לקראת השעה תשע בבוקר נחלץ "קפטן הוק" כרגיל ממיטתו תוך שהוא מבשר כדבר שבשגרה לחלל הדירה על האירוע באמצעות הווקאליזה הקבועה.קונצ'רטו לפלוץ גרפס פיהוק קולני וכלי מיתר.
בהעדר כל עיסוק אנושי מכביד,כשגרת עבודה או יצירה למשל,הוא היה פנוי למימוש עצמי כרוחו-התעלקות עתירת אייקונים על הקורבן התורנית עד שזו תנוס, מובכת ופגועה ,מהצ'ט.
או אז ידע כי היום לא חלף לשוא וכי הינו זכאי לסמן על חגורתו המטאפורית עוד סימן (אשר יכונה להלן,"מדליית הגורנישטיזם הצהבהבה")
המחשב דולק,הכלוב פתוח,הצ'ט עלה,קורבן תורן?יש.ידידו הוירטואלי "דביל הדחקות"?נוכח.
אפשר להתחיל.
בעודו מקליד את הפתיח הקבוע אשר אמור היה לסמן לקהל הנוכחים "שופוני,מחיאות כפיים וברכות מכל עבר,בבקשה", הוא שם לב לנוקשות המתפתחת במפרקי האצבע המקלידה עד כדי שיבוש הריטואל.
ניסיון נוסף..וכל שהופק מהמקלדת היה ג'יבריש חסר פשר.
הוא החל לבחון בהשתוממות את כפות ידיו ולחרדתו הוא הבחין בשיעור יתר אפור וגס המתפשט בתזזית על גב כף ידו.
הוא התכופף לבחון את רגליו ו...כן! אלוהים!!מפס התחתונים המהוהים ומטה..שיער אפור..סמיך וגס בהונות אדמדמות..בצרחה חייתית הוא ניסה להזדקף.אבל..רק ניסה.הוא נותר כפוף.
מבט כלפי מעלה ו...מה זה??! השולחן ועליו המחשב גבהו פתאום. שוב מבט למטה..והרצפה היתה קרובה מתמיד.
הוא דילג בקלילות בלתי מוכרת אל מסעד הכסא ובהה במסך כשהוא מאמץ את שרידי תובנתו הדועכת בניסיון לפענח את הכיתוב החדש.
"במסגרת שירותיו האינטראקטיבים החדשים של האתר זכית בערכת התאמה צורנית ובתואר, בבון הרבעון"
לפני 15 שנים. 22 במרץ 2010 בשעה 17:04
