אחרי קצת יותר מדי שנים בעולם של סקס אגרסיבי ובי.די.אס.אמ, יש נטייה לשכוח שלא כל הנשים כאלה. לא כולן אוהבות כאב, ולא כולן מיומנות בכל מה שאני מורגל בו.
גם אם זה מה שהן מספרות לי שהן אוהבות ועושות.
נוסיף לזה קצת יותר מדי סרטים של מקס הראדקור, ופתאום כל מיני דברים שאין להם מקום במציאות מתחילים להראות נורמליים.
הפערים בין פורנו למציאות מצטמצמים עם השנים בסופו של דבר לריח. ברגע שמתרגלים לעניין, בסופו של דבר, הפער בין לראות את מקס מזיין מישהי בתחת, לבין ממש לעשות את זה, זה הריח הקל של החרא והלובריקנט.
אין בפורנו את הריחות האלו של כוס וזין ושתן וצואה. וכשאלו מציפים את הנחירים, הגוף מתעורר מהידיעה שמדובר בדבר האמיתי. ואין בפורנו שום דבר שעשוי להכין לדבר האמיתי.
וזה בסדר עם הכל, כמעט.
זה בסדר עד לנקודה שבה אני דוחף את הזין שלי קצת עמוק מדי לתוך הגרון שלה והיא מקיאה.
עלי!
עכשיו, אם הייתי מקס הארדקור, כנראה שזה לא היה מפריע לי. מקס ממשיך, לדפוק להן את הגרון, חבוש כובע, נטול מכנסיים, ומכוסה בקיא ושתן ורוק וזיעה.
אבל אני לא מקס.
ולא רק שאני לא חובש כובע, אני כן לובש מכנסיים, והם מופשלים לי על הקרסוליים.
ושלולית הקיא נמצאת בתוכם.
אז למקס זה לא מפריע, והוא ממשיך לדפוק להן את הגרון כשקיא יוצא להן מהאף, אבל אני, גם אחרי כל השנים בחיל הים, הריח עדיין עושה לי בחילה ושלולית הקיא נמצאת בתוך המכנסיים שלי. בתוך התחתונים המופשלים שלי.
אולי בגלל זה מקס תמיד מוריד מכנסיים.
כנראה.
ומה עושים עכשיו?
מי מנקה את הספה הצהובה של מקס?
איפה הם עכשיו, עם איזו מכונת כביסה ניידת?
לפני 15 שנים. 8 ביוני 2009 בשעה 15:06
