בלשון ציווי!

שניה אחרי שאני גומר אני לוחץ על הכפתור ומצלם תמונה אחרונה, לפני שאני משחרר אותה. כמה ימים אח"כ, כשהיא בעבודה, אני שולח לה תמונה אחת שלה, במייל, לעבודה. בתמונה שלה היא בערום מלא, ידיים כפותות מאחורי הגב, שיער אסוף בהידוק, מצבטים על הפטמות, כיסוי על העינים, וזין בפה.
בכותרת של המייל אני כותב לה:
"לפתוח לבד"

היא שולחת לי תשובה כמה דקות אח"כ.
"מחרמן. מי זו?"

אני שולח תשובה
":-) תסתכלי שוב, סתומה"

שניה אח"כ נפתח חלון מסנג'ר
"אתה לא נורמלי"
":-)"
"בכלל לא שמתי לב שאתה מצלם"
"אני יודע"
"יש עוד?"
"בערך עוד חמישים תמונות".
"ומה אתה מתכוון לעשות איתם?"
"הכנתי פרזנטציה ושלחתי לכל החברים שלי"
"מה?"
"מה נראה לך? זה אצלי, ואני שומר על זה".
"נבלה"
":-)"
"מתי תבוא שוב?"
"בשביל מה לי לבוא, כשאני רוצה לראות אותך יש לי את התמונות"
"אתה ממש בן זונה, אתה יודע? :)"
"את לא הראשונה לומר לי את זה :-)".
"אז מתי תבוא?"
"מחר בבוקר"
"אתה יודע שאני לא יכולה בבוקר"
"את יודעת שאני לא שואל אותך"
"אבל אני צריכה להיות בעבודה"
"עד מתי?"
"עד שתיים"
"תהיי בבית בשלוש"
"לא בטוח שאני אספיק"
"אם אני מצלצל בדלת ואת לא עונה, אני הולך, ויהיה לזה מחיר בהמשך".
"מניאק"

אני שולח לה דרך המסנג'ר עוד תמונה.
בתמונה היא יושבת על כיסא, עדיין עם חולצה אבל בחצאית מופשלת, עם אותו כיסוי העיניים, ברגליים מופרדות ומורמות ודילדו שחור בתוכה.

במסנג'ר:
"בן זונה :)"
"מחר בשלוש"
"בן זונה אמיתי"
"מחר צילומים בלי כיסוי עיניים"
"אולי"
"אין אולי"
"אולי"
"ביי כלבה"
"ביי"

אני סוגר את חלון השיחה, מוציא את הסוללה מהמצלמה ומכניס למטען. חשוב להיות מוכן.