בלשון ציווי!

"אולי תבוא היום"?
"אני חולה. מצונן מת".
"אז אולי אני אבוא אליך?"
"את יודעת שזה בלתי אפשרי".
"למה? החברה שלך בעבודה, אני אבוא, אביא מרק ואלך"
"את יודעת טוב מאוד שאני לא עושה שום דבר בבית שבו אני חי. את יודעת שמבחינתי זה חוסר כבוד לזוגיות שבה אני נמצא"
"אבל לזיין אותי בתחת בדירה שלי זה בסדר?"
"לא מעניין אותי אם את מבינה או לא. ככה זה. אלי לדירה את לא נכנסת".
"אז מתי אני אראה אותך?"
"אם תמשיכי ככה, אף פעם".
"אל תהייה רע"
"למה אני צריך להזכיר לך לפתוח את המצלמה? את מנסה לבדוק אותי או משהו"
"לא, סליחה אדוני"
***הזמנה לצפיה במצלמה**** המתנה **** התמונה עולה. השיער שלה פזור והיא לובשת מין חולצת פליז עבה.
"תאספי את השיער ותורידי את החולצה"
"קר פה"
"לא שאלתי מה הטמפרטורה"
"כן אדוני"
היא עושה שני צעדים אחורה, מכוונת את הגובה של המצלמה, ונעמדת מולה. מורידה חולצה. מורידה גופיה, מורידה חזיה. החזה שלה נופל, כבד וגדול. היא מושיטה יד לשולחן, לוקחת גומיה ואוספת את השיער. מהדקת אותו אחורה אל הראש.
"יפה מאוד, כלבה. עכשיו את כל השאר"
היא מתקרבת לרגע למסך וקוראת. עושה "כן" עם הראש וצועדת בחזרה אחורה. היא מתפשטת לגמרי ואני מחפש טישו לקנח את האף. מקרב אלי את תנור הספירלות ולוקח לגימה מכוס התה שלי. עכשיו היא ערומה לגמרי, מול המצלמה. מולי, שנמצא בבית, במרחק עשר דקות הליכה ממנה, ולא יכול לצאת, ולא מרשה לה לבוא.
כבר היינו בקטע הזה בעבר, והיא יודעת בדיוק מה אני רוצה.
היא מושכת את הכיסא למיקום טוב מול המצלמה ומתיישבת. היא מרימה את הרגליים שלה למעלה, אל שולחן המחשב ומראה לי את הכוס המגולח שלה. היא לוקחת את הדילדו שמונח על שולחן המחשב ומתחילה לאונן. בהתחלה לאט, ואח"כ יותר מהר. בהתחלה רק נוגעת ואח"כ מחדירה אותו עמוק יותר, מהר יותר. אני לא יכול לשמוע אותה, אבל אני רואה איך היא שוקעת עוד ועוד לתוך זה.
"עיניים למסך" אני כותב לה. אני רואה שהיא שומעת את הצליל של הטקסט הנכנס, עוצרת ומסתכלת. מקרבת קצת את הכיסא וממשיכה, תוך כדי מבט נוקב לתוך עדשת המצלמה.
"תלקקי אותו קצת" אני כותב לה.
היא עושה "כן" עם הראש, שולפת מתוכה את הדילדו ומתחילה למצוץ אותו במהירות, לעומק. דוחפת אותו בעצמה לתוך הפה עד שאפשר לראות רוק נוזל לה על הסנטר.
"תחזרי לכוס ואל תפסיקי עד שאת גומרת" אני כותב.
היא מצייתת. מחזירה את הדילדו פנימה, מישירה מבט לעדשת המצלמה וממשיכה לאונן בקצב.
אני לוקח עוד לגימה מהתה, מפשיל קצת את מכנסי הטרנינג הישנים שנעים לי להיות חולה וזרוק בבית איתם, מוציא את הזין שלי החוצה ומאונן. כמה דקות אח"כ אני גומר, על המפית הכחולה שמתחת לכוס התה שלי. פתאום אני מרגיש שוב שקר לי. אני רואה אותה גומרת. מאיטה. מרפה. מאבדת את המבט במצלמה ונופלת. כמה שניות אח"כ היא מזדקפת שוב וניגשת למקלדת בלי לשנות את זוית המצלמה. החזה שלה ממלא את התמונה עד שהיא מזיזה את התמונה בחזרה לפנים שלה.
"אני מקווה שנהנית מהמופע" היא כותבת
אני פותח לרגע את המצלמה שלי ומראה לה את המפית המלוכלכת בכמות יפה של שפיך.
אני רואה אותה במצלמה, מנסה להבין מה היא רואה, ורואה את החיוך הגדול שלה כשנופל לה האסימון.
היא שולחת לי סמיילי גדול ומחייך.
"זה בשבילך" אני כותב לה.
"אני מעדיפה טרי ואמיתי, לא וירטואלי" היא כותבת ומוסיפה סמיילי קטן.
"גם אני, אבל לא היום, בכל מקרה" אני אומר. "תודה על המופע כלבה. אני הולך לאכול מרק"
"בתאבון אדוני" היא אומרת ואני מסיים את השיחה.
לפעמים להיות מצונן בבית זה לא הדבר הכי נורא בעולם.