופש או שפחה שקושרין,
יש כזו מהפריזר, יש במים רותחין.
אם אדוני לא רעב אפשר גם בחלקין,
יש כאן שף מנוסה בעבודת הסכין.

יש חזה על האש בתוספת כוסמין,
לשון ביין אדום מלווה בחמין,
יש כּוּס מבושל עם פטריות כמהין
או מוח חריף עם קורט קפאין,
שוקיים ברימון (זה מלא ויטמין),
יש גם תחת מטוגן בממרח וזלין -
מומלץ ביותר אם כי לגמרי משמין.

בכל אופן,
אתה נראה לי אנין
הזמן לך משהו טעים ומזין
אולי משהו מתוק?
יש לנו קורין,
ירין,
דורין,
קארין...
כולן אפויות בכלי חרס חסין.
וכולן, איך אומרין?
זמינות לעונשין,
יסורין,
אוחזין, קורעין
ושופכין.
יש מבין?
רק לא לשכוח - לפניי מברכין -
"ברוך שעשה נקבין נקבין".

אז,
שולט יקר
מה תבחר להזמין?

דווקא לב?

אוי, חבל,
כי רק זה לא זמין.
כבר לא מגישים, הטבח לא מכין,
זה קשה לעבוד עם איבר כה עדין.
וחטפנו כבר כמה תביעות נזיקין
מנשלטות עצובות עם רצון לא תקין
לקבל - אהבה!
פשוט לא להאמין.

אז,
אדוני,
מה תרצה להזמין?
הזמן קצת דוחק. הבט באורלוגין.
יש המון אנשים מחכים בטרקלין.
אדוני מתעקש על הלב?
טוב, תמתין.

מלצר הולך וחוזר אחרי כמה רגעין.

ביררתי לך, עם מישהו אמין.
(היה קצין בצבא, בחיל מודיעין)
יש פה אחת מקיבוץ, כך אומרין
שנותנת ליבה בחינם.
תמורת מין.

,Sir, I need you
.hard and strong
,Take me
,Use me
.All night long
,Cum in my mouth
.On my face, Make a mess
,Fuck my throat
.My cunt, My ass
And when you're done
,And I'm all sore
Please tell me
.I'm your good (and only) whore

אָנָאלִי

😊

קָרוֹב.
אֲבָל רָחוֹק.
בִּלְתִּי מֻשָּׂג. זוֹ הַתְּחוּשָׁה.
אַתָּה וַדַּאי כְּבָר מְכֻּרְבָּל,
יָשֵׁן עָמֹק, עִם הָאִשָּׁה.

הַגּוּף שֶׁלִּי רָעֵב,
אֲנִי כּוֹאֶבֶת לְיָדֵיךֳ.
מִתְאַוָּה לְמַגָּעֲךָ.
לִהְיוֹת מְרֻתֶּקֶת,
תַּחְתֵּיךֳ.

אֲנִי נוֹגַעַת בְּעַצְמִי,
חוֹשֶׁבֶת עָלֵינוּ. עֶלְיְךָ.
וְכַמָּה עָצוּב
זֶה מַרְגִּישׁ לְאוֹנֵן בִּלְעָדֵיךֳ.

אֲבָל אַתָּה - אִיּתָה
וְיָדֵיךֳ, הַטּוֹבוֹת וְהַיָּפוֹת,
אֶת הָאִשָּׁה שֶׁלְּךָ
מְחַבְּקוֹת,
מְלַטְּפוֹת.

וְזֶה מַמָּשׁ לֹא 'לְבַד עַל הַגַּג'
כָּל שַׁבָּת וְכָל חַג.
זֶה לְמַטָּה,
בְּתַחְתִּית,
בְּתוֹךְ מַרְתֵּף מְזֻרְגָּג.