.
...וכשהתפרצויות הר הגעש היו מגיעות לשיאן ובעוד היא מוטרפת לגמרי הייתי הופך אותה באכזריות וטורף לה את חור התחת, אונס אותו בתאווה ובלי רחמים ועם כל נעיצה היתה מייללת 'למה ככה? למה ככה?' ואני הייתי מסנן 'כי ככה אני רוצה!' ולמשמע התגובה שלי היה באופן קבוע עובר בה רעד והתחת שלה התאקלם אל הקצב והיה עולה ויורד בצייתנות כדי לפגוש את ריתמוס חדירות הזין האכזריות שחבטו אותה מבפנים. ואז, הייתי סוטר לה בעוצמה סטירה מצלצלת על העורף בין השכמות וכופה עליה להכניס יד ולאונן ובעוד היבבות הופכות לאנקות ולאנחות תשוקה כבדות המתבקעות ממנה כמו מתיבת תהודה של קונטרבס הייתי שומע את המילים הנחטפות ממנה כמו מנטרה בריטואל אקסטטי, 'תעשה כל מה שבא לך...תעשה בי הכל...'
ההיררכיות של עולם השליטה הם מנגנונים בתוך מנגנונים המפעילים בדרכי קסם מניפות של השפעה ומשגרים וקטורים של עוצמה שמאפשרים הטלת מרות אמיתית, רגשית, נפשית ופיזית. מדובר בתא מבודד ומוגן, בקפסולה שיודעת לקבל אליה אנשים שנזרקו אליה מחוץ לזמן ולעולם, על מנת להתייחד ולשקוע אל תוך מארג תנועה שבו נַשָּׂא עוצמה אחד פורש שליטה ואדנות ובעלות על נַשָּׂאִית עוצמה אחרת שכורעת, נכנעת, ומסלקת מבחירה כל סממן של שוויון ואיזון בינה לבינו.
מסלקת מבחירה, אמרתי, אבל ייתכן שהיא היתה אומרת – מסלקת דווקא מפני שאין לי בחירה. מסלקת מפני שלכך נועדתי וזהו מקומי האמיתי. או, אולי היתה אומרת שהרצון שלו פילח את בית החזה שלה כמו טפרים של נץ והותיר אותה חסרת אוויר ומובסת, שבויה ושייכת ומשחרת להישלט.
מיינד יו, מדובר במיקרוקוסמוס שמשקף את העולם החיצוני אף על פי שהחוקים הפנימיים בו שונים לחלוטין. מעין מועט המחזיק את המרובה: אוֹצָר עולם* או פלא של הרמוניה שנוצרת נגד כל הסיכויים דווקא ממרכיבים שהם דיסהרמוניים במהותם.
כי שליטה היא כמו פיסול.
ישנו הסוג של 'מרובה המחזיק את המועט': כאשר הפַּסָּל חופר אל תוך האבן ומטביע אל תוכה את הצורות שהוא רוצה לברוא. כמו שחוקקים וחורטים אותיות אל תוך לוח שיש בפתחו של משרד מהודר או, לא עלינו, כמצבה בבית הקברות.
אבל ישנו ה'מועט המחזיק את המרובה': כאשר הפַּסָּל 'שולף' את הצורה הרצויה לו מתוך האבן. כאשר הוא מסתת ומוריד את כל מה שמיותר ומשאיר רק את המתווה שהוא רוצה להראות.
ואין מה להשוות בכלל.
דמיינו לוח אבן של מטר על מטר שחורטים אל תוכו את המילה אהבה באותיות שעומקן שלושה ס"מ. כל העבודה מסתכמת בחפירה וחציבה של צורת האותיות לתוך עומק הלוח. זהו המרובה שמחזיק את המועט.
אבל אז, דמיינו שהפסל מסתת את כל שטח האבן את כל המטר המרובע הזה לעומק של שלושה ס"מ כדי להשאיר את ארבע האותיות האלה בולטות החוצה מתוך החומר בבחינת המועט שמחזיק את המרובה.
זו, בקליפת אגוז, המהות האמיתית של בדסם. שולט אמיתי לא חופר פנימה אם הוא רוצה באמת לברוא לעצמו ולשותפתו את המיקרוקוסמוס הזה. שולט אמיתי מסתת וחופר החוצה, שביב אחר שביב, רסיס אחר רסיס, ובורא מתוך האבן את הדמות הנחוצה לו, הנחפצת לו. ואז מה אם זה פי עשרים עבודה.
אבל כשהוא מסיים והיא שם בצורתה המצייתת והכנועה והיא כורעת וסוגדת ועובדת אותו על מזבח אהבתם, זו היא שמגדירה אותו ומכיירת אותו. זו היא שמקיימת אותו. זו היא שמפסלת אותו.
והיא זו שמפיחה בו חיים.
*ביאליק/ספיח