למרות שאני לא התנסתי בבדס"מ עדיין, אני יודע שאחד מהגבולות שלי זה השפלות.
אני רואה הרבה נשלטים ונשלטות שנהנים מלהיות מושפלים, בין אם זה אקטים שמתפרשים כמשפילים על ידם, או אם זה העלבות וכינויי גנאי. כשהייתי במאנץ', ושאנשים שמה סיפרו על סשנים שבו הם הושפלו מילולית, הייתי די מופתע שהם מצליחים לעבור את זה.
אני מעריך את האומץ ואת הסיבולת של האנשים האלו, שהם מצליחים להשיג מזה הנאה. אתם אוהבים לעשות את מה שאתם רוצים (כשזה SSC), וזה מה שחשוב. אבל עבורי, אני לא מסוגל להתחבר לרעיון של השפלה, ואני חושב שזה בעיקר מניסיון החיים שלי.
לאורך כל חיי, אני סבלתי מהשפלות, מכינויי גנאי, מהעלבות, וגם מאלימות גופנית. אנשים הסתכלו עליי כאל אדם מוזר, אדם שאפשר להציק לו ולהקניט אותו בשביל הכיף. אני סבלתי מהדבר הזה בבית הספר, בצבא, ואפילו באוניברסיטה.כשמישהו מקלל אותי, משפיל אותי, או יוצא עליי בצורה שהיא אינה מכבדת, זה יכול להשפיע עליי מאוד. אני אדם די רגיש, ואני יכול להיות בסערת רגשות כשנותנים לי ביקורת שאינה מתקנת, ונטו מעליבה.
אני מרגיש שבמידה ואני אהייה במערכת שליטה, ויקרה מצב שבו אני אהייה "מושפל", אני אתחיל לבכות ואצטרך להגיד מילת ביטחון. עבורי זהו מקום שהוא מאוד קשה עבורי, שמזכיר לי את העבר שלי ואת הקשיים שאני צריך לעבור בגלל מי שאני.
אני לא יודע אם זה משהו שאני אצליח לעבוד עליו כשאני אהייה במערכת כזו, או שבכלל יגיע מצב שאני אהנה מהשפלה. אני לא רואה את עצמי עושה את האקטים היותר "קיצוניים" בבדס"מ (מבחינתי זה גם כולל כאב ופומביות). אני חושב שהזהות הבדס"מית שלי עדיין לא קונקרטית, וכשאני אתחיל להיות תחת מערכת כזו, אני אוכל יותר להכיר את עצמי.
אני אשמח לשמוע את הצד שלכם כלפי השפלות, בפרט מה מושך אתכם בלהיות מושפלים.
