החדר אפוף בריח של תשוקה גולמית, עוצמתית, כזו שלא ניתן להימלט ממנה. נרות מפזזים על הקירות, מטילים צללים ארוכים, רכים, כמעט מפתים, אבל אני לא צריכה את האווירה כדי להרגיש איך כל תא בגופי בוער. אני עומדת שם, שקטה, נושכת שפתיים, מרגישה את הדופק שלי בין הרגליים.
הוא שם. עוצמתי. בלתי ניתן לערעור.
השליטה שלו אבסולוטית, נוטפת מכל תנועה, מכל פקודה לא מילולית שגופו מכתיב. הוא מחזיק בה, מאלף אותה, מותח את גבולותיה עד שהיא מתפוררת תחתיו, מתמסרת ללא תנאי. אני מזהה את הרעד שעובר בה כשהוא שובר אותה, את הצמרמורת שרצה לאורך עמוד השדרה שלה כשהוא לוחש לה משהו באוזן, ואז משאיר חותם נוסף של שליטה עמוקה על עורה.
אני בולעת את הרוק, רגליי נחלשות. אני רוצה להיות שם במקומה, רוצה להרגיש אותו מרסק אותי באותה הדרך שבה הוא עושה זאת לה. אבל לא עכשיו. עכשיו אני רק הצופה. ואני שונאת כמה שזה מגרה אותי.
הוא לא צריך לומר מילה.
המבט שלו נשלח אליי.
עיניו ננעצות בי, מזהות אותי בדיוק כפי שאני—רעבה, נואשת, רטובה כל כך. אני כמעט שומעת את המחשבות שלו, כמעט מרגישה את האחיזה שלו על גרוני עוד לפני שהוא נוגע בי.
“תתקרבי,” הוא מורה, והגוף שלי נענה לפני שהמוח שלי מספיק לעבד את הפקודה.
ברגע אחד אני שלו.
הוא מושך אותי אליו בגסות, ידו נכרכת סביב צווארי, מספיק חזק כדי להבהיר מי בעל הכוח כאן. אני שומעת את צליל הנשימה שלי מואץ כשהוא מרים אותי קצת, מכריח אותי להרגיש קטנה, נשלטת, בדיוק כמו שאני אמורה להיות.
“על ארבע.”
אני מצייתת.
אני חשה את החום שלו מאחוריי, את הידיים החזקות שלו מפשקות אותי, חושפות אותי לחלוטין בפניו. האוויר הקר פוגש בעורי החשוף לשבריר שנייה לפני שהוא חודר לתוכי, עמוק, חד, בעלות שאין עליה עוררין. גופי מתכווץ סביבו, עונג מתפרץ בי כמו גלים מטורפים של חום ועקצוצים.
אבל הוא לא מסתפק בי בלבד.
הוא אוחז בשערי, מושך אותי מעט לאחור, ואז מסובב אותי כך שאפגוש במבטה. היא שם, שפתיה נפוחות, עיניה מצועפות. ההבעה שלה אומרת לי הכול—היא רועדת מהשליטה שלו, ואני עומדת להפוך לחלק מהמשחק.
“תראי לי איך את לוקחת שליטה,” הוא לוחש, והידיים שלי נשלחות אליה כמעט בלי שליטה.
אני מלטפת אותה, חוקרת, דורשת, מובילה אותה במסלול שהוא עצמו התווה לי. היא נאנחת תחת מגעי, ואני מרגישה איך הכוח זורם לתוכי, איך ההתרגשות שלי מתערבבת בשליטתו המוחלטת.
אבל הוא לא עוצר שם.
הוא נע בינינו, מפעיל אותנו כמו בובות שנשמעות לפקודותיו. אני מרגישה אותו מחליף מקצבים, מסמן לנו איך לנוע, איך להיכנע, איך לזעוק את שמו כשהוא מכריח אותנו לטבוע בעונג המוחלט.
אני לא יודעת איפה אני מתחילה ואיפה אני נגמרת. אני רק יודעת שאני חלק מהתשוקה שלו, מהשליטה שלו, מהיקום שבו הוא המלך הבלתי מעורער.
אני הכנועה, אני הצופה, אני השולטת – וברגע הזה, אני כל כולי שלו🫦❤️
