מה את עושה פה שוב?
חשבתי שסיימנו עם זה...
אבל את פה שוב...
הייתי בטיול עם החבר'ה מהמכינה היום... היו שם הרבה קטעים לא פשוטים.
דבר ראשון, מאז שנפרדתי ממך לא הייתי בקיבוץ שוב, איפה שהכל התחיל.
ראיתי את המדשאות בהם ישבנו לשיחות נפש ארוכות.
ראיתי את הנדנדה שהיינו מחליפים עליה קטעי כתיבה ומעירים אחד לשני.
ראיתי את העץ שפעם הכרחת אותי לזחול מתחתיו לחפש איתך צנוברים.
הייתי בסלון המגורים ששם התעללת בי כשרקדת לפניי וידעת כמה אני רוצה אותך.
הייתי על ספה שבה פעם אחת נרדמת על הברכיים שלי, וכמה אנשים שהיו בסלון, כמה רעש שהיה סביבנו, באותו רגע היה נדמה לי שרק אני ואת שם.
הייתי על המיטה שישנתי בה שנה שלמה, שבה התוודיתי בפני חבריי לחדר על כמה שאני דלוק עלייך.
הייתי בחדר שבו התיישבנו פעם ראשונה לשיחה עם ראש המכינה, ואת התיישבת לידי.
הייתי כמה מטרים מספסלים בהם היינו יושבים שעות ומקשקשים.
הייתי כמה עשרות מטרים מהמקום שהגדרנו "המקום שלנו".
הייתי כמה מאות מטרים מהמקום בו פגשתי אותך פעם ראשונה, המקום בו תכננתי להציע לך.
הייתי כמה קילומטרים מהמקום בו רציתי שהמשפחות יפגשו אותנו כזוג מאורס.
מישהו שפגשתי אתמול סיפר סיפור, על הפעם הראשונה שהוא והאקסית (או ידידה טובה) שלו נפגשו, הוא פצע לי את הלב מבלי שידע... תביני, יש להם סיפור נורא דומה לשלנו, הם נפגשו בטיול מועמדים, היא באה לדבר איתו, הוא עד היום מאמין שהיא התחילה איתו.
חטפתי פלאשבקים כמובן, אני הולך עם תיק בשביל הזה, הולך לבדי, ואת מופיע מאחורי ומתחילה לדבר איתי.
מישהי חטפה גיטרה והתחילה לנגן, אחד הדברים הראשונים שהיה נגנה היה "You're beautiful" ואין צורך להסביר למה השיר הזה מתקשר לי אלייך.
אוף, דמעות מאיימות לפרוץ מעיני.
אני רואה תמונות שלנו מנסים לחזור להיות ידידים, אני רואה אותנו נשארים פעם ראשונה בחדר לבד, פעם ראשונה מאז נפרדנו, לא היינו באותו חדר לבד מאז אותו סוף שבוע מקולל בת"א, שבסופו המילים האחרונות שאמרת לי פנים מול פנים היו "אנחנו נעבור את זה".
אני רוצה להכאיב לעצמי קצת, אני רוצה להיות לידך, אני רוצה להיות ידיד שלך ולהעמיד פנים שהכל בסדר, אני רוצה שיכאב לי בלב, אני רוצה תירוץ לכתוב אלפי קטעים על כמה אני רוצה אותך.
אני רוצה להחזיק אותך, אני רוצה ללטף לך את הגב התחתון, אני רוצה לגעת בשיער שלך, אני רוצה לנשק אותך...
אוי כמה שאני רוצה לנשק אותך...
אני מפגר, אני מפגר, אני עושה טעות, אני שוקע בזיכרונות עלייך ואני לא עוצר את זה, הידיים שלי נעות מעצמן כבר על המקלדת, הדמעות כבר מימשו את האיום שלהן, אני יודע שאת לא ככה, את לא קרובה לזה, את פורחת כנראה, טוב לך לבד...
אבל אני לא שבור לגמרי שתדעי לך, יש כיוונים טובים בחיים שלי, ואני מנסה ללכת בהם, ואני אצא מזה וגם אני אפרח, אני כבר פורח לעיתים, אולי מלבלב, את לא יודעת כמה הטיול הזה עשה לי טוב, חיבר אותי למי שאני באמת, למי שאני רוצה להיות, ואני נחוש בדעתי להמשיך בדרך הזאת, באמת, ואני גם אעשה את זה, את תראי, אולי בקצב אחר ממך אבל אני אעשה את זה.
עשה לי טוב הטיול הזה, באמת שבגדול זה עשה לי טוב, למעט הזיכרונות, למעט זה שהייתי קרוב מדי למקום שבו הכל התחיל, אבל הייתי שם עם אנשים שהכרתי לפני כמה שבועות וכבר אני מחובר אליהם, הייתי שם עם האנשים שאני רוצה להתחבר אליהם יותר.
מעניין אם גם את נזכרת בי לפעמים...
