אדומה

לא, אני לא בניו יורק, לפחות עדיין לא.
אני בת"א. העיר הגדולה, גרסת ישראל.
נחתתי ביום חמישי בבוקר.
ועכשיו ועד יום חמישי בצהריים אני בת"א ואז בשבת בלילה ממריאה חזרה הבייתה, לבייג'ינג.
אני מרגישה כ"כ מוזר, כמו תיירת. התחנה המרכזית בת"א נראתה לי כמו מיקרוקוסמוס של העולם התחתון. אני לא מתכוונת לסגנון מאפיה איטלקית עם מבטא מסוקס וקנלוני, אלא יותר לחיים בסולמות התחתונים, בעשירונים הכ"כ נמוכים שכבר לא נעים לרדת לסוף משמעותם. ניסיתי, בזמן הליכתי בין קותלי הבניין המכוער הזה, לחשוב אם גם בסין זה ככה. חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שזה אחרת. בסין, או לפחות בבייג'ינג, העוני הוא לא כזה. הוא לא עלוב. העוני הוא פשוט מצב. כאן העוני הוא כ"כ חד, חותך ומבטר ללא רחמים. היה לי קשה לעבור שם. כבר רציתי שייקחו אותי משם.
אבל אח"כ יצאנו לאיזור היותר מאוזן, שתיתי את האייס הקבוע שלי בסקוואלה, נרגעתי. דיברנו. צחקנו? אני מניחה שכן. הייתי עייפה ועדיין לא השתחררתי מהמראות האלה של דרום ת"א.
הצד השני ארז את עצמו במכנסי ויניל שחורות, חולצה מפוספסת ותיק כחול.
זה
לא
הולך
ביחד.
אבל מה שכן, לא התביישתי כמו שחשבת. אני אוהבת שונה, שונה זה תמיד יותר מעניין מחד גוני. זה פשוט היה לי אחר 😄
כבר אמרתי יותר מפעם אחת, אני לא זוכרת אם בפורום הזה, שמבחוץ אני די פשוטה. ג'ינס, טי שירט, נעליים נוחות. בשביל לראות את הבפנים צריך להתאמץ, גם מהצד שלי.
טוב, אני עייפה אז נגמרה לי ההשראה, בפעם הבאה אכתוב ישר כשאחזור למלון.

ובנושא אחר: חצי נקודה ירדה על חוסר תשומת לב לפרטים, עוד חצי נקודה ירדה על החוצפה להתווכח איתי. זה משאיר אותך עם 6. לא חבל? בסוף אני עוד אשכח מאיפה אנחנו מכירים.