לפני 16 שנים. 20 בפברואר 2008 בשעה 15:41
ובבוקר אני מספר על הכל לפסיכולוג שלי (אתם באמת חושבים שאפשר להיות אני, בלי פסיכולוג), ואני מרגיש קצת נבוך וילדותי כשאני מספר על עוד מפגש, עם עוד כלבה.
ושוב הוא מנסה להבין מה בכל זה מרגש אותי.
ואולי לנסות לאזן אותי.
או לגרום לי לרצות פחות.
או לרצות אחרת.
או סתם לחשוב על הכל, להיות מודע להכל. ולמרות שאני מודה שהעיסוק שלי בזה קצת אובססיבי, לא בגלל זה אני אצלו, ובכלל...
אני בכלל חושב שעל הסיפורים שלי, הוא צריך לשלם לי 400 ש"ח לשעה.
המניאק בטח יושב אח"כ בין הפגישות שלו בשירותים ומאונן.
