אז זהו, שאני מתכוונת ל"לא".
וזה לא משנה ממש אם ה"לא" מגיע בתחילת הקשר, באמצעו או בסופו.
זה לא משנה אם ה"לא" מגיע בשיא הלהט, שכולנו ערומים ועוד שניה הוא כבר חודר, ואז בא ה"לא".
מבאס? מעצבן? לא ברור מה הקטע? מבינה.
אבל צריך לעצור. גם 'שם' אפשר להפסיק.
"לא" זו מילה חד משמעית.
בדיוק הפוך ממה שכתוב בכותרת.
לאחרונה יוצא לי להתקל פה ביותר מדי 'חיידקים' (אימצתי את הקונספט, תודה) שיש להם בעיה עם הבנה של המילה "לא" וחוסר הבנה עם כך שגם לנשלטת מותר לומר זאת.
דוגמאות רציתם? בשמחה! חשבתי שלעולם לא תבקשו.
מדברים בצ'אט בכיף, הכל משעשע, אדומות בפרטי, מחליפים טלפונים ומאז.. פתאום יש איזו תחושה שאת מקבלת מהבן אדם שאת חייבת לו משהו. כאילו שאם נתת את המספר שלך את הופכת אוטומטית לרכוש שלו וצריכה להתנהג כמו שהוא מתנהג from the get go. כזאת שצריכה להיות ללא מגננות, ללא ביישנות, ללא שום יכולת לסרב. הכל צריך להתקבל ב"כן אדון" או פשוט בביצוע מיידי של מה שהזר מהצ'אט חושב שצריך לקרות. כל נורות האזהרה בראש שלי מופעלות ואני מתרחקת ממנו כמו מאש.
תודה, שיהיה בהצלחה, לא מתאים לי.
מדברים בסקייפ ומתכתבים מדי פעם, הבטן שלך לא החלטית לגבי האדם, משהו לא ניראה לך ואת לא יודעת איפה לשים את האצבע וה"למה?". פתאום ברגע של חולשה הוא משכנע אותך להפגש ואת מוצאת את עצמך לא חצי שעה לתוך הפגישה הודפת גבר בטירוף מעליך ש"רק רצה להביא את המפתחות של האוטו מהבית", שגדול פי כמה ממך ומכניע אותך בלי אפילו להתאמץ. ואת מוצאת את עצמך חוזרת על המילה "לא" כמו מנטרה בטונים ברורים ועדיין לא יכולה שלא להאשים את עצמך אחר כך שאת בוכה במקלחת, שהמים זורמים ומנסים לנקות את התחושה הנוראית של מה יכל לקרות אם הייתי קצת יותר חלשה וקצת פחות לוחמנית.
שיחה מתחילה בצאט בטונים חיובים ונפלאים והגבר שעד לפני שתי שניות היה מקסים ומבטיח, מתהפך עליך כמו בהמה שאת לא מוכנה לשחרר מספר טלפון ופרטים מזהים אחרי חמש דקות שיחת צ'אט ומתלהם מולך כמו נכה רגשית שלא מבין למה אישה בימינו צריכה להשמר לעצמה מגברים אנונימיים ברשת. אותו אחד אגב, יום למחרת שולח הודעת הכרות באדומה כאילו ומעולם לא דיברנו.
נהיה פה מפחיד אנשים.
2/3 מהדוגמאות זה רק השבוע האחרון.
אז כל מי שיגיד לי עכשיו שיש תלונות שווא, שאנשים לא יכולים להיות פה תליינים, שופטים ומה לא...
Don't. ידוע, יודעים, נשים זה לא עם של מלאכיות, ויש כאלו שהן בהמות פסיכיות וחולות נפש.
אבל בואו לא נתמם פה. גברים מהסוג הזה באתר הזה, לא חסר. גם מחוצה לו.
למתחילים, טיפ קטן על הדרך: שמתחילים קשר, תמיד הולכים בקצב של מי שהולך לאט יותר.
אז הנה קצת טקסט לשם ידעו, יקראו, לא יפחדו ויבינו.
נשים יקרות (וגם גברים), נשלטות, שולטות, מתחלפות, בין לבין, לא בטוחות, אחרות, גרופיות של גוונים של אפור:
מותר לכן להגיד לא.
מותר לכן להפעיל שיקול דעת ולהבין מי עומד מולכן בזמן נתון, מה מתאים לכן ומה דוחף את הגבולות רחוק מדי.
לא משנה אם הקשר התחיל לפני חמש דקות או חמש שנים.
רצוי שתסתכלו מדי פעם בעיניים מפוכחות על המקום שלכן בקשר ומה זה עושה בחייכן.
מותר לכן להגיד לא.
מותר לכן להתנגד, לשאול שאלות אם צריך, לרדת לעומק העניין אם משהו לא ניראה לכן בסדר.
מותר להתייעץ (אפילו רצוי!).
לא מדובר פה בלהיות פרינססה. לא.
מדובר פה בלזכור שכולנו בני אדם (או לפחות חלקנו) ואם משהו לא מריח טוב, כנראה שצריך לבדוק אותו. אנשים טועים, גברים, נשים, זה לא משנה אם יש בולבול או לא. טעויות קורות ואם אנחנו לא נדאג לעצמנו, מי ידאג לנו? אם אנחנו לא נשים אצבע על הדופק ונבדוק את בריאות הקשר ובריאותנו בו, מי יעשה זאת?
אז כן, מותר לומר "לא" ואפילו רצוי להטיל ספק מדי פעם כדי לבדוק אמינות. ואתם, שולטים, שולטות וכל מה שביניהם, שומעים את המושג "לא"? .... עיצרו.
ביחנו את המצב. העריכו את הסיטואציה. אני מבינה שלפעמים זה קצת טריקי. כי יש "לא" ויש "די.. עוד." ויש לפעמים עוד אלף אופציות.
אז לא לפחד. לעצור. לבדוק. לשאול, לוודא.
כי מספיק שבשניה אחת מהירה הלך הרוח משתנה וזה הופך מ"אני השולט המסוקס" ל"אני לא מאמין שהיא חושבת שאנסתי אותה".
שיש ספק, אז אין ספק.
עיצרו. וודאו.
אתם מתעסקים עם מקומות רגישים, חשופים, פגיעים, אתם יכולים לעשות טעות ולהפוך סיטואציה של משחק ותענוג לסיוט שירדוף אותה לשנים הבאות אם לא כל חייה.
עדיף עכשיו לעצור 10 שניות ולוודא שישנה עדיין הסכמה מאשר לשבת אחר כך מול חוקר משטרתי או אישה בוכה ומחוללת.
אני מבינה שלבקש אחריות מאנשים שלא מבינים בדסמ ולא מבינים מה באמת אנחנו אמורים לעשות פה זה מוזר ואולי אפילו תמים. אנשים שחושבים שאונס שלא בתור משחק זה בסדר, שנשים זה משהו להתעלל בו, חפץ, או כל מילה אחרת שתבחרו לתאר את הלך חולי הנפש שמסתובבים כאן.
אני מבינה שמי שלא מתרגל בדסמ מתוך אהבה אלא מתוך צלקות נפשיות או איזו אופנה חולפת לא יפנים את המסר.
אבל בשביל אלו שרק נכנסים לכאן, אלו שרק מרחרחים פה את השטח, בודקים את הגבולות שלהם, בודקים את הקצוות החדים שלהם, מנסים להבין מי נגד מי ומה קורה פה...
צאו מנקודת הנחה ש: No means No. תמיד.
גם שיש חבלים שעוטפים אותה מכף רגל ועד ראש. גם אם היא פתוחה מולכם בכל זמן אחר נתון אבל עכשיו הבכי שלה ניראה לך אחרת או נשמע אחרת. תהיו קשובים, תעטפו ותעצרו את הרכבת אם ניראה לכם שהיא צריכה לרדת. גם אם לכם הרוח עדיין אפילו לא דגדגה.
הטקסט מוגש כשירות לחדשים, ואגדיל ואומר, הדלת תמיד פתוחה לכל מי שצריך עזרה, הדרכה, קצת טיפים לדרך או פשוט לדבר בשביל להבין מה הדרך הנכונה לו.
למען הסר ספק, הדרך הנכונה לעולם לא תהיה הכותרת של הפוסט הזה.
לעולם לא.
