כתר ומלכות עולם

אז שפכתי קצת הרבה חושך על הבלוג שלי.. לוקח לי הרבה זמן להתרגז אז הקריזה הייתה טובה ואף בריאה.
לא ויתרתי למחלה קמתי אחרי 12 שעות שינה הזויים לגמרי, מעיר אותי בעל הדירה שמנסה לגנוב ממני כסף וגם נותן לי אולטימאטום של 24 שעות. לא יודעת למה לא חטפתי קריזה מזה? הייתי דיי שלווה בסיפור הזה.
יצאתי מצומררת לעבודה היו ממש נחמדים אלי, ואפילו יותר ממה שחשבתי.
עכשיו קיבלתי הודעה מהשותף שלי שהוא סיים דיון ארוך עם בעל הדירה והדברים הסתדרו כאילו לא היו.
איזה יופי ממש כמו חוקי מרפי- בדיוק ששחררתי את הדירה היא חזרה אלי- ובגדול!!
נו.. שלוות נפש תורמת לפעמים 😄
החלמה דיי מהירה אני משתעלת קצת הצמרמורות עברו ולא קר לי יותר.

לא הספקתי לספר שחוויתי חוויות מהממות בנו לימיט- על הספייס והאורגזמה ועל הבחורה המהממת שרקדה עימי על העמוד וכל הספונטניות שהייתה שם.
מממ.. פעם אחרת.

השבוע שלי הולך להיות ממש כייפי- כך מרגיש לי אז למה לא לרשום?
וגם העבודה החדשה מתקדמת לא רע בכלל!
קיצור...
טוב לי ושמח לי ממש.

אוהבתותכם
שבוע קסום ומבורך

אחד מהדרכים הם ההבנה שזהו דיי עם כל הבחוץ, יצאתי הרבה גיליתי עולם שלם שהובילני אל עצמי שוב. חוויותיי הטנטרית יותר מתעצמות ודווקא שאני עכשיו ההפך ממה שהטנטרה לימדה אותי. או בכל אופן ממה שלמדתי כאן מהעולם המערבי.אין לי הרבה אינדיקציה לגבי החוויות שבמזרח. קראתי את ההקדמה של בארי לונג כמה וכמה פעמים. על הרגע שבו צריך להתחבר לאדמה לעזוב לרגע את העולם. ושוב אני מתעסקת עם העולם, אוף!

כמה אהבה יש לי לתת בעולם הזה לאנשים אהובים ולאו דווקא כאלה שאני אמורה להכיר באופן אישי. כמה כוח פנימי יוצא ממני בעולם הזה בכדי להיות מי שאני באמת. ממהותי הפנימית. מבלי שיחשבו עלי מחשבות מערביות קשות וכל מיני סטיגמות למיניהן.
אני כשלעצמי משתדלת להיות בסנטר שלי בכל רגע נתון. וכל הזמן אני חווה אנשים שמגיעים ממקום שיפוטי ומנסים לקחת ממני אותי! ממקום אנכי, כמו גניבה לא מודעת שכזאת אך ברורה וגלויה לעין.
כמה כוח אני צריכה להוציא, כאן בעולם הזה?

זה גורם לי לרצות להיות כמה שיותר פנימה, בתוך עצמי.
להסתגר. ללמוד מחוויות שנקרות בדרך.
לתרגל שוב, לבד. מבלי לתת לאדם שכמה שנדמה לי שאני מכירה אותו,
אני מגלה שאת האינטימיות אני חולקת עם אדם זר לחלוטין. נמאס לי לומר לאנשים כל הזמן מה מתאים לי ולבוא עם (כפי שאיזה אחד אמר) "הוראות הפעלה".
קצת מתסכל,

ראיתי אמש בנו לימיט הופעה שהסאבית עשתה הצגה של שפחה. ניקתה, הפשיטה אותו וכל מיני עבודות של שפחות.
לא! לא מתחברת לזה- לא חסר לי בחיים הללו להיות שפחה, של כל העולם. דאגתי להרוויח את מקומי בעולם הזה.
וכן אני מזוכיסטית לא קטנה- אבל לא שפחה נקודה!
אל תאמר לי מה לעשות- אני לא אעשה.
אני טובה בלעשות- אם תפסיק לשדר לי את רצונותיך האנוכיים.
זה כמו שאענג אותך במיטה ותיקח את ידיי ותניח אותם על הזין שלך- לא תקבל! ואפילו תלך להזדיין.
שיט אני פתאום כועסת.

חלומות של תת מודע פוקדים אתי בזמן האחרון. כמה הם מספרים לי את מה שאינני מסוגלת להודות בפני עצמי.
עוברת עמך שיווה שאקטי. וואו אתה כזה ממכר!!!
ממכר בצורה כזאת שלעולם, אבל לעולם לא אסכים לחצות עמך את הגבול, למה?
אני לא יודעת למה, זה בלתי נשלט,
אני לא מצליחה עם המקום המנטאלי. לא מולך ולא מול אף אדם שיעשה זאת.
אדם שרואה אותי- בלי שום מסכה על פניו גורם לי לפחד ממנו נקודה!
כי רק הוא רואה אותי, ופניו משקפות לי כמעיין ראי לעצמי בלי המסכות שלי- וזה מפחיד! וזה גם קשה.

קיצור... מלא כעסים שפכתי כאן.
התקררתי כהוגן, וזה לא מגיע לי אז זה מעצבן! למה? ככה!
הקאתי את מה שלא היה לי להקיא כשקמתי ואחר כך את הקפה, ועכשיו את הסנדוויץ' ...
יש לי כאבים בקיבה ובגרון ואפילו בריאות, יש לי צמרמורות שמכאיבות, ועצבים בגוף!
ושבוע דחוס ומלא עשייה.

בכל זאת
אני מאמינה בדרכים שנסתרות האל מוביל אותי.

לילה טוב!

לפני שבועיים בערך אחת מהחברות שלי שהיא מורה לטנטרה וגם למדתי ממנה המון. קיבלה דיווח לא נעים שיש לה סרטן השד.
קיבלתי הצעה להחליף אותה, המחמאה הגדולה יותר היא, שמכל המורות והמטפלות היא בחרה רק בי. היא העדיפה אותי על פני מורות ומטפלות של שנים. אחת מהן היא המורה שהעביר אותה חניכה.
הייתי קצת בהלם, חזרתי הביתה בכדי לעקל, להיות בביתי הנוכחי. לראות את מקומי שלי בכל הסיפור. חלק מהפחדים הגדולים שלי הוא הפחד שנכנסתי אל הלא נודע בבדס"מ.
לא עברו כמה ימים ודחיתי את ההצעה, למרות שזה חלק מהיעוד שלי, למרות הסכום הלא קטן שהציעו לי. דחיתי כי הרגשתי שהדרך שלה בטנטרה היא לא הדרך שלי. אולי רק חלק אבל לא,
לא הדרך האישית וההתפתחותית שלי.
יום שני הלכתי לסדנא לטנטרה לסייע למורה האישי שלי לשעבר. ואלה בעיניים עצומות כבר עשיתי את הכול, הנחתי אנשים לא היה לי קשה להביא את הג'וס (כחלק מהשחרור) ולא היה לי קשה לבוא לאדם מבוגר ולהיות איתו בלב שלם ופתוח בזמן שכמה בחורות דחו אותו.
אני מבינה אותן, לפני חצי שנה גם אני הייתי בסרט הזה. זה מפחיד, ואם אישה לא יודעת לנתב את הגבר לאן שטוב לה ונעים לה ולא קשובה לעצמה יש מצב שרק תסבול או שתדחיק את החוויה.
טוב מה אני חופרת לכם על חוויותיי הטנטריות?
אה, כן.
אז המורה שלי בא בסוף והעביר לי מסר, "כל הכבוד לך, גם התגברת על הפחד, וגם נהנת מזה- טנטרית אמיתית"
הרגשתי שהוא משחרר אותי מתפקידי באהבה. לא ממקום שאני לא רצוייה, אלא ממקום שכבר עליתי מדרגה.
למחרת מתקשרת אלי המורה ושואלת בפשטות- רוצה לבוא לטפל? הזוג לא רוצה לעבור את הטיפול בלי אישה נוספת.
מצאתי את עצמי מודיעה לה שכן, בתנאי שאני מגיעה מהדרך שלי ולא מדרכים של אף אחד.
כי דברים ודרכים לא אמיתיים לא עושים לי את זה!
היא הסכימה. אני עכשיו שעתיים לאחר טיפול, מלאה באהבה אין סופית.
מסופקת מכך שבטיפול עצמו הייתי אני ולא הייתי צריכה לרצות אף אחד- גם לא את המטופלים!
אז בגישושים אחרונים ואל עבר הלא נודע, אני יכולה לומר שיש לי עבודה חדשה שמכניסה הרבה- אבל הרבה כסף בפחות ימים ושעות. שאולי בעתיד אני כבר לא אצטרך לעבוד בעבודה הנוכחית.
וגם אני מממשת עוד תחנה שבדרך אל היעוד שלי 😄
עדיין חוויותיי בבדס"מ הם חלק מהלימוד העצמי שלי.
אני מסופקת מהשבוע האחרון. עדיין הוא לא הסתיים אז לא אחתום אותו עכשיו יש לי עוד כמה ימים משוגעים וכיפיים 😄

אחרי שאת הלילה הקודם העברתי עם הדרקון הראשון וסאבדומית מה שהיה הזויי בפני עצמו.
מצאתי עצמי חוזרת, שוב.
לילה, כולם ישנים.. 😄
ספונטני לחלוטין.
אני בסך הכל רציתי לממש את פנטזיית ה "שיווה שאקטי" שלי ומצאתי עצמי בלילה ובוקר הזויים במיוחד.
מערת דרקונים.
פשוטו כמשמעו!
לא זוכרת הרבה, אולי יפלו לי האסימונים מאוחר יותר.
פותחת את הכנות בפני הדרקון השני, כמה יש בנינו דיסטנס וזה חייב להשתחרר.. אחרת הסאשנים לא יהיו מושלמים.
מתחילים בסאשן, הדרקון הראשון עובד עליי מנטלית עם סטירות.
"תצדיעי!, זקוף, יד ישרה!!",
בום סטירה, לפרצוף, יותר מנטלית מפיזית ... משקשקת מפחד,
הדרקון השני מתעד את הכל בווידאו.
ידיי קשורות לחבל שתלוי מתקרת הגלריה.
לפני שפי נסגר מבקשת מהדרקון השני שכל מה שמרגיש לו יעשה, ושלא יחשוש.
אחרת ארגיש זאת והתוצאות יהיו שונות, עיניי נחסמות.... הצלפות, וכמה שיותר... מפשיטים אותי. אני מוטלת בידיהם של שני דרקונים. שלא יודעים שובע, רק פעמון קטן בידי הוא הדרך לגרום להם לחדול.
אין ספק שזה היה סאשן כואב, אך מנטלית כואב יותר... כמה אגו נמצא בתוכי, אלוהים?? הנה מגיעה לה הסאבדומית 😄 רואה אותנו כבר ערומים ומחוממים.
הדרקון הראשון מוצלף יחד איתי, מסתכלת לו בעיניים ואומרת לו, "הייה בנתינה, תראה שהכאב פחות כואב ממה שזה נדמה לך באמת" שנינו חטפנו את אותן העוצמות, שנינו מסתכלים בעיניים, שנינו נשברים יחדיו. שיברון טוב!
משם הדרקון הראשון עובר למצב ג'יבריש מוחלט. איזה כיף ג'יבריש, פסיכופתיים שלא יודעים לאן זה מוביל. אני מעלה לדרקון הראשון את הוויברציות(?) (ככה כותבים?) שנתקעו בגופו כלפי מעלה (תרגיל מהטנטרה) בכדי שהוא יצליח להכיל את כל העומס והמרץ הזה. תמונות, מלא פלאשים לפנים. ספנקים. שחרור, שיחות, קשירות, משגלי אהבה פתיחות וכל מה שמרגיש ועושה טוב.
אני נהיית עייפה מכל המרץ הזה.
נרדמת מתעוררת מרעש מסתובבת רואה את סאבדומית נחדרת ע"י הדרקון הראשון. עם ישבן מהמם ואדום, עם סמל השטן שחרוט על גבה מציפורניו, ואו, השחלות שלי הצטמררו. הסתובבתי כאילו היו לי כאבי ביצים ובחרתי להירדם בכדי לא לסבול.
לילה לילה.. יחדיו בוקר 😄
היה מדהים ביותר 😄
(אגב לכל מי שלא הבין- זה לא היה חלום, זה מציאות)

הלכתי לי ברחוב, ראיתי כלבים חמודים וכתוב על הבד שהונח עליהם "אני מחפש בית"
עומדת ומתבוננת לי בפינה. וואו, ההתלהבות הגדולה של הכלבים ועל הצפייה שכבר יקחו אותם.
העיניים שלי לא יכלו לעמוד מול הרחמים שלי, דמעות גדולות יצאו מתוכי.

היה לי יום קסום במיוחד יחסית, יום מדיטטיבי למדיי. הכל שקט רגוע ונעים.

שוב, יוצאת לי ברחוב רואה איש כועס ואכזרי
עם קבוצה גדולה של כלבים גדולים ומדהימים.
עם השרשרת של הקולרים שלהם הוא מכה ומכה... על סתם, באמת שסתם!
אז חשבתי לעצמי. כל הכבוד הוא מטפל ודואג להם, מצד שני ממרמר להם את החיים ועל כל סנטימטר, חונק להם את הצאוור מבלי התראה מוקדמת.
עדיף שלא יהיו איתו.

כמה כעס יש באדם אחד?
להתבונן על סאשן זה סבבה, יש בזה משהו.
גם בחיים עלו לי תשוקות ואכזריות מסויימות והכל בגדר שליטה עצמית והקשבה.
אבל הסיטואציה הזאת?
זה לא מעורר אצלי כלום, חוץ מעצבות ואפילו עצבנות.
כולם דומים וסאבים של כולם!
אבל למה על חיות? למה??

אני מרחמת על הכלבים
וגם, גם על האיש שמתאכזר אליהם מתוך אומללות!!
כוסאמק!
..............................

האדמה והעולם נמצאים שניהם בתוכי.
כל דבר שאני רואה סביבי והשפעתו אלי אינו אלא השקפות המדויקת של הקיים בתוכי. כאשר אני רואה וחשה יופי בחיי, אני מבחינה באדמה, בחיים שבי. כאשר אני רואה בעיות וחשה חוסר בחיי, אני למעשה מתבוננת בעולם.
על מנת להגיע לחיי אלמוות על האדמה שבתוכי, עליי למוסס את קשריי עם העולם. חמקנותם של הקשרים האלה היא שטנית. הם הכאב הנפשי או הרגשי שאני חשה בכל זמן נתון.
עליי להיווכח בכך מבלי להקהות את העוקץ - להסתייג ולתרץ,כפי שיעשה העולם שבתוכי. עליי לעמוד מול הכאב שבי, העולם שבי, בלי לברוח לצידוקים. אין צידוק לאומללות - פשוט אין.
על מנת להסיר כל ספק ולמנוע פירוש אחר לדבריי, מרשה לי לחזור על אמת הבסיסית: כל כאב נפשי או רגשי שאני חשה בכל זמן נתון בחיי, והסיבה אינה חשובה, הוא תוצאה של העולם שבתוכי. עזבתי את האדמה ואני מתמקדת בעולם.
עליי להתבונן בתוכי ולהבין שהכאב או המבוכה שבי הם אהבתי לעולם.עליי לראות מבעד לעולם ולהבין מהו, מה הוא עשה ועושה לי.
העולם יישאר בעייתי ומלחיץ במידה שווה לאהבתי אליו.
עליי לשקוע לקרקעית, העולם שבי, בדממה ובאומץ לב ואז לעבור דרכה. זה יהיה הגהנום לזמן מה, אבל זה הגהנום שלי ולא של מישהו אחר. הגהנום שנהניתי ליצור לעצמי עלי אדמות כאשר האמנתי בעולם וקשרתי עצמי לערכיו, דרכיו והחפצים והאנשים שבתוכו, למרות שכל אלה תמיד ינטשו אותי ויחמקו ממני, כל מה שאני אוהבת בעולם יגרום לי לכאב. הכאב הזה הוא הגהנום שדרכו אני חייבת לעבור - עכשיו אני בתהליך המוות הפיזי שלי.
אם אעבור דרך הגהנום בדרך הלא נכונה, אלך סחור-סחור ואצור יותר בעיות, יותר עולם אינסופי, יותר גהנום לעצמי. אם אעבור דרכו בדרך הנכונה, אתאחד עם היופי והשמחה התמידיים עלי אדמות - בתוכי וכעצמי. למרות האימה והפחד לא אאבד דבר. כי רק הפחד מת.

היי דום ודעי כי אנוכי גיהינום.
אל תתלונני.
אזרי אומץ.
דום ודעי כי אנוכי צדק.
התאזרי סבלנות.

דום ודעי כי אנוכי אלוהים.
כי אנוכי אלוהים, רוח האדמה
מתחת לעולם שבך.
כאשר תדעי אותי בדממה
תתאחדי עם שמחת החיים שעלי אדמות
והיית אחד איתי.

דום. הקשיבי.
בלי מחשבה.
רדי לתוך עצמיך.
חזרי לאדמה.
חזרי לחיים.
חזרי אליי.



בהשראתו של אחד מהמורים הגדולים של חיי- בארי לונג.

תאכלס מההתחלה לא הייתי בהכחשה, אין למה להתכחש.

תשאלו למה כתר ומלכות עולם?

כתר= עליון
מלכות= תחתון

למרות שאני בהתלבטות כזאת..
בעצם כן, זה הבלוג שלי אני אכתוב את מה שאני רוצה!

לא אתפלסף לכם על עולם הקבלה, גם לא מעניין אותי לעשות זאת.

דרך הבדס"מ אני חווה את העלייה והירידה ההדרגתית מהגוף אל הנפש, ומהנפש אל הגוף.
ואם כבר מלכות, מלכות הוא הרובד שהכי בקרקעית- ההכי נמוך מכל עשרת הרבדים ואף על פי שזה נשמע שחור אפלולי ואף חומרי, הסיכוי להגיע "לאלוהים" "להארה" לתובנות הגדולות" או איך שתקראו לזה (כל דבר מתאים) הוא רק דרך המלכות!
המעבר דרך המלכות מובילה אוטומטית אל הכתר- המקום שאין בו כלום- ויש בו בעצם הכל.
כי כמו שהוא נטול, כך הוא יכול להתמלא במה שבא.
ללא שיפוט, ביקורת, פחדים או מניעים פנימיים.
נקי, טהור, זך, מכיל, מקבל, נותן, אוהב או כל מילה שעושה לכם טוב.

למה בעצם כתבתי זאת?

אתמול, במקום ההכי מלכותי שיש בעיניי- נולימיט
מדברים על אורגיות, הצלפות.
שוב, אפלוליות
מוצאת עצמי בשיחה פילוסופית מעמיקה ושלא אני זאת שהשתתפה, רק צופה ומקשיבה.
ולאחר מכן מניחה ראשי כמו ילדה קטנה שמקבלת, פשוט מקבלת אהבה.
אהבת אב לבת. ממש כך. חווה דאגה מלאה מהאדם שיחסית מעלה בי המון דברים רגשיים קשים.
בעימותים ומאבקים פנימיים קשים ביותר, מרפה את הכל, כולל שריריי הפנים.
ופשוט נותנת לאדם לתת לי. אף על פי הכל, כולל האווירה.

בין הכתר ולמלכות עולם, יש הפרשים גדולים מאד.
אך אין אפשרות לממש את אחד מהרבדים מבלי לעבור דרך אחד מהם.
עברתי מהכתר (המימוש הקודם) אל מלכות עולם.
בתקווה להתעלות מהמלכות, לכבוש את היצר הפנימי ההרסני, ולהגיע אל הכתר באהבה רבה
אל עבר השיעור הבא אל המקומות החדשים שרק דרך בגרות מסוימת אוכל לחוות אותם.

אז הנה אחרי שקצת נרגעתי מכל המערבולת של הרגשות.
רוצה לשתף את חוויותיי הבתוליות.

אז נכון, מודה ומתוודה שבזמן שהייתי למטה הייתי ה- שולטת.
009 התקשר להזמין, לא הולכת לשום מקום, אני בנולימיט סביב חברים ותמיכה.
גור היקר אישר וידע לאן זה הולך לקחת אותי, אני חוויתי את אותה התחושה.
למרות כל ההתנגדויות שהיו ברקע.
זה מה שאני רוצה- כחוויה טנטרית, רוחנית ומודעות לכל דבר.
והנה לאחר שלא היה לי קל לישון, כל היום והלילה חשבתי על כך טוב טוב,
דיברתי עם כל מי שאפשר לדבר, ולפלסף בכדי למצוא..
סליחה-
להשיג עוד אישור מצד הסביבה.

הנה הגעתי, בעודי שפחתה ללילה אחד של "הונילית שלו" -קינמונית מדהימה.

009 מגיע ואני שואלת, חוקרת, מנסה לדלוף מידע בקטנה.
ת'כלס עיניו אמרו הכול מהכל. ידעתי שיש לי על מי לסמוך.
גור- חשתי את דאגתו. הוא שאל, בירר שהכול בסדר שאנחנו כבר תיאמנו את מילות הביטחון וכלמיני.
מחליפה את בגדיי הסקסיים שלי לבגדים קצרים מושחרים עם קצת נצנצים שהמלכה דאגה מהבוקר להעביר לי. לא סקסי בעיניי, עדיין לא!
הנה הבמה אין הרבה קהל (יופי תודה לאל) לא רועדת, אין תחושה של פחד במה.
009 מסתכל לי בעיניים טוב טוב, לוודא שאני סגורה על עצמי, הרגשתי לרגע שאני בתהליך התבוננות שלימדוני באחד משעורי הנחיית קבוצות.
אבל כן, הרגשתי שיש כאן משהו אמיתי ולא כזה מזויף. האומנם הופעה! אבל מבפנים חבויה לה הקשבה גדולה, רגש ואפילו אהבה.
ידיים באזיקים על העמוד- רגע אחד לא הצהרתי שיש לי קלסטרופוביה בידיים?
העיניים שלי נקשרו.
קצת פוחדת, כבר לא מעניין אותי שיש קהל, הקהל היחיד שראיתי בעיניים הם החברים שסביבי ואת גור, ממש יכולתי לראות אותו מתבונן בי וחווה את התהליך שלי.
הצלפות.
מעניין שהוא התחיל בחזק ולא גרם לי להתנגד. ובכל זאת אח"כ ביקשתי שיהיה קצת יותר עדין.
משם הוא שם מחסום בפי, עוד משהו שעלול היה לגרום לקלסטרופוביה שבי לפרוץ החוצה. ולא כך הדברים היו.
כמה המוח שלי יכול לחשוב ולתרץ ולהפחיד?
משהו משו!!
קצת עם השעווה.
מתיחת התחתון ועזיבתו שגרם לי לחוויות השפלה.
גזירת התחתון שלא כזה הפריע לי, כי אני נודיסטית קטנה 😄
מה שכן היה עדיף לי להיות בערום מאשר עם הבגדים האלו.
הוא מעביר אותי בתוך האפלה והגישוש אל הצלב נקשרתי בידיים וברגליים,
הבן אדם עשה משהו בפטמות שלי.. לא כל כך הבנתי מה? (אשמח שמישהו שצפה יאיר לי)
משם עוד חוויה קצת משפילה, הוא גילח לי את הכוס האהוב שלי...
ואז משם החבל שניכנס דרך החריץ של הטוסיק אל עבר הכוס שלי, הוא מתח.. ומתח.. עד שלא היה שם אוויר לנשימה.. אאוץ זה כאב! (האמת גם מחרמן בטרוף).
המשפיל זה- שהורידו את הווליום שברקע בכדי שכוולם ישמעו שזה כואב לי...
009 לך תזדיין ! 😄
דממה.
רואה את בלאק סביבי ואת המלכה המדהימה. ורואה את גור, רואה אותי, והכול בעיניי רוחי. חוויה מרגשת וקצת רוחנית.
סיימנו סשן הכול משתחרר העיניים נפקחות וואו זה עשה לי משהו. עיניים שלי ושל 009 נפגשות ומדברות- המון.
רצה מהר לגור לקבל אישור ותמיכה, לבלאק לקינמון ואפילו לרייקי (ריקי:)

אחרי החוויה ובקושי מנוחה, רוצה עוד.. רעבה!!
מבקשת ממלכתי שתתן לי פקודות, שתעשה משהו. היא לימדה אותי איך להרים את הישבן בכל פעם שהיד שלה מתקרבת לשם. אפשר לקרוא בקישור הבא, שם היא מסכמת וכותבת את מה שלי לא היה זכור.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=124437&blog_id=32298

שוב 009 קורה לי. מבקשת את אישור מלכתי והוא ממשיך את מה שסיימנו שם בבמה על הבאר, הרגשתי מאד גמישה עם החבל. אבל משהו עצר אותי, העיניים שסביבי אמרו לי: דיי להיום! וזה הרגיש לי מאד נכון לעשות.

יושבת על הבאר. לא זוכרת איך זה קרה המלכה מתחילה לתת לי סטירות בעדינות, משהו במבט שלה תפס אותי וגרם לי לבטוח בה ולא לחשוש מכך. והנה היא ובן זוגה (לא זוכרת ניק) עושים מה בא להם, אני מתמסרת לפחות יותר ממה שהתמסרתי עד לפני. היא מנשקת אותי, מעלה בי את כל האהבה שיש בי אליה.היא מסובבת אותי אליו הוא סוטר לי ומיד מסתכל לי בעיניים. היא מנשקת לי את הישבן באהבה. הראש שלי על רגליו היא מפליקה לי בטוסיק הוא מעביר את ידיו לאיבר מיני...
שיוואוווו אני גומרת!
יש משהו בחוויה שממש השאיר לי טעם של עוד... אתם מדהימים ביחד, יש לכם איזה שהוא קטע שמלמד ומעניק! תודה.

משם בלאק מעביר עלי סאשן הצלפות, פתאום לא כואב לי כל כך, ואני לא כמו תינוקת מניפולטיבית שרוצה שיחבקו אותה... בלאק עוצר בשיא כי מישהי הלכה,
היא נפגעה או משהו כזה.. חייכתי כי אני בחיים לא אצליח להיות כזאת.

עדיין רעבה- תצליפו בי, תעשו לי משהו!!!

יושבת לי מחכה אולי מלכתי תחליט לבצע עוד איזה סאשן קצרצר אך היא בחרה ללכת. כמו איזה ילדה מסכנה אני אומרת לה ביי...אוף!

לא עברו כמה רגעים אלקסי מגיע.
שואל אם מתאים לי לעבור סאשן- וואלה הסאב הפך לדום 😄
אישור מגור ואלקסי מוציא את הצעצועים שהוא קנה לעצמו.
קשר אותי על מסגרת מעץ. הצבתות על שדיי האהובות. לא! איזה פחד!!! זה כאב בטרוף!! אבל באותם רגעים הכאב היה גדול רק בגלל הפחדים שלי יותר מאשר הכאב עצמו.
הוא סיים היה לו מקל עם כף יד כזאת..(לא יודעת) אני קוראת לו "הכאפה" או "החמסה" 😄
זה כאב, ובאיזה שהוא שלב הכאב פסק. מה שכן הרגל שלי הייתה באוויר אז היא רעדה ולא כל כך רציתי להניח אותה על הרצפה אז זה הגיע לשלב שמהרגל כל גופי רעד. בלאק ביקש ממנו לשאול אם אני בסדר. ואח"כ הוא עצר את הסאשן. גור ביקש אותי חזרה ולקח אותי.
לתת לי את מנת האהבה שהייתה לו לתת. שתאכלס הוא היחיד שמעניק כזאת אהבה בכל הרבדים. וממש שווה לקבל אהבה ממנו אחרי סשן כזה קשה.
אולי גם בגלל שהוא מכיר אותי יותר טוב. כי המילים שהוא אמר לאוזניי היו נוגעות ומרפאות את כל הכאב.

אז לדעתי אין ספק שעברתי את החניכה של החיים שלי
קטע, עוד שבוע אני עוברת חניכה לטנטרה (המורה ישאל מה עבר עליי? 😄

יש הרבה מה ללמוד, במיוחד עם כל החוויות שעברתי בחיים שלי שהם דיי חדשים בעולם הזה.

009 תודה רבה, יש משהו בהופעה ובנוכחות שלך.
קינמונית אהובה ובן זוגה תודה
אלקסי, אין ספק שהשיחות שלי איתך משלימות הרבה סימני שאלה וסוגרות לי עוד קצוות ופינות אפלות.
גור ובלאק- אני מתה עליכם.
והרבה חברים חדשים שהכרתי כך באמצע הדרך.

חונכתי באהבה רבה
ואין ספק שבחרתי בדבש!

תודה

אחרי הפוסט האחרון, נזכרת בהזמנה של חבר שחוגג את יומולדתו מיום חמישי.
עוד לא ישנתי מאז הלילה בנולימיט לא כזאת עייפה, יד ימיני פצועה עם עצבות יתרה, מחליטה להגיע למסיבה.
נפגשנו כולנו, הונילים שהגיעו יחדיו למסיבה בטעות של בדס"מ.
מסתבר שמאז כמה בחרו להיכנס לזה, וכמה יצאו מהארון ולא מפחדים להזדהות כבדס"מ.
הערב מתחיל להיות כיף מוזיקה שיחות על מה שביניהם ריקודים ומישהו שמוכן לקבל סטירות ולהיות מושפל מולי. בבדסמ אני לא מלכה, בחיי האישיים אני סופר מלכה.
והנה אני מוצאת עצמי מבצעת סשן בבחור סאשן סטירות והשפלה מול החברים הונילים שלי.
קצת מבולבלת לגבי המצב אף אחד לא מראה מקום של פניקה או פחד. אישור מצידי להמשיך ולהשפיל. חבר טוב שישב לידי ושנים שהוא בבדסמ מסביר לשני כמה הוא זכה במלכה טנטרית, מגע יד אחר לגמרי מצידי, משפילה באהבה ויחד עם זאת מוציאה ממנו את כל העצבות והכעס שיוצא מתוכו.
הרגשתי כמטפלת נפשית יותר מאשר דום. משם הלילה מתחמם לו רקדנו.
האנשים שהראו איזה שהוא סוג של פחד יצאו להם לאתים. נשארנו איזה חמישיה עוד אחד רוצה ספנקים בישבנו והנה אני על הספה הוא מתחתיי משפילה אותו כמו שצריך עם כל מיני אביזרים שנמצאו בחדר המסיבה.

"אחלה סיום ליום ההולדת" צרח בן ההולדת בשכרות מטורפת.
שאלתי את הבחור שלא בקטע ההוא שקיבל סטירות בתחילת הערב אם הוא מוכן לקבל בטוסיק.
הוא פחד אך החרמנות שלו לא עצרה את גופו מלהרים את הישבן ולהוריד את מכנסיו.. והנה עוד סאשן מעניין יותר מנטלי למרות הכאבים בישבנו.
מצאתי עצמי שוב כמטפלת אוהבת שמעבירה לו אהבה וטיפול מסור בנפשו המתייסרת.
ובכל זאת גם אחרי הלילה הסוער העייפות מכל סערת הרגשות ושיחרור קולרי אני מצהירה בזאת שלהיות מלכה בחיים זה טיבעי עבורי.
אך בבדסמ מעדיפה להיות הנשלטת.

אז הנה למרות הכל...
קצת כואב לי. (נפשית)
קצת הרבה,
אשתף את חוויותיי עם 009, אלקסי, בלאק דרגון, חן ובן זוגה במועד אחר.

אני לא שייכת לאף אחד יותר.
מישהו היום בבוקר שלח אותי לדרכי.
את בדס"מ כמו כולם אמרת, בתחושה של קרירות אך עם הרבה עומק מצידי.
יש בי רצון למרוד, לברוח.
כואב לי, וואלה מעמת!
כמה עברו ושבו בחיי... המון, באין סוף צורות, לא כאב לי כמו שהיום, עכשיו, ברגעים אלו ממש כואב לי.

שוחררתי
אינני מקולרת אליך יותר גור.
קיבלתי ממך המון, היית כזה פתוח ומאפשר באמת!
לא חושבת שזה היה מתאפשר לי עם כל הסביבה הקנאית הזאת (לפחות בסביבתי שלי)

מפסיקה להרבות במילים
תודה אהוב יקר שלי
בחיבוק אחרון ממני אליך כגורה והלאה כמתבגרת.
אוהבת באמת, ללא תנאי, נקי ומטוהר