ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושה לנד

כשאנחנו נוסעים באוטו הוא מסתכל עלי ZOOM OUT ויודע שאני באושה LAND- בארץ הפנטזיות
לפני 13 שנים. 11 בנובמבר 2010 בשעה 8:30

אבל מה עם פותחים את הפה והמצב רק מחמיר?
אני מעדיפה להרגיש רע מאשר לפתוח את הפה וששנינו נרגיש רע
ואם כל מה שאני מרגישה ואומרת רק יגרום לעניינים ללכת אחורה?
אם במקום להתקרב ולשפר רק נתרחק והוא ירתע מלגעת בי וליזום?
הוא אמר שמעכשיו כל פעם יחשוב שאולי אני עושה את עצמי ובעצם אין לי חשק. הבטחתי לעצור אם אני לא רוצה.

אני לא זקוקה שהוא יקרא את מחשבותי. אני זקוקה למחשבות חדשות.

הוא אומר שזה מאחורינו והכל בסדר אז למה אני רוצה רק לבכות ולישון?
רוצה שהוא יחבק אותי ויגע בי בשובבות.
איך אני מחזירה את הגלגל לאחור ומתקדמת קדימה?

הוא בעבודה ואני עם הילד. חופרת לעצמי בראש עד שבא לי להקיא את כל הפנקייק שטחנתי מתוך כאב.
עדיף הכאב שלי משלו אבל אני גרמתי לשניהם.



אופק קסומה - אושונת,
בתקשורת בריאה, בהקשבה, בפתיחות - אין דבר כזה שפותחים את הפה והמצב מחמיר. אני לא מתיימרת לייעץ כי אני לא במקומך, אבל העיצות שכתבו כאן קודמותיי בפוסט הקודם, היו חכמות וטובות.
פשוט לדבר. על הכל. ולעשות זמן לעצמיכם. של סתם. של כיף. השאר כבר יגיע.
נשיקות
אופק.
לפני 13 שנים
Rainbow - הרבה רשמו לך, תקשורת, הקשבה, פתיחות, ואני מוסיף....זמן
....הדברים האלה לוקחים זמן, הילדים קצת מרחיקים את האינטימיות, והזוגיות קצת נפגמת, אתם עוברים למוד של אוטומט, תקבעו קצת זמן רק לעצמכם, תשימו את הילדים אצל ההורים, ותלכו לעשות כיף לעצמכם,או אפילו סתם להתכרבל במיטה. עם הזמן, זה יבנה לבד וקחי בחשבון שזה משהו שבוודאי קורה לכולם.....

}{
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י