בֵּין חֲלוֹם לַמְּצִיאוּת
הִיא הָיְתָה תָּמִיד הָאִשָּׁה שֶׁמּוֹבִילָה.
הַחוֹטִים בְּיָדֶיהָ, הַמִּבְטָא בְּקוֹלָהּ, הַסְּמָלוֹת שֶׁבָּחֲרָה לִלְבֹּשׁ – כֹּל אֵלֶּה לֹא הִשְׁאִירוּ סָפֵק.
לֹא שֶׁלֹּא רָאֲתָה בַּאֲחֵרִים כֹּחַ, אַךְ מְעַטִים יָדְעוּ לַעֲמֹד לְצִדָּהּ וְלֹא לְאָחוֹרֶיהָ.
הָיָה בָּהּ רִגּוּשׁ בַּשְּׁלִיטָה, בַּיְּדִיעָה שֶׁהִיא זוֹ הַקּוֹבַעַת.
וּבְכָל זֹאת – מִשֶּׁהוּ בָּהּ תָּאֵב לְנַסּוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
בַּלֵּילוֹת, בִּשְׁעוֹת שֶׁהָאוֹר נָפַל בְּזוֹוִיּוֹת רַכּוֹת,
הִיא דִּמְיְנָה מִישֶׁהוּ שֶׁיָּבוֹא.
לֹא כְּדֵי לְהִכְנִיעַ אוֹתָהּ, לֹא כְּדֵי לִשְׁבּוֹר –
אֶלָּא גֶּבֶר שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ לְכָל רָחֳבָהּ,
שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד מֵהַכֹּחַ שֶׁבָּהּ, וְלֹא יְבַקֵּשׁ לְעַצֵּב אוֹתָהּ לְצוּרוֹתֵיו.
כְּשֶׁעֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת, הִיא הָיְתָה רוֹאָה אוֹתוֹ.
עֵינָיו חַדּוֹת, לְלֹא חֲנִינָה וּבְדַיְקָנוּת שֶׁל מִי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן לֹא רַק בָּחוּץ, אֶלָּא לְתוֹךְ הָעֲמֻקִּים שֶׁבָּהּ.
הוּא לֹא בִּקֵּשׁ רְשׁוּת, לֹא הִסֵּס.
הוּא פָּשׁוּט הָיָה.
הַדִּמְיוֹן הִתְחַשֵּׁב בְּפְרָטִים, בְּהִתְנַעֲנוּעַ הַקּוֹל, בְּאֹפֶן שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְהִגַּע בְּיָד שֶׁלֹּא מַפְחִידָה אוֹתָהּ.
הַאִם תִּהְיֶה זֶה אֶצְבָּע שֶׁתִּתְלַפֵּף לְרֶגַע בְּשִׂעָרָהּ?
הַאִם תִּהְיֶה זֶה מִלָּה שֶׁתַּרְעִיד אוֹתָהּ בְּאוֹפֶן שֶׁאֵישׁ לֹא הִצְלִיחַ?
הַאִם בְּכָל זֹאת תַּרְכִּין אֶת רֹאשָׁהּ, לְרֶגַע,
לֹא מֵחֹסֶר כֹּחַ, אֶלָּא מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁנָּכוֹן לָהּ מָקוֹם לָנוּחַ בּוֹ?
אַךְ הַבֹּקֶר בָּא, וְהַחוֹלוֹם נִשְׁאַר חֲבוּי.
הַגֶּבֶר הַזֶּה עֲדַיִן לֹא נִרְאָה בְּאוֹפֵק.
הִיא יָדְעָה, אִם יָבוֹא – תֵּדַע.
וְעַד אָז, הִיא הִמְשִׁיכָה לָלֶכֶת,
בְּיָד קְפוּצָה עַל הַמּוֹשְׁכוֹת,
וּבַלֵּב, מָקוֹם פָּתוּחַ לַיָּד הַנְּכוֹנָה שֶׁתַּגִּיעַ.