בין אור לצל

שלב ראשון: תגידי לעצמך שזה לא באמת משנה.

שהטעויות שלך לא כבדות כמו שהן נראות. שזה רק רגע, רק ערב, רק עוד מעידה אחת קטנה בערימה של מעידות גדולות.

שלב שני: תנסי להאמין בזה.

שלב שלישי: תעשי שוב בדיוק את מה שנשבעת לעצמך שלא תעשי.

תגידי לעצמך שהפעם את בשליטה, אבל אז תסתכלי סביב ותגלי ששוב הכול נשרף, ושאת שוב מחזיקה את הגפרור.

שלב רביעי: תעמדי מול ההריסות.

עוד קשר שהתפורר, עוד מבט מאוכזב, עוד מקום שהפכת לבלתי נסבלת בו.

תנסי לחשב כמה פעמים אפשר להרוס עד שלא נשאר מה לשקם.

שלב חמישי: תשנאי את עצמך קצת.

תשחקי אותה מופתעת, כאילו לא ראית את זה מגיע. כאילו את לא זו שמושכת בחוטים של ההרס העצמי הזה שוב ושוב.

שלב שישי: תנסי להציל את זה.

אבל יש דברים שברגע ששוברים אותם—הם לא מתחברים חזרה.

שלב אחרון?

לא יודעת.

אולי אני פשוט ממשיכה לדפדף בין השלבים שוב ושוב, כאילו אין דרך החוצה.

כאילו אני לא יודעת איך להפסיק להרוס