אדומה

אם לפני כשבוע וחצי אדם נורמטיבי היה נכנס לחדר נורמטיבי במלון נורמטיבי בבייג'ינג היה נגלה בפניו מחזה שאינו נורמטיבי.
אם הוא היה נכנס וצופה במשך כחצי שעה (פחות או יותר), הוא היה מתחיל לחשוב מחשבות נורמטיביות ולנתח את המצב בצורה נורמטיבית. למרות שאם אדם נתקל במשהו לא נורמטיבי, למה לו להשתמש בכלים שאינם תואמים את המצב?

ומה היה רואה אותו אדם? הוא היה רואה אותי על הרצפה, אותו מעליי, בינינו שמיכה. ומאבק הכנעה. פיזי אבל בעיקר מנטלי.
אחד מנסה לשבור את השנייה, מנטלית ופיזית. לזמן לא באמת היה תפקיד, רק לסיטואציה. התנהל ניסוי, אולם אין מסקנות ישירות, מכיוון שתנאי הניסוי לא היו אובייקטיבים. היה ברור לשנינו שאתה יותר חזק ממני. פיזית. אינני מודעת לחוסן המנטלי שלך, אולם נראה ששנינו יותר מודעים לשלי.

זה היה יכול להיגמר ביד שמאל שבורה. למזלינו, אתה שמת לב לפניי שאנחנו כבר לא משחקים. מעניין שלא קבענו בכלל מילת ביטחון, שזה א"ב בכל העסק. מצד שני, לא באמת שיחקנו בשליטה הפעם. אני לא באמת ניסיתי לשלוט, לא מהלב, ואתה לא התנהגת כמו נשלט. לא התאמצנו על מנת להשיג את המקסימום מהביקור הזה.

רק לפני כמה ימים התחלתי לחשוב על המפגש הארוך שלנו במושגי שליטה, והעלתי בראש המון סיטואציות שהיינו יכולים לנצל על מנת לתת מענה לסטיות מסוימות, בעיקר שלי האמת. הרי אני אגואיסטית לחלוטין בכל הנוגע לשליטה שלי ושלא נתחיל לדבר על מגע. אבל בשביל זה אני צריכה להיכנס למוד של שליטה, משהו שלא קרה בזמן השהות שלך.

אני בכל זאת לא כועסת, לא נפגעת. בהתחלה לא הרגשתי כלום, חלק מההתמודדות עם אירוע חדש שאין לי תגובה מוכנה בשבילו. לאט לאט התחלתי להרגיש שעכשיו אני בסדר, שעכשיו אני יכולה לכתוב באמת.

היו לי ציפיות. אני אפילו לא יודעת אם אני רוצה להיפגש שוב. זה משהו שאני אצטרך לענות עליו לפני שאגיע לארץ או אם תגיע לפה שוב. האם בכלל רצוי להיפגש שוב? אחרי שבעיקר הזקנו אחת לשני, אחד לשנייה.

אם היית מגיע עכשיו, כשאני שלושה שבועות לתוך הלימודים, אני הייתי אחרת. עכשיו אני שוב שולטת, אחרי שחזר לי האיזון, פחות או יותר. מצד שני, אולי עדיין לא היה מתעורר בי החשק לשלוט בך.

לא יודעת.

מה כן יודעת? שהיינו צריכים לעשות את זה אחרת. עם יותר מחשבה מראש..

מה שכן, אהבתי את הכינוי שלך, הוא לא יוצא לי מהראש.

נתראה כשנתראה?