אין לי כח לעשות "אוברטינקינג" יותר
אני עייפה
אין לי כח לחשוב
אין לי כח לתהות
אין לי כח להתעסק כל הזמן ב:
"מה אם יקרה"
"ואולי ככה זה"
"מה אני יכולה לעשות"
"איך אפשר לעשות"
דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
בא לי לצרוח
איך אני יכולה להסביר עומס רגשי ומחשבתי לא/נשים שלא חווים את זה?
בעבר הדבר הזה כל כך עזר לי
ידעתי לחשב לפי זה את התגובות של אבא שלי
אם אני עושה איקס אז התגובה בוודאות תהיה Y
וכל פעם הייתי לומדת משהו חדש, צורת חשיבה חדשה שהוא פיתח שאני צריכה לחשב מסלול
הזיכרון הכי חד שלי מהקטע הזה הוא החישוב המיידי שעשיתי כשהוא ביקש שאני אבחר לו משהו שלי לשבור כעונש.
בשניה שראיתי את המבט שלו הולך לארון שלי, איפה שהדיסקים של אמא שלי היו מוחבאים אז לקחתי את הדבר הראשון שראיתי (צלחת שחברות הכינו לי וקישטו לבת המצווה שלי) וריסקתי על הרצפה
אני עדיין זוכרת את היום שהיה אחרי זה, לאסוף את השברים של הצלחת ולחבר אותם
זה מצחיק כי עדיין יש לי את הצלחת הזאת בבית של אמא שלי.
.
אני רוצה לצרוח
כל הגוף שלי רוצה לצרוח
הכל כואב
הכל מחושב
הכל מתיש
אני מותשת
פיזית, נפשית
מותשת
מותשת מלהרגיש
מותשת מלחשוב
מותשת
.
אני רוצה לצרוח
אין לי כוחות יותר
אני יכולה להתמודד לבד
אבל בבקשה, אני לא רוצה להתמודד לבד כבר
אני עייפה כל כך
אני רוצה לנוח
רק לנוח
.
אני רוצה לצרוח
דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
.
אני רוצה לצרוח
