בלשון ציווי!

היא: אני לא אוהבת שכתבת עלי
אני: שאלת אותי אם אני אכתוב על זה, ואמרתי שכן.
היא: אבל לא יצאתי טוב
אני: ככה אני רואה את זה
היא: אבל זה לא ממש היה ככה
אני: לקחתי חופש אומנותי בשביל להעביר את התחושה שלי
היא: אם ככה אתה רואה אותי, אולי לא כדאי שניפגש יותר.
אני: בכל מקרה לא היתה לי כוונה להפגש איתך יותר.
היא: אז מה אתה עושה פה
אני: לא יודע. סשן פרידה.
היא: לא נראה לי. זה לא לעניין.
אני: את צודקת. לא לעניין. תתפשטי
היא: (צוחקת), אתה אף פעם לא מפסיק, מה?
אני: אף פעם. ולכי להתקלח ולגלח את הכוס.
היא: (צוחקת), ומה אח"כ?
אני: אח"כ תחזרי לסלון.
היא: לא זה, טיפש, מה אח"כ? אחרי הסשן?
אני: אח"כ אני הולך וזה נגמר. וזהו.
היא: אז אולי לא.
אני: אין בעיה (אני קם ולובש את המעיל, ולוקח את התיק והמטריה). אני זז.
היא: ביי
אני: ביי (ומנשק אותה על הלחי וניגש לדלת), היה נחמד (ופותח את הדלת ויוצא למסדרון, והולך למעלית ולוחץ על הכפתור ומחכה)
היא: (מהדלת) ואולי כן.
אני: אין אולי, כן או לא.
היא: אני נכנסת להתקלח.
אני: (מחייך) עכשיו את מדברת (ואני חוזר חזרה לדירה שלה, וסוגר אחרי את הדלת, ובזמן שהיא מתקלחת אני הולך לחדר השינה, ומוציא מהשידה שליד המיטה את כל הצעצועים האלה, שהיא מחביאה במגירה התחתונה, ומסדר אותם על השולחן בסלון, וחושב עם מה עדיף להתחיל. ובעוד המים במקלחת זורמים, אני לוקח את שוט הסוסים, ומשחק איתו, כמו ילד קטן, כאילו מדובר בחרב סייף, ואני איניגו מונטוייה. יו קילד מיי פאת'ר, פריפר טו דיי. וכשהמים מפסיקים לזרום במקלחת, אני מניח את השוט בצד בחיוך, ומחמם את כפות הידיים. תמיד העדפתי לעבוד עם הידיים יותר מאשר עם כל דבר אחר).