בלשון ציווי!

הייתי אז צעיר יותר. גם הם. גם אתם, בעצם.
זה היה עוד לפני הבלוג. הוא קרא איזה משהו שכתבתי באיזה פורום ויצר קשר. החלפנו כמה תכתובות ושיחת טלפון וקבענו מפגש. הייתי אז פחות מנוסה וקפצתי על כל הזדמנות, ובעצם, סביר להניח שהייתי עושה את זה גם היום.
הם גרו אז באיזה בית עם גינה לא רחוק מאיפה שעבדתי, וסתם באיזה יום רביעי שכזה, באמצע היום, אמרתי שאני צריך לצאת לשעה-שעתיים לסידורים, נכנסתי לאוטו ונסעתי אליהם.
לא ידעתי למה לצפות באמת. אולי הוא משקר. נוכל. אנס. רוצח. מי יודע. ובכל זאת, סקרנות. חרמנות. התנסות. אז נסעתי כמה דקות וחניתי לא רחוק, והתקשרתי כמו שקבענו, והוא הזמין אותי להכנס. על תיבת הדואר היה כתוב שם משפחה בלבד. כך גם על הדלת. דפקתי. הוא פתח.

הכל סוכם מראש. בטלפון. מה מותר. מה אסור. הוא ביקש שלא אדבר בכלל. הוא אמר שהיא תמצוץ. הוא יסתכל. קבענו שאם אני מרגיש שיניים מותר לי לתת לה סטירה. קבענו שאני צריך לגמור לה על הפנים ולא בתוך הפה. קבענו שאני לא מפסיק גם אם היא מתחננת. וגם אם היא מקיאה. אני זוכר שחששתי שהם יראו לי זקנים או מגעילים ולא אוכל לעשות את זה, אבל הוא נראה בסדר, וכשנכנסתי לסלון הופתעתי. לא ידעתי שהיא תהיה עירומה.
היא חיכתה שם. אני מניח שהיא היתה אז בת כ 35 או 40. לא יותר. הגוף שלה היה מתוח. חלק. בטן קצת נפולה. חזה קטן. פטמות זקורות. היא עמדה על הברכיים עם ידיים על הירכיים, עירומה לגמרי פרט למין רצועת בד כזו, כמו סופג זיעה, שכיסתה לה את העיניים. ליד הספה שמאחוריה עמד מין ארגז פלסטיק כזה עם צעצועי ילדים. כדור גומי קטן שכב לא רחוק משם. על שולחן הקפה היה מוסף סופשבוע של מעריב וכוס קפה על תחתית שעם, שמישהו לא סיים.

הסתכלתי עליו והוא סימן לי להתקרב אליה.
"הבאתי לך זין חדש למצוץ, זונה". הוא אמר לה. היא לא אמרה כלום. רק הנהנה.

הסרתי נעליים וגרביים, הורדתי מכנסיים וניגשתי אליה. שמתי לה יד על הפנים והיא פתחה את הפה. התקרבתי עוד קצת וכיוונתי את הראש שלה אלי. היא חיפשה קצת עם הפה עד שמצאה אותי והתחילה למצוץ. היא לא היתה מאוד טובה בזה. היא לא יכלה לקחת אותו עמוק מדי, והשתנקה המון. לא הקיאה, אבל היה לה קשה. היא רצתה להשתמש בידיים והוא לא נתן לה.

"תן לזונה סטירה, אם אתה מרגיש שיניים" הוא אמר בקול, ואני הנהנתי. תפסתי לה את הראש, משכתי את עצמי החוצה ונתתי לה סטירה. ועוד אחת. וחזרה אל הפה שלה. ושוב מוציא, וסוטר ומחזיר ומזיין לה את הפה, ומוציא ומחזיר ומזיין לה את הפה וסוטר ומחזיר. זה הרגיש לי כמו נצח אבל זה בטח לא לקח יותר מעשר, אולי חמש עשרה דקות, עד שגמרתי. שלפתי את עצמי החוצה מהפה שלה, נתתי משיכה או שתיים וגמרתי לה על לחי שמאל. אני זוכר שהיא הידקה את השפתיים שלה חזק.
התנשפתי. גם היא.

"יופי זונה" הוא אמר. היא שתקה. הוא עשה לי תנועה של כן עם הראש. סוג של אישור או תודה או אני לא יודע מה.

הלכתי לשירותים לנקות את עצמי וכשחזרתי ראיתי אותו מנקה אותה בעדינות עם מטלית לחה. לא משחרר אותה. לא נותן לה לקום. לא מוריד לה את הכיסוי מהעיניים. רק מנגב את הפנים שלה בעדינות.

סימנתי לו שאני מוכן והוא ליווה אותי לדלת. בחוץ הוא אמר לי תודה ושנדבר, ואני חזרתי לאוטו ולעבודה וזהו.

בפעם השניה שנפגשנו הדברים היו דומים.
בערך אותו הדבר, פרט לכך ששמתי לב שאני לא היחיד. מישהו אחר חיכה ברכב בחוץ, דיבר בטלפון. הסתכל עלי כשיצאתי. כנראה הקדים. תהיתי כמה אנשים עברו שם באותו היום. שניים? שלושה? עשרה? כמה מציצות היא חילקה? כמה סטירות היא קיבלה? כמה זרע הוא ניקה לה מהפנים?

לא היתה פעם שלישית. פשוט לא קרה. לא פנו אלי. לא חיפשתי אותם.

עברו שנים.
ואז פתאום ראיתי אותה, ככה סתם באיזה רחוב בעיר. הולכת מולי עם ילדה קטנה, אולי בת שש, אולי בת עשר. בהתחלה הייתי צריך לגרד את הזיכרון מאיפה היא מוכרת לי, אבל זיהיתי. גם עם בגדים, ואחרי כל השנים האלה, עדיין נראית טוב.

היא הלכה מולי, ואני נעצרתי לרגע. סרקתי אותה במבט וחייכתי חיוך גדול, כמו אל חבר וותיק.
היא הסתכלה עלי במין מבט שואל כזה, ורק אז נזכרתי שהיא אף פעם לא ראתה אותי. שאין לה מושג מי זה הזר הזה שמחייך אליה. אז המשכתי ללכת, מחייך לעצמי. ותהיתי כמה חיוכים כאלה היא מקבלת בכל יום. תהיתי עם היא מקשרת. או שזה משהו מעולם אחר.