ריבים
וויכוחים
הפסדים
עצבים
שנאה
כמה שאני קורא יותר, כותב יותר אני לומד להקשיב יותר לשמוע מה הצד השני אומר, מהו באמת אומר.
ככה אני מגלה כמה הצד שני לא באמת מקשיב.
שמיעה סלקטיבית התפתחה לקריאה סלקטיבית
מחברים טונציה בראשינו למילים שנכתבו ונותנים משמעות אחרת לחלוטין מהכוונה האמיתית שלה.
ואנחנו טסים במהירות האור לשפוט,
קופצים כמו ילד בן 6 בבריכה למסקנות בלי לחשוב רגע,
אולי יש פה למילים משמעות אחרת מהמשמעות הראשונה שהמוח שלי יצר כי ככה אני רגיל לראות הדברים.
הסתכלות עצמית על ההבנה שלנו ולהבין שאולי אני זה שטועה זו איטלגנציה בשבילי לקיחת אחריות על המוח שלי זו התקדמות בשבילי.
זה דבר כל כך אמיתי אני נתקל בו יום יום, עם כל אדם ואדמית.
אתם לא בטוחים בכתוב, בנשמע?
תשאלו שאלות.
זה כזה פשוט, תשאלו שאלות, תבינו!
ואז תשפטו כמה שאתם רוצים.
תהפכו את האי הבנה להבנה