התרסקתי מעייפות הלילה לשינה על הספה. שינה חסרת חלומות או תזוזה. מזל שהספה שלי רכה מספיק כדי שלא יכאב אחרי שינה כזו.
התכניות השתנו היום ואתמול - במקום לאטום את הגג של אהובתי, ביליתי שעות של מנוחה בבית. זה גם מה שיקרה היום. שעות של שקט, סידור הארון הגדול שבחצי החדר שבהמשך הסלון שלי, מוזיקה טובה, פינקי בערב והמון שקט ומנוחה.
מחר כבר יתחיל שבוע מטורף חדש. בראשון אני בעפולה בפגישה עם לקוחות חדשים ואחר כך בקרית טבעון עם פרח, בשני אעסוק ביח"צ פה במשרד, בשלישי וברביעי אבלה חלקים מהיום באיטום הגג ובחמישי בחיפה לטיול מוזיאונים (המוזיאון לתרבות יפאנית אכן קיים בעיר הזו).
לשישי הבא עוד אין לי תכניות אבל בשבת בעוד שבוע - אהובתי חוזרת 😄
בשבוע הזה אפיק גם את העיתון של החירשים שלי, אסיים בנייה של שני אתרים ואראה המון חברים ומשפחה. בין לבין אשוחח כמעט כל יום עם אשתי ולפי גודלו של החיוך שלה מולי, אדע כמה היא נהנתה ביום החולף.
יש לי תחושה שבסופם של הימים שצפויים לי, אירדם לא מעט על הספה בלי לשים לב שהעיניים נעצמות מעליהן. אני אוהבת שבועות כאלה בהם העשייה זורמת לי בדם. הם מתישים אבל עושים לי תחושת חיות.
וזהו, אצלי ארבע וחצי בבוקר ואצל אהובתי תשע והיא כבר נוסעת במכונית השכורה בדרך לעיר הבירה העתיקה של תאילנד. היא הבטיחה לצלם משם ונעלה את הצילומים לאלבום שלה כשהיא תשוב.
יום מתוק לכולכם ושבת שלום :)
לפני 17 שנים. 29 בספטמבר 2007 בשעה 2:38