אז נכון לרוב כשאני כותבת אני רוצה להביא את הג'וס, התיאורים וכל מה שמעניין, אבל מעבר לסשן עצמו יש עניין של תקשורת בין אישית ואחריות הדדית להצלחה ולבטיחות של הסשן.
אז את קטע היומן עצמו לא העלתי, אבל אשתף בזה שהייתי לכל אורך הערב עם גאג.
בין הדברים היו דברים שהיו לי ממש קשים אבל כשהבנתי שאני לא מצליחה לומר את מילת הביטחון פשוט ויתרתי ולא ניסיתי לסמן לו.
כשהוא קם בבוקר הוא קרא את היומן שלי והבין את הצד של מה שאני עברתי..מיד הוא הרים טלפון שהתחיל ב"מה שלומך? השיחה שעכשיו תהיה מתנהלת בלי תפקידים, אני רוצה שנדבר".
דיברנו על גבולות, על מילות ביטחון, על סיכון עצמי, על תקשורת.
הוא הסביר שהוא יודע שמילת ביטחון עלולה להתפרש כמו כישלון, אבל זה לא וממש בסדר להשתמש אם יש צורך.
ואמר שלהבא למקרה שתהיה סיבה כלשהי שתמנע ממני לדבר, לא נתחיל בלי להסכים על מילות ביטחון פיזיות שהוא יוכל לקלוט את המסר .
עשינו גם יישור קו על עדכון גבולות בתוספת החוויות החדשות ועל מה אפשר לשפר.
אפילו צחקנו קצת בידידות ודיברנו קצת על סתם .
יצאתי מהשיחה מחוזקת בהבנה של כמה אני שמחה שנתקלתי דווקא בו, כמה הוא עוזר לי למצוא את עצמי תוך כדי שמירה ודאגה לשלומי ובטחוני.
תמיד מרגש להרגיש שלמישהו איכפת.
אוהבת אותו ממש ❤️
