הרהורים

בוקר טוב אנשות,
חשבתי קצת על המצב שבו אני חותרת להיות, ונזכרתי בנכים, רגע -זה בסדר, לא השתגעתי.
חשבתי על נכים ועל נגישות,רוב המקומות בארץ לא נגישים ולא רגישים לנכים. מה אני מנסה לומר בזה? מנסה לומר שככל שאני מתקרבת יותר ויותר לעבר הזוגיות שאותה אני מחפשת, כך אני גם מרגישה את חוסר התיאום שלי אל העולם שבחוץ (או שמא זה חוסר התיאום שלו אליי), ברור לי שברוב המקומות לא אתקבל בעין יפה, במידה וארשה לעצמי "להעז" ולצאת בגלוי עם נטיותי, לא שזה מה שיעצור אותי מלבטא את עצמי, אבל קשה שלא לפנטז על האוטופיה שבה כולם מתקבלים בברכה ללא קשר לדבר שאליו הם נמשכים, ומה שעושה להם את זה, מזכיר לי את השיר "בעולם מקביל....במרחק נגיעה מכאן..."