לפני שבועיים. 16 במרץ 2025 בשעה 5:12
“וזה יכול להיות הריפוי הכי עמוק וגואל.
אם אני אבין שלהעניק לך את מה שלא זכית בו כילדה
זה יהיה הריפוי שלי
לתת לך בטחון ואהבה רצופה ולא מהבהבת
לתת לך יד ומקום
זה יהיה הריפוי שלי.
לא לסגת ממך
לוותר על ה"אולי" על פתחי היציאה, על הדפוסים הישנים
לבוא בענווה, בשותפות גורל ובהזדהות
הריפוי שלי יהיה לרפא אותך
ואם תראי את הסיפור שלי
את הצורך שלי באהבה, שתראי אותי, שתאמיני בי
שלא תסגרי בפניי, שתבטחי בי ותתקרבי
שתסתכלי עליי ותתפעלי
תני לי יד ומקום
הריפוי שלך יהיה לרפא אותי
זה יהיה שינוי עמוק
נהיה אחד באמת
זו אהבה
גאולה”
אביתר בנאי כותב לאשתו רות.
נהייתי שלולית (הפעם מסוג אחר) על הבוקר..
והרי מה אנחנו עושים כאן אם לא מנסים לרפא את פצעי הילדות? מי באופן מודע יותר ומי פחות..
יא אללה, איך מילים עושות לי את זה..