בלשון ציווי!

מאז שהפסקתי לעשן באופן רשמי, אני מוצא שאני מנצל את הסשנים בשביל לגנוב סיגריה פה ושם. וכשהיא עומדת על הברכיים לידי, וכף היד שלה משמשת לי כמאפרה, אני מתענג על כל שאיפה ונשיפה של עשן יותר מהרגיל. אני מושך פנימה עמוק עמוק כל שאיפה, ומשחרר את העשן לכיוונה, לאט.

"חשבתי שהפסקת לעשן" היא אומרת לי.
"חשבתי שביקשתי ממך לא לדבר" אני עונה, "עד שאני מסיים"
"סליחה אדוני" היא אומרת.

אני יודע שהיא לא סובלת את ריח הסיגריות, ובמיוחד בדירה שלה, וזה חלק מהעניין מבחינתי. לקראת סוף הסיגריה אני קם מהכורסה וניגש למטבח, פותח זרם מים חלש, מכבה בו את הסיגריה ומשליך אותה לפח.

"פה פתוח" אני אומר לה. והיא, עדיין עם האפר בכף ידה מצייתת. אני מכניס לה אצבע לפה, ומרטיב אותה ברוק שלה. אח"כ אני טובל את האצבע שלי באפר שבכף ידה, מדביק די הרבה אפר לח לקצה האצבע שלי, ומשם, אני מקרב את זה לאט לפנים שלה. מקרב את זה לאף שלה, ועוד לפני שאני אומר משהו, אני רואה את הפנים שלה מתכווצות.

"תריחי" אני אומר לה, "כמו כלבה"
היא לוקחת שאיפה עמוקה, דרך האף. מריחה את השרוף הזה של אפר טבק, והפנים שלה אומרות גועל.
"זה בגלל שלא נתת לי לעשן בשקט" אני אומר
"כן אדוני" היא אומרת, "סליחה אדוני".
"זו לא הפעם הראשונה, וסליחה לא תספיק הפעם"
"כן, אדוני"

אני מצמיד את האצבע שלי, עם האפר, לשפה העליונה שלה, משאיר פס קטן של אפר דבוק מתחת לנחיר הימני שלה. ושוב כל הפנים שלה מתכווצים.
"פה פתוח" אני אומר לה, והיא מצייתת כמו קודם.
אני חוזר על התהליך. מכניס אצבע מלוכלכת באפר לפה שלה, ושוב טובל אותה באפר שבכף ידה, ושוב לפנים, הפעם מתחת לנחיר השמאלי. ושוב מתכווצים לה הפנים.

"עכשיו תריחי סיגריות כל הסשן" אני אומר לה.
"כן אדוני. תודה, אדוני" היא אומרת.
"עכשיו לכי תשטפי ידיים, ותחזרי לפה, לעמידת מוצא. יש לך חצי דקה"
"כן אדוני" היא אומרת, ורצה למטבח.

שניה אחרי שאני גומר אני לוחץ על הכפתור ומצלם תמונה אחרונה, לפני שאני משחרר אותה. כמה ימים אח"כ, כשהיא בעבודה, אני שולח לה תמונה אחת שלה, במייל, לעבודה. בתמונה שלה היא בערום מלא, ידיים כפותות מאחורי הגב, שיער אסוף בהידוק, מצבטים על הפטמות, כיסוי על העינים, וזין בפה.
בכותרת של המייל אני כותב לה:
"לפתוח לבד"

היא שולחת לי תשובה כמה דקות אח"כ.
"מחרמן. מי זו?"

אני שולח תשובה
":-) תסתכלי שוב, סתומה"

שניה אח"כ נפתח חלון מסנג'ר
"אתה לא נורמלי"
":-)"
"בכלל לא שמתי לב שאתה מצלם"
"אני יודע"
"יש עוד?"
"בערך עוד חמישים תמונות".
"ומה אתה מתכוון לעשות איתם?"
"הכנתי פרזנטציה ושלחתי לכל החברים שלי"
"מה?"
"מה נראה לך? זה אצלי, ואני שומר על זה".
"נבלה"
":-)"
"מתי תבוא שוב?"
"בשביל מה לי לבוא, כשאני רוצה לראות אותך יש לי את התמונות"
"אתה ממש בן זונה, אתה יודע? :)"
"את לא הראשונה לומר לי את זה :-)".
"אז מתי תבוא?"
"מחר בבוקר"
"אתה יודע שאני לא יכולה בבוקר"
"את יודעת שאני לא שואל אותך"
"אבל אני צריכה להיות בעבודה"
"עד מתי?"
"עד שתיים"
"תהיי בבית בשלוש"
"לא בטוח שאני אספיק"
"אם אני מצלצל בדלת ואת לא עונה, אני הולך, ויהיה לזה מחיר בהמשך".
"מניאק"

אני שולח לה דרך המסנג'ר עוד תמונה.
בתמונה היא יושבת על כיסא, עדיין עם חולצה אבל בחצאית מופשלת, עם אותו כיסוי העיניים, ברגליים מופרדות ומורמות ודילדו שחור בתוכה.

במסנג'ר:
"בן זונה :)"
"מחר בשלוש"
"בן זונה אמיתי"
"מחר צילומים בלי כיסוי עיניים"
"אולי"
"אין אולי"
"אולי"
"ביי כלבה"
"ביי"

אני סוגר את חלון השיחה, מוציא את הסוללה מהמצלמה ומכניס למטען. חשוב להיות מוכן.

תשמעו, קללה רובצת עלי.
בשבועות האחרונים, שלושה מקרים. ובעבר אני יכול לספר על לפחות עוד שלושה.

שלוש מקרים של קשר עם מישהי חדשה שנגדע באיבו, בגלל שפתאום היא מוצאת "זוגיות רצינית", מישהו עם רצון להשקיע בקשר שמבטיח יותר ממה שאני מוכן לקיים. שלושה מקרים רצוף של "בדיוק היכרתי מישהו" וכו'.
פשוט מטרד.
זה מרגיש קצת כאילו אני בא, ומפעיל את כל הכוח שלי על מכסה צנצנת תקוע, ובא מישהו אחר, ובקלילות מרים את המכסה ואוכל את הריבה.
חוצפה.

לפעמים אני מרגיש כמו איזה קבר צדיקים שבאים להשתטח עליו בכדי לקבל סגולה לזוגיות. אני יושב לי בבית עם הזיקפה הבלתי משומשת מדמיין לעצמי רבנים או חברות ממליצות לרווקות כאלו או אחרות לקפוץ אלי לביקור.
"רק תמצצי את הזין שלו שלוש פעמים, עד שיגמור, ותגרגרי את הנוזלים, ויבוא חתן, אם ירצה השם, בשעה טובה ומוצלחת, שיקשור אותך למיטה בלילה ויעשה לך חביתה בבוקר".

ואני אומר - המציאות מוכיחה שלפעמים מספיק להן אפילו רק לחשוב על למצוץ את הזין שלי, והזוגיות מגיעה.
קללה.
פשוט קללה.

לאחרונה, גל של ביטולים ברגע האחרון.
פשוט מטריד.
ואני?
אני עם האופי שלי, נוטה לזרוק אותן לפח ברגע שזה קורה.

והנה יום אחרי, היא עולה מולי במסנג'ר, מתנצלת.
מבקשת עוד הזדמנות.
מסבירה שזה לא יקרה יותר.

"זו היתה טעות" היא אומרת, "תעניש אותי איך שנראה לך, אדוני"
"אין בעיה" אני אומר.
ועוד מספיק לראות אותה שולחת סמיילי קטן של שמחה, כאילו שהכל בסדר, בשניה לפני שאני סוגר את חלון השיחה, מוחק את המשתמש שלה מהרשימה שלי, וחוסם אותה מהאפשרות לפניות חוזרות.

אני הולך לבלוג שלי, פה ועכשיו, וכותב בצורה הכי ציבורית את המילים הבאות:
"הנה, נענשת"

מקווה שזה כל מה שקיווית שזה יהיה.
היה נעים, היה נחמד. אין לי כוח לזיוני מוח.
הצלחה בהמשך הדרך.

כשאני נכנס, בעלה כבר יושב על הכיסא.
ערום.
קשור.
ידיים מאחורי הגב.
מחסום על הפה.
הכיסא שלו עומד באמצע הסלון, פונה לספה, שנראית כאילו הזיזו אותה אחורה, כדי לפנות מקום. והיא, בחצאית קצרה, וגופיה שחורה עומדת מולו. אני עומד מאחוריו והיא מסמנת לי להתקרב. אני מניח את הדברים שלי על השולחן בכניסה, וניגש אליה. נותן לו לראות אותי.

"ככה נראה גבר" היא אומרת לו, מצביעה עלי, "גבר אמיתי".
הוא מהנהן.
היא מתחילה לנשק אותי, עמוק ובחושניות. ולאט מקלפת ממני את כל הבגדים. חולצת לי את הנעליים, מרימה את כף הרגל שלי ומלקקת לי את הבהונות. מלקקת לי את הזין תוך כדי, עד שהוא מזדקף.
"ככה נראה זין אמיתי" היא אומרת לו, ומכניסה אותי לפה שלה, כמה עמוק שהיא יכולה. אני תופס אותה בשיער ודוחף את עצמי בכוח לתוך הפה שלה. גורם לה להשתעל, "וככה מתנהג גבר אמיתי, לא נקבה כמוך" היא אומרת לו, כשחוטים של רוק עדיין תלויים בין הפה שלה לזין שלי.
"בוא תראה איך מזיינים באמת" היא אומרת לו, והוא רק מהנהן. ובזוית העין אני קולט את הזיקפה שלו.

והיא מלבישה לי קונדום ומורחת אותי ב KY, ומורחת את עצמה, וכך, בעמידה, כשרגל אחת שלה מונחת על שולחן הקפה, ואני מחזיק אותה מהשיער, אני מחליק את הזין שלי עמוק ככל שאני יכול לתוך התחת שלה, בזווית שממנה הוא יכול לראות את החדירה. ומתחיל לנוע לאט פנימה והחוצה.
"ככה אני אוהבת" היא אומרת לו "זין גדול בתחת שלי. לא הבוטן הקטן שלך".
הוא מהנהן בהסכמה, ואני מגביר את הקצב עד ששולחן הקפה מתחיל להחליק על הריצפה מתחת לרגל שלה והיא נאנחת, ואז אנחנו מסתובבים אליו. היא מתכופפת קדימה אליו, נשענת עליו, מניחה את הידים שלה על הכתפיים שלו, ואת הפנים שלה מול שלו, כך שיוכל לראות את הבעות הכאב וההנאה שלה. כדי שיוכל להריח את הזיעה שנוטפת ממנה. ואני חודר אליה שוב, ומתחיל לזיין אותה מהר יותר, באלימות. סוחט ממנה את האוויר שבורח החוצה בגניחות של כאב.
"כ..כ..ככה" היא מגמגמת תוך כדי, "ככ..כ..כ..כה אא.תתתהה אף פעם לא ת..ז..ייין אותי" היא אומרת לו. והוא מהנהן בהסכמה. ואני רואה שהיא משחקת לו עם הביצים והזין שלו, שעומד חזק ומתוח מולה. ואני מגביר עוד את הקצב, ורואה אותה לוחצת עליו, מכאיבה לו, בדיוק כשאני מכאיב לה.
ואני מרגיש את הסוף מגיע, ולא מרפה לרגע, ומגביר עוד את העוצמה, עד שנפלטת ממנה צעקה ארוכה, ואני משחרר את עצמי ופולט כמות אדירה של זרע לתוך הקונדום. ומאט את הקצב, ומתנשם ומתנשף, ומוחה את הזיעה מהמצח, ונותן לה לקק לי את האצבעות.

והיא שולפת אותי החוצה ממנה. והיא מסירה ממני את הקונדום וניגשת שוב אליו, מסירה לו את החסם מהפה, ומרוקנת את תוכן הגומי לפה שלו.
"טעים לך?" היא שואלת.
"כן מלכתי. תודה מלכתי" הוא אומר.
והיא מנשקת אותי מולו, ושוב מסבירה לו כמה שהוא קטן, וזבל, ולא גבר. ואני הולך למקלחת.
ואני מתקלח ומתנגב ומתלבש, וכשאני יוצא, הם חבוקים על הספה. מתנשקים. מחוייכים.
אני אומר שלום. הם אומרים תודה.

היא: אני לא אוהבת שכתבת עלי
אני: שאלת אותי אם אני אכתוב על זה, ואמרתי שכן.
היא: אבל לא יצאתי טוב
אני: ככה אני רואה את זה
היא: אבל זה לא ממש היה ככה
אני: לקחתי חופש אומנותי בשביל להעביר את התחושה שלי
היא: אם ככה אתה רואה אותי, אולי לא כדאי שניפגש יותר.
אני: בכל מקרה לא היתה לי כוונה להפגש איתך יותר.
היא: אז מה אתה עושה פה
אני: לא יודע. סשן פרידה.
היא: לא נראה לי. זה לא לעניין.
אני: את צודקת. לא לעניין. תתפשטי
היא: (צוחקת), אתה אף פעם לא מפסיק, מה?
אני: אף פעם. ולכי להתקלח ולגלח את הכוס.
היא: (צוחקת), ומה אח"כ?
אני: אח"כ תחזרי לסלון.
היא: לא זה, טיפש, מה אח"כ? אחרי הסשן?
אני: אח"כ אני הולך וזה נגמר. וזהו.
היא: אז אולי לא.
אני: אין בעיה (אני קם ולובש את המעיל, ולוקח את התיק והמטריה). אני זז.
היא: ביי
אני: ביי (ומנשק אותה על הלחי וניגש לדלת), היה נחמד (ופותח את הדלת ויוצא למסדרון, והולך למעלית ולוחץ על הכפתור ומחכה)
היא: (מהדלת) ואולי כן.
אני: אין אולי, כן או לא.
היא: אני נכנסת להתקלח.
אני: (מחייך) עכשיו את מדברת (ואני חוזר חזרה לדירה שלה, וסוגר אחרי את הדלת, ובזמן שהיא מתקלחת אני הולך לחדר השינה, ומוציא מהשידה שליד המיטה את כל הצעצועים האלה, שהיא מחביאה במגירה התחתונה, ומסדר אותם על השולחן בסלון, וחושב עם מה עדיף להתחיל. ובעוד המים במקלחת זורמים, אני לוקח את שוט הסוסים, ומשחק איתו, כמו ילד קטן, כאילו מדובר בחרב סייף, ואני איניגו מונטוייה. יו קילד מיי פאת'ר, פריפר טו דיי. וכשהמים מפסיקים לזרום במקלחת, אני מניח את השוט בצד בחיוך, ומחמם את כפות הידיים. תמיד העדפתי לעבוד עם הידיים יותר מאשר עם כל דבר אחר).

ופתאום היא אומרת את מילת הביטחון שלה!
ואני קופא במקום ושואל מה קרה. פוחד שהכאבתי לה יותר מדי.
"כלום" היא אומרת, "אני לא רוצה יותר. לא בא לי טוב".

עכשיו תבינו, זה כבר שעה ומשהו בתוך הסשן.
זה כבר אחרי קשירות, ואחרי ספאנקינג, ואחרי שכבר זיינתי לה את הגרון, אחרי שגמרתי פעם אחת. אחרי שהיא גמרה פעם אחת. זה קורה אחרי שחיכינו, לקחנו קצת אוויר, וקיבלתי זיקפה שוב, ועוד סיבוב של קצת כאב, ומצבטי פטמות, ועוד קצת עם שוט רצועות, והנה אני כבר מזיין אותה בתחת, בעמידה, כשהידיים שלה על השולחן, ופתאום היא אומרת - עצור. פתאום מילת בטיחות, ככה, בין תנועה אחת לשניה. כשהזין שלי בתוך התחת שלה.
והכל כי פתאום לא מתאים לה.

"מה?" אני שואל
"לא רוצה יותר. לא מתאים לי"
"מממההההה?"
היא מתחילה לזוז והזין שלי נשלף ממנה. מההלם אפילו לא הוצאתי אותו החוצה.
והיא לא מחכה אפילו שניה, ומסירה את המצבטים והולכת למקלחת. ואני בשוק, עם זיקפה וקונדום, וריח של מין אנאלי באוויר. ואני שומע את המים זורמים במקלחת, ואני מתיישב על הכורסה, ומוריד את הגומי מהזין המתרופף שלי, ושוטף ידיים במטבח ומתלבש.
והיא יוצאת מהמקלחת, בחלוק רחצה לבן וקרוקס בצבע כחול, שניה לפני שאני מחוץ לדלת.

"סליחה" היא אומרת לי, "זה פשוט לא בא לי טוב".
"לכי להזדיין יא מטומטמת" אני אומר לה, "אל תתקשרי אלי יותר בחיים".
"אל תהייה כזה"
"מאוחר מדי. אני כזה. זו כבר פעם שניה שאת עושה לי קטע כזה"
"בפעם שעברה זה לא היה ככה, ואתה יודע את זה. בפעם שעברה אפילו לא הגעת לכאן".
"אין הבדל מבחינתי. אני לא צעצוע שלך"
"זה לא ככה בכלל"
"כאמור, לכי להזדיין, אין לי כוח למשחקים האלה"
"אני מצטערת".
"לא מעניין אותי" אני אומר, ויוצא החוצה, בגשם. רץ מהר לאוטו ונוסע ישר לתוך הפקקים של סוף יום העבודה. מקלל את אמ-אמא שלה, וכועס על עצמי שהגעתי, וכועס על עצמי גם על הפעם הבאה, כי היא כל כך יפה, ואני יודע שאם היא רק תבקש יפה, והיא תבקש יפה מאוד, אני אתן לה עוד סיכוי.
ססאאממק איזה אפס אני.

ובבוקר אני מספר על הכל לפסיכולוג שלי (אתם באמת חושבים שאפשר להיות אני, בלי פסיכולוג), ואני מרגיש קצת נבוך וילדותי כשאני מספר על עוד מפגש, עם עוד כלבה.
ושוב הוא מנסה להבין מה בכל זה מרגש אותי.
ואולי לנסות לאזן אותי.
או לגרום לי לרצות פחות.
או לרצות אחרת.
או סתם לחשוב על הכל, להיות מודע להכל. ולמרות שאני מודה שהעיסוק שלי בזה קצת אובססיבי, לא בגלל זה אני אצלו, ובכלל...
אני בכלל חושב שעל הסיפורים שלי, הוא צריך לשלם לי 400 ש"ח לשעה.
המניאק בטח יושב אח"כ בין הפגישות שלו בשירותים ומאונן.

אז אחרי שכבר הסכמתי להפגש איתה, למרות שממש לא תכננתי את זה, היא מבטלת. שזה די מטריד. ממש כמה דקות לפני שאני נכנס לאוטו ונוסע לפגוש אותה.
אני לא אוהב שמשחקים איתי. אני לא אוהב הססנות.

אז היום בבוקר היא מתנצלת, ומציעה את עצמה שוב.
אז ביקשתי ממנה לכתוב לי למה היא ביטלה, ולמה היא חושבת שאני צריך להסכים להפגש איתה.

הנה קטעים מאותו מייל ("הוא" זה אני, כמובן, "היא" מסתובבת כאן ברקע וקוראת את התגובות שלכם):

*******
אני שפנה.
פחדנית.
תמיד הייתי. אף פעם אין לי אומץ לשום דבר. במיוחד לדברים שאני רוצה. וכשהוא צץ מולי ברשת החברתית ההיא, נורא התרגשתי. הוא, פנה אלי. אחרי שאני קוראת בשקיקה את כל הסשנים שהוא עושה לכל הנשלטות האמיצות באשר הן, כל שנותר לי לעשות זה רק לרייר על הכתוב ולאכול את הלב ש – א. הוא לא פונה אלי. ב. אין לי אומץ בכלל לפנות אליו. כמו שכתבתי – אני שפנה.

אז הוא פנה. ואני התרגשתי. וכמובן שישר ניסיתי ליזום פגישה. לקראת סוף היום זה אפילו הצליח (אני חושבת). הוא אמר לי לחכות לטלפון, ואו שיבוא או שלא.

הלכתי לשירותים להתרענן ולראות איך אני נראית, וזכרתי שהוא לא אוהב אודם. לא התכוונתי לשים אודם חזק בכל מקרה, אבל ברגע שנזכרתי ויתרתי על הרעיון לגמרי. בשירותים גיליתי שאני במחזור. Shit. לא שנראה לי שהוא היה משתמש במשהו אחר חוץ מהפה שלי, אבל עדיין. מבאס.
ניגשתי חזרה לשולחן שלי, והמחשבות התחילו לרוץ.
אני רוצה, אני לא רוצה. אני רוצה, אני לא רוצה. אני מפחדת. לא. אני מאוד מפחדת.

הוא לא מתפשר. הוא לא מחבק. הוא לא נחמד במיוחד. הוא לא קל. הוא מושך בצורה בלתי רגילה, והוא מנייאק לא קטן. שילוב של תכונות שמזוכיסטית שכמוני לא יכולה לעמוד בפניהן. ועדיין, הטעם המר-מתוק של הפגישות ההן נשאר לי בפה, על אף שעברה שנה מאז שהתראינו. הראשונה זעזעה את כל כולי. לא ידעתי מה אני רוצה בכלל. לא ידעתי שליטה גברית מהי. התהפכתי לגמרי. הוא פשוט הפך אותי. ממישהי שחשבה שהתפקיד שלה כאן הוא לשלוט באנשים אחרים, גיליתי עד כמה אני נמשכת לצד השני. ככל שהזמן עבר הבנתי שזהו מקומי כאן, ועדיין, שתי הפגישות ההן לא יצאו לי מהראש. עד היום. אני זוכרת כל דקה ודקה מהן כאילו קרו לפני שבוע.

אז מצד אחד יש לי רצון עז להיות במקום הזה שוב. לחוש את הטעם המשכר של השליטה אצלי בפה. להיות זו שאומרים לה מה לעשות, וגם לבצע. להיות זו המושפלת, ולהתמודד עם זה. להרגיש על הקצה. להתמודד עם הקושי. ויהיה קושי. לתת את כל כולי מתוך ידיעה שאני הולכת לקבל כלום בתמורה. פשוט כלום. הוא אמר את זה הכי טוב – "אני לא הולך להקפיץ אותך הביתה". מה שאומר שהוא הולך להשאיר אותי שם בקור, בגשם, בחושך. לבד, אחרי שהשתמש בי. אפילו שהמנייאק גר שני רחובות ממני.

הכל מתבלבל. אולי אני לא צריכה את זה בכלל. ואם אני שוב אתרסק? ואם אני לא באמת מספיק חזקה כמו שאני חושבת? ואולי כל מה שעברתי עד עכשיו לא דומה לשום דבר שהוא מכין לי?
אני לא יודעת. הסיבות לבעד ונגד נורא מתבלבלות לי. אני רק יודעת שאני רוצה. רוצה, וקצת חוששת.
סיפור חיי בעצם. אולי סוף סוף אצעד קדימה ואעז?
אתמול השתפנתי.
ברגע האחרון ביטלתי הכל.
מה יהיה היום?
היום יהיה לי אומץ?

********
עכשיו תגידו לי אתם:
האם אני צריך להסכים להכניס את הראש שלי לכל הכאב ראש הזה?

"יותר לאט, ויותר עמוק" אני אומר לה.
"אני יודעת למצוץ, אתה יודע" היא אומרת, "אני לא צריכה שתגיד לי מה עושים".
"כמו הרבה נשים, את חושבת שאת יודעת" אני אומר, "אבל איך את יודעת?"
"גברים אמרו לי" היא אומרת בגאווה, "שאני מוצצת מצויין".
"ששיקרו לך, כדי שתמשיכי למצוץ. לרוב הגברים אין סטנדרטים" אני אומר לה, "אבל גם אם המעט שאת יודעת לעשות היה נעים למישהו, זה לא אומר שזה יהיה נעים לכולם, ובטח לא אומר שזה יהיה מספיק טוב בשבילי"
"אני הולכת הביתה" היא אומרת ונעמדת.
"תפסיקי להיות ילדה קטנה, ותלמדי לקבל ביקורת" אני אומר לה.
"מה לא בסדר במה שאני עושה?" היא שואלת
"את מתמקדת בתנועות לא נכונות, את נוגעת עם השיניים, את לא לוקחת אותו עמוק מספיק, והפה שלך לא רטוב מספיק. אני מרגיש כאילו הזין שלי נכנס לכפפת בייסבול, יותר מאשר לפה שלך".
"אתה בן זונה אמיתי, אתה יודע?"
"בוודאי" אני אומר, "ולא בגלל שאמרו לי. ואת זונה אמיתית, ואני לא צריך לשאול אם את יודעת".
"אוף איתך" היא אומרת
"אוף איתך" אני צוחק, "עכשיו שוב פעם, יותר לאט, ויותר עמוק, וכוסאאמממק אם את שוב שורטת לי את הזין עם השיניים".
"בטח עוד תכתוב על זה בבלוג שלך, יא מאניאק" היא צוחקת. (לא חשבתי על זה עד אותו הרגע, אבל למה לא).
"למה לא" אני אומר, "רעיון לא רע".
היא צוחקת ומניחה שוב את הברכיים שלה על הכרית, נשענת על הירכיים שלי, ומכניסה את הזין שלי לפה שלה, בלי לגעת בו עם הידיים.
שיפור מורגש.